לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זוגיות: איך לריב בצורה נכונה

זוגיות: איך לריב בצורה נכונה

הכעס הוא מרכיב טבעי, ואפילו נחוץ, בחוויה האנושית – אבל כשהוא מכה בצורה חסרת רסן, הוא עלול לחבל אפילו במערכות היחסים האוהבות ביותר.

מאת

זה עתה חזרתם משבועיים של ירח דבש, ואת כל כך מאושרת ונרגשת, שאפילו חוסר היכולת שלו להשליך את הבגדים המלוכלכים לסל הכביסה, נראה בעינייך פשוט "מקסים". את מרגישה ששלו שלך ושלך שלו, אז מה הבעיה.

נדלג כמה חודשים קדימה.

למרות בקשותייך האוהבות, תחינותייך המתוקות, שלא נזכיר את סל הכביסה ש'השגת' עם סמל קבוצת הספורט החביבה עליו, בגדיו המלוכלכים הפכו להיות חלק מה"תפאורה" של הבית.

במקום לחשוב ששלו שלך, את שואלת את עצמך מדוע גבר שמסוגל לקלוע לסל בגובה 3 מטר, לא מסתדר עם קליעה לסל בגובה 50 ס"מ. בחיים האמיתיים, "הדברים הקטנים", אלה שבירח הדבש נראו לך "מקסימים", מתחילים להציק. ביום הנישואין הראשון שלכם, הכעס שלך הופך ללבה מבעבעת, עד שיום אחד את מתפרצת:

"אתה כזה מפוזר! אתה כל הזמן מבלגן את הבית! אמא שלך תמיד סידרה אחריך! אז תדע שאני לא אמא שלך! ואם אנחנו כבר מדברים על זה, ממש לא מצא חן בעיני שהיא הביאה לנו שניצלים כשהיא באה לבקר. היא יודעת שאני לא אוהבת שניצלים! ואתה אף פעם לא בצד שלי! למה?! בגלל שאתה תינוק של אמא שלך! תינוק ובלגניסט!"

וכשחזיונות של שניצלים מושלכים אל הסל הכביסה עולים בלבך, את שואלת את עצמך – מה קרה? איך אמרתי כאלה דברים לגבר שאני אוהבת?!

כעס דומה מאוד לחוסר שפיות זמני

מניסיוני הקליני עם זוגות נשואים, הכעס זוכה לניקוד גבוה ברשימת הדברים שמאיימים על מערכות היחסים שלנו ושפיות דעתנו. כדי להבין כיצד אנשים נורמאליים לחלוטין שבדרך כלל אוהבים זה את זה הופכים לדרקונים יורקי-אש, עלינו להבין עובדה פשוטה: כעס דומה מאוד לחוסר שפיות זמני. כשהוא מתפרץ, רבים מאיתנו מסוגלים להשתמש ברשימת פניני לשון קטלנית, שלא היינו מעיזים לפרוק על שודד. איומים! השמצות! שמות גנאי! וכמובן "שתיקה רועמת" יעילה.

האם אנחנו מסוגלים לרסן את מפלצת הכעס? לא.

בעוד שלכל אחד מאיתנו יש סף רתיחה שונה, כעס – בתחום הסביר – הוא מרכיב טבעי, ואפילו נחוץ, בחוויה האנושית. כשהוא מעורר אותנו לחשוב שוב ולפעול בצורה חיובית, הוא מהווה חומר יצירתי למשוררים, גיבורים וכן, גם לשגרת החיים. אבל כשהוא מכה, משוחרר וחסר רסן, הוא עלול לחבל אפילו במערכות היחסים האוהבות ביותר. ההבדל מונח בכמה טוב אנחנו יכולים לשלוט בו ולכוון אותו.

ששת כללי האל-תעשה של הכעס

(1) הקנטות: "אתה סתום?"; "איזה טמבלית!"; "פשוט טיפש/ה!" מילים כאלה אולי מתאימות לקומדיית מצבים, אבל בלי פסקול הצחוק של הקהל. הקנטות – אפילו כשהן מנוסחות כ"ביקורת בונה" – הן רצח אופי. הן נוחתות כמו מכות אגרוף, והכאב מחריש את אוזני הקרבן והוא לא יכול לשמוע את תלונותיכם המוצדקות (הוכחה? שמעתם פעם מישהו אומר, "יודעת מה, את צודקת! אני אידיוט. תודה על האבחון!"). גרוע יותר, עם כל הקנטה נפרם תך יקר נוסף מביטחונו העצמי של בן/בת הזוג שלכם, מהכבוד ההדדי וממרקמה של מערכת היחסים שלכם.

(2) נבואות: כמה פעמים שמעתם או אמרתם: "אתה פשוט עצלן! תמיד היית ותמיד תהיה!" בום! אם מדברים על טיפול בהלם. בהערה אחת גזרתם את דינו של בן זוגכם, בהווה ולנצח. התוצאה? כמו שאמר לי נשוי טרי אחד: "אם היא כבר החליטה שאני עצלן, אז למה שאני לא איהנה מזה?" והוא מייד הגביר את "חוסר המרץ" שלו בכמה שלבים. במקום להשיג שינוי חיובי, נבואות הזעם השקריות האלה מעודדות את בני הזוג שלנו להגשים את "מר גורלם" – זה שאנו יצרנו בלי להתכוון.

(3) מכות מתחת לחגורה: "לא רק שהתלבשת קצת מצחיק למסיבה, הקילוגרמים העודפים מהתקופה האחרונה ממש לא יושבים עליך טוב! " המילים הללו נחשבות ל"אגרוף ישיר לפרצוף". בעוד שרק רצינו ללכוד את תשומת ליבו של בן הזוג, צורת ניסוח הדברים חיסלה לחלוטין את המטרה שלנו - ואת בן הזוג.

(4) מלודרמה: "את תמיד מתעלמת ממני!", "אתה אף פעם לא חושב מה אני מרגישה!" כמו מישהו שנופל מקרוסלה, ההגזמות האלה מעיפות אותנו – לשום מקום. אנחנו אומרות "אתה אף פעם", הם אומרים, "אנחנו כן!" אנחנו אומרות, "לא אתה לא!" עד שאנחנו מסתחררים מכל ה"אף פעם", "תמיד", "אבל" ו"אה-הא" האלה! והבעיה האמיתית? אבודה במהלך הסחרור.

(5) רשימת הקניות: "לא רק ששוב חזרת הבית מאוחר, שכחת לזרוק את הזבל, ועדיין לא שילמת לאח שלי את ה-1000 ₪ שאנחנו חייבים לו!". מי בכלל יכול להקשיב, שלא לדבר על לתקן או לקבל, כשמשליכים עליו רשימה של האשמות על כל כך הרבה דברים? בן הזוג שלנו ירגיש מוצף ויתנתק, במקום לטפס על גבעת האומללות שלנו.

ידידה קרובה של רשימת הקניות הוא סדרת המיני. פרישת התלונות שלנו לסאגה מתמשכת, שאולי תביא אותנו לניצחון, אבל כמו וידוי תחת לחץ, האם נוכל לבטוח באמת בהסכם שנשיג עם בן זוג שיהיה מוכן אפילו לתרום כליה רק כדי להימלט מנאום התוכחה שלנו?

(6) "אלה הדברים הקטנים": בתקווה שנישאנו לאדם ששותף לדברים הגדולים (האמונות והערכים) בחיינו – דווקא "הדברים הקטנים" הם אלה שהופכים את רשימות הקניות שלנו לרשימות אינסופיות ומייגעות. התעסקות בכל "עבירה" קטנה יכולה לגרום לנו לרמוס ברגל גסה את זכויות האדם של בן זוגנו.

שימו לב: בלי שום יוצא מהכלל, כעס לעולם אינו פיזי.

ששת כללי העשה של הכעס

(1) העיתוי זה הכל: הכעס הוא לא הגיוני ובלתי נשלט, ועלינו מוטל לקבוע ל"כעס" גבולות. הסכם על משך זמן, נניח 10 דקות, שבהן כל אחד יכול לפרוק את זעמו ו"לשחרר קיטור" בלי הפרעה, יאפשר לנו לבטא את הכעס שלנו במלואו, להקשיב, ואז לצאת ממנו וחסל. בלי "אבל", "את/ה עשית" או "את/ה אמרת" כשהשני פורק את שלו. כל אחד מקבל כמה תורות, לפי הצורך.

(2) דברו על מעשים ולא על האדם: אם אנחנו מדברים על ההתנהגות, ולא על האישיות ועל כיצד היא משפיעה עלינו, אנחנו עוברים ממצב "האשמה" למצב של "עזרה" לבני הזוג שלנו להגיע למצב של פתיחות והבנה. הקשיבו להבדל:

"איך אתה מעז להגיע כל כך מאוחר הביתה! אתה כזה אגואיסט!"

לעומת:

"כשהגעת שלוש שעות אחרי הזמן הרגיל, כבר הייתי חולה מרוב דאגה. זה נורא מפריע לי, ואפילו מכעיס. מה נוכל לעשות כדי שזה לא יקרה לנו שוב?"

שימוש בגוף ראשון עוזר לנו לשמור על הכיוון ולהסיט את פס הקול מהאשמה לאחריות.

(3) לא לסטות מהנקודה: אם אנחנו כועסים על בעיות בתקציב המשפחתי, יהיה לנו קל יותר להגיע לפתרון אם נתמקד אך ורק בנושא הכלכלי – בעיה אחת בכל פעם. זאת אומרת שנוכל להשאיר את מוטיב "האמא המרשעת שלך" לשיחה אחרת (עם הקדמה קצת יותר נבונה). ככל שהתלונה ברורה ונקייה יותר, כך יש יותר סיכויים שנתקדם בכיוון חיובי לא רק במינימום נזק, אל גם במקסימום סיכויים ליצור דיאלוג אוהב ומועיל.

(4) בחרו את המלחמות שלכם בחכמה: מה חשוב יותר – שהוא יפסיק לבלגן את מגירת המסמכים או שהוא ישמור על עבודה יציבה והכנסה קבועה? בניגוד ל"דעה הרווחת", איננו יכולים להטמיע בבני הזוג שלנו את הקריטריונים האישיים שלנו ל"שלמות". הפרדת העניינים הגדולים מהקטנים, ובחירת המלחמות שלנו בזהירות, גם יגבירו את הסיכויים שיקשיבו לנו, וגם יקלו על שרירי הבטן שלנו.

(5) טפלו "בדברים הקטנים": מכיוון שיחד עם הטריטוריה, מגיעים הדברים הקטנים שאיתם צריכים לחיות, חלק משמעותי בחכמת הזוגיות הוא 'להחליק' על הדברים הקטנים – לנקוט באמצעים מקדימים או לעשות הסכמים על דברים שמפריעים. אם הוא מסתכל בערוץ הספורט עד 2 לפנות בוקר, אטמי אוזניים עשויים להגן על מערכת העצבים שלכן. משחת השיניים פתוחה ומיובשת? קנו "שלו" ו"שלה". אם הוא זורק את המכנסיים הקצרים על הרצפה, אנחנו נכניס אותם לסל הכביסה – כל עוד הוא טורח למלא דלק במכונית.

(6) "האם זה הוגן?": שלושת המילים האלה נושאות בחובן הרבה יותר כוח ממה שאתם מתארים לעצמכם. כשאנחנו שואלים "האם זה הוגן?" אנו מגלים את החלק הבוגר שבקרבנו. זה מעודד אותנו לחשוב וגם להרגיש, ומאפשר לנו לשאת ולתת בצורה הוגנת. אחרי הכל, האם לא זה מה שעורר את הכעס שלנו מלכתחילה? עבודה על מה שהוגן, חודרת ללב הכעס שלנו ומובילה אותנו הישר למקום בו אנחנו רוצים להיות: שיקשיבו לנו ויתייחסו אלינו.

מישהו חכם אמר שהנישואין הם רכבת ההרים הגדולה של אלוקים. כשאנחנו למעלה, זאת הנסיעה הכי כיפית של החיים. אבל אוי, הסיבובים האלה כל כך נוראיים. אם נלמד לנהוג בהם בצורה בטוחה, רבים הסיכויים שמערכת היחסים היקרה ביותר שלנו תחזיק מעמד ותפרח.

30/1/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 5/2/2014 12:35

קול שפוי

(1) סיוון, 2/2/2014 11:55

לא אוהבת בכלל שיש תמונות של נשים:(

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub