לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בעלי והמזוודה (באמצע הסלון)

בעלי והמזוודה (באמצע הסלון)

אחרי 18 שנות נישואין, לא הגיע הזמן שבעלי קצת ידע לקרוא את המחשבות שלי?

מאת

מרגעים כאלה בנויים חיי הנישואין. מיליוני החלטות קטנות במהלך חיי השגרה הרגילים והיומיומיים, הן אלה שבונות אותנו. כמו במקרה של המזוודה בסלון.

בתי הבכורה עמדה לטוס לחו"ל ואמי קנתה לנו מערכת של שלוש מזוודות, שתיים מהן נבחרו לשמש את בתי, ועל השלישית נגזר להמתין בעליית הגג עד שנזדקק לה. שתי המזוודות הנבחרות עברו לחדרה של בתנו, והנותרת עמדה זקופה ובודדה באמצע הסלון.

בביתי שולט עיקרון שאני מכנה "חוק האינסוף". זאת אומרת שאם משאירים משהו באמצע החדר, או על המדרגות, או בפרוזדור, הוא יחכה שם עד אין סוף אלא אם אני אישית ארים אותו (או אבקש ממישהו לעשות את זה). במשך השנים, מתוך הכרת תודה גדולה ותמידית (באמת) על הצוות העליז שלי, התכופפתי והרמתי וסידרתי בעצמי, ולפעמים ביקשתי מבעלי או מאחד הילדים לקחת את הגרב, להחזיר את הלגו לסלסילה או את העגלה למרפסת. קיבלתי זאת בשמחה כחלק מהזכות להיות אם.

אולם משום מה, המזוודה קנטרה אותי. אחרי הכל, היא יותר גדולה מגרב. בעלי השתתף בשיחה בה סיכמנו שלמזוודה המסכנה הזאת לא תהיה הזכות לעלות למטוס (אשמתה היחידה הייתה שהיא שקלה 3.5 קילו יותר מחברותיה), אז הוא ידע שצריכים להעלות אותה למעלה. במשך כמה ימים היא עמדה באמצע הסלון, אחר כך הזזתי אותה הצידה, ואז התחילו הבעיות. זה התחיל כשהיצר הרע שלי ניסה לברר למה בעלי עוד לא העלה אותה למעלה (רק שהיצר הרע שלי לא שאל את זה כל כך יפה). היצר הטוב שלי אמר: "נו, פשוט תעלי אותה בעצמך. תפסיקי להיות קטנונית." ואז איזשהו קול אמצעי אמר: "תעזבי, הוא יעשה את זה כשהוא יחזור הביתה".

אם הוא היה אוהב אותך, הוא היה יודע שאת צריכה שהמזוודה תזוז מכאן

זה היה ביום רביעי, וביום ששי שוב התווכחתי עם עצמי, "אבל את מלמדת דברים כאלה", אמר היצר הטוב. "את יודעת שגברים אינם קוראי מחשבות. פשוט תבקשי ממנו לעשות את זה." ולכך השיב היצר הרע: "חה חה חה, אחרי 18 שנות נישואין, הוא כבר אמור קצת לקרוא מחשבות". היצר הטוב: "הוא עסוק בעבודה ולימודים ובעזרה עם הילדים. הוא מנקה בכל ליל שבת אחרי הארוחה. הוא מכסח את הדשא, הוא מאזן את חשבון הבנק, הוא קם לתינוק באמצע הלילה..." היצר הרע: "אז מה, הילדים האלה הם גם שלו. את עובדת. את מבשלת."

מהר מאוד התחילו שני היצרים שלי להפוך בזכויותיו של בעלי, והכניסו אותנו להתמודדות על איכות תרומותינו לניהול משק הבית. יכולתי לראות שהעסק מתדרדר במהירות.

היצר הרע: "אם הוא היה אוהב אותך, הוא היה יודע שאת צריכה שהמזוודה תועלה לעליית הגג ".

היצר הטוב: "נו באמת, אם את היית אוהבת אותו, לא היית מתעסקת בשטויות כאלה".

יום ששי אחר הצהריים, קצת לפני שהוא חזר הביתה מהעבודה, הזזתי את המזוודה לתחתית גרם המדרגות, שם היא תחסום בבירור את דרכו של כל מי שירצה להשתמש במדרגות. יצר הרע, אחת; יצר הטוב, אפס.

בליל שבת, המזוודה נשענה בכבדות על צידה (לא אני עשיתי את זה) כך שכל מי שרוצה (וכולם רצו) יוכל לעקוף אותה בלי להתאמץ יותר מדי.

הגיע בוקר יום השבת. הבית שקט, רק אני והמזוודה. האורחים לסעודה עומדים להגיע בקרוב.

יצר הרע: "היית מאמינה?"

יצר הטוב: "די עם זה כבר, תעלי אותה למעלה וגמרנו."

יצר הרע: "שימי אותה על המיטה שלו. הוא בטח יישן עליה ששה חודשים בלי לשים לב שהיא שם."

יצר הטוב: "את יודעת שהוא היה לוקח אותה אם רק היית מבקשת. הוא תמיד עושה את זה. ואז את אומרת תודה, ויוצרת קארמה טובה."

יצר הרע: "תעזבי קארמה, מתערב איתך שהיא תישאר שם עוד שלושה חודשים."

בסוף היצר הטוב ניצח. כשבעלי חזר מבית הכנסת שאלתי אם הוא מוכן בבקשה להעלות את המזוודה למעלה. "בטח". הייתה התשובה שקיבלתי, והוא עשה את זה מיד. מובן שהיצר הרע לא השתתק לגמרי, וכשבעלי חזר למטה שאלתי אותי (יפה), "למה לא העלית אותה קודם?"

"לא שמתי לב."

היצר הרע רצה שאני אגיד לו שהוא היה צריך לשים לב. שהוא צריך להעריך אותי יותר, לתת לי יותר תשומת לב. היצר הרע שלי אלוף בלהיסחף יותר מדי.

מאחוריו, צד עיני את גוונם הצהבהב של פרחי הקאלה (הפרחים החביבים עלי) שבעלי הביא לכבוד שבת, קורץ אלי מהשולחן בפינת האוכל.

אני מסתכלת שוב אל המדרגות, מחייכת אל בעלי ולא פחות מזה לעצמי, ואומרת, "תודה מותק".

19/10/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 21 תגובות ב-17 דיונים

(17) מב, 10/11/2013 22:38

מאמר נפלא, תענוג לקרא אותו.

מבריק וכל כך אנושי (!!!) בהצגת הטענות השונות של יצר הטוב ויצר הרע. כשלסיכום ברור וברור מה כדאי וראוי לעשות.

(16) sale, 28/10/2013 07:36

hom

hi...how are you

(15) אבי, 24/10/2013 08:55

אל תנסו את זה , זה עולה בדם.

גם אישתי ניסתה את זה , "כל מי שעולה למעלה יקח משהו" תמיד אמרה " . טוב נכון שזה כבר היה ביד שלה והכי פשוט זה לעלות ולשים במקום. במקרה שלנו זה היה שקיות שחיכו על המדרגות "שמישהו עם נעליים" יעלה אותם. בנתיים הבן נתקל בהם במדרגות , נפל ושבר יד ורגל. זה נגמר בבית חולים ובהמון סבל ... אבל ב"ה ללא נזק משמעותי יותר. הקטע של להזיז את זה , שמישהו אחר יעשה פשוט לא עובד ועלול לעלות בדם

(14) עדה, 23/10/2013 18:05

הם גרים על כוכב אחר

הם מכוכב אחר.מישהו צריך ללמד את הגברים שהנשים הן רגשיות ועליהם ללמוד ליישם את הלימודים,שקיים עוד משהו לידם

אנונימי, 24/10/2013 18:04

גם כן אישה:)

אני דווקא חושבת שלא צריך ללמד את הגברים מה לעשות... אנחנו צריכות ללמוד לחיות עם זה. זה לא אומר שלא להעיר, אבל לא לצפות מהם להשתנות.. רק מעצמנו!! מתכון לחיים טובים יותר ;)

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub