מסתבר שמידה מספקת של מרחב או פרטיות במערכת היחסים, חשובה לאושרם של בני הזוג אפילו יותר מקשר אינטימי טוב (על פי מאמר שפורסם בוול-סטריט ג'ורנל). הצורך הזה אינו זוכה לאותה מידה של תשומת לב כמו הדבר האחרון, אולם הוא למעשה צורך חזק מאוד, שהתעלמות ממנו עלולה לזרוע הרס בהרמוניה הזוגית.

בסיפור המובא במאמר, אישה נשואה גילתה קבלה על ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה על חוף הים, בזמן שבו בעלה אמר לה שהוא עובד. פעמוני אזהרה החלו לצלצל בראשה והיא דמיינה את הגרוע מכל. אבל זה לא היה מה שהיא חשבה. בעלה פשוט היה זקוק למעט זמן לבדו.

הייתם חושבים שהיה הרבה יותר פשוט אם הוא היה אומר לה את זה ישירות. למה לגרום לדאגה ולחרדה מיותרות? אולם מסתבר שלא כל כך קל לומר לבני הזוג שלנו שאנחנו זקוקים לקצת מרווח נשימה. זה עלול להישמע פוגע. זה עלול להיראות כמו דחייה.

דרושים ביטחון וכוח כדי להכיר בצורך של בן הזוג שלנו, ולאפשר לו (או לה) לספק אותו – בלעדינו.

יש אנשים שזקוקים לפרטיות יותר מאחרים. בשביל האנשים האלה, שהייה לאורך זמן בסביבת אנשים, אפילו בני משפחה שהם אוהבים, עלולה להיות חונקת. זה גורם להם להרגיש שהם לא מסוגלים לנשום (כמו שאמרתי, חונק). אבל איך אומרים דבר כזה לאישה או לבעל האהובים שלנו? איך הם יוכלו להבין שזה משהו שקשור אלינו ולא אליהם?

הצורך בפרטיות, במרווח נשימה, הוא עמוק ויסודי. זה לא משהו שאפשר לפרוק בדיבורים או ללמוד לחיות בלעדיו – בלי לשלם מחיר נפשי. זה לא שאנשים אוהבי פרטיות אינם נהנים משיחה, מהתרועעות בחברה, מעבודה ומשחק עם אנשים אחרים. אלה שנהנים מפרטיות אינם בהכרח "זאבים בודדים" או "רוצחים סדרתיים", וגם לא גלמודים בשוליה החיצוניים של החברה.

הם אני ואתם, אנשים שקצת זמן-לבד מחייה ומרענן אותם.

וזאת כמובן הדרך להסביר זאת לבני הזוג שלנו. "אני אהיה אישה יותר טובה אחרי שאקח מעט זמן לבד לעצמי"; "אני אהיה בעל קשוב יותר אם תוכלי לתת לי הפסקה קצרה"; "לא מדובר בזמן בלעדיך, אלא ביותר הנאה מהזמן שלנו יחד". צריכים בשביל זה טקט, התחשבות וכנות. אנחנו חייבים לברור את מילותינו בקפידה, אבל איננו יכולים להתעלם מהצורך הבסיסי הזה. אם נעשה זאת, בסופו של דבר נסבול – וכך גם כל מי שסביבנו!

איננו צריכים לחוש רגשות אשמה. אנחנו לא מזיקים לבני הזוג שלנו, אנחנו משפרים את חיי הנישואין

כשחברתי בנתה בית חדש, היא יצרה לעצמה את החדר שכולנו חולמים עליו, מקום המפלט שלה מהבלגן והדרישות של בני משפחתה. זה שטח קטן עם ספה פרחונית נוחה ומנורה ורודה נעימה, נווה מדבר נשי. גם אני רוצה כזה!

אבל בעוד שלא כולנו יכולים להרשות לעצמנו חדר כזה, רבים מאיתנו יכולים ליצור את מרווח הנשימה הזה. איננו צריכים לחוש רגשות אשמה. אנחנו לא מזיקים לבני הזוג שלנו, אנחנו משפרים את חיי הנישואין. איננו צריכים להתבייש בצורך שלנו בפרטיות, איננו צריכים להתחמק ולעורר חשדות בלתי מוצדקים. לפעמים בעלי צריך רק לצאת להליכה על החוף לבדו ולנקות את הראש. אני שמחה שכשהנייד שלו מכובה אני יודעת איפה הוא ולמה. אנחנו צריכים להיות ישירים ומדויקים ביחס לצרכים שלנו. "אני צריך שעה כדי להתאוורר לפני ארוחת הערב"; "אכפת לך שאני אצא לבד לכמה שעות אחרי שאני משכיבה את הילדים?"

ואחרי כל מה שנאמר, אנחנו עדיין צריכים לזכור להקדיש את מרבית כוחנו לנישואין, ואת רוב הזמן כדי להיות עם בני זוגנו ולא בנפרד מהם.