רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

נישואין

3 תובנות לחיי נישואין ארוכים ומאושרים

ח׳ בתמוז ה׳תשע״ג ח׳ בתמוז ה׳תשע״ג 16/06/2013 | מאת הרב בנימין בלך

איך להישאר נשואים באושר במשך 50 שנה? שלוש עצות מבעל ניסיון.

האם מישהו מסוגל היום לשמור על חיי נישואין מאושרים באמת במשך חמישים שנה?

אני לא מתכוון לדרך הקלה בה עשה זאת המפיק ההוליוודי שהתרברב וסיפר שכדי להגיע לסך הכולל הזה, הוא היה צריך 6 נשים שונות.

ואני גם לא מתכוון לפיתרון שמצא הקומיקאי ג'ורג' ברנס, כשטען שהאנשים היחידים שיכולים ליהנות מחמישים שנות נישואין מאושרים הם אלה שנשואים לפחות מאה שנה.

אני מתכוון, האם זה אפשרי גם בעולם של ימינו, שזקוק כל שנה למודלים חדשים ומוצלחים יותר של מכוניות, אייפדים וסמארטפונים, כששוטפים לנו את המוח וגורמים לנו להאמין שצריך לזרוק כל הזמן את מה שכבר לא מוצא חן בעינינו, ולהחליף אותו באלטרנטיבות נחשקות יותר – האם באמת ישנה אפשרות לקשר ארוך ומאושר עם אדם אחד בלבד?

השאלה רלוונטית יותר כיום, משום שתוחלת החיים שלנו ארוכה יותר, והמוות אינו מביא לסיום מוקדם של הקשר אליו נכנסנו בצעירותנו. אחרי עשרות שנים יחד, יש לבעלים ולנשים בחירה: הם יכולים לנסות לשמור על חיי הרומנטיקה, התשוקה והידידות שבגללן הם נקשרו זה לזה מלכתחילה, או לוותר על התקווה למצוא סיפוק ואהבה עם בן הזוג שלהם, ולחזור אל מבוך ההיכרויות עד שימצאו את טבעת הזהב החמקמקה של שביעות הרצון.

נישואין הם אתגר. אנחנו לא יכולים לחשוב, שסתם נצליח איכשהו, באופן אינטואיטיבי, לגלות כיצד לגרום למערכת יחסים בין שני בני אדם שונים לשרוד מתוך הרמוניה מושלמת. אחרי 54 שנות נישואין (והספירה נמשכת!) הייתי רוצה לשתף אתכם בשלוש תובנות שליקטתי מאוצרות החכמה והמסורת היהודית.

1. שמחה וקושי

את הראשונה שמעתי מפיה של אמי, עליה השלום. היא הייתה אז בת 95. אחרי שראיתי כיצד קשרי נישואין רבים מפרפרים בעוד שהקשר שלה עם אבי כל כך יציב וחזק, תהיתי מה ה"סוד" שלה. חייהם של הוריי היו מלאים בתקופות קשות. בכמה מקרים, הם נאלצו לברוח מבתיהם מחשש לחייהם – מפולין לגרמניה להונגריה לשווייץ. בסופו של דבר הם הגיעו לארה"ב, ושם התמודדו במשך שנים ארוכות עם קשיים כלכליים. "איך זה", שאלתי את אמי, "שלמרות כל מה שעברתם, מעולם לא התייאשתם, וברור שהייתה אהבה גדולה בינך לבין אבא?"

אמי הרהרה במשך כמה רגעים. ואז היא אמרה בפשטות רבה, "להגיד לך את האמת, אף פעם לא ידעתי שאנחנו אמורים להיות מאושרים."

מה שהיא הבינה באופן אינטואיטיבי הוא שנישואין מהווים הרבה מעבר לזכות ליהנות מהחיים ולשמוח. הנוסחה ההוליוודית מקדמת את האושר כמטרה בפני עצמה; ההשקפה היהודית רואה באושר רווח נוסף לחיים טובים עם בן זוג נבחר, חיים שכוללים את קשיי המחויבות, החובה והאחריות.

האושר הוא רווח נוסף לחיים טובים עם בן זוג נבחר, שכוללים את קשיי המחויבות, החובה והאחריות

הלן קלר ביטאה אמת מוצקה כשכתבה: "האושר אינו יכול לבוא מבחוץ. הוא חייב להגיע מבפנים. מה שגורם לנו אושר, אינו מה שאנחנו רואים או ממששים או מה שאחרים עושים למעננו, אלא מה שאנחנו חושבים ומרגישים ועושים, ראשית למען הזולת ואחר כך למען עצמנו."

המילה אהבה באה מהמילה הב – תן. לאהוב באמת משמעותו לדאוג לצרכי הזולת יותר מאשר לצרכים שלנו. המשמעות של "אני אוהב אותך" אינה לשים את הדגש על הדברים שאתה צריך לעשות כדי לשמח אותי, אלא על הדברים שלי תהיה הזכות לעשות למענך – הדברים שבסופו של דבר יגרמו לי לאושר ושמחה.

השוו זאת לכל סוגי החוזים, הכתובים והלא כתובים, שאנשים עורכים היום כשהם שוקלים להתחתן. הוא יוריד את הפח בתנאי שהיא תדיח את הכלים. הם יעשו תורות בהכנת ארוחת הצהריים. א-לוהים ישמור שאחד יעשה יותר מהשני. זה לא יהיה הוגן. ואז כמובן אף אחד מהם לא יהיה מאושר, משום שהם תמיד ירגישו שהם לא השיגו את העסקה הטובה ביותר.

אם נכנסים לנישואין מתוך מחשבה שהם יבטיחו חיוך נצחי על הפנים, אין ספק שהתוצאה תהיה כישלון. על כל אחד להתחיל את הנישואין מתוך ידיעה שהם מציעים לו את ההזדמנות לחלוק את אתגרי החיים עם מישהו שהוא אוהב, ולא משנה כמה קשה יהיה וכמה הם ידרשו ממנו. כאשר נבין זאת, נזכה למתנת האושר הגדול ביותר, שמגיעה מפעולת הנתינה.

אז הצעד הראשון כדי להבטיח לעצמנו חיי נישואים מאושרים, הוא להזכיר לעצמנו שאנחנו לא אמורים להיות מאושרים כל הזמן. המסר הראשוני שניתן לכלה ולחתן היהודים עם סיום טקס הנישואין הוא שבירת הכוס. חייבים להיות בחיים רגעי שבירה. הם לא יכולים להיות מלאים בשחוק בלתי פוסק. אולם אהבה ללא תנאים מאפשרת לנו להתגבר יחד על הקשיים – ולמצוא את סוג השמחה שלעולם לא היינו זוכים לחוות במרוץ נהנתני אחר האושר.

2. הברכה שבשכחה

הסוד השני, למרבה ההפתעה, הוא לגלות את הברכה שבשכחה.

"בכל פעם שאנחנו רבים", סיפר גבר אחד לחברו, "אשתי נהיית היסטורית".

"אתה מתכוון היסטרית?" שאל החבר.

"לא, אני מתכוון היסטורית – היא זוכרת את כל המקרים בהם לא הייתי בסדר במשך 20 שנות הנישואין שלנו."

המדרש שואל מדוע א-לוהים ברא אותנו עם החיסרון לכאורה של מידת השכחה, הרי הוא יכול היה באותה המידה לברוא לנו שכל שמסוגל לזכור כל אירוע בחיינו? לא, הם עונים, לא הייתה זאת טעות שמימית אלא מילוי של מטרה א-לוהית. בני האדם אינם מושלמים. כולנו טועים. זה המחיר שאנחנו משלמים על אנושיותנו. ואם אנחנו עושים שטויות, יש לנו אפשרות להתחרט; אם אנחנו פוגעים באחרים, אנחנו יכולים להתנצל ולהמשיך הלאה.

שכחה היא מתנה א-לוהית שמאפשרת לנו להתקדם משגיאות העבר שלנו. "אני בחיים לא אשכח", היא תגובה נכונה אך ורק למעשה חסד של הזולת. "אני בוחר לשכוח" היא התגובה הנבונה לטעות שנעשתה על ידי מישהו שאנחנו אוהבים, תוך מעידה רגעית של שיפוט שגוי או כעס בר חלוף.

"אושר אינו אלא בריאות טובה וזיכרון גרוע"

"אושר אינו אלא בריאות טובה וזיכרון גרוע", כתב אלברט שוויצר – והוא היה יכול לומר זאת באותה מידה כמתכון לנישואין מוצלחים. לרוע המזל, אנחנו מוגבלים במידת היכולת שלנו לשמור על בריאות טובה. אולם ודאי שזה לא עד כדי כך קשה לזכור שצריך לשכוח.

התרכזו בכישלונות של בני הזוג שלכם והרשימה תוסיף להתארך ולהתארך. למדו להשתמש במחק שבקצה העיפרון עבור טעויותיו של בן הזוג, ובעופרת שבצידו השני כדי לעקוב אחר מעלותיו, וכך תזכרו תמיד מדוע התחתנתם איתם מלכתחילה.

3. להתפשר

ורעיון אחרון להשלמת העצות.

מכירים את הבדיחה המפורסמת – יודעים איך קוראים למישהו שחושב שהוא תמיד צודק? 'גָּרוש'. אף אחד לא תמיד צודק, ואף אחד לא תמיד טועה. ואם אתם חושבים שאתם תמיד צודקים, סימן שאתם טועים.

בין כל שני אנשים החיים יחד תהיינה אי הסכמות. אם הם הופכים את הוויכוחים להתנצחות אישית, הם תמיד יסתיימו בהפסד לשני הצדדים. הפתרון פשוט. צודק או לא, זוג נשוי צריך ללמוד כיצד להתפשר.

צודק או לא, זוג נשוי צריך ללמוד כיצד להתפשר

ישנה הלכה מפתיעה הקשורה לסמל היהודי אותו אנו מציבים בכל פתח – המזוזה, שמצהירה על נוכחות הא-ל. מפרשי ההלכה חלוקים בדעותיהם לגבי זווית קביעתה של המזוזה במשקוף. חלקם אומרים שהיא צריכה להיות אנכית, בעוד שאחרים סוברים שמאוזנת.

מה אנחנו עושים בפועל? זהו המקרה היחיד בהלכה היהודית שבה איננו פוסקים לטובת צד זה או אחר. במקום זה, ההלכה למעשה (לבני אשכנז) היא שיש לקבוע את המזוזה באלכסון – לא כמו הדעה הראשונה ולא כמו השנייה, אלא בפשרה. אין מקור להצבת המזוזה באלכסון, אולם הדבר מממש אמת נעלה יותר. האמת שעליה הבית היהודי חייב להיבנות, אם רוצים שהוא ישרוד וישגשג. פשרה היא המפתח, וכשבעל ואישה מצליחים ללמוד להתכופף מעט – אפילו כשאחד מהם משוכנע שהוא צודק – ולבחור בוויתור על פני ניצחון, הם יזכו בגמול רב ערך – בבית מבורך בשלום, שהוא הברכה הגדולה מכל.

לא קל למלא אחר שלוש ההצעות הללו. נישואין מאושרים אינם קורים מאליהם. אני מסכים עם הקביעה ש"השנים הקשות ביותר של הנישואין, הן אלה שבאות אחרי החתונה". אולם אחרי שחגגנו את חתונת הזהב שלנו, אני חושב שזכיתי ביושר בזכות להמליץ על שלוש האמיתות הללו, שעזרו להביא אותי עד הלום – ולהרגיע אתכם שהן יכולות לעזור גם לכם להגיע לאותה נקודת ציון.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן