לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נישואין: איך הופכים

נישואין: איך הופכים "אני" ל"אנחנו"

ללמוד להיות סבלניים, לאפשר לשני להשתפר ולהתרגל לאופי שונה משלנו – קשה, אבל אין דבר מתגמל יותר מאשר נישואין טובים.

מאת

כשאנחנו לומדים את הפרקים הראשונים בתורה שעוסקים בבריאה, נראה כאילו שחווה נבראה רק בדיעבד, במחשבה שנייה. תחילה אדם נברא לבדו, ורק אחר כך אלוקים אמר: "לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר, כנגדו." (בראשית ב', י"ח).

הרמב"ן, בפירושו לפסוק זה, מסביר שודאי הייתה לאדם הראשון דרך רביה גם לפני יצירתה של חווה. כל היצורים נבראו זכר ונקבה על מנת שיוכלו להתרבות. אם כן, מדוע היה חשוב לברוא את חווה כישות נפרדת? האם לא היה נוח יותר לאדם להיות בעל שלמות עצמית – להיות מסוגל להרות ולגדל ילדים בלי צורך באדם נוסף? האם העצמאות המוחלטת הזאת אינה חלום אוטופי?

התשובה מופיעה בפסוק המצוטט לעיל - "לא טוב היות האדם לבדו". משהו לא טוב בלהיות לבד. מטרת הבריאה כולה היא שאנחנו נביא את עצמנו לשלמות, ואחת הדרכים המשמעותיות ביותר להשיג זאת היא ללמוד לעשות למען אחרים, או כפי שהסביר ר' חיים מוולוז'ין, שזהו עיקרון בסיסי לכל בני האדם, שהוא לא נברא לעצמו, אלא כדי לעזור לזולתו, כפי יכולתו ולפי הכלים שהוא קיבל.

אילו אדם היה מסתדר לבדו, הייתה חסרה לו אחת מאבני היסוד של המין האנושי, והוא היה הופך "לא טוב" לחיים.

כולנו הגענו לעולם הזה כמקבלים גמורים

כולנו הגענו לעולם הזה כמקבלים גמורים. כל מי שהיה לו תינוק או שהיה קרוב לתינוק, יודע שתינוקות הם המקבלים המושלמים. הם אף פעם לא חושבים על אף אחד אחר. כל עניינם בחיים הוא שיאכילו אותם, ינקו אותם ויחבקו אותם, ובכלל לא מעניין אותם כיצד צרכיהם ישפיעו עלינו. ממש לא אכפת להם אם היה לכם יום קשה או שלא ישנתם שני לילות. המוטו שלהם הוא "תאכילו אותי; תלבישו אותי; תחליפו לי; תעזרו לי לגהק; תאהבו אותי, טפלו בי."

וככה זה נמשך... די הרבה זמן.

סליחה שאני מזכיר לכם, אבל גם אתם הייתם פעם אנוכיים, שקועים בעצמכם ונרקיסיסטים. מטרת החיים היא לרומם את הנטייה הטבעית להיות מקבלים, ולהפוך לנותנים. זו אמנם עבודה לכל החיים, אבל אם קיימת נקודה בה אנחנו מוכרחים להעביר את הסוויץ' ממצב של קבלה למצב נתינה, הרי זה יום הנישואין. נישואין דורשים מאיתנו לעבור מטמורפוזה – להפוך מזחל לפרפר.

בנישואין אנחנו לא יכולים יותר לחשוב רק על עצמנו. ה"אני" חייב להפוך ל"אנחנו", וה"לי" חייב להפוך ל"לנו". זוהי מטרתם של הנישואין, ולכן אמר אלוקים, "לא טוב היות האדם לבדו".

זה לא אומר שאין סיכוי למי שאינו זוכה למצוא בחייו את בן/בת זוגו. אחד מאנשי החסד הידועים ביותר בירושלים הוא גבר שלא זכה להינשא מעולם, ובכל זאת הוא 'נותן' מהסוג הנעלה ביותר. אולם תהליך הלימוד כיצד להפוך לנותן, הרבה יותר קשה למי שאינו נשוי. המצב האידיאלי שאלוקים מיעד לכולנו, הוא להינשא כדי שיהיה לנו למי להעניק.

אחת ההנחות השגויות טוענת שאהבתנו לשני גדלה כשהוא נותן לנו. הדרך האמיתית לבנות אהבה היא נתינה בלי תנאים - מצידנו. כפי שהזכרנו כבר בעבר, המילה "אהבה" קשורה למילה "הב" – תן.

ההבנה שנתינה בונה אהבה, תוכל לסייע לנו להבין את האובססיה המוזרה של אנשים מסוימים, כלפי חיות המחמד שלהם. חיות המחמד לא טורקות את הדלת ושוברות את לבך, הן אינן זקוקות ליישור שיניים וגם לא להתקבל למוסדות חינוך, אבל מעל לכל, עליך להעניק לחיית המחמד שלך בלי תנאים. לכן אנשים פשוט מאוהבים בבעלי החיים שלהם, ולפעמים אפילו מתייחסים אליהן בצורה טובה יותר מאשר לילדים שלהם.

בדרך כלל אני לא משוחח עם מי שיושב לידי בנסיעות. אני מחליף איתם כמה משפטים קלילים, ומתארגן לנסיעה בבדידות. למרות זאת, פעם טסתי לברזיל - טיסה ממושכת למדי. וכשעומדים לבלות שעות רבות בישיבה ליד מישהו, מרגישים שחייבים לפחות לנסות לפתוח בשיחה. התברר שהיושבת לצידי היא אחות במחלקת לב שנמצאת בדרכה לכנס רפואי. היא הייתה אישה אינטליגנטית, ובאמצע שיחה רגילה למדיי היא שלפה את הארנק שלה ואמרה – נשבע לכם שאני לא ממציא – "הייתי רוצה להראות לך את אהבת חיי." היא פתחה את הארנק שלה והראתה לי קולאז' של שלושת ילדיה, מקיפים באהבה את החבר המוערך ביותר במשפחתם: הכלב שלה. "זאת אהבת חיי", היא אמרה והצביעה על הכלב – למקרה שברוב טיפשותי חשבתי שהיא מדברת על הילדים שלה.

הכלב הזה היה אהבת חייה, משום שהיא הייתה צריכה לתת לו הרבה

"איזה מין כלב זה?" שאלתי, מכיוון שלא מצאתי דרך נבונה יותר להגיב.

"רוטוויילר", היא אמרה בגאווה.

אמנם אני לא מבין גדול בכלבים, אבל אני יודע שעדיף לשמור מרחק מרוטוויילרים. אבל זאת הייתה אהבת חייה. מדוע? משום שהיא צריכה לתת לו הרבה. בניגוד לילדיה, הכלב שלה כפי הנראה השיב לה אהבה, וודאי שמח מאוד לראות אותה, אבל לא מזה נבעה אהבתה הגואה, אלא מנתינה בלי תנאים.

בשבילה

מהמגוחך לנעלה באותו עניין - כשאנחנו בוחנים אפיזודות שונות בחייהם של גדולי ישראל, אנחנו מוצאים גדולי תורה שרמת ההתחשבות שלהם ונכונותם להעניק לנשותיהם, הפכה את נישואיהם למדהימים. הייתי יכול לכתוב ספר שלם על סיפורים כאלה, אבל אשתף אתכם רק באחד שהשפיע עליי באופן מיוחד. סיפור מחייו של הרב יעקב ישראל טוורסקי ע"ה, רבה הנערץ של מילווקי.

חודשיים לפני שהרב נפטר, התגלה אצלו סרטן בלבלב. מ-50 שנות הניסיון שלו בביקור חולים, הרב הבין שסופו קרב. הוא קרא לבנו, הרב ד"ר אברהם טוורסקי (רופא במקצועו), כדי לדון איתו על האפשרויות שעומדות בפניו.

"הרופאים מציעים לי לעבור כימותרפיה", אמר הרב, "זאת ברכה לבטלה, נכון?"

הבן הנהן בהסכמה; על פי ניסיונו הרפואי, אביו כבר סבל מנזק בלתי הפיך.

"נכון שאני מאוד אסבול מכימותרפיה?" שאל הרב.

ובנו הרופא הנהן שנית.

"לא שווה לעשות את זה", סיכם הרב. "זה לא יעזור, ואני אסבול. אני אגיד לרופאים שאני לא רוצה כימותרפיה."

למרות הקושי לאשר את אבחנתו של האב, נאלץ הרב ד"ר טוורסקי להסכים שזה הצעד הנכון.

באותו זמן, הרבנית טוורסקי שוחחה בחוץ על מחלתו של בעלה עם הרופא, שאמר לה שכימותרפיה היא אופציה. היא נכנסה לחדרו של בעלה, ובלי לדעת על השיחה שהתנהלה קודם, אמרה, "אני רוצה שתקבל טיפולי כימותרפיה".

רגע אחר כך נכנס הרופא התורן, ושאל: "אז אנחנו מתחילים עם כימותרפיה?"

"כן", ענה הרב, והותיר את בנו בפה פעור.

מאוחר יותר באותו יום, הייתה לרב הד"ר טוורסקי הזדמנות לשאול את אביו מדוע שינה את דעתו כל כך מהר.

הוא ידע שהוא לא יקבל כל תמורה על מעשיו

"שנינו יודעים שכימותרפיה לא תעזור, ושנינו יודעים שאני אסבול ממנה", אמר הרב. "אולם אם אני לא אנסה את הטיפול, אמא שלך לא תסלח לעצמה. היא תמיד תחשוב 'הייתי צריכה להתעקש שהוא יקבל כימותרפיה. אני בטוחה שהוא היה חי יותר זמן אם הוא היה עושה את זה'.

"אני לא רוצה שלאמא שלך יהיו רגשות אשמה, אז אני עושה את זה בשבילה", סיכם הרב.

לכל אחד מאיתנו יש בחיי הנישואין רגעים בהם אנחנו עושים מעבר לחובתנו למען בני הזוג שלנו. במקרים רבים, בכל אופן, מעשינו מונעים מגישת ה"את תגרדי לי את הגב ואני אגרד לך". בסיפור שלנו, ראינו אדם שידע שהוא לא יקבל כל תמורה על מעשיו, ובכל זאת הוא היה מוכן לסבול את הייסורים הגופניים של הכימותרפיה, רק כדי למנוע מאשתו רגשות אשמה.

חוות דעת שנייה

קיימות סיבות נוספות מדוע חווה נוצרה מאדם. לבן הזוג יש תפקיד חשוב, שיכול להתמלא רק על ידי שותף: בן הזוג מהווה חוות דעת שנייה.

אחת מתכונותיו הבסיסיות של האדם היא הקושי לבחון סיטואציות שונות בצורה אובייקטיבית. האינטרסים הרבים שלנו מאפילים על תפישת המצב שלנו, אפילו אם נתאמץ להתעלם מהם. בשל כך, חשוב לנו לקבל חוות דעת שנייה וחסרת פניות, אשר תעזור לנו לראות את חיינו במבט נכון.

הבעיה היא שיש לנו גם אגו, אנחנו כמהים לעצמאות ונוטים להתרגז כשאומרים לנו מה לעשות – במיוחד כשמדובר באדם מבחוץ. כך נוצר מצב שבו אנחנו לא מסוגלים לשפוט לבד סוגיות בחיים, שמא הסובייקטיביות שלנו תגרום לנו לטעות, ויחד עם זה, כשמתבונן אובייקטיבי מבחוץ מציע עצה, אנחנו נוטים לדחות את דעותיו.

אלוקים ברוב חסדו היטיב עמנו, ונתן לנו 'מישהו מבפנים' שיכול לתת לנו דעה אוהבת ובלתי משוחדת. היתרון של בני הזוג הוא שמצד אחד הם חלק מאיתנו – כפי שאומרים חז"ל, "אשתו כגופו" – ומצד שני הם גם מספיק אובייקטיביים כדי לומר לנו, "מצטער/ת אבל את/ה לא רואה את המצב בצורה נכונה".

הנצי"ב מוצא לכך רמז במילים, "לא טוב היות האדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו". למרות שהמלה "כנגדו" יכולה להתפרש כאילו האישה "נגדו", הפירוש המקובל יותר הוא "מולו". משום כך, התלמוד (יבמות סג:) מסביר שעזר כנגדו הוא צירוף בעל ניגודים. אז מה האישה – האם היא העזר של בעלה או שהיא נגדו? איך היא יכולה להיות שניהם יחד?

ביקורת, כמו פלפל, צריכה להינתן בחסכנות. אם מפריזים בה, יש לה השפעה שלילית

הנצי"ב מסביר שמטבעה, האישה היא "עזר", אולם לפעמים העזרה לזולת באה לידי ביטוי בצורה של "נגדו". אולי קשה לנו לשמוע שבני הזוג שלנו אומרים לנו, "מותק, את/ה טועה", אבל האפשרות האחרת היא למעוד כל החיים תוך חזרה על שגיאות חמורות או אפילו לעשות שגיאות גדולות יותר. לפעמים ה"עזר" חייב להיות "כנגדו".

חשוב לזכור שכמו כל דבר אחר בחיים, אפשר להגזים גם עם ה"כנגדו". האם שמתם לב שלמלחייה יש מספר חורים, בעוד שלפלפלת יש רק חור/ים בודד/ים? חריפותו של הפלפל משפרת את טעמו של המזון, אבל רק אם מפזרים אותו במנות קטנות. ביקורת, כמו פלפל, צריכה להינתן בחסכנות. אם מפריזים בה, יש לה השפעה שלילית.

זכרו את העבר

הייתי רוצה להציג לקח נוסף מהנישואין הראשונים בהיסטוריה, דבר שכולנו חייבים לשלב בנישואין שלנו, אם אנו חפצים בהצלחתם.

כפי שכולנו יודעים, כבר ביום הראשון לנישואין ההם, אלוקים אמר לאדם שהוא יכול ליהנות מכל הפירות הצומחים בגן עדן, חוץ מפרי עץ הדעת. אדם עדכן את חווה לגבי המצווה, אבל מהר מאוד הנחש פיתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת, והיא בתורה, נתנה לאדם לאכול מהפרי. החטא הזה השפיע על העולם בצורה הגרועה ביותר שיכולה להיות, מכיוון שאחת הקללות שבאה על בני האדם כתוצאה מאותו חטא, היא המוות.

מייד אחרי הפסוק בו אלוקים מודיע לאדם שבסופו של דבר הוא – כמו גם כל צאצאיו - ימות, התורה אומרת, "ויקרא אדם שם אשתו חוה, כי היא הייתה אם כל חי" (בראשית ג' ,כ').

האם שמתם לב לסמיכות המוזרה הזאת? אילו היינו צריכים לתת שם לאישה שזה עתה הביאה מוות לעולם, ודאי היינו מתפתים לקרוא לה "מיתה". אולי זה לא היה נשמע כל כך טוב כמו חווה, אבל השם היה בהחלט מתאים לנסיבות.

ברגע בו הכל נראה שחור, אדם הבין מהו חסד.

התלמוד (סוטה י"ד עמוד א') אומר שהתורה מתחילה בחסד ומסתיימת בחסד. הפסוק האחרון בתורה עוסק בקבורת משה ע"י אלוקים, וטיפול בקבורה נקרא חסד של אמת. אך מהו החסד בתחילת התורה? כתוצאה מאכילת פרי עץ הדעת, אדם וחווה הבינו לפתע שהם עירומים, והם התביישו. למרות שבושה זו נבעה מהחטא שלהם, אלוקים בכל זאת עשה עמם חסד ויצר להם בגדים. זה, כך אומר התלמוד, החסד הראשון שמוזכר בתורה.

אם נרצה שנישואינו יצליחו, כולנו חייבים ללמוד לראות אל מעבר לטעויותיהם של בני הזוג שלנו

אם היו שואלים אותי, הייתי חושב שחסד הרבה יותר גדול קדם לחסד הזה. אלוקים לא היה זקוק לבני תמותה בעולמו. הוא ברא אותנו לאפשר לנו לקצור את גמול המצוות שלנו. מדוע, אם כן, התלמוד לא מחשיב את בריאת האדם בתור החסד הראשון בהיסטוריה?

בריאת האדם אכן הייתה חסד, אבל לא קשה במיוחד. אדם היה הישות המושלמת ביותר שאי פעם נבראה, והוא היה אמור למלא תפקיד חשוב בעולם. אבל כשאדם וחווה חטאו והביאו מוות וחורבן לעולם הזך והקדמון, הם הרגישו נורא עם עצמם. וכשאלוקים הראה להם שהוא רוצה למחול על חטאם, ולאהוב אותם ולדאוג להם למרות מעשיהם הרעים, זה היה חסד אדיר.

אדם ראה זאת, ומייד יישם את צורת החסד הזאת בעצמו. חוה עשתה את הטעות הכי גדולה שאפשר להעלות על הדעת. אף אחד בעולם לא יעשה שוב טעות כל כך חמורה. אדם הביט בה ואמר, "את עדיין חווה. את עדיין אם כל חי."

אם נרצה שנישואינו יצליחו, כולנו חייבים ללמוד לראות אל מעבר לטעויותיהם של בני הזוג שלנו. אנחנו חייבים ללמוד לא לצמצם את מבטנו למצב העניינים הנוכחי, אלא להסתכל על מכלול מערכת היחסים שלנו, ולחשוב על כל הטוב שבני זוגנו עשו למעננו.

אל תדשדשו בטעויות. סלחו ושכחו. זכרו ששום בן זוג לא יעשה לעולם טעות יותר גדולה מזאת של חווה. אפילו לשכוח לשלוח את תשלום המשכנתא, לא כל כך גרוע כמו לאכול מפרי עץ הדעת (גרוע למדי, אבל לא עד כדי כך). שימו לב למכלול מערכת היחסים שלכם, וזכרו שבני הזוג שלכם הם אלה שהעניקו לכם כל כך הרבה אושר וברכה.

סבלנות לעתיד

שורשיה של המילה נישואין נעוצים במלה נשא. בנישואין, כל אחד צריך לשאת – ולפעמים זה באמת יכול להיות משא כבד ורציני – את החולשות והתכונות השליליות של בן/בת זוגו, יחד עם הייחודיות שגורמת לנו להוקיר ולאהוב זה את זה.

בעולם התקשורת המהירה, אנחנו כבר לא רגילים לחכות. עם זאת, כדי להצליח בנישואין, חייבת להיות לנו סבלנות לאפשר לבני הזוג שלנו להשתנות, לצמוח ולהתגבר על המכשולים שעמם הוא או היא נולדו. אנשים משתנים, אבל זה לוקח שנים. נישואין אינם "אינסטנט". שינוי עצמי אינו "אינסטנט". עלינו ללמוד לרכוש סבלנות לנקודות החולשה של הזולת ולשאת אותן עד שהוא יוכל להשתנות.

אלו הם הנישואין – ללמוד להיות סבלניים, לאפשר לשני להשתפר, ולשאת את תכונותיהם הייחודיות עד שזה יקרה.

כמו כל דבר בעל ערך, גם נישואין מוצלחים ואוהבים דורשים עבודה. אבל אין השקעה שווה יותר בעולם, ואין דבר מתגמל כמו נישואין טובים.

בין אם אתם רווקים – יהי רצון שה' ישלח לכם את בן/בת זוגכם במהרה – נשואים טריים או ותיקים, זכרו שנישואין הם נתינה, אכפתיות מספקת כדי להעיר בצורה מכובדת ונכונות לשכוח ולסלוח. אפשרו לבני הזוג שלכם להפוך מזחל לפרפר.

*מובא מתוך ספרו החדש של הרב פראנד, "It's Never Too Little, It's Never Too Late, It's Never Enough", הוצאת ארטסקרול.

24/7/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) אנונימי, 23/8/2011 20:29

כל הכבוד

מאמר מחכים, מרגש וכל כך נכון!

(8) שרונה, 11/8/2011 14:21

מקסים.מרתק ומדהים.

(7) דפנה, 25/7/2011 14:51

נישואין

אשה לא מחויבת להתחתן כי לא בשביל זה היא באה לעולם גבר , רק כאשר הוא נישא הוא שלם הוא חייב להתחתן כדי להרגיש שלמות

(6) אהובה ניסן, 25/7/2011 13:13

מאמרו של הרב פראנד

מאוד יפה ומרגש, תמיד טוב להתחזק בנושא הזה. תודה רבה!

(5) איל, 24/7/2011 20:47

אחד המאמרים המצויינים שנכתבו כאן

תודה רבה לכותב ולמפרסמים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub