פעמים רבות אנו משקיעים המון זמן כדי להתכונן לחתונה – לבחור הזמנות, לבחון תפריטים, לבדוק אולמות, להקשיב לתזמורות... ולמצוא את "השמלה". הכל צריך להיות בדיוק כמו שאנחנו רוצים - הפרחים בגובה המתאים לתמונות המתוכננות. הרבה פחות זמן אנחנו מקדישים כדי להתכונן לנישואין עצמם, שאנחנו מקוים שיימשכו יותר מיום החלומות.

למעשה, יתכן אפילו שחתונות יפות במיוחד כלפי חוץ, עלולות לפגום באפשרות של קשר נישואין טוב במיוחד מבפנים. כשכלה או חתן מתכוננים לחתונה שלהם, כל מי שרואה אותם אומר להם ש'זה היום שלהם'. אנחנו משתדלים להבטיח עבורם את האורחים, הצלם, העוגה (והבגדים!) שהם רוצים. אם יש שושבינות (או שושבינים), הן נתונות לחלוטין למילוי משאלותיה של הכלה - לובשות שמלות יקרות, שבחיים הן לא היו לובשות לשום אירוע אחר. המסר הוא שהעולם חג סביבה (או סביבו – זה מאמר שווה זכויות).

אבל, אם יש כלל מפתח אמיתי להצלחה בנישואין, הרי הוא הגישה ההפוכה בדיוק – לגרום לכך שהעולם יחוג סביב בן/בת הזוג שלך. להציב את צרכיו (צרכיה) לפני הצרכים שלך, ולא באותו מישור.

לשם כך, כל אדם צריך לעבור מהלך רציני של התאמה והסתגלות, במיוחד אחרי ההתרכזות ב'אני' במשך תקופת האירוסין.

ואמנם, ללא שינוי הגישה כמתואר לעיל, חיי הנישואים שלנו לא יוכלו להצליח. זהו אתגר לזוגות בכל גיל שהוא, ויתכן שהוא אפילו קשה יותר ככל שמתחתנים בגיל מבוגר יותר - משום שטבעם של הרגלים להשתרש, וככל שאנחנו מבלים יותר שנים בטיפול בצרכים שלנו תחילה, כך יהיה לנו קשה יותר להחליף הילוך.

נניח שיש לכם את כל הרצון הטוב שבעולם. נניח שאתם מבינים את החשיבות שבהצבת צרכיו של בן/בת הזוג תחילה. נניח שאתם אפילו באמת רוצים לעשות את זה – איך יוצרים ומפנימים את השינוי האדיר הזה בגישה?

כמו עם כל הניסיונות הרציניים שלנו להשתנות, לא מספיק לחשוב, צריכים גם לעשות. אפילו אם בתור התחלה נתנהג "כאילו", בסופו של דבר המחשבות והגישות החדשות יצמיחו שורשים.

התחילו בלשאול. גם גברים וגם נשים אינם קוראי מחשבות. אינכם יכולים לדעת או להרגיש מה בני הזוג שלכם צריכים, בלי שיגידו לכם. "במה אני יכול/ה לעזור לך היום?" "איך אני יכול להקל עליך?" "יש איזו שליחות שאני יכול לעשות במקומך?" "מה בא לך לצהריים?" "היית רוצה לצאת הלילה; איפה תיהני?"

הרגילו את עצמכם לשאול את השאלות האלה ולהתנהג בהתאם. אולי תצטרכו לראות סרט שלא הייתם בוחרים. אולי תצטרכו לצפות במשחק שלא מעניין אתכם. אולי תצטרכו לאכול ארוחה שלא מורכבת מהמנות החביבות עליכם ביותר. ככה נבנות מערכות יחסים. כך מעמיקים את הקשר והאכפתיות שלנו. ככה מכניעים את האגו.

כשנותנים אוהבים

שתי תובנות חשובות מתאימות לכאן. אחד מיסודותיה העיקריים של המחשבה היהודית היא ש"כשנותנים אוהבים" (להבדיל מכשמקבלים!), עיקרון שמתבטא בצורה הברורה ביותר בקשר שבין ההורים לילדיהם, אולם משחק תפקיד חשוב כמעט בכל קשר בין אישי שיש לנו. דרושה מנה קטנה ביותר של נתינה, כדי להיות 'מושקע' (מחיוך, דרך פתיחת הדלת ועד להזמנה לסעודה), והחשיבות הפסיכולוגית שלה רחבת היקף. איזו מעבדה יכולה להתאים יותר לבחינת התיאוריה הזאת מאשר חיי הנישואין? ככל שנעשה יותר עבור בני הזוג שלנו (ולא ככל שהוא או היא יעשו למעננו!), כך נאהב אותם יותר.

שינוי אינו מתרחש בין לילה. אנחנו לא עוברים ממצב אנוכיות למצב נטול-אנוכיות עם החתימה על הכתובה או שבירת הכוס. אפילו קשר טוב באמת לא יביא אותנו לשם, ואפילו לא צלם הוידיאו הטוב ביותר...

אבל אם בכל בוקר נשאל את עצמנו, "מה אני יכול לעשות היום כדי לגרום לאשתי (או לבעלי) להרגיש טוב?" ואז באמת נעשה את זה, לא רק שיהיו לנו נישואין מוצלחים, אלא גם נהפוך גם לבני אדם עמוקים יותר, בלי שום קשר לצבע הפרחים בחופה!