לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כוס תודות

כוס תודות

כוס של תודות היא תמיד מלאה.

מאת

חברה שלי עברה עוד לילה חסר שינה ואחריו בוקר לחוץ עם שני התינוקות שלה – אחד בן שנה והשני רק נולד. מאוחר יותר באותו בוקר באתי לבקר אותה, ועזרתי לה להרדים את שניהם.

ראיתי שהיא ממש תשושה וזקוקה נואשות למנוחה, אז הצעתי לה לנסות לתפוס תנומה ארוכה, ושבינתיים אני אשאר אצלה לשים לב אם אחד הילדים מתעורר. היא קיבלה את ההצעה בשמחה רבה.

נכנסתי למטבח לקחת לעצמי כוס מים. הנחתי בשקט ובזהירות את הכוס הריקה על השיש, מקפידה שהיא לא תשמיע את הצליל הקל ביותר שיוכל להפר את הדממה שהחלה סוף סוף כובשת את הבית.

אחר כך נזהרתי-כל-כך כשפתחתי וסגרתי את המקרר, והוצאתי בקבוק מים בלי להשמיע קול.

ניגשתי למזוג את המים, אבל לפני שהספקתי אפילו להתחיל, הפלתי את הכוס – משגרת אותה במסלול התרסקות בטוח אל הרצפה.

בַּנֶנוֹ-שנייה שאחר כך, נראה כאילו הזמן עוצר מלכת, כשבדמיוני מוקרנות במהירות תמונות מחייה של הכוס (זאת הייתה כוס יפה, היא שירתה אותם נאמנה).

וכמו בהילוך איטי, צפיתי את פגיעת הכוס ברצפה, את התנפצותה למיליון רסיסים זעירים, ואת יקיצתם המבוהלת של שני התינוקות בבכי היסטרי.

במילי-שנייה הבא, אמרתי תפילה קצרצרה – אם כי מלאת כוונה – והתחננתי לא-לוהים שיעזור לי לתפוס את הכוס.

הושטתי יד בניסיון כמעט עקר כדי לתפוס אותה רגע לפני שהיא מתנפצת לרסיסים. כמעט צחקתי על עצמי, כשאני יודעת כמה עלובים הסיכויים שפתאום תתגלה היכולת האתלטית שלי (בגובה מטר-שמונים, בטוח שלא בעיית גובה מנעה ממני להיכנס לקבוצת הכדורסל!).

ואז, איכשהו, הכוס נפלה ישר לתוך היד שלי, בריאה ושלמה. בלי להתנפץ. בלי להתרסק.

אחרי שהתאוששתי מההלם המשתק, הנחתי שוב את הכוס – בזהירות! – על השיש, ומזגתי לעצמי מים. הרמתי אותה והתחלתי לברך את המילים שאני כל כך הרבה פעמים ממלמלת בלי לחשוב: ברוך אתה, ה' - מקור כל הברכות - א-לוהינו, מלך העולם, שהכל נהיה בדברו...

כשאני עוצרת להתבונן סביב ולהבחין בכל מה שיש לי, קל להבין שהתברכתי בכל כך הרבה דברים

אבל הפעם זה היה שונה. לא סתם ביטאתי את המילים המוכרות, לא יריתי אותן במהירות. חייכתי מתוך תחושת הקלה, וביטאתי כל מילה בריכוז רב - הפעם, התכוונתי לכל מילה שאמרתי.

הייתי אסירת תודה שניצלתי מהגמלוניות שלי. הייתי אסירת תודה על המים שיכולתי לשתות. הייתי אסירת תודה על ההזדמנות להיות שם בשביל חברתי.

באותו היום, אילו מישהו היה שואל אותי אם הכוס "חצי ריקה" או "חצי מלאה", הייתי עונה לו שהיא מלאה לגמרי – כוס של תודות.

הרבה פעמים בחיים היה לי קשה להכיר תודה על כל מה שיש לי, בייחוד כשהתרגלתי לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.

אבל כשאני עוצרת להתבונן סביב ולהבחין בכל מה שיש לי, קל לי להבין שהתברכתי בכל כך הרבה דברים - רק להיות כאן כדי ליהנות מיום נוסף של חיים, מעורר בי הכרת תודה; שלא נדבר על המשפחה, החברים, העבודה, הבריאות...

החלטתי להתחיל להעלות על הכתב את כל הדברים שעליהם אני צריכה להודות בחיי. מידי לילה, לפני שאני הולכת לישון, אני מוסיפה עוד כמה פרטים לרשימה, שהפכה לכמה דפים, ארוכים למדי, עמוסים בכל כך הרבה דברים נפלאים שיש בחיי.

בהתחלה, שאלתי את עצמי תוך כמה זמן לא יישאר לי יותר מה לכתוב. ובכל זאת מאז, יום אחר יום, אף פעם לא הייתי צריכה להתאמץ למצוא משהו להודות עליו. בכל לילה, כשאני חושבת על ההתנסויות וההתרחשויות השונות באותו יום, אני מוצאת מבחר מדהים של דברים לכתוב.

ואפילו גיליתי להפתעתי שאם אני חושבת על זה מספיק חזק, אני באמת מוצאת את עצמי אסירת תודה על דברים רבים בחיי, שכאשר הם התרחשו חשתי מוטרדת או כועסת בגללם. עכשיו, במבט לאחור ובחשיבה על כמה טוב יצא מהם בסופו של דבר, אני מרגישה הכרת תודה.

כל מה שאני צריכה לעשות הוא להתבונן סביבי, לראות את שפע הברכות בחיי ולדעת שהכוס שלי תמיד מלאה.

23/5/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) ביט, 12/12/2013 15:56

כתוב מרתק ומעניין, מצפים לעוד מאמרים בסיווג הזה. תודה !!!

(8) אנונימי, 24/5/2010 09:09

רעיון נחמד לכתוב כל ערב את כל התודות לאותו יום

אולי איישם זאת ב"ה

(7) ליסה, 24/5/2010 06:50

תבורכי, אין כמו אסירות תודה על בסיס יום יומי כדי להתמלא. בשנתיים הראשונות להולדת ביתי הרגשתי כחברתך ולי היו חברות כמוך שעזרו. כלל לא מובן מאליו. ברגע שמבינים שהטוב הוא לא מובן מאליו מעריכים ומוקירים אותו. שבעצם כלום בחיים הוא לא מובן מאליו לומדים לאהוב להתרגש, ולתת באהבה....

(6) , 24/5/2010 06:39

עונה "אמן" לכל מילה

"טוב להודות להשם, ולזמר לשמך עליון", יפה לראות את החסד בכל צעד ושעל בחיים. תודה שהערת את תשומת הלב , לדעת להכיר תודה וטובה על כל הטוב המזומן לנו. ובאמת יפה לסכם את היום לפני השינה להוקיר ולהכיר את הטוב שבתוך הקשיים.

(5) אנונימי, 23/5/2010 18:33

את כל כך צודקת, אני חושבת שעלינו להודות גם על הדברים הקשים

שעוברים עלינו , המלמדים אותנו להיתמודד, המגלים לנו כוחות חדשים שלא הכרנו ובטח על הדברים הטובים שקורים לנו במהלך היומיום שנראים לנו דברים טריויאלים ולפעמים אפילו שוליים. מאמר יפיפה, מוכיר תודה ומזכיר שלא הכל מובן מאליו.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub