אמונה היקרה,
"איך אני יכולה לגרום למתבגר שלי לעזור קצת בבית? הוא אפילו לא מנקה את החדר שלו, שלא נדבר על להרים את המגבות והבגדים המלוכלכים שלו אחרי שהוא מתקלח!"
אם יקרה לנער בלגניסט,
את לא לבד. כמעט כל הורה לבני עשרה, הוא הורה לבלגניסטים. ואם זה התחום שהכי מתסכל אותך בנושא ההתבגרות, אני מציעה לך לעצום עיניים ולחשוב על כל הדברים בהם זכית.
לא ניתן למנות את מגוון השיטות והדרכים בהן בני העשרה מתחמקים מאחריות, כך שעלינו לשמור על רמת ציפיות מציאותית בהתאם, ולהכיר בגבולות יכולתנו לכפות את רצוננו על המתבגרים.
באופן כללי, נערים ונערות זקוקים למרווח בו יוכלו לנסות ולגלות מי הם ולאן הם הולכים.
הם אמנם זקוקים לכמה כללים (ועמוק עמוק בפנים, הם אפילו מעריכים חלק מהכללים!), אבל אנחנו צריכים לחשוב היטב לפני שאנחנו קובעים אותם, ולנסח אותם בזהירות. ומכיוון שאפילו הדברים הטריוויאליים ביותר עלולים להפוך לויכוח לוהט וקולני עם המתבגרים שלנו, עדיף שנשמור את המאבקים לדברים החשובים באמת, ואני בכלל לא בטוחה שחדר מבולגן הוא אחד מהם.
סדרי העדיפויות שלהם משתנים במהירות ונקבעים על ידי חבריהם
קשה "לגרום" לבני נוער לעשות כל דבר שהוא. הרבה פעמים הם לא מצייתים לנו או פשוט מתעלמים מדברינו. סדרי העדיפויות שלהם משתנים במהירות ונקבעים על ידי חבריהם. למעשה, נוסחת הפלאים האמיתית כיצד לגרום למתבגרים לנקות את חדריהם, היא לגרום לחבריהם לסדר את החדרים שלהם!
באופן כללי, ילדים רוצים להיות טובים - הם רוצים לעשות את מה שצריך ונכון לעשות; הם רוצים שיאהבו ויעריכו אותם; ותאמינו או לא, הם אפילו לא רוצים לריב איתנו. אבל הם יעשו את זה אם נאלץ אותם. הם יעשו את זה אם נעמיד אותם עם הגב לקיר, והם יעשו את זה אם אנחנו נעורר את המריבה.
לכן אנחנו צריכים להיות בוגרים, ולתרגל מעט (בסדר, לפעמים המון!) שליטה עצמית. אנחנו צריכים לשים לב לדברים הטובים שהם עושים ולהתמקד בהם, במקום לאפשר לכעס ולתסכול להצטבר על מה שהם לא.
מה לעשות שנדנוד בלתי פוסק אינו מועיל – עודף כללים פשוט יגרום לכך שיותר כללים יופרו. אנחנו צריכים לשבח את בני הנוער על מה שהם עושים טוב ונכון, ואנחנו צריכים לחפש הזדמנויות כדי להחמיא להם.
והכי חשוב, אנחנו צריכים לשמור על פרספקטיבה נכונה. עם כל הצרות בהן הילדים של ימינו עלולים להסתבך, ה' ישמור, ועם כל המצבים הנוראיים שאורבים מעבר לפינה, חשוב לזכור שחדר מבולגן הוא הדבר שאיתו הכי קל לחיות, ואולי אפילו להתייחס אליו מדי פעם בהכרת תודה!
_(hebrew).jpg "להזמין את דודה בלה")
_(hebrew).jpg "להכחיש את השואה")
_(hebrew).jpg "האישה שאהבה את החיים")
(5) תמר מאור, 19/1/2010
אז מה עם בלגן?????
אני אמא לשני ילדים מתבגרים. . החשוב מכל בעיני, הוא לדבר על הכל. אווירה טובה בבית. להבין, שהראש שלהם, והרגשות עסוקים במליון דברים חשובים אחרים... לדעתי, כדאי לוותר בנושא הסדר... ומידי פעם לסדר להם...הם ישמחו, , ויודו לכם....ומכאן, מערכת היחסים רק תלך ותעמיק למקומות שהם חשובים באמת!!!!!! אני עושה את זה,,, היה לי קשה בהתחלה, אבל התרגלתי,, כיום בתי בת ה 16 יודעת להגיד לי תודה ענקית שסידרתי לה את החדר. מחבקת ואוהבת אותי, על כך שאני משחררת אותה, , להתרכז בחייה, בלימודים, בצופים בחברים ובכל מליוני הדברים בהם היא עסוקה... יהיה לה מספיק זמן לסדר ולנקות.... מומלץ,,, לשחרר!!!!! באהבה תמר
(4) מיכל, 18/1/2010
לצערי מדובר לא רק עם המתבגרים אפילו עם הקטנים
ילדי בני 9,5,3,1, ועם אף אחד זה לא קל יש התמודדויות בכל גיל סביב הנושאים הללו.... מה שגורם לי לשאול את עצמי מה יהיה איתי ויאתם בשיהיו בגיל העשרה? ואם נכון אני נוהגת כשאני מגיבה כמו שאני מגיבה ... ויש אלפי מחשבות של האם אני בדרך הנכונה יש היום המון גישות לחינוך ילדים והשקפות מפה ועד באב אל ווד ה' יעזור ויתן לנו סייעתא דשמיא להיות שליחים נאמנים לגדלם בדרך הנכונה
(3) , 18/1/2010
את צודקת בהחלט שרק יהיו לנו בריאים
(2) , 17/1/2010
תודה
כשהעצה מגיעה מאמא ל 9 (!) ילדים, אני חייבת להודות שזה נשמע אחרת לגמרי. לא עוד עצה "****" סליחה על הביטוי, אלא עצה מגובה בנסיון חיים אינטנסיבי.
(1) אנונימי, 17/1/2010
מה עם החוצפה? מה עם הכנתי שעורים, לקחתי את הזבל, אחזור בזמן ... וכמובן שדבר מכל המוזכר כאן לא נעשה. רק טלויזיה ,מחשב וחברים. זה קשה לי, מעציב אותי, מעליב לא פעם ואני יודעת שאסור לנו להעלב מהילדים שלנו בעיקר בגיל העשרה אבל כשאני משוחחת איתו ואנחנו מסכימים על דברים מסויימים ואני בודקת איתו שהוא באמת מסכים ולא מנסה לרצות אותי , הוא לא נצמד להסכם שלנו. והחדר המבולגן באמת נראה שולי...