לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נס גדול היה פה

נס גדול היה פה

ישבתי במושב הנהג ובהיתי בחוסר אמון במקום בו הייתה עלולה בתי לקפד את חייה. ניסים מתרחשים מדי יום, צריך רק לפקוח את העיניים.

מאת אלן ד. בוש

השיחה הגיעה כשהייתי בעבודה. "אדון בוש?" בירר קול זר, בנעימה שגרמה לי לרעוד.

בבקשה אלוקים, לא! לא יכול להיות שזה קורה, התחננתי באלם, נזכר בשיחה דומה מלפני מספר שנים כשבננו בן נהרג בתאונת דרכים.

"כן, מדבר בוש", אישרתי בחוסר רצון.

"שמי אן, וזה עתה נפרדתי מבתך קימברלי", היא אמרה ברוגע.

"קימברלי! היא בסדר? קרה לה משהו? איפה היא?!" כמעט נכנסתי להיסטריה.

"אדון בוש, היא בסדר. באמת! אנחנו במרחק של בערך שעה משיקגו, קימברלי הייתה מעורבת בתאונה, אבל היא לא נפגעה, אפילו לא שריטה."

"קימברלי בתאונה! לא נפגעה! ברוך ה'!"

"נכון. היא בסדר. כבר נסעתי מהמקום, אבל הבטחתי לה להתקשר אליך ברגע שהמשטרה הגיעה."

שעתיים קודם, אן עצרה על הכביש המהיר לאחר שהבחינה בתאונה בדרכה לשיקגו. כך היא פגשה בבתי קימברלי, אשר, כפי שהבנו אחר כך, איבדה שליטה על ההגה כשניסתה לעקוף משאית, שנהגה עבר במפתיע לנתיב העקיפה. היא נדחקה אל שפת הכביש ומשם לרצועת הדשא המפרידה בין הנתיבים ואל התנועה בנתיב הנגדי, שם התנגשה חזיתית בטנדר.

"אן, אני מודה לך מעומק הלב. אין לך מושג כמה המידע שמסרת חשוב לי."

מייד התקשרתי לאמא של קימברלי. "היי ג'ן, מדבר אלן. מצטער שאני מפריע לך בעבודה אבל זה דחוף", אמרתי בכל הרוגע שיכולתי לביים.

"מה קרה?" היא שאלה בהיסוס.

"הייתה לקימברלי תאונה, אבל היא בסדר, ממש בלי פגע", מיהרתי להדגיש.

"קימברלי! מה? תאונה? לא, לא קימברלי!" היא צעקה, כשקולה נחנק מהתרגשות.

"תקשיבי מתוקה", קטעתי אותה, כשאני משתמש בכינוי חיבה מפעם. "קימברלי בריאה ושלמה. היא תספר לך הכל מאוחר יותר. אני מייד יוצא להביא אותה. נדבר אחר כך", אמרתי, ותוך כדי כך ארגנתי את חפציי ורצתי החוצה.

במושב הנהג

מצאתי את קימברלי ממתינה לי בסניף חברת שירותי הגרירה. היא הייתה לחוצה לצאת מייד, אבל אני הייתי זקוק למעט זמן כדי לבחון כמה דברים. ניגשתי למכוניתה של קימברלי. כל החזית שלה נראתה כמו אקורדיון. ההתנגשות מעכה את כל הפגוש הקדמי, עד כמה סנטימטרים לפני לוח המחוונים. ניסיתי את הדלת בצד של הנהג, ולהפתעתי היא נפתחה בקלות.

ישבתי במושב הנהג ובהיתי בחוסר אמון במקום בו הייתה עלולה בתי לקפד את חייה

התיישבתי במושב הנהג והנחתי את שתי ידיי על ההגה. התמוטטתי, כמעט בדמעות, כשאני בוהה בחוסר אמון במקום בו הייתה עלולה בתי לקפד את חייה באותו יום.

"אבא, אתה מוכן?" היא שאלה במעט חוסר סבלנות. עבורה רגע ההווה היה דבר שממנו היא רצתה לברוח. בשבילי זאת הייתה חזרה על סצנת הפציעה הקטלנית של בן, בתאונת דרכים מספר שנים קודם לכן. "ראיתי" את גופו הדומם של בני מוטל על שולחן הניתוחים.

"כן מתוקה", עניתי, נאבק בכל כוחי לבלום התמוטטות רגשית מול בתי. הייתי מוצף.

רוב הנסיעה הביתה עברה עלינו בשתיקה. קימי הייתה מוטרדת באופן מתקבל על הדעת, והתנשמה בכבדות בכל פעם שבלמתי או עברתי נתיב.

"קימברלי?" שאלתי. "את בסדר?"

"כן אבא. רק גמורה."

הורדתי אותה בבית אמה. רציתי להיות איתה יותר, אבל ידעתי שאמא שלה ממתינה לה בחרדה. לבי שקע, אבל היא הייתה... בריאה ושלמה.

מדוע קימברלי ניצלה? לא מצאתי לכך תשובה טובה יותר ממה שיכולתי למצוא בעבר לשאלה מדוע בן לא ניצל.

הדליקו נרות

ביום ששי שלאחר התאונה, קימי הגיעה אלינו לארוחת הערב. בני הצעיר זק הגיע אף הוא וכן ארוסתי. שולחן ערוך בחן המתין לנו, נרותיו לוהטים לכל אחד משלושת ילדיי. התכנסנו סביב השולחן.

"קימי מתוקה", פניתי לבתי, כשקולי מצטרד כשאני מנסה להגות את הנאום הקצר.

"כן אבא", היא הגיבה בחיוך וניגבה כמה דמעות.

"השבת הזאת מאוד מיוחדת. אני כל כך שמח שאת כאן איתנו."

הרמתי את גביע הקידוש. רעד קל טלטל את ידי הימנית. רגע קט חלף בדממה. נרותיו של בן נראו זוהרים במיוחד באותו רגע, מאירים את הנתיב שהותירה אחריה טיפת יין בודדת שעשתה דרכה לאורך כף ידי.

וכשאמרתי את הברכה על היין, חשבתי על הרגע בו ישבתי במושב הנהג במכוניתה של בתי, והבנתי, שנס גדול היה פה.

13/12/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) חיליק, 14/12/2009 20:43

מדהים ,מרגש.

(1) אנונימי, 14/12/2009 11:39

מקסים! ברוך ה'!!

ברוך ה'

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub