לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סיבות טובות לתקווה

סיבות טובות לתקווה

מלחמות, פיגועים, טרור, המשבר כלכלי ועוד כל כך הרבה סיבות טובות לדאגה. אבל כשאני מסתכלת אל תוך עיניו של בני התינוק ועל החיים המשתקפים מהן אני רואה המון סיבות טובות לתקווה.

מאת

משהו הציק ליואל, תינוקנו בן החודש. כשיצאנו יחד בעלי ואני כמדי שבוע, למסעדה ירושלמית, קטע בכיו העקשן של יואל את שיחתנו שוב ושוב. ניסיתי להאכיל אותו, לטפוח על גבו, לתת לו מוצץ, אבל כלום לא הועיל. יואל לא היה מרוצה, וגם אני לא.

ואז ניגשה לשולחן שלנו מזל, בעלת המסעדה, שאותה הכרנו מהמון יציאות קודמות. מזל, סבתא לנכדים רבים, הושיטה ידיים ואמרה, "תביאי לי אותו" - בכזה ביטחון מוחלט, שידעתי שאין על מה להתווכח.

היא לקחה את יואל בידיה, בחנה את פניו והודיעה, "הוא צריך אוויר, אני לוקחת אותו לטיול." היא הכניסה את התינוק שלנו לעגלה, ואני עקבתי אחריהם מבעד לחלון, כשהיא מטיילת איתו הלוך ושוב מול המסעדה – במשך כל המפגש השבועי שלנו.

אחר כך, כשהודיתי למזל, היא ממש לא הבינה על מה: "מה תודה? מי שצריך להגיד תודה זאת אני! עשית לי את היום!"

למחרת, כשהייתי במכולת, שוב נהיה יואל חסר מנוחה בעגלה, אז החזקתי אותו ביד אחת ובשנייה בחרתי חלב ויוגורט. אחר כך, כשהתאמצתי להוציא כסף קטן מהארנק בידי הפנויה, הביט הצעיר שישב מאחורי הדלפק ביואל בדאגה, ושוב הושטו ידיים לעבר בני. "תביאי אותו," קבע אליצור, המוכֵר, שהוא גם אבא.

החודש הבא שעברתי בלוויו המתמיד של בני החדש, גילה לי המון אנשים טובי לב בכל מקום ופינה בחיי

"מה קרה יואל? אל תבכה חמודי!" אליצור דיבר אליו ברוך. גם אחרי שגמרתי לשלם, הוא המשיך בשיחתו החד-צדדית עם בני הקטן, כאילו שכל העולם נעצר - עד שהאישה שהייתה אחריי בתור, התלוננה שהיא ממהרת.

החודש הבא שעברתי בליוויו המתמיד של בני החדש, גילה לי המון אנשים טובי לב בכל מקום ופינה בחיי.

יחד עם זה, התעוררו בי כל מיני דאגות חדשות.

כשאני רואה את יואל בוהה באוויר בעיניו החומות והתמימות, אני מגלה שמחשבותיי נודדות אל הצדדים הפחות נעימים בעולם שאליו יגדל בני יואל. בראשי דוהרות מחשבות על מחבלים ותאונות וקרחונים שנמסים בקצב מדאיג. והכי גרוע, הדופק שלי משתולל כשאני נזכרת שרק בעוד 17 שנים ו-11 חודשים, כמעט בטוח שהבן שלי ילבש מדים ירוקים.

ברגעים כאלה, אני לא יכולה שלא לתהות לאיזה מין עולם הבאתי את התינוק המתוק וחסר האונים הזה. ברגעים כאלה, אני רוצה לאחוז את התינוק הזה חזק-חזק בידיים, ולעולם, לעולם לא לעזוב אותו.

ואז, אני שוב מתבוננת עמוק בעיניו של יואל, ומבחינה במשהו אחר. בתוך העיניים שלו, אני רואה השתקפות של תמונה נפלאה של העולם בו אנחנו חיים.

בעיניו של יואל, אני רואה את הפנים האוהבות והדואגות של בעלי ושלי, ואת פניהן של אחיותיו המסורות שצווחות בהתפעלות כשהן מושיטות לו צעצוע חדש. בעיניו אני רואה את סביו וסבתותיו המעריצים, שהחזיקו אותו בידיהם כשבאו לראות אותו בפעם הראשונה. בעיניו אני מבחינה בהשתקפותם של שני סבים גדולים בשם יואל, שבוודאי מביטים מטה מהעולם הבא על יואל הקטן הזה, בגאווה רבה ובציפייה.

יש סיבות טובות לדאגה, ויש סיבות טובות עוד יותר לתקווה

בעיניו של יואל אני רואה את החברה הנאמנה שלקחה את ארבע אחיותיו הגדולות לארוחת צהריים בביתה, כשאני הייתי מוצפת ותשושה ביום הראשון שלי בבית אחרי הלידה. בעיניו אני רואה את הידידים שבאו רק כדי להניח שקיות של בגדי תינוק קטנטנים, תרומה נחוצה עבור בן ראשון אחרי ארבע בנות.

בעיניו של יואל אני רואה את הנשים בשכונה שלנו, את אמותיהם של חבריו לעתיד, שהגיעו אלינו יום אחר יום נושאות קופסאות חד פעמיות וסירים, ובהם קציצות בשר, מטעמי דגים, אורז עם עדשים ועוד ועוד. בעיניו אני רואה את מאות האנשים שהצטופפו במקלט העירוני שמשמש אותנו כבית כנסת, כדי לחגוג את הברית שלו, ולקבל אותו בשירה לקהילה שלנו.

כן, את המקלט הזה, מקום של פחד ואימה, אני רואה בעיניו של יואל, משתנה באותו בוקר מיוחד למקום קדושה, ידידות, תקווה ואמונה איתנה לעתיד טוב יותר.

כשאני רואה את העולם הזה משתקף בעיניים של יואל, אני רואה עולם מלא בפנים ידידותיות, זרים נושאים מתנות, ושכנים שלא יתנו לעגלה שלו לעבור מבלי לגנוב הצצה בתושב החדש ביותר והחמוד ביותר בשכונה. אני רואה את המשפחה שלנו, את החברים שלנו, את הקהילה שמקיפה את יואל, יוצרים חומה מגוננת של אהבה סביב ילדנו הקטן והיקר.

כשאני מתבוננת בעיניו של יואל, ואני רואה איך משתקפת בהם הפינה המבורכת של העולם שבו אנו חיים, אני מבינה שבעוד שיש סיבות טובות לדאגה, יש סיבות טובות עוד יותר - לתקווה.

18/4/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) תהילה מחבר, 21/4/2009 11:38

לחנה, המאמר מקסים!

מאד נהנתי לקרוא! כששמעתי את השם"יואל" ו"אחרי ארבע בנות" מיד חשבתי על הדס! פתאום ראיתי שאת הכותבת! אז תודה! החכמת אותי! וד"ש רותח להדס ולכל המשפחה מתהילה (המדריכה-זרעים-נבטים...)

(1) , 20/4/2009 03:14

מאמר מרגש ויפה מאוד

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub