לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




היופי שמעבר לאופנה

היופי שמעבר לאופנה

החלטות קטנות של חיים ומוות.

מאת מלכי ניסנבאום

זה היה מסוג המצבים שיכולים להתפתח לכל כיוון. הערה חסרת מחשבה יכולה הייתה לרסק את הערכתו העצמית של האדם, בעוד שתגובה חמה הייתה יכולה לשפר אותה במידה ניכרת. לימור רוזן הייתה צריכה להחליט - מה היא מעדיפה לעשות.

היינו במסיבת חנוכת הבית של חברה שלי. הצעתי להגיע מוקדם כדי לעזור בעריכה ובהגשה.

המסיבה לא התחילה בזמן. היא נקבעה לשש וחצי, אבל בשבע עדיין היו רק נשים בודדות.

חמש או שש האורחות שהגיעו היו כולן מטופחות, לבושות על פי צו האופנה, ובאמצע שנות הארבעים לחייהן. חוץ מאישה אחת. היא נראתה מבוגרת מכל השאר, ומהחליפה הפשוטה והישנה שלבשה ומהתכשיטים המועטים שענדה, היה ברור למדי שאין לה הרבה כסף.

גברת גרינבאום, "יוצאת הדופן", הייתה שקטה וביישנית. שאר הנשים עמדו סביב ופטפטו, בעוד שהיא עמדה לבדה, בחוסר נוחות, וחיכתה שחברותיה יגיעו.

לא נעים כשחבורת נשים משוחחת וצוחקת לידך, בעוד את עומדת בצד, לבד. גברת גרינבאום ודאי חשה נבוכה. אבל כשהנשים החלו להתיישב, בקבוצה כמובן, היא עשתה צעד נועז: היא הדביקה חיוך על שפתיה, וצעדה לעברן. בקול הכי רגיל שהצליחה להפיק מגרונה היא פנתה ללימור רוזן.

"לימור, לשתינו יש ז'קט חום. נראה לי שזה אומר שאנחנו צריכות לשבת אחת ליד השנייה!", היא תלתה מבט בלימור והמשיכה לחייך בהיסוס, לא בטוחה בעליל אם אמרה את הדבר הנכון או לא.

לשנייה אחת השתררה דממה. שאר הנשים בקבוצה ניסו להסתיר את חיוכיהן, כשבחנו את הבדיחה הקטנה של גברת גרינבאום. גם היא וגם לימור לבשו ז'קטים חומים, אבל לא היה כל דמיון בין השניים! הז'קט של לימור עוצב בקו אופנתי, עם כפתורים דמויי יהלום ופרווה על החפתים והצווארון, וזה של האישה השנייה היה דהוי, מיושן ופשוט.

ושלימור תשב ליד הגברת גרינבאום כל הסעודה? חוץ מהכרות שטחית שהייתה ביניהן, לא היה לשתי הנשים שום דבר במשותף!

קפאתי באמצע הגשת בקבוקי המשקאות בחלקו האחורי של החדר. אפילו מהמקום שבו עמדתי, יכולתי להבחין בצבע שמתחיל לעלות בלחייה של גברת גרינבאום, בעוד היא והאחרות מצפות לשמוע את תגובתה של לימור רוזן.

בבקשה, התחננתי באלם לגברת רוזן במשך אותה שנייה ארוכה, שימי לב למה שאת אומרת! תראי כמה שהאישה המסכנה חשה שלא בנוח, אל תביכי אותה יותר!

גברת רוזן הסתכלה היישר לתוך עיניה של גברת גרינבאום. "אפילו אם לא היינו לבושות באותו צבע", היא אמרה, "הייתי שמחה לשבת לידך."

פניה של גברת גרינבאום התבהרו כמו שמיים תכולים לאחר הגשם. היא חייכה, אבל הפעם לא התערב שום חוסר וודאות בחיוכה.

לא יכולתי שלא לשים לב כמה יפה נראתה הגברת גרינבאום עכשיו, כשהחיוך הגדול מעטר את פניה. ולא יכולתי להימנע מלחשוב כמה יפה נראית עכשיו לימור רוזן, יופי שאין לו שום קשר לאופנה או לגיזרה של הז'קט שלה.

 

29/9/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) איתן, 18/10/2013 13:57

יפה

למה להתייחס לתפאורה כשיש מסר כזה יפה במרכז??!! זה בדיוק מה שאפשר ללמוד מפה - להסתכל על הפנימיות! ובנוסף אפשר לראות כמה כח יש למילים, גם אם הכותב מתחבא מאחורי מסך המחשב שלו ו"רק" כותב טוקבק

(9) צריך להאמר, 4/10/2013 07:53

מזעזע

בס"ד סליחה אבל המסר הנקי הטוב בתוך הספור טובע בתוך הבהלה של שנגרמת לאדם שפוי לראות איך התרבות האמריקנית עושה שמות בתוך אחיו או אחיותיו במקרה דנן. ברצינות, זה מזוויע. רוב הבנות שאני מכירה אולי עוברות כזה שלב בגיל 15 לא בגיל ארבעים ומשהו. הן לא מחפשות משותף עם נשים אחרות על בסיס יוקר בגדיהן או האופנה. אני עסוקה בדברים חשובים לי בהרבה מלהדאיג את עצמי אם לתעשיית האופנה יש אינטרס שאכלה את זמני לחפש מה הם חושבים שאני צריכה לקנות וללבוש. אני חושבת שבטוח לומר שעבד השם תמיד עסוק במשהו חשוב מכך ואל לו לבזבז על כך את הזמן. אך גם חילונים שאני מכירה הם לא חיים בסרט הנורא הזה. סליחה, זה פשוט מזוויע. זה לא נאמר כדי לדכא בבקורת, אלא כי במקרה הזה אני חושבת שהסכון של להעליב קטן מהעלבון וההשחתה שב'תפאורה' שבספור לנקודת הפואנטה. ויכול להיות שהכותבת רוצה להקצין ולדבר אל קהל שכן מתנהג כך. אם כך אז אני מקווה שאותו קהל ירד לתגובות ויקרא שישראלית מצויה חושבת שכדאי מאוד שיתעורר מהסרט ההוליוודי המזוויע שלו.

(8) תמי, 2/10/2013 13:37

מעורר דמעה

לפעמים אנחנו בצד של לימור ולפעמים של גרינבוים, לא בכל מקום הבגד קובע.

(7) רבקה, 28/8/2006 21:56

מעשה חסד מאין כמוהו!

בס"ד
נגע ללבי הספור הקטן של גברת מלכי נוסבאום. תראו כמה חסד אפשר להביא לעולם עם כמה מלים ספורות, היוצאות מתוך גישה אנושית ויהודית נכונה.
הרי אותה לימור, שהרגישה בוודאי נאה ואלגנטית בבגדיה האופנתיים, יכלה לומר בליבה: " איזו חוצפה מצד זות'י! מה היא חושבת לעצמה? מה פתאום שאשב לידה ואשתעמם כל זמן המסיבה? שתחפש לה חברה דהויה כמוה ולא תטריד אותי ושכמותי..."
אבל מסתבר שהמחלצות החיצוניות לא קלקלו את הפנימיות של לימור. באותו שבריר שניה היא אמרה לעצמה: "האשה הזאת בודדה ונבוכה. אני יכולה לעשות אתה חסד אדיר בכך שאאיר פניי אליה ואומר לה שאשמח לשבת בחברתה..."
מעשה קטן זה של לימור, שערכו גדול מאוד בשמים, לא היה יכול להתרחש אם ללימור לא היה בסיס ערכי איתן. צריך אדם לעבוד על עצמו ועל מידותיו - כדי שבבוא רגע "קריטי" שכזה, אכן יעלו בליבו ובפיו המלים הנכונות האלה.
וזה בכלל לא פשוט!...
בהקשר זה אני רוצה להמליץ בחום על ספר של הסופרת החרדית הצעירה, יהודית גולן, שהגיע לידי בימים אלה, ואני קוראת אותו מכריכה לכריכה, למרות שבמקור הוא נועד לנכדיי...
הספר נקרא: "רק להתכופף ולהרים" והוא חלק מסדרה הנקראת: "מידות - במידות קטנות". מומלץ בחום, לא רק לנוער...

(6) תמר, 7/6/2006 13:26

היא ידעה לשים את המילים הנכונות בזמן הנכון

אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה להמציא את זה בן רגע!!
ממש יפה!! :)

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub