לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אדיבות אמיתית בקנזס

אדיבות אמיתית בקנזס

מה הייתם עושים, אילו נתקעתם לבד עם כמה מהנכדים שלכם, באמצע שום-מקום?

מאת

בארצות הברית מסתובבת בדיחה, על אדם צעיר, לא יהודי, שהרכב שלו שבק חיים בדרכו לעיירה בה הוא גר. הוא יצא מהאוטו וניסה לעצור נהגים אחרים בכדי שיעזרו לו, אך ללא הועיל. לבסוף, הוא נזכר בעצתה של אמו, והוציא מתוך תא הכפפות כיפה ישנה וחבש אותה על ראשו.

תוך דקות מעטות עצר לידו רכב וממנו יצא צעיר יהודי שהציע את עזרתו. לאחר שהצליחו להניע את הרכב התקוע, הנהג הביט באיש הצעיר במבט בוחן ושאל אותו: "תגיד, אתה יהודי?"

"לא", ענה לו הצעיר. "אבל אימא שלי נתנה לי את הכיפה הזו ואמרה לי, שאם אי פעם אסתבך באיזו צרה, כדאי לי לחבוש אותה על הראש ומישהו כבר יבוא לעזור לי".

כמו ברוב הבדיחות, גם בסיפור הזה קיים גרעין של אמת. היהודים ידועים באדיבות המיוחדת שלהם וביחס הכמעט משפחתי שהם מעניקים זה לזה. אני בעצמי חוויתי זאת במקרים רבים ובשבוע שעבר זכו גם הילדים שלי לחוות את התחושה הזו בעצמם.

מתכוננים ליציאה

היה זה יום שני בשבוע, בשעות הבוקר. אימא שלי החנתה את המכונית שלה בחניון הפרטי שלנו, כשהיא מתכוננת לטיול בן חמישה שבועות עם חלק מהילדים שלי. את החודשיים האחרונים היא בילתה אך ורק בתכנון הטיול הזה. אחותה וגיסה, שמהם היא קיבלה בהשאלה את הרכב המיוחד הזה, בילו את השבועות האחרונים בהכנת הרכב שלהם לטיול המתוכנן. הם התקינו בו חגורות בטיחות מיוחדות עבור הילדים, שיפצו את הרכב באופן יסודי בשביל הטיול הארוך, ואף החליפו את כל ארבעת הגלגלים של הרכב, בכדי שיהיה מוכן לעמוד במסע הארוך שעומד בפניו.

ביחד, הם העמיסו על האוטו את כל המצרכים הדרושים לחמישה שבועות של אוכל בדרכים, ובנוסף, הניחו שם גם משחקים ופעילויות שיעסיקו את הילדים במשך הנסיעות הארוכות. אמי החלה את המסע הארוך מביתה הרחוק, והגיעה עד לביתנו בכדי לאסוף את הילדים ואת חפציהם.

גם אני הייתי צריכה להתכונן היטב לטיול הזה. קניתי לילדים מספיק בגדי קיץ, קניתי אוכל שניתן בקלות להכין בדרכים, והוספתי לעגלת הקניות גם חבילות רבות של מרשמלו שאפשר לצלות מעל המדורות שהם ידליקו בטיול. אספתי את כל מכשירי הקשר, את עבודות היצירה, המימיות, המצלמות ועוד. הילדים, בעיקר אלישבע בת השבע-עשרה, היו אמורים לסייע לאמי בנהיגה. הם אספו לעצמם דיסקים, קלטות, בגדי ים, קרם להגנה מהשמש ורולר- בליידס ותיקנו את כל זוגות האופניים שהיו בביתנו, אפילו קנינו מנעולים חדשים בשבילם. כל מה שנשאר לעשות היה להעמיס את הכל על הרכב, וניתן היה לפתוח במסע הגדול של הקיץ.

כל מה שנשאר לעשות היה להעמיס את הכבודה על הרכב, וניתן היה לפתוח במסע הגדול של הקיץ.

בשעות הבוקר היה טירוף אמיתי בבית, כולנו היינו עסוקים באריזות ובהיזכרות של הרגע האחרון בכל מיני דברים קטנים שצריך לקחת. האופניים נקשרו היטב לקדמת הרכב וסוף כל סוף, הכל היה מוכן לתזוזה.

בעוד הם מתרחקים מהבית, הרגשתי שאני ממש בת-מזל שיש לי אימא כל כך תומכת בדרך החיים שבחרתי לעצמי ושכל כך מעורבת בחיי נכדיה. אמי איננה שומרת מסורת, אך היא מאד רוחנית, ויש לה כבוד עצום כלפי דרך חיינו וכלפי אמונתנו. היא מגיעה אלינו לפחות שלוש פעמים בשנה, ומתארחת אצלנו לתקופות שבין שבוע לחודש שלם.

המכונית עולה בלהבות

אמי והילדים היו בדרכם לעיר בה היתה אמורה להיערך חתונה של חברי המשפחה, כשאני הייתי אמורה להגיע לשם בעוד כמה ימים ולפגוש אותם שם.

ביום שלישי הייתי עסוקה מאד בעבודה, ניסיתי לסגור כל מיני עניינים אחרונים, כדי שאוכל להיעדר בשקט מהעבודה לשבוע שלם כשבעלי התקשר אלי: "שלום, את יושבת על כיסא?"

מטבעי אני בן אדם אופטימי, ותהיתי: "מה, זכינו בלוטו היום?"

"כולם בסדר גמור", הוא המשיך ואמר. "אבל הרכב של אימא שלך נשרף לחלוטין!".

"מה?!"

בתוך חמש דקות, הרכב עלה כולו בלהבות, ונשרף לגמרי עד היסוד.

"אמממ... כנראה שהמנוע התחמם יתר על המידה, אז הם עצרו בתחנת שירות בשביל לתקן את מערכת הקירור של האוטו. אחר-כך הם המשיכו בנסיעה לכביש מספר 70, ולאחר זמן קצר הם החלו לשמוע דפיקות מוזרות, וראו עשן לבן שעולה מהאוטו. כיוון שלא הייתה באזור שום תחנת שירות, הם עצרו בצד והתקשרו לחברת הגרירה. אחרי שכולם יצאו מהאוטו, אביבה, בת העשר, הבחינה בלהבות מתחת לרכב. אימא שלך מייד לקחה את המטף, והתיזה על הלהבות, עד שנראה היה שהן כבו לגמרי. לאחר כמה דקות הם ראו לפתע עשן סמיך ושחור, ואז ראו להבות כתומות וגדולות. פועלים שעבדו באזור, בתיקון הכביש, ניגשו וניסו לעזור עם המטפים שלהם, אך בתוך חמש דקות, הרכב עלה כולו בלהבות ונשרף לגמרי עד היסוד. לא נשאר ממנו דבר".

הייתי המומה. חשבתי על כל התכנונים, כל הקניות, כל הפרטים... הכל פשוט נעלם בשריפה של 20 דקות, שהותירה את אמי ואת ארבעת הילדים שלי תקועים באמצע הצומת באזור קנזס. פקק-התנועה השתרך לאורך קילומטרים רבים עד שהשריפה כובתה לגמרי, ועד שחלפה לה סכנת הפיצוץ של הרכב. דני, בן התשע, הצעיר מבין הילדים, עמד והתייפח. על פניהם של שאר הילדים הייתה תערובת של צחוק ודמעות, בעוד הם בוהים בהלם ברכב, ומנסים לקלוט את כל מה שאירע בדקות האחרונות. כשהמשטרה הופיעה, השוטרים הציעו להסיע את כל המטיילים לבית מלון, כדי שיוכלו להתאושש ולנסות להחליט מה לעשות הלאה.

אמי ידעה, שרק אם תצליח להגיע לקהילה יהודית, שם כבר יהיה מי שידאג לה.

אך אמי, שדאגה כיצד תצליח לטפל בילדים שלי, שהקפידו לאכול רק אוכל כשר, ידעה, שרק אם תצליח להגיע לקהילה יהודית, שם כבר יהיה מי שידאג לה.

הם היו במרחק של כמעט שלושים קילומטרים מקנזס, שם הייתה "המעדנייה הכשרה של ארווין". אמי ידעה זאת משום שבדיוק לפני פריצת השריפה, היא התכוונה להגיע לשם בשביל לחגוג את יום הולדתה של אלישבע. היא לא הצליחה להסביר למשטרה מדוע עליה היה להגיע דווקא למסעדה הספציפית הזאת, אך היא בכל זאת התעקשה שיסיעו אותה ואת הילדים לשם, במקום לבית מלון.

קנזס מאירה פנים

השוטרים נענו לבקשתה והקפיצו אותם ממש עד לחניון של המעדנייה. חמישתם צעדו יחד אל תוך המסעדה ואמי ביקשה להיפגש עם בעל הבית. כאשר יצא לקראתה חיים גורפינקל, היא החלה לספר לו את כל הסיפור בעיניים דומעות, כשהיא פתאום קולטת באופן מעמיק יותר מה בדיוק קרה לה.

השמועה אודות הסיפור התפרסמה במהירות בקרב כל תושבי הקהילה היהודית, ואנשים רבים הגיעו בכדי להציע את עזרתם.

מר גורפינקל נכנס מייד לפעולה. הוא הושיב את כולם ליד השולחן והפציר בהם להזמין לעצמם ארוחת צהרים על חשבון הבית. הוא התקשר לבעלי, בכדי שאמי לא תיאלץ לספר בעצמה שוב את כל הסיפור ואז הוא התקשר לאדם שבעבר היה בעליה של המסעדה. הוא ביקש ממנו לבוא ולהחליף אותו למשך שעות הצהרים של אותו היום, כדי שהוא יוכל להתפנות ולספק את כל צרכיהם של המטיילים המאוכזבים. הוא הזמין אותם להשתכן בביתו, למשך הזמן שיידרש להם, והוא התקשר לאישתו והודיע לה שבקרוב יגיעו אליה חמישה אורחים מותשים.

השמועה אודות הסיפור התפרסמה במהירות בקרב כל תושבי הקהילה היהודית, ואנשים רבים הגיעו בכדי להציע את עזרתם. רופא השיניים הביא לכולם מברשות שיניים, משחת שיניים וחוט-דנטאלי. אישה שבדיוק ארגנה בזאר של חפצים משומשים, רשמה לעצמה את מידותיהם של כל אחד ואחד מהאורחים, והלכה לאסוף עבורם בגדים.

שרה, ילדתם בת ה-12 של משפחת גורפינקל, עזבה את עבודתה במסעדה ולקחה את כולם לביתה. היא אירחה בחדרה את אביבה. היא קיבלה את פניהם של האורחים בצורה מאד יפה ושוחחה איתם עד שאמה, לורי, הצליחה להגיע הביתה מהעבודה. ברגע שהיא נכנסה הביתה, היא לקחה את כולם לקנות פיג'מות ובגדים תחתונים, כדי שיהיה להם מה ללבוש בימים הקרובים. כשאמי הוציאה מארנקה את כרטיס האשראי שלה, בשביל לשלם על כל המוצרים שבעגלת הקניות, לורי אמרה לה שעוד יהיו לה הוצאות כספיות רבות בעקבות מה שקרה להם, ושהיא בעצמה מבקשת לשלם על הקניה הנוכחית.

לאחר מסע הקניות שערכו, לורי לקחה אותם אל מגרש הגרוטאות, אליו נגרר הרכב השרוף שלהם. היא עמדה שם אתם, בעוד הם סוקרים בעיניהם את ההריסות, מצלמים כמה תמונות במצלמה ומנסים לשווא למצוא דברים ששרדו את השריפה הנוראית.

הוא הוציא אותה לשולחן בסוף הארוחה, וכולם יחד שרו לה "היום יום הולדת".

כשהם שבו לביתם של בני משפחת גורפינקל, שרה עזרה לאמה להגיש את ארוחת הערב ולהסתיר את ההפתעה שהכינו. קודם לכן, מר גורפינקל הכין לאלישבע עוגת יום-הולדת במעדנייה שלו. הוא הוציא אותה לשולחן בסוף הארוחה, וכולם יחד שרו לה שירי יום-הולדת.

למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר דשנה, המארחים נתנו לילדים כמה מזוודות שלתוכן יוכלו להכניס את כל הדברים שקיבלו מאז שהגיעו לשם. בזמן שהילדים ארזו את חפציהם, המארחים שלהם ארזו עבורם כריכים טעימים בשביל הטיסה, והוסיפו גם ממתקים וחטיפים שונים. לבסוף, עוד אישה מהקהילה, הסיעה אותם לנמל התעופה בקנזס-סיטי, ונתנה לכל אחד מהם סוודר, "כי לפעמים יכול להיות ממש קר בתוך המטוס".

סוף טוב – הכל טוב

הזמן שהם בילו בקנזס היה רווי במעשים רבים של טוב-לב ואדיבות כנה. הקהילה שהתגוררה שם פשוט הייתה מעיין של חסד טהור, שכל הזמן נבע עוד ועוד. היהודים של קנזס הראו, הן לילדים שלי והן לאמי, מהי המשמעות של להיות חלק ממשפחה יהודית גדולה וחמה.

אני אסירת תודה על כך שלאמי היה מספיק ניסיון עם יהודים שומרי מסורת, כדי שתדע כמה הם אדיבים, וכדי שתדע ממש ברגעי המשבר שעברה, שאם רק תצליח להגיע לקהילה יהודית, כבר יהיה מי שידאג לה. אני אסירת תודה על כך שאני חלק מאומה שפועלת מתוך כל כך הרבה טוב לב ואהבה.

המטיילים הצליחו להגיע לעיר אליה תכננו לנסוע ושמחו להשתתף בחתונתם של החברים. תוך ימים ספורים הצליחו להחליף את רוב הרכוש החיוני שנשרף והטיול עם סבתא אורגן מחדש, כשהוא ממשיך בעזרת רכבים שכורים, רכבות ומטוסים.

סוף טוב. הכל טוב.

 

19/8/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-9 דיונים

(9) רונה, 26/8/2012 08:58

אני לא רואה פה בישראל "שהאומה פה פועלת מתוך כל כך הרבה טוב לב ואהבה".

אני רואה כיצד האחד אוכל את השני, כיצד חלק משרתים בצבא ואחרים עושים רק לביתם מגיל 18והלאה. אני רואה כיצד רוב הציבור נאנקים תחת כובד העבודה והמיסים ואחרים אינם יודעים מה זה לעבוד ורק משמינים ואינם עושים דבר ואינם שותפים במיסים ולא משתתפים בחיים הציבוריים הישראליים.........

אנונימי, 10/9/2012 22:30

חבל שאנשים בוחרים להתמקד ברע, ולהפיץ שנאה

אנונימית, 25/5/2016 15:38

קיפלינג אמר: היופי הוא בעיני המסתכל.

מה שאנו רואים בחוץ זו השתקפות של מה שיש בתוכנו.

(8) דורית, 23/8/2012 16:56

איזה מזל שזה קרה בקנזס

בישראל לא הייתה מקבלת יחס כזה.

(7) אנונימי, 20/8/2012 20:27

מרגש מאוד!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub