לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חתונה מיוחדת במינה

חתונה מיוחדת במינה

שני צעירים הלוקים בתסמונת דאון התחתנו, ואנחנו ראינו ניסים.

מאת

השתתפתי בשבוע שעבר בחתונה שבה המארחים גילו רגישות יוצאת דופן לצרכיהם של אורחיהם. במה באה לביטוי ההתחשבות המיוחדת הזאת? בכל מקום ישיבה הייתה מונחת חבילת טישיו. הם ידעו שכולם ישתמשו בהן.

מדובר בנישואין יוצאי דופן, תוצר של עבודה קשה, נחישות, כוח סבל וחסד משמים. זאת הייתה מסיבת נישואיהם של זוג צעירים עם תסמונת דאון – דניאלה מגדי ושלמה מאיירס (הוריה של דניאלה הכירו בסלון שלנו, כך שאני הרגשתי מנה נוספת של נחת!).

כמו שהחתן, שלמה, אמר לי ביום שלפני החתונה, "מחר כולם יבכו מרוב שמחה". ומה אני אומר לכם, כמה שהוא צדק! לא רק בגלל שזכינו להציץ לעבודה הרבה שנדרשה כדי להגיע לרגע הזה (אף אחד מאיתנו לא יכול לומר שהוא מבין באמת מה זה דרש). לא רק משום שראינו את הוריה של הכלה נלחמים ומתאמצים ונאבקים כדי לשלב את בתם, ולתת לה את אותן הזדמנויות כמו לבנות כיתתה. לא רק בגלל האמביציה והנחישות והמאמצים מהסוג המוכר, שנדרשו כדי להגיע לרגע הזה. אלא משום שכולנו הרגשנו שאנחנו עדים למשהו יחיד ומיוחד, משהו שהמלה מיוחד לבדה לא מספיקה עבורו, משהו שאולי לא נזכה לראות שוב.

זה היה כמו לראות נס גלוי בזמננו. וכן, דמעות השמחה זלגו וזלגו. כפי שלחשה אחת האורחות אחרי החופה, "אם זה לא יביא את המשיח, אני לא יודעת מה כן".

היו כל כך הרבה גורמים נוספים שתיבלו את השמחה, כולל הסבא של הכלה ששר לבני הזוג הקורן מתחת לחופה. אבל אני חושבת שהרגש הגובר היה יראה - מין עוצמה רגשית שאי אפשר להכיל או לבטא במלים (לכן אני אפילו לא מנסה).

החוויה הרגשית בחתונה הזאת דמתה לתחושה הזאת. חשנו זכות לקחת חלק באירוע, זכות שהיינו שם כדי לראות במו עינינו, זכות שחיינו נפגשו בבני הזוג המיוחדים האלה ובהוריהם, וזכות לראות בשמחתם.

לפעמים (מצטערת להודות) כשאנחנו משתתפים באירוע, אנחנו מרגישים שאנחנו עושים טובה גדולה למארחים. אנחנו לוקחים הפסקה מכל התוכניות שלנו, כדי להשתתף בשמחתם. אולם במקרה הזה, הטובה הייתה הפוכה. הטובה נעשתה לנו. ונותרנו עם חוב נצחי כלפיהם.

ביליתי זמן מכובד בשיחה עם שלמה ביום שלפני החתונה. בכל פעם ששמה של כלתו הוזכר, חיוך גדול התפרש על פניו. "היא אהבת חיי", הוא הסביר (כל הבעלים שלנו אמורים להרגיש ככה ולגלות כאלה ביטויים חיצוניים!), אולם גם הוא טעה את הטעות הקלאסית. הוא אמר לנו כמה פעמים שיום החתונה יהיה, "היום הכי שמח בחיים שלי!" ודאי שההתרגשות שלו הייתה מדבקת, אבל כמו עם כל הזוגות, ניסיתי להסביר שיום החתונה הוא רק ההתחלה ושבעזרת השם, הכל יהיה יותר ויותר טוב. וכמו כל הזוגות הצעירים, הוא לא האמין לי!

אני לא נאיבית. כל נישואין דורשים השקעה, ואלה ידרשו יותר מרובם. ההורים שלא הפסיקו להתאמץ כדי להגיע לנקודה הזאת, לא יכולים עכשיו להתרפק על הכורסא ולנוח. העבודה שלהם לא הסתיימה (בעצם, העבודה של אף אחד לא מסתיימת), אולם זה חלק מההשראה. משום שלמרות רמת העבודה הגדולה יותר שדרושה כעת כדי לנהל חיים של שניים במקום של אחד, ההורים האלה התעקשו והתקדמו. בימים שבהם אני מרגישה ש"אני לא מסוגלת לסבול עוד דקה אחת", אני מסתכלת עליהם ומציבה רגל אחת לפני השנייה.

החתונה הזאת רוממה את כולנו, ואלוקים יודע שקצת התרוממות רוח לא תזיק לנו. בזמן שבו כל החדשות העוסקות בעם שלנו מציפות אותנו בצער וכאב, עדיין ישנה שמחה מעוררת כשמביטים בזוג הזה ובמשפחותיהם, שמראים לנו מה אפשר, ומאפשרים לנו להבחין בחסדיו הגלויים של הא-ל.

8/2/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub