לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הקורבנות הסמויים של הגירושין

הקורבנות הסמויים של הגירושין

הילדים הם הקורבנות של גירושי הוריהם, אך גם הסבא והסבתא והדודים הם קורבנות של אותה מלחמה. מכתב כואב מסבתא שאינה מוזמנת לבת המצווה של נכדתה.

מאת

נכדתי עומדת לחגוג השנה את בת המצווה שלה, ואנחנו לא נהיה בין המוזמנים. כולם אומרים שהילדים הם הקרבנות לגירושי הוריהם, וזה בהחלט נכון. אך רק מעטים מדברים על הסבא והסבתא שנותרים מאחור בתום התהליך הכואב.

כאשר בני התגרש מאשתו, ילדיהם היו די קטנים, בני חמש ושלוש. תנאי הגירושין הביאו למצב, שבו הם ראו את אביהם לעיתים רחוקות במיוחד במהלך השנים הראשונות שלאחר הגירושין. הם עברו לגור בעיר רחוקה מאוד. למרות ניסיונותינו לשמור על קשר עם נכדינו, ואפילו שהיה בידינו צו מבית המשפט, אמם מנעה מאתנו את הקשר הזה בהתמדה. מתנות לחגים ששלחנו הוחזרו אלינו מבלי שנפתחו, צ'קים ששלחנו לימי ההולדת מעולם לא נפדו, ושיחות הטלפון אליהם - הופנו תמיד לתא הקולי.

כאשר בננו הצליח להשיב לעצמו את הזכות לראות את ילדיו, הנזק כבר נעשה, והיה כל כך עמוק עד שהיה קשה מאד לתקנו. בעזרת תמונות של הדודים, הדודות ובני הדודים, ניסינו להזכיר לילדים מי הם קרובי המשפחה הנשכחים שלהם, שרוצים מאוד להיות חלק מחייהם. הילדים הביטו באנשים הזרים שהופיעו בתמונות, ללא כל רגש. כאשר סיפרנו להם סיפורים על אירועים משפחתיים בהם הם לקחו חלק בעבר, הם לא הצליחו לזכור כלום, בשל גילם הצעיר באותה תקופה.

הפכנו להיות דמויות עמומות מהעבר, שהופיעו כך לפתע פתאום, וביקשו להיות חלק מחייהם

חווינו חשדנות גדולה כלפינו – הוריה של אימם היו הסבא והסבתא היחידים שהם הכירו. אנחנו הפכנו להיות דמויות עמומות מהעבר, שהופיעו כך לפתע פתאום, וביקשו להיות חלק מחייהם. קנינו מתנות, יצאנו לאכול פיצה ביחד, ניסינו ליצור זיכרונות חדשים של בילויים משפחתיים, אולם הם לא הצליחו להתגבר על העובדה שלא היינו חלק מחייהם במשך תקופה ארוכה כל כך. עבורם, היינו זרים.

אני מנסה לקבל את העובדה שבאיזה שהוא מקום, אמם מרגישה שהיא מגנה על ילדיה. כפי הנראה, היא חושבת שיש לנו השפעה שלילית עליהם. הגירושין הקשים הפכו אותנו מבני משפחה לאויבים. הכאב והכעס שהיא מרגישה כלפי בננו, לא משאירים מקום לקבל את הקרבנות שנותרו לאחר התפרצות הרגשות הקשים והעוצמתיים הללו.

לפני שנים, כשכל העניין היה חדש והכאב עדיין טרי, חברים יעצו לי לשחרר. לשכוח מהילדים ולהתקדם הלאה. "יום יבוא והם יבינו מה נעשה להם, והם יחזרו מרצונם החופשי".

שנים עברו. חגיגת בת המצווה של נכדתי מתקרבת בצעדי ענק, ונכדתי אפילו לא מעלה על דעתה לתהות, מדוע סבתה נעדרת מהאירוע הכל כך משמעותי בחייה. למרות שאינני יודעת מתי ואיפה יתקיים האירוע, אני כן יודעת מהו תאריך הלידה העברי שלה (אחרי הכל, האם לא הגעתי לבית החולים שעות ספורות לאחר שיצאה אל אוויר העולם? האם אין זאת נכדתי הראשונה, שהזניקה את מעמדי מאמא לסבתא?). אני אעיף מבט בלוח השנה ואחשוב עליה. אני אתהה לעצמי מה היא לובשת, איזה דבר תורה היא אומרת, לאיזה מין אדם היא הופכת להיות.

אינני מאמינה עוד שהיא או אחיה יחזרו אלינו ביום מן הימים. יש לי הרבה נחת והנאה משאר הנכדים, אך תמיד נשאר אצלי מקום קטן בלב, שכואב ומתגעגע לשניים האלה.

הילדים הללו הם קורבנות חפים מפשע של גירושי הוריהם. ואנחנו, הסבא והסבתא, הדודים, הדודות ובני הדודים שלהם, גם אנחנו קורבנות של אותה המלחמה.

30/3/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-11 דיונים

(11) אלמונית, 1/4/2014 20:18

דווקא אני מזדהה עם הכותבת

בתהליך של גירושין, יש הרבה אמוציות וכעסים רגשיים. לא משנה מה הסיבה שהובילה לגירושין. הגירושין הינם קרע עבור כל המשפחה המורחבת ופוגעים גם בסבא ובעיקר בסבתא. כן, הם לא אשמים בכלום, לא הם יצרו את המהומה והמלחמה, ולפעמים הצד השני מפגין כנגדם, דווקא, להכעיס, להרגיז. ילדים קטנים לרוב מסתגלים למסגרת החדשה שנוצרה, אבל אלו הגדולים יותר, שהיה להם קשר של ממש לסבא וסבתא, זה ממש עוול לנתק אותם מהסבא והסבתא, זה קשר דם. הכותבת דווקא היתה הוגנת כשכתבה שהיא מבינה מהיכן נובע העניין. אבל אם כל מה שלא תאמרו ותכעסו, זה כואב! זה קשר דם - אל תשכחו!

(10) ttt, 31/3/2014 20:17

תגובה ל-1 בפרט ולכתבה בכלל. כשהתגרשתי -העניין שהעסיק אותי יותר מכל

היה ועודנו שלומם ורווחתם של הילדים. לא עקרתי מסמר בבית. השארתי הכל כפי שהיה למעט מספר בגדים מברשת שיניים וסכין גילוח.לא ניהלתי מלחמות ואפילו נשארתי בקשר טוב עם בני משפחתה של גרושתי.לא מצליח להבין אבות או אמהות שמתנהגים כמו אנשי סדום וכל מעיינהם זה להציל את האגו הזערורי הפגוע שלהם על חשבון ילדיהם. לא מבין במקרה זה את האם שדואגת לבטל 50% מסך הנפשות האוהבות של הילדים. איזה פשע וכמה אגואיזם חלול.

אביב, 13/4/2014 08:38

למגיב 10 .אז מה אתה רוצה לומר בזה שיצאת עירום ועריה?

אבל לא כתבת איך אתה חי כיום .האם בעוני או בדוחק?אולי אתה יושב על עושר רב ולא נזקק לחצי שלך.גם אני יצאת כך אבל בהמשך דרשתי את זכויותי הכספיות ואז הפכתי בעל עדין לדבריה לשטן וכל ילד שלא עמד בצד שלה באופן קטגורי נודה בדרכים מתוחכמות.עד שלא תונהג דרך שונה מזו שקיימת היום לבדיקת המקרים של נידוי חלק ממשפחה במשפחות הנורמטיביות (להוציא מקרי משפחות שעד לגירושין לא תפקדו ) לא יחול שינוי.הכיוון בו הולכת החברה הוא ברור:ילדים פגועים נפשית שחיים ב"סרט" בבגרותם.לא קוראים את המציאות.לא מסוגלים להחזיק בזוגיות לאורך זמן אם בכלל הגיעו אליה.אבות ואמהות שלא מוכנים להכנס למערכות זוגיות מחייבות.אנשים שהופכים לאגוצנטריים שאיבדו כל כושר הכלה ונתינה.אנשים שלא מתכננים רחוק וחיים את היום.

(9) ש, 31/3/2014 08:27

לכל אדם שחשוב לו, יש מה לעשות (במקום להתלונן על אחרים)

אני הייתי קורבן של משפחה שלימה על זה שהעזתי לבקש להתגרש מבנם שהיה(ועדיין) בעייתי נפשית והם יודעים את זה. הייתי אז עם תינוקת בת שנה ובהריון עם ביתי השניה. הם ניסו בכל דרך להתנקם בי, שלחו איומים, דחפו אותי פיזית שיכלו וניסו להכשיל את הגירושין בכל דרך שיכלו, לגט חיכיתי 6 שנים (מגיל 21 ועד 27). ב"ה עכשיו אני נשואה ויש לי עוד ילדים, אני חושבת שההורים של הגרוש שלי היו עסוקים רק במלחמות, ומעולם לא דאגו באמת לילדים, לדוגמא הם קנו מתנה לבת אחת ולא נתנו לשניה כי פחדה לבוא - אליהם (כי כל פעם שבאה שמעה משהו רע על אימה ולא ידעה מה לענות- עד שהפסיקה לבוא כלל למפגשים)מה הם חשבול גרום לה? לאהבה אליהם? השבוע הבת הזו חגגה בת מצווה ונראה כאילו בעצם חמותי לשעבר כותבת כתבה זו... מה חשבתם, שאזמין אנשים שפגעו בנו כ"כ? הרי ברור שאחרי מה שעשתה ואיך שהייתה מעורבת לא תוכל להיות בקשר טוב עם הילדות (לעומת קרוב משפחה אחר שלהן מצד האב שכן ידע לשמור על קשר טוב, ואיתו עדיין יש קשר טוב) היום אני ובעלי מעודדים את הבנות לנסוע אליהם אבל תמיד הן חוזרות עם כל מני משפטים מוזרים שאומרים להם על משפחתינו החדשה שהן לא יודעות מה לעשות עם המשפטים האלה... אני חושבת וציפיתי ממשפחתו של אבא שלהן לחגוג גם הם איזו שהיא בת מצווה קטנה לבת, יחס אישי, היא נסעה אליו במיוחד לשבת וציפתה לכך מאד (אך הוא כלל לא התיחס- וכך גם הוריו ובני משפחתו...) אני חושבת שגם לכותבת הכתבה יש מה לעשות. היא יכולה בעצמה לחגוג לנכדתה, יש לה עוד הרבה מה לעשות במקום לשבת ולבכות על העבר. שום דבר לא הולך לריק בליבם של ילדים, כתבה של להאשים לא מועילה...

אביב, 13/4/2014 08:17

לא למקרה כזה התכוונה המשוררת.לא בבעיות נפשיות עסקינן.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub