לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נשמה שנתת בי

נשמה שנתת בי

לאחר אובדן היריון בשבוע השמיני, היא מרגישה מפורקת, מרוקנת ומאוכזבת.

מאת

שאלה: אני כותבת את השורות האלו בדמעות. חזרתי עכשיו מבדיקה שגרתית בשבוע השמיני להריון והתברר שלעובר אין דופק! הרופאה שלחה אותי מיד לאולטראסאונד נוסף שאישר את האבחנה. התברר שהוא הפסיק להתפתח כבר לפני שבועיים. הייתי בשוֹק טוטאלי ופרצתי בבכי. לא האמנתי שקורה לי דבר כזה. אני בת 26, יש לי ולבעלי בן אחד בריא ויפה, ומאוד מאוד רצינו בת. שמחנו כל-כך כשהתברר שאני בהריון, ואפילו את הבחילות וההקאות סבלתי באהבה. ופתאום מתברר שזה נגמר. שהכול היה סתם. אני מרגישה מפורקת, מרוקנת ומאוכזבת. הלב שלי בוכה...

תשובה: שלום לך.

ראשית, אני רוצה להשתתף בצערך. אובדן הריון הוא חוויה כואבת ומטלטלת. התחושה שאני נושאת בקרבי חיים חדשים היא מקור של כוח ושל שמחה, ולגלות פתאום שכל זה נפסק זו בשוֹרה מעציבה ומחלישה מאוד. לפעמים זה מרגיש כאילו משהו ממני מת פתאום, ואיך אוכל עכשיו להמשיך הלאה?!...

לצערי, לא אוכל לקחת ממך את הכאב העמוק, וגם לא להשיב את החיים שאבדו. ובכל זאת, אשתף אותך בכמה מחשבות, בתקווה שאולי יקלו עליך במשהו את ההתמודדות.

למרות שלא מרבים לדבר על כך, את לא לבד בחוויית האובדן הזאת. אחד מכל חמישה הריונות מסתיים בהפלה טבעית בשבועות הראשונים להריון. זה אומר שכמעט כל אישה תעבור הפלה במהלך חייה (לפעמים אפילו היא לא תדע על כך ותחשוב שזה דימום מחזורי רגיל). מחקרים גם מראים שאחוזים גבוהים מאוד מאותם עוברים שנפלו סבלו מליקוי כרומוזומאלי, ולא היו יכולים לחיות גם לו היו מסיימים את ההיריון. ריבונו של עולם ברא את גופנו בחוכמה כך שמנגנון פנימי עוצר מעצמו הריון שאינו תקין. כל זה אינו מעלים את הכאב, אך עוזר לראות את האסון הפרטי שקרה לנו במבט רחב יותר.

סיפרת גם שכבר יש לכם ילד בריא. זה רק מלמד על כך שיש בך את היכולת להביא חיים לעולם, ואאחל שבעזרת ה' עוד תזכו את ובעלך לבנים ובנות מאירים ומשמחים. אובדן כמו זה שחווית מזכיר לנו לא להתייחס למה שעובר עלינו כְּמוּבַן מאליו. כל ילד הוא נס מְהַלֶךְ, וכל הריון הוא פלא מדהים באופן שקשה לתאר.

ברור לנו ששום דבר ממה שעובר עלינו אינו לשווא

ובכל זאת כרגע הכאב קשה מנשוא, כשבלב דוקרת התחושה שכל מה שעבר עליי בשבועות האחרונים היה לחינם. בנקודה הזו נדמה לי שבתור אנשים המסתכלים על העולם במבט של אמונה, יש קרן אור שזורחת באפילה. איננו מבינים הכול והחיים שלנו רצופים סימני שאלה מהדהדים, אבל ברור לנו ששום דבר ממה שעובר עלינו אינו לשווא. לכל דבר יש מטרה ותכלית עליונה, גם אם היא שונה מזו שאנחנו תיארנו לעצמנו. מסופר על הבעל שם טוב שפנתה אליו אישה דואבת על מות בנה הקט. היא התייסרה בכאב וגעגועים הציפו אותה. הבעל שם טוב גילה לה שהילד שלה היה בגלגולו הראשון בן מלך, שאביו לקח לו כמורה חכם גדול מיהודי הממלכה. הילד המוכשר התעניין בעולמו הרוחני של מורהו, התחיל ללמוד תורה ובהמשך אף התגייר וחי בצדקות גדולה. כשנפטר אותו גר צדק הגיעה נשמתו להיכלות הגבוהים ביותר אך לא הורשה להיכנס אליהם כי נולד לאם נוכריה. לכן פסקו עליו משמים שיוולד שוב לאם יהודיה שתלד אותו בקדושה ובזה יבוא לתיקונו. כששמעה האם מפי הבעל שם טוב את הדברים נחה דעתה.

תראי, אנשים פשוטים אנחנו. איננו מבינים בסודות של נשמות ובתיקונים נשגבים. אך ברור לנו, שריבון העולמים, שגבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו, יודע טוב מאיתנו מה נכון שיקרה. אין ספק שגם הריון שכזה היה חשוב ונצרך, ומי יודע האם התועלת והברכה שחולל בעולם אינן גדולות לאין שיעור מאשר לוּ היה מסתיים כמו שאנחנו דמיינו לעצמנו.

מעבר לזה, יש לדעת שגם הריון קצר עד מאוד, מביא את אותה נשמה יקרה אל העולם הבא. אנו מצטערים שלא זכינו לראותו ולגדלו, אך יכולים לשמוח על כך שקיבלנו פיקדון והחזרנו אותו טהור ומושלם למי שנתן לנו אותו. במשך כמה שבועות זכית שגופך היה כמו ארון קודש שבתוכו ספר תורה – "נר ה' נשמת אדם", ובדיוק ברגע בו הסתיים התיקון בא אדון הנשמות ואסף אותה אליו. הטעות שלנו היתה שחשבנו שהנשמה הזו אמורה היתה להיוולד כמו תינוק רגיל, וממילא יש תחושה של החמצה על כך שזה לא קרה. אבל ברגע שמבינים שלנשמה הזו היה ייעוד אחר, ואני זכיתי להגשים אותו, ושיום אחד, אחרי מאה ועשרים, עוד אזכה להיפגש גם עם 'יַלְדִי' הזה – ההרגשה היא אחרת לגמרי.

הניסיון מלמד שאחד הדברים שיכולים לעזור ברגע הכואב הזה הוא להתגבר על הנטייה להסתגר ולשמור בסוד את מה שקרה, אלא לעשות בדיוק את ההפך. אין לך במה להתבייש ואין הצדקה להסתיר את מה שעובר עלייך. את תופתעי לגלות פתאום עד כמה הדבר נפוץ, וכמה נשים שאת מכירה עברו את אותו הדבר, וזכו לאחר מכן לעוד ילדים בריאים. ספרי לנשים הקרובות אלייך את מה שקרה. הן יעטפו אותך בחום ואהבה, בעזרה טכנית (ארוחות וכו'), ובכלל יהיו רגישות כלפייך בדיבורים והתנהגויות. לצד זה, נסי ללמד זכות על כאלו שאינם יודעים להגיב בצורה נכונה, ופולטים לפעמים אמירות חסרות טקט ורגישות. אנשים מורגלים כבר להתמודדות עם אובדן של אדם מוּכַּר, אך לא כל כך עם הריון שנפל. הם פשוט נבוכים ומבולבלים מהסיטואציה, ולפעמים מנסים לעודד בדרכים מגושמות ולא מוצלחות.

אם את מרגישה צורך לבכות ולכאוב על מה שקרה, אל תעצרי את עצמך. אם פתאום יהיו לך התפרצויות בכי או גלי צער בלתי מוסברים – אל תיבהלי. זוהי תגובה טבעית ובריאה של הנפש למצב של אובדן, וחלק מתהליך הריפוי והחזרה לחיים.

בכל מקרה, אל תניחי למחשבות כזב של האשמה עצמית, להתארח אצלך אפילו לרגע ("אולי זה בגלל ההליכה שעשיתי אתמול", "אולי זו הקרינה של הסלולארי", "אולי..."). גַרְשִׁי אותן באופן מידי. זה קרה מפני שזה רצון ה'. נקודה.

אחרי כל זאת דעי שגם הזמן עושה את שלו, ולחיים עצמם יש כוח מחזק ומרפא. אם אחרי שבועיים-שלושה לא מצליחים לחזור לחיים רגילים והתחושות הקשות לא יַרְפּוּ, כדאי יהיה להיעזר במישהו מקצועי (כשמדובר בהריון שהסתיים בשלבים מאוחרים יותר – ייתכן שתידרש גם תקופה ארוכה יותר להתאוששות. אל תלחיצי את עצמך, ואל תרגישי לא בנוח. הזמן הזה נחוץ כדי שתוכלי לחזור לעצמך).

נוסיף גם כמה מילים לבעל – מצד אחד אתה שותף עם בת זוגך לבשורת האובדן ולהתמודדות איתה. יחד עם זה עליך לדעת שכמה שתשתדל ותתאמץ - ספק אם תוכל באמת להבין את מה שעובר עליה. גברים רבים חוזרים די מהר לשגרה בעקבות ההיריון שכשל ("היה ונגמר, מה היא עושה מזה כזה עניין?"), בעוד בת זוגם מתבוססת בכאבה וקשייה. דע שאשתך זקוקה לך עכשיו יותר מתמיד. התמיכה, הרגישות והסבלנות שתקרין כלפיה, חיוניים כדי שתצלחו ביחד את האתגר הזוגי שהקב"ה הביא לפתחכם. ייתכן שבהריון הבא בעז"ה אשתך תהיה מפוחדת ומלאת חששות יותר מבעבר. תפקידך הוא להיות שם בשבילה. נסה לחשוב על דרכים שיחזקו וישמחו אותה עכשיו. ייתכן שבהמשך יהיה כדאי אף לנסוע לחופשה זוגית מהנה ומעצימה.

הקב"ה ימלא חסרונכם ויישלח ברכתו לביתכם. חזקו ואימצו.

17/11/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) עוד אחת, 26/1/2014 13:13

גם אני הייתי שם

שבוע עשירי, בעלי ואני מלאי התרגשות בחדר האולטראסאונד. הוא מחזיק את בנינו הבכור, אני על המיטה. הסריקה מתחילה. רואים שק הריון ואנחנו מצפים לראות את הלב. הדבר הראשון שמזהים וזה לא מופיע. הטכנאית מנסה שוב ושוב אבל כבר ברור שמשהו לא בסדר.היא לא ממש יודעת מה להגיד. לא הכינו אותה למצב כזה.שנינו מרגישים שאנחנו מתעלפים עוד רגע. מה זאת אומרת אין עובר? היה הריון אך העובר לא החזיק מעמד... היא שלחה אותנו לרופא. תוך 20 דקות היינו אצלו. בדרך, חשבתי על כל מה שהיה עלול להרוג אותו: עמדתי ליד מיקרוגל עובד, אכלתי יותר מדי מתוק, פחות מדי בריא, התאמצתי מדי...מה לא. הרופא הסביר שזו אינה אשמתי. אחד מכל 4 הריונות נגמר בהפלה טבעית בחודשים הראשונים. אני מודה שלקח לי המון זמן להתגבר על זה. להפסיק לדמיין את מראה פניו של העובר שאבד, להבין שזה לא תלוי במה שעשיתי או לא. משמיים. פשוט ככה. אחרי זמן, נכנסתי שוב להריון, ילדתי בת מקסימה ועוד בן ועוד... היום תודה לאל, אנו משפחה גדולה. הכאב ההוא כבר התקהה, כבר השלמתי עם זה שכל מה שה' עושה הוא לטובה ואינני יודעת חשבונות שמיים. כל זה למרות שאת כל האירוע אני זוכרת בבהירות רבה. דרך אגב, גיליתי שגם לאמי היו הפלות וגם לאחיותי ולחברות ולמי לא? גם את תתנחמי.

(6) עליזה, 25/11/2013 15:44

מבינה לליבך..

יקירה, כאבתי איתך כי הייתי שם. אני לא אומרת שהעובדה שהיה לך כבר ילד מקסים הקלה על מה שקרה, אבל ידעת שאת יכולה.. אני הפלתי בסוף השבוע ה-12 אחרי טיפולי הפריה ממושכים ואז חשך עולמי. הרגשתי כאילו האור לעולם לא יגיע שוב, בכיתי בלי סוף. לא הועילו הדברים כשאמרו לי שההריון פסק כי משהו לא היה בסדר..ואולי עדיף שכך. רציתי!! כל כך רציתי.. אבל ברוך השם מיליוני פעמים מאז נולדו לי שלושה ילדים מדהימים. לפעמים אני עדיין תוהה איזה ילד/ה הייתי יולדת..אם היתה לי עוד נסיכה או נסיך...מתגעגעת.. תרשי לעצמך לבכות על הנשמה הקטנה שאיבדת, אבל אל תאמרי נואש. האור מחכה לך ממש מעבר לפינה, וב"ה הוא יהיה חזק ובוהק ויאיר את עולמך בקרוב. חג האורים בפתח..חג של ניסים..ויש לי תחושה שהנס הפרטי שלך ממשמש ובא.. חיבור מרחוק ובשורות טובות-אמן.

(5) תודה, 20/11/2013 22:56

מקסים.

(4) כיוון שונה, 20/11/2013 17:35

מכירה אישה שהפילה 10 (!) פעמים ולא התייאשה. עברה לתזונה טבעית וילדה ילד בריא ומקסים.

כנראה שצריך לחשוב גם בכיוונים מטריאליסטיים אילו. כנראה שלאחוז ההפלות הגבוה יש גורמים באורח החיים המטורף, הסינתטי והמעובד שלנו. מכירה עוד 3 נשים שתזונה טבעית (המון פירות וירקות, אגוזים דגנים וקטניות), עזרה להן לעבור הריון שלם בלי הפלות, בהצלחה ואפילו ללא בחילות. הן הקפידו לא לגעת במוצרי חלב וג'אנק-פוד לאורך ההיריון (וחלקן אף תקופה אחריו כדי לאפשר לילד לקבל מזון איכותי רב יותר ועשיר יותר). מומלץ ביותר. ומעבר לכך, תמיד נעים לקרוא את דבריו של יוני לביא המבטא דברים ממש מתוך-תוכו.

(3) אחד מאלף. . ., 20/11/2013 17:27

הרגישות של הרב לביא פשוט מדהימה. אין הרבה גברים שמבינים כך את סביבתם.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub