לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לב אבות על בנים

לב אבות על בנים

מאז הגירושין, אין לבעלי לשעבר שום קשר עם בניו. האם זו טעות לקוות לנס?

מאת

מסגרת המתכת של הדלת האחורית שלנו חורקת במחאה כשמורדי, בני בן השבע, פותח אותה בחוזקה. אני קורעת את מבטי ממסך המחשב. אלי בן השש, מרים את עיניו מהפאזל בו הוא שקוע.

"אמא, תראי!" מורדי מתפרץ לחדר, פניו מוכתמות והכיפה שלו מאובקת מהיום הארוך בבית הספר. הוא מנופף בדף תכול, שמתגלה כהזמנה למסיבה הכיתתית שלו לסיום חומש בראשית.

"וואו מורדי, איזה יופי! אני כל כך שמחה!" אני מחבקת אותו.

"אמא, אנחנו יכולים לאפות עוגיות למסיבה?" הוא שואל, ורוקד ברחבי החדר.

"בטח, מורדי. רק תיתן לי לברר עם המורה שלך מה בדיוק הוא רוצה."

שלוש שעות אחר כך. ארוחת הערב הסתיימה, ואני מנקה את הפירורים מהמפה. אלי משתכשך בשמחה באמבטיה. מורדי שקט באופן בולט.

אני מוצאת אותו שכוב במיטה, מבטו נעוץ בתקרה, והוא מתעלם מערימת ספרי הספרייה שלידו.

אני חוצה את השטיח זרוע הצעצועים, ומתיישבת לצידו. "הכל בסדר מורדי?"

"אני עצוב", הוא אומר לי.

"אתה עצוב? אבל לא היית שמח היום בגלל שסיימתם חומש בראשית?"

"אני עצוב כי אבא לא יבוא למסיבה שלי, וכל האבות האחרים כן."

ליטפתי את גבו ואמרתי. "מצטערת מורדי. אני יודעת שזה קשה לך. הלוואי והמצב היה שונה".

בני לא ראה את אביו כבר למעלה משנתיים וחצי. וזה לא בגלל שאני לא התאמצתי מספיק. למרות שאנחנו חיים ביבשות שונות, מורדי ואלי אמורים היו לבקר את אביהם פעמיים בשנה, ולשוחח איתו בטלפון פעמיים בשבוע. למעשה, הם ראו אותו רק פעם אחת מאז שהתגרשנו, לפני שלוש שנים, ולא שוחחו איתו בטלפון למעלה משנתיים.

היום, כשכל הילדים מהכיתה שלו משתתפים באבות ובנים – תוכנית לימוד משותפת לאבות ולילדיהם – מורדי חוזר על הלימודים אתי או עם אבא שלי. כששאר הילדים מגיעים למסיבת שמחת בית השואבה בסוכות עם אבותיהם, מורדי ואלי מגיעים לבד ורוקדים עם מוריהם (שלמזלנו זוכרים לשים אליהם לב) וחבריהם, ומידי פעם עם האבות של חבריהם. במסיבת האותיות של מורדי, ששיאה היה ריקוד של הילדים על כתפי אבותיהם, אבא שלי הצליח, במאמץ עילאי, לשים את מורדי על כתפיו הקשישות ולרקוד איתו במשך חמש דקות. אחר כך הוא אמר לי שבשנה הבאה אחד מאחיי יצטרך להגיע למסיבה של אלי, משום שהגב שלו לא יוכל לעמוד בזה שוב.

ילדים שונים מגיבים למצוקה בדרכים שונות. אלי, הילד הקטן והנוח יותר, לוקח הכל באיזון, בעוד שמורדי לוקח הכל ללב. הוא מתמודד עם העניין דרך ציור אינספור תמונות שלו עם אבא שלו, ובראש כל עמוד, הוא כותב בכתב ידו המבולבל של ילד בן שבע, "מורדי מאוד מאוד מתגעגע לאבא". ליום הולדתו של אביו הוא הכין כרטיס ברכה, שעדיין מונח על שולחנו שבועיים אחר כך, משום שאבא שלו עבר דירה ואין לנו את הכתובת החדשה שלו.

אני מנסה לעודד אותו ואומרת שרוב הסיכויים שהוא יפגוש שוב את אבא, למרות שאנחנו לא יודעים מתי. אני אומרת לו שאבא עדיין אוהב אותו, למרות שכרגע הוא לא מראה את זה. אני אומרת לו שלא תמיד האבות יודעים מה לעשות עם הרגשות שלהם, ושלפעמים אבות חושבים שהדרך טובה ביותר להתמודד עם רגשות קשים היא להתעלם מהם, למרות שאנחנו, מורדי ואני, שנינו יודעים שזה לא נכון. אנחנו יודעים שבאמת היה טוב יותר גם למורדי וגם לאבא (ושלא נשכח את אלי) אם אבא היה מאפשר לעצמו ליצור קשר עם שני הילדים המקסימים שלו, ומאפשר להם לבקר אותו שוב, ועונה לטלפון כשהם מתקשרים אליו.

אבל אבא לא, ואנחנו לא יכולים לשנות את זה. אז כרגע, אנחנו פשוט מקווים. אנחנו מקווים לטוב ביותר, אם כי לא מצפים לשינויים משמעותיים בעתיד.

אני אומרת לו שהוא ילד מיוחד מאוד, ילד יקר מאוד, ושיום אחד הוא עוד יראה כמה שאבא שלו אוהב אותו

בינתיים אני אומרת למורדי להתפלל, משום שתפילות יכולות לשנות הכל כהרף עין. אני אומרת למורדי שניסים מתרחשים, ויום אחד הוא עשוי לראות את חלומותיו מתגשמים. אני אומרת לו שהוא ילד מיוחד מאוד, ילד יקר מאוד, ושיום אחד הוא עוד יראה כמה שאבא שלו אוהב אותו.

למדנו שאסור לאדם לצפות לניסים, אבל זה קשה מבחינה נפשית, וממש לא הוגן שילדים קטנים יחיו כך. אבל אנחנו יכולים לצפות לעתיד, ליום שבו ישוב לב אבות על בניהם, ולב בנים על אבותם. משום שיום אחד, הילדים שלי יתאחדו עם אביהם, והוא יאמר להם כמה שהוא אהב אותם לאורך כל הסבל שעבר עליהם.

איננו יכולים לסמוך על אביהם הבשר ודם. אבל אביהם שבשמים תמיד שם בשבילם, כפי שאנו רואים מכל הטוב שהוא עושה למעננו, כשהוא נותן לנו גג מעל ראשינו ומשפחה קרובה אוהבת, וכשהוא נותן לאלי ולמורדי רק זיכרונות טובים מאביהם, במקום, השם ישמור, ההיפך. ואנחנו מתפללים אליו שהמצב ישתפר, לאט אבל בטוח, כך שלמורדי ולאלי יהיה יום אחד שוב אבא.

כמו שאומר הנביא על אליהו, "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם." במהרה בימינו אמן.

6/1/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-11 דיונים

(11) תמרה, 9/1/2013 06:17

לב אבות על בנים

קודם כל את אישה אמיצה ומקסימה ואמא נהדרת אל תפסקי לנסות ליצור קשר בשביל הילדים ואני בטוחה שבע"ה תבני את עצמך מחדש

(10) אביב, 8/1/2013 23:52

מבלי לדעת מה הסיבה והרקע זה לא רציני לדון את האב לחסד או לשבט.

יכולות להיות סיבות רבות לניתוק כזה ולא צריך לקפוץ למסקנות חפוזות שהאב אשם או לא.מה שבטוח שמי שניזוק מכך הם הילדים וכל אחד מההורים צריך לשאול את עצמו מה התרומה שלו לכך. אגב ,זה לא מובן מאליו שכשהילד יגדל הוא ישנא את אביו. אני דווקא מכיר מקרים שזה היה הפוך ,כלומר השנאה הופנתה כלפי ההורה המשמורן לאחר שהבין מה התרחש מאחרי הקלעים ולמד לפרש את הדברים נכון וכשזה לא קורה והוא יוצא לחייו הבוגרים עם תמונה שגוייה ומעוותת עבורו זה מתכון בטוח לכישלון לכשיהיה בזוגיות.

(9) אנונימי, 8/1/2013 22:46

אולי זה קשה- אבל עדיף להם לנתק את עצמם ממנו...

אני חושבת שאבא שלא רוצה קשר עם ילדיו- לא מגיע לו קשר איתם. יש כאלו אבות שעוזבים ולא רואים אותם שנים רבות, ואז פתאום הם מופיעים כי הם מרגישים בודדים וזקנים, זו התנהגות דוחה, הם לא חוזרים מאהבה, אלא כי נוח להם, והם מצפים שכל אותו כאב שהם גרמו לילדיהם לחוות יעלם מאליו, הכאב של ילד שאין לא הורה היא קשה, זה ילווה אותו לכל חייו, אם ההורה נפטר הילד מתנחם במחשבה שאביו אהב אותו, אך ה' אהב אותו גם כן ורצה אותו קרוב אליו... אך כשהאב בוחר לעזוב מרצונו, מה הילד קולט- שהוא לא שווה, אפילו אביו מולידו אינו רוצה בקשר איתו, וזה מצער ביותר. אין טעם להיות סלחנים כלפי כאלו אבות, כשהם חוזרים - חובה לנהוג בהם בכבוד- אחרי הכל התורה מצווה אותנו על כיבוד הורים, אבל לא להתרגש ולא להתקרב, להיות מרוחקים ומנומסים ולהבהיר שאחרי כל אותם שנים- אין טעם לחדש את הקשר, ועדיף שכל צד יחיה את חייו בלי להפריע לשני. אמא יקרה- תתמכי בבן שלך- תבהירי לו שלא הוא אשם במצב, שלא בגללו אבא שלא ניתק את הקשר, האשמה אינה בילד כי אם באב. הילד שלך נשמע נפלא, רגיש ומתוק, אני בטוחה שהוא בר מזל שיש לו אמא כמוך. גם אני גדלתי עם אמא, כאשר האבא נוכח רק ברקע... זה לא היה קל, זה עדיין לא קל, אל העובדה שאמא שלי שם בשבילי, בכל מצב ולא משנה איזה שטות אני עושה- עוזרת לי. אני מרגישה אהובה וזה הכי חשוב. מה שהכי כאב לי- זה שאהבתי את אבא שלי כל כך - יותר מכולם, הוא היה המלך בשבילי, וממנו זכיתי רק לקמצוץ אהבה, ושום הקרבה, ולומר את האמת, עכשיו כשאני כבר לא בקשר איתו - קל לי יותרף הנפש שלי לא בקונפליקט מתמיד, אני שלווה, אני יודעת מה לצפות מהאנשים שלצידי, ואני לא מתאכזבת ממישהו שלא מחזיר לי אהבה.

(8) אנונימי, 8/1/2013 18:13

כואב..

מאוד מאוד כואב... ומקווה למענך ובעיקר למען בנייך שהכאב הזה יחלוף במהרה ואביהם יצור קשר בהקדם.(אני מאוד מסכימה עם דבריו של גבריאל כמובן שרק אם זה אפשרי מבחינתך.) בכל מקרה, אני מאחלת לכם אושר ושמחה מעומק ליבי.

(7) חנוך, 8/1/2013 16:31

את אמא לא מהעולם הזה.

תמשיכי להיות מלאך , יום יבוא ויצמחו הכנפיים ויתגשמו כל משאלות לבך ושל הילדים המקסימים שלך לטובה . :-)

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub