לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שנה טובה גברת שיין

שנה טובה גברת שיין

כשחייגתי את השם הבא ברשימת הטלמרקטינג, תסריט-השיחה המוכן מראש לא יכול היה לעזור לי.

מאת

כדי להתפרנס בתקופת האוניברסיטה, עבדתי בטלמרקטינג.

החדר המה בני אדם, והיה מחולק על ידי מחיצות קטנות ודחוס בצעירים כמוני. אספנו תרומות לכמה ארגוני חסד, והיינו מתקשרים לאנשים על פי רשימה קבועה, לרוב בזמן הפסקת הצהריים שלנו. בקולות עליזים ונעימים, יצרנו קרבה מזויפת עם האדם התמים מצידו השני של הקו. הקראנו בקלילות מתוך תסריט-שיחה מוכן מראש, הזכרנו לאנשים את תרומתם בשנה שעברה ושאפנו להגדיל אותה.

כדי שלא להישמע משויכים למגזר מסוים, כל הבנות התבקשו לומר ששמן הוא רחל כהן וכל הבנים כינו את עצמם דוד לוין. זאת הייתה קומדיה מגוחכת, אולם ככה עשו את זה, וכל מי שהצליח להשיג תרומה גדולה היה מקבל בונוס - ואני רציתי את הבונוס הזה.

'פרידה שיין' היה השם הבא ברשימה, ובזמן שהמתנתי לתשובה, שיננתי בלבי את נוסח תסריט-השיחה המוכן. הטלפון צלצל בקול חד.

"הלו?" קול צרוד, שנראה שלא רגיל לדבר הרבה, רעד בצידו השני של הקו.

"שלום לך גברת שיין! מדברת רחל כהן", זימרתי בקול צלול כמו קריסטל ומזויף לא פחות. "מה שלומך היום?"

"בסדר גמור", היא ענתה בזהירות במבטא מזרח-אירופאי כבד שהכרתי טוב כל כך מהסבים והסבתות שלי. שמעתי כיצד שנים ארוכות של הרגלי נימוסים ממלאים את תפקידם כשהיא הוסיפה, "ומה שלומך את?"

"בסדר, תודה", עניתי במהירות. "כמו שאמרתי, קוראים לי רחל כהן, ואני מתקשרת בשביל..."

"רחל מי?" היא עצרה אותי.

"רחל כהן" עניתי בקול ברור ורם, למקרה שלזקנה המסכנה יש בעיות שמיעה. ואז, מכיוון שלא רציתי לסטות מהנוסח המוכן, המשכתי, "ואני מתקשרת בשביל..."

"רחל כהן", היא אמרה בקול תוהה, "מצטערת אבל אני לא מכירה אף רחל כהן ואני... אה! רגע, רק רגע, רחל! כן, נראה לי שאני זוכרת אותך, רחל הקטנה! לא שמעתי ממך כבר כל כך הרבה זמן!"

ואז בחמימות שלא הגיעה לי, "רחל מתוקה, מה שלומך?"

"טוב, תודה", עניתי בזהירות, כשאני מנסה לחשוב כיצד להתקדם מנקודה זאת ולחזור לתסריט המכירה. "אז בכל אופן, אני פשוט התקשרתי כדי..."

"כמובן, אני יודעת למה התקשרת מותק", היא אמרה בצחקוק. "פשוט התקשרת 'צו בענטש מיר א...' לאחל לי שנה טובה. אך, רחל, תמיד היית ילדה כל כך טובה."

הסתכלתי על תסריט-השיחה, אבל לא מצאתי בו שום עזרה. לא ידעתי מה לומר

לרגע הזדעזעתי. תמיד הייתי ילדה כל כך טובה? לא נראה לי.

הסתכלתי על תסריט-השיחה, אבל לא מצאתי בו שום תועלת. לא ידעתי מה לומר.

"כבר המון זמן שלא שמעתי ממך". המשיכה גברת שיין בשמחה. "כבר המון זמן שאני לא שומעת מאף אחד, עד שאת התקשרת. ואני פשוט יושבת כאן ומסתכלת מהחלון. אני יודעת שזה טיפשי, יש כל כך הרבה מה לעשות לפני החגים ואני סתם יושבת!"

קולה המשיך עוד ועוד כמו מים עולזים המשתחררים מסכר, ואני דמיינתי את הדירה שלה עם כיסאות עץ כהים הניצבים על רגליים מגולפות בעדינות, וספת קטיפה חומה ודהויה ומפיות תחרה קטנות. ראיתי בדמיוני את התמונות היקרות בגווני חום-לבן והרחתי את ריחם של חפצים נקיים אך לא בדיוק מאווררים.

"אז מה איתך רחל? מה שלום אמא שלך? מה עם סבתא?"

יכולתי לשמוע את ההתלהבות בקולה, עד כמה היא שמחה בשיחה, והרגשתי שבא לי לבכות. במקום זה, הושטתי את ידי אל תסריט-השיחה המוכן ודחקתי אותו ממני והלאה.

"אני בסדר גמור, גברת שיין", אמרתי כשאני נשענת לאחור במושבי ומכניסה חמימות לקולי. "אני בסדר, ואמא שלי בסדר וגם סבתא שלי. מצטערת שכל כך הרבה זמן לא התקשרתי."

"חמודה! אל תתנצלי, את עסוקה! כל הצעירים עסוקים מאוד."

"כן, עסוקה", הסכמתי. "אבל לא עסוקה עד כדי כך, ופשוט לא יכולתי לחכות עוד יום אחד בלי לאחל לך שנה טובה."

"וגם לך!" היא אמרה במהירות. "הייתי צריכה להגיד קודם! שנה טובה לך ולכולם, בריאות ואושר, ונחת. שנה של 'אלעס גוט', כל הדברים הטובים!"

"אמן, גברת שיין", אמרתי.

"ושנה מלאה בחברים טובים כמוך!" היא הוסיפה.

"אמן!" אמרתי שוב, מבוישת.

דיברנו עוד כמה דקות על מתכונים לראש השנה וכמה מהר השתנה מזג האוויר, ואחר כך נפרדנו. במשך כמה רגעים בהיתי מהורהרת בשפופרת, וחשבתי על בדידותם הבלתי נסבלת של האנשים המבוגרים, וכמה שאנחנו לא מבינים את גדולתן של מחוות קטנות. ואז לקחתי את רשימת המספרים, העתקתי בזהירות את מספר הטלפון שלה על דף והכנסתי לכיס.

כדי להתקשר שוב בפעם אחרת.

12/9/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-6 דיונים

(6) אביב, 4/10/2012 18:02

יישר כוח

יישר כוח ושנה טובה עשית מעשה טוב ושימח גם בלי כוונה אדם עצוב בודד. כל הכבוד

(5) ל., 16/9/2012 15:51

לער"ן מתקשרים הרבה קשישים בודדים....קראו ולימדו

לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) יש קו טלפון והרבה קשישים מתקשרים.לחלקם משפחה בארץ או בחו"ל וחלקם לבדם. כולם בודדים ומתקשרים יום-יום לער"ן כדי לקבל שיחה ותשומת לב חמה של 20-30 דקות בטלפון. רוצים לעשות באמת משהו טוב במקום לתרום כסף? אמצו לכם קשיש בודד לחגים ולחלק מהשבתות, הזמינו ליום הולדת ותנו לו סיבה לחייך.הקשישים שהתקשרו אגב היו מכל המגזרים בישראל, מסתבר שנטישת מבוגרים נעשת ללא הבדל אם אתה דתי, חילוני, ערבי או נוצרי. דור הביניים עסוק ושוכח אבל יום אחד זה יקרה...כי באותה מידה ישכחו אותם.....הילדים לומדים הכי טוב מדוגמה אישית והם רואים את סבא וסבתא נשכחים ויום אחד גם הם ישכחו אותכם...זה לא משמח אבל לפחות יש איזון. כולנו שוכחים כולנו נתבגר ואז נשכח הגלגל מסתובב....

(4) אנונימי, 13/9/2012 22:52

תודה על המאמר, התרגשתי עד דמעות!

הזכרת לי שאני חייבת לבקר מישהי. היתה לנו שכנה במקום מגורינו לשעבר, אישה מבוגרת ונחמדה ביותר, בדרך כלל אני נמנעת מקשר עם שכנים, לא יודעת למה- כמה גידלו אותי, מאז שהייתי בת 5 לא היה לנו קשר מיוחד עם איזה שכנים... אבל הגברת הזו הייתה ממש נחמדה, אפילו ההכי נמנעים מקשרים היו מחבבים אותה, מזמן כבר לא היייתי אצלה - אני כועסת על עצמי שנתתי לה לחכות כל כך הרבה זמן כשברור שהיא זקוקה לחברה- החיים והקצב שהם סוחפים אותנו.... אבל בע"ה - אני אלך לבקר אותה בראש השנה או מייד אחרי. מתחשק לי ללכת כבר מחר אפילו- אבל אין זמן צריך להכין אוכל לשבת.

(3) דוד רודריגז גארסיאה, 13/9/2012 14:06

"חשיפה"

כאן מתגלה טכניקת "השיווק" של "עמותות הצדקה". המילה צדקה בתורה ובמקרא בכלל אין פרושה "מתן כספים" אלא עשיית הדבר הצודק והנכון, בהתחשב עם המשפט וצורכי הזולת. רק במשנה מתפתח המוסג של מתן סכף לנזקק, שגם הוא דבר צודק. בתקופתנו הפך המוסג "צדקה" למנגנון משופשף של תעסיית הצדקה שמעסיקה אנשים בסחר ובעליה ועובדיה גורפים כסף גם לעצמם ולמשפחתם, זה לא בדיוק צודק !

(2) אנונימי, 13/9/2012 11:31

גרמת לי לדמוע... וואו. מדהים..

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub