סיפורים מהלב

לאבד פצפונת

מאת רחל שפרה טל, כפי שסופר לחנה וייסברג

אובדן פתאומי של הריון, מטלטל את עולמה של אם צעירה לעתיד.

משלוחים של אהבה

מאת רבקה זהבה

מה זה משנה אם מאשימים אותי בטעות? בכל מקרה נוצר בינינו נתק.

איזה בלגאן!

מאת אמונה ברוורמן

היה לי בית, ואז נולדו לי ילדים. ניסיון של אמא, לשמור על שפיות, ולהשתחרר קצת מהעולם החומרי.

לגעת בעולמם של מלאכים

מאת סת' קליימן, בעריכת ג'ודי סיגל-איצקוביץ

כיצד שינו חייה הקצרים של בתי את חיי.

החדר המבולגן של המתבגרים

מאת אמונה ברוורמן

שמרו את המאבקים לדברים החשובים באמת.

עופי גוזלה

מאת אתי לוינסון

הבת שלי התבגרה והפכה לאישה שרוצה דברים שונים לגמרי ממה שתכננתי וחלמתי עבורה.

תקוע לבד בעיר

מאת צ'ארלס ה. קוטנר

כשאנחנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם הוא חלק מתוכנית, קל לנו יותר לקבל את הדברים הקשים בחיים.

"בעיית" הילדים הנורמליים

מאת אמונה ברוורמן

הורים שהילדים שלהם רבים, מלכלכים את הבגדים או מקמטים את שעורי הבית, צריכים לזכור כי מדובר בסך הכל בילדים "נורמליים".

עיני ספיר

מאת חוה ויליג-לוי

מכתב לשתי ילדות קטנות שמעולם לא פגשתי.

נס גדול היה פה

מאת אלן ד. בוש

ישבתי במושב הנהג ובהיתי בחוסר אמון במקום בו הייתה עלולה בתי לקפד את חייה. ניסים מתרחשים מדי יום, צריך רק לפקוח את העיניים.

אבא עדיין כאן

מאת בוורלי בקהם

בשנתיים האחרונות, לאחר פטירתו, אבא שלי ואני מסתדרים הרבה יותר טוב.

קבצן ואדם

מאת שרה שפירו

הייתה לי דעה מי הוא ומה הוא, אך לא ידעתי שלפעמים אמונה באדם אחר יכולה לשנות את מראהו החיצוני.

אבא אל תשאיר אותנו לבד

מאת בסי גרוון

מתי הייתה הפעם האחרונה שהתחננו לאבא שיחזיר אותנו הביתה?

בקשה אחרונה

מאת אמונה בכר

ידעתי שסבתא עומדת לעזוב את העולם הזה בקרוב, והייתי נחושה להיות איתה לפני שזה יקרה.

דיכאון של יום הולדת

מאת יעל מרמלשטיין

איכשהו ימי ההולדת שלי הפכו לימים בהם הבנתי שלא אגשים את כל שאיפות חיי.

אל ימי ילדותי

מאת אסתר ניסן

במונית, בדרך חזור, חזרו אלי שנותיי אט-אט עם כל קילומטר. דמעות שטפו את לחיי. כה מרים הם הגעגועים, כה מתוקים...

השותפה שלי לריקודים

מאת אביבה לנדאו

לא הפסקתי להתפלל לנס. רציתי שסבתא שלי תרקוד בחתונתי.

מול המראה: מוקדש באהבה לנשות ישראל

מאת אביבה קאשוק

לפני כמה חודשים קניתי מראה מגדילה, וזאת הייתה אחת החוויות המפחידות בחיי – מוקדש לכל הנשים בישראל.

סיבות טובות לתקווה

מאת חנה וייסברג

מלחמות, פיגועים, טרור, המשבר כלכלי ועוד כל כך הרבה סיבות טובות לדאגה. אבל כשאני מסתכלת אל תוך עיניו של בני התינוק ועל החיים המשתקפים מהן אני רואה המון סיבות טובות לתקווה.

פורים וסוד השקיעות

מאת דני ורבוב

איך אפשר לשמוח שוב אחרי אסונות נוראיים?

עדיין מחפשת צדפות בחוץ

מאת קים שניידרמן

מוות הוא כמו צונאמי, מאיים לסחוף כל מה שעומד בדרכו.

העץ מעבר לחלון

מאת שלווה גורדון

הרבה ירוק כבר אין כאן לאחרונה, העצים נותרו עירומים, הדשא מדולל ומדובלל. כאילו מישהו ערך צילום רנטגן צבעוני בתוך לבי פנימה.

אבידות ומציאות

מאת שרי מנדל

אם אני לא מוותרת על התקווה למצוא משהו, הוא עדיין שייך לי.

רק שיחזרו בשלום

מאת שלווה גורדון

בתור ישראלית, עברתי מלחמות רבות בחיי אך את העופרת היצוקה הזו אני מתקשה לעכל. כל מה שאני מרגישה עכשיו, הוא את חרדתן המשתקת של האמהות.

שלום לילדים שמעולם לא היו לי

מאת לאה אהרונסון

איך אני יכולה לומר שלום, כשמעולם לא זכיתי לומר ברוכים הבאים?

חנוכה מנותק

מאת קרול טייס

בשנה שעברה זהרו נרות החנוכה שלנו במיוחד – משום שהם היו האורות היחידים בבית.

האם אפשר לרכוש רגישות ואמפטיה?

מאת חיה אילון

אפשר להיוולד עם רגישות ואמפטיה, אולם אפשר גם לרכוש תכונות אלו על ידי תרגול יום יומי ועקבי של שימור הרגשות אותם אנו חווים ושליפה מהירה שלהם במקרה הצורך.

בין המבורכות

מאת בסי גרוון

האם כדי שנוכל להכיר תודה על קבלת מתנה עלינו להתנסות קודם בחסרונה?

הסליחה

מאת חיה אילון

זיכרון העלבון מן העבר העלה בי פתאום דחף פראי לחפש את אסנת, רציתי לדעת מה קורה איתה היום? מה היא עושה? ממרחק השנים מוכנה הייתי לסלוח לה, אולם הייתי חייבת לומר לה קודם עד כמה היא פגעה בי.

התפילה על הגזר

מאת דבורה ליפשיץ

הצימעס של אמא שלי הפך לגשר אישי שמחבר ביני לבין מורשתי העתיקה. המתכון בפנים.

חיים חדשים – סיפור

מאת יוני לביא

הוא ניסה לצעוק לה בחזרה "את מסוגלת בכלל לנהוג?! להזמין לך אמבולנס?!", אבל כל ששמע בתגובה היה את הצעקה שלה ושבריר שנייה אחריה קול נפץ של התרסקות. הקו ניתק.

מברכתו של אבי נתברכתי

מאת יעל שושני

אם הייתם שומעים את אבי ז"ל מברך את ברכת הכהנים, הייתם בטוחים שהוא עושה זאת בקביעות מגיל בר המצווה, אך לא תמיד היה אבא כהן. ולא מפני שלא רצה, אלא מפני שלא ידע. ומעשה שהיה כך היה.

ימי עכביש

מאת ריבה פומרנץ

אני אמא לילדים, וגם אם אין לי כוחות מיוחדים, יצירתיות והרבה תפילה עושות בדרך כלל את העבודה.

סיום המלחמה הקרה ביני לבין אחותי

מאת שרה שפירו

הגענו שלוש אחיות להיפרד בפעם האחרונה מהבית של ההורים שלנו, ולחלק את מה שנשאר. איבדנו את אבא ואמא, ולא רצינו לאבד זו את זו.

לונדון – חצבת – ישראל

מאת חיה אילון

אם פשפשתם בשבועות האחרונים בפנקסי חיסונים מצהיבים לבדוק אם חוסנתם בחצבת, אז זה בגלל בן דוד שלי שהגיע לביקור בארץ עם בתו חולת החצבת.

היה זה יום שישי חורפי, כמה שעות לפני כניסת שבת, ומצבה של שני, בתי בת השנתיים, לא מצא חן בעיני. רופא הילדים לא ראה שום בעיה מיוחדת, אך אני עדיין לא הייתי רגועה. האם לנסוע לחדר מיון, על כל הכרוך בכך, או להמתין כהמלצת הרופא?

שלושים שנה כיום אתמול

מאת שושנה קאסוטו עברון

לפני שלושים שנה נפטר בני-בכורי נתן. האם ניתן להתגבר על אסון כזה ולחזור לחיים? האם מותר לנו ההורים לשקוע בכאב כשבבית חמישה ילדים שזקוקים לנו?

הברכה של איצ'ה השען

מאת חיה אילון

הפגישה המחודשת לאחר 20 שנה עם איצ'ה השען, היתה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש בפני אותם גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים, לא יכלו להשמיד את רוח האמונה שבליבם.

נר ה' נשמת אדם

מאת יצחק טנדלר

נריה כהן בן ה-15 היה הצעיר מבין שמונת הקרבנות. אביו הוא רב אהוב בישיבת ההסדר של אש התורה.

אמא שלי, הילדה שלי

מאת אדית בראון

אמא שלי ואני היינו צמודות זו לזו. אני בחרתי את בגדיה, הנחיתי אותה, לקחתי אותה לרופאים ולבתי חולים, החלטתי את כל ההחלטות הדרושות, בדיוק כמו כל הורה אחר.

על שיעורי פסנתר והתעלות רוחנית

מאת שושנה שרה

כל אדם יכול להיות יצירתי, לאלתר ואפילו להלחין. כשאנחנו מבינים שהביטוי היצירתי שלנו זורם דרכנו ולאו דווקא נובע מאיתנו, אז אנחנו מחוברים למקור בלתי נדלה של השראה, בכל הזמנים ומצבי הרוח.