לפעמים
מאת בסי גרווןזה ארצי. זה מופלא. זאת אמהות.
גברת גיבר לימדה אותי כמה חשוב לשמור על כבוד האדם, ואפילו של ילדה מעצבנת כמוני.
השנה סוף סוף תצטרף המשפחה שלי לשורותיהן של המשפחות כלילות השלמות: אלה שיש להן תחפושות עם מוטיב משותף.
לפעמים מדהים לגלות עד כמה שונה המציאות האמיתית מזו הנראית לעין.
מכתב לאמי המתעללת: אני מקווה שעברי המר יהיה שיעור לשנים הבאות שלי, ושאשתמש במגבלותיי כדי לדחוף את עצמי קדימה ולמעלה.
בדיוק ברגע הנכון של עייפות, חוסר-אונים ודכדוך, נפרדו לרגע העננים מעלי וראיתי קרן שמש זורחת וברורה.
ביקור לא סימפאטי עם בתי בחדר מיון גרם לי לתהות: מתי ההתלהבות והשמחה התחלפו באדישות? איך איבדנו את הדרך?
תמיד יכולתי לספר להוריי על הטעויות שעשיתי, כיוון שלא משנה מה קרה, ידעתי שהם לעולם לא יפסיקו לאהוב אותי.
בשכבה במיטה לא היו לה שאלות. ביושבי לצידה, לא היו לי תשובות – סיפור חייה של סבתא שלי, אישה עם כוחות מהדור הקודם.
יללתו הממושכת של השופר הדהדה יחד עם היללות והדמעות שבלבי.
למה אנחנו כל כך נלחצים כשאנחנו שומעים על פיגוע או קוראים על השואה? כי אנחנו יהודים.
כדאי תמיד לשים לב לסובבים אותנו, להיות שם בשעת הצורך ולומר את המילה הנכונה שיכולה לעזור ולשנות את כל התמונה.
בנערותי הייתי אובססיבית לגבי השואה ונשבעתי לספר את הסיפור. אז הפכתי לאם, והכל השתנה.
אובדן פתאומי של הריון, מטלטל את עולמה של אם צעירה לעתיד.
היה לי בית, ואז נולדו לי ילדים. ניסיון של אמא, לשמור על שפיות, ולהשתחרר קצת מהעולם החומרי.
כיצד שינו חייה הקצרים של בתי את חיי.
הבת שלי התבגרה והפכה לאישה שרוצה דברים שונים לגמרי ממה שתכננתי וחלמתי עבורה.
כשאנחנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם הוא חלק מתוכנית, קל לנו יותר לקבל את הדברים הקשים בחיים.
הורים שהילדים שלהם רבים, מלכלכים את הבגדים או מקמטים את שעורי הבית, צריכים לזכור כי מדובר בסך הכל בילדים "נורמליים".
ישבתי במושב הנהג ובהיתי בחוסר אמון במקום בו הייתה עלולה בתי לקפד את חייה. ניסים מתרחשים מדי יום, צריך רק לפקוח את העיניים.
ידעתי שסבתא עומדת לעזוב את העולם הזה בקרוב, והייתי נחושה להיות איתה לפני שזה יקרה.
איכשהו ימי ההולדת שלי הפכו לימים בהם הבנתי שלא אגשים את כל שאיפות חיי.
במונית, בדרך חזור, חזרו אלי שנותיי אט-אט עם כל קילומטר. דמעות שטפו את לחיי. כה מרים הם הגעגועים, כה מתוקים...
לפני כמה חודשים קניתי מראה מגדילה, וזאת הייתה אחת החוויות המפחידות בחיי – מוקדש לכל הנשים בישראל.
מלחמות, פיגועים, טרור, המשבר כלכלי ועוד כל כך הרבה סיבות טובות לדאגה. אבל כשאני מסתכלת אל תוך עיניו של בני התינוק ועל החיים המשתקפים מהן אני רואה המון סיבות טובות לתקווה.