לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




דאגה לאמי המזדקנת

דאגה לאמי המזדקנת

חסד באמת מתחיל בבית. וזה לא קל.

מאת

שאלה:

אמי בת ה-80 עברה לא מזמן אירוע מוחי, וכבת יחידה, היה עליי לנסוע מרחק רב כדי לטפל בה בביתה. היו לשנינו כמה וכמה דיונים בנושא זה ובעניין רצונה להמשיך ולחיות חיים עצמאיים. יש לי שני ידידים קרובים במצב דומה, ובהתחשב ביכולות הטיפול הרפואי המודרניות יחד עם המצב הכלכלי, מובן שרבים מתמודדים עם אותן דילמות, הן כמטפלים והן כמטופלים.

אשמח מאוד לשמוע מה דעתך בנושא.

תשובה:

תופעות ההזדקנות והטיפול בקשישים בתרבות שלנו מאתגרות במיוחד. בעבר, בחברה היהודית המסורתית-תורנית, נחשבו הזקנים לקבוצת האוכלוסייה המכובדת והמוערצת ביותר. התורה מציעה לנו שבחיפוש אחר עצה ותבונה: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". הבאים בימים כובדו בשל ניסיון החיים שלהם, הם נחשבו למשאב יקר ערך וזכו להערכה רבה וליחס טוב, בהתאם.

לעומת זאת, החברה של ימינו סוגדת לנעורים. המחמאה הכי טובה שאפשר לתת למישהו היא "אתה ממש לא נראה בגילך". הפנים הקמוטות והגוף הבלה - המשקפים באופן בלתי נסלח שנים של התמודדות באתגרי החיים ובקשייהם, חדלו מלהיות אות כבוד בדורנו. גיל מבוגר מתייג אותנו כמיותרים בהחלט.

בנוסף לכך, על המשפחה הגרעינית של היום כבר מופעל לחץ רב מעצם הצורך לשמור על רמת החיים המערבית המקובלת, שדורשת שתי משכורות, ומותירה לנו מעט מאוד אנרגיה – כלכלית או רגשית – לאמץ את ההורה הקשיש.

ובאופן מובן בהקשר זה, ההורים הקשישים עלולים לחוש פגיעים מאוד. הם ירגישו שחלפו ועברו הימים בהם יכלו לתרום ולהועיל. ולא רק שהם כבר אינם חברים פרודוקטיביים או מועילים לחברה (שמגדירה אותם ככאלה שעבר זמנם), אלא הם נאלצים גם לעמוד מול האפשרות המזעזעת, ליפול למעמסה על ילדיהם.

תמיד אורבת במסתרים חרדת ההזדקנות, הפחד להינטש ולהיוותר בודד וחסר אונים

הבנת ההקשר הסוציולוגי תוכל לעזור לקוראת לגלות רגישות רבה יותר בשיחותיה עם אימה הקשישה. לבד מאישיותה ובעיותיה האישיות של אמה, תמיד אורבת במסתרים חרדת ההזדקנות, הפחד להינטש ולהיוותר בודד וחסר אונים.

קוראת יקרה, מובן שבאופן אידיאלי יהיה הכי טוב לאמא שלך להיות קרובה אליך, כדי שתוכלי לבדוק מה איתה בתדירות גבוהה יותר. אם אפשר, ואם היא מוכנה, יהיה מעשי יותר להעביר אותה למסגרת של דיור מוגן או בית אבות במרחק סביר ממקום מגוריך, מאשר להמשיך במצב הנוכחי, שדורש ממך לנסוע אליה בתדירות גבוהה. במידה וזה לא מתאפשר, ניתן, כמוצא אחרון, למנות מישהו שיהיה אחראי עליה בהיעדרך, במקביל לביקוריך הסדירים אצלה.

החיים תמיד עוסקים באיזונים עדינים מאוד. עלינו למיין את תחומי האחריות שלנו, ולקבוע סדרי עדיפויות. יתכן שאדם אובייקטיבי, בעל ערכים מסורתיים, אשר מבין את הנסיבות האישיות שלך, יהיה מוכן להתנדב לעזור לך להחליט מה סביר ומעשי במצבך. הורים קשישים עלולים להיות תובעניים מאוד, עקשניים ולפעמים לא הגיוניים. ההיענות לצרכיהם מצד אחד והמחיר שהיא תגבה מצד שני – כגון השפעה על העבודה, הבעל והילדים, היא סוגיה שצריכים לבדוק היטב. מה מספיק? מה מוגזם? ודאי תרצי שהחלטותיך ינבעו מתוך הנכון והמוסרי, ולא מרגשות אשם.

זה באמת חבל מאוד, אבל אפילו העידן הטכנולוגי ביותר מכל העידנים, לא העניק לנו עדיין את היכולת להימצא בשני מקומות בבת אחת. אין ברירה אלא להגיע להחלטות, ולפעמים אף להחלטות כואבות. התייעצות עם רב שמכיר את הנושאים האלה, יכולה להועיל מאוד. הרב יוכל לעזור לך לקבוע אילו דברים נתונים בתחום אחריותך, וכיצד לקבוע את סדר עדיפויותיהם, במצב הנתון שלך.

הוריי גרו במרחק מאות קילומטרים ממני. פעמים רבות מצאתי את עצמי מתמודדת עם בעיות של דור הסנדוויץ' – הורים קשישים מצד אחד, כשבאמצע ובצד השני - בעל, ילדים ובסופו של דבר אף ילדים נשואים. כשמצאתי את עצמי מתוסבכת ומתוסכלת מרצוני לרצות את כולם, ומההבנה שזה בלתי אפשרי, הייתי מתייעצת עם רב. במקרה שבו בתי הגיעה אלינו לקראת לידת תינוקה הראשון, ובו בזמן אבי היה זקוק לי כדי להודיע לאמי על פטירתו של אחיה, פסיקת הרב הייתה שכיבוד רצונו של אבי חשוב יותר. העובדה שלא פעלתי על פי הרגשתי, אלא פניתי לקבל עצה מאדם חכם ממני, העניקה לי בהירות, וכן את השלווה הנחוצה כמו גם הקלה מאינספור מחשבות של אילו ואולי, בעתיד.

זכרי שבלי קשר לארגונים הלוגיסטיים הסבירים שאת יכולה לערוך עבור אמך – כאלה שסביר מאוד שלא יתאמו לחלוטין לרצונותיך או רצונותיה – קיים נושא חשוב עוד יותר, והוא – הגישה. הגמרא מביאה שני תיאורים מנוגדים. בראשון מסופר על בן שרותם את אביו לרחיים, ובכל זאת נחשב כמי שנהג באביו הכבוד הראוי; ובשני, על בן שהיה מאכיל את אביו מעדנים, ובכל זאת נחשב כמי שלא מילא כראוי את חובת כיבוד אביו.

התלמוד מסביר שבמקרה הראשון מדובר היה בזמן מלחמה, והעבודה בטחנה הצילה את אביו מגיוס לצבא, ולכן היה זה לטובת אביו. במקרה השני לעומת זאת, בעוד שעל פניו נראה שהגשת מאכלים טובים לאב הייתה ביטוי לכבוד ואהבה, היחס של הבן כלפי אביו היה מזלזל וקצר רוח, ומנע מהאב את ההנאה מהמאכלים.

כדי שלא נהרוס את הבניין אותו אנו מבקשים לבנות, עלינו ללוות את מעשינו הטובים ביחס נעים, ורק כך נעמוד בקריטריונים של התורה למילוי מצוות כיבוד הורים. בהתחשב בעקשנותם של ההורים הקשישים (ולעתים אף בדעותיהם המעוותות), כשהם מתחילים לשגע עם דרישות חסרות היגיון, שמירה על איזון נכון יכולה להוות אתגר לא פשוט בכלל. ובכל זאת, אנחנו צריכים לזכור שההזדקנות - על אובדן הבריאות והכושר המנטלי הנלווים אליה – מפחידה, ולעיתים קרובות גם מאוד כואבת. תחת הנסיבות האלה, הצאצאים צריכים להבין שהתנהגות ההורים אינה קשורה אליהם, ואסור להם לקבל אותה באופן אישי. כשאדם נמצא במבוכה רגשית ונזקק לעזרה, ואנחנו דנים אותו לכף זכות ונוהגים איתו בהתאם, זהו מעשה של חסד – ואפילו אם מדובר באחד מהורינו.

חסד באמת מתחיל בבית, וזה לא קל. הורים יודעים יותר טוב מכל אדם אחר על אילו כפתורים ללחוץ כדי להוציא אותנו מדעתנו, כך שהמנטרה של "זה לא בגללי" יכולה לעזור מאוד מאוד.

אי אפשר לומר יותר מידי פעמים אני אוהב אותך. וזה בהחלט מתאים להורים בשנות השקיעה של חייהם

קוראת יקרה, לאור כל הנאמר עד כה, תקשורת יעילה תלבש צורה של הבעת אהבה מתמדת לאמך. אמרי לה כל הזמן כמה היא חשובה לך; העלי איתה זכרונות מהעבר, רגעי נועם כשהיא הייתה שם בשבילך; שתפי אותה ככל האפשר, גם כשהמצב קשה או מתוח, בהכרת התודה שלך על כל מה שהיא העניקה לך בחייך; אשרי ותני תוקף לחשיבותה עבורך.

אומרים שאי אפשר לומר יותר מידי פעמים אני אוהב אותך. וזה בהחלט מתאים להורים בשנות השקיעה של חייהם. בנוסף, דעי שלא משנה כמה קשים ומעיקים יכולים להיות ההורים, הם בלבד (להוציא חריגים של מערכות יחסים פתולוגיות) המקור היחיד לאהבה חסרת תנאים כלפינו, ובמידת מה, הגיע זמן התשלום. היי בטוחה שבמבט לאחור, תנוחמי ותתגאי בכוח ובזמן שהשקעת למען אמך. אף אחד ושום דבר לא יוכל לקחת זאת ממך. הידיעה שכיבדנו את הורינו ככל יכולתנו תלווה אותנו ותיתן לנו הרגשה טובה לתמיד.

עשי את הטוב ביותר שביכולתך, וה' יברך אותך.

13/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-1 דיונים

(1) שאול שיף, 19/6/2011 12:21

צדקה מתחילה מבית

צדקה מתחילה מבית. שמעתי את האדמו"ר מטולנה הנוכחי כשהוא מטיף לחסידיו שלא יעשו חסדים בחוץ כאשר החסד האמיתי נמצא מתחת לאפם. אלא שלעתים הוא מנוטרל מכבוד והערכה. חייבים להטיף בלי סופ בכיוון הזה ואוי כמה מאות ישכילו לנהוג בהתאם.

אנונימי, 27/6/2011 12:03

ממש נכון! לא כולם זוכרים זאת, ועושים חסדים מחוץ לבית, על חשבון בני הבית..

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub