יצא לי לראות לאחרונה תכנית של אופרה וינפרי, שאירחה קבוצה של מורים ותלמידים מבית ספר אמריקאי רב-גזעי, שמשתתף בתוכנית בשם "אתגר". המסלול מלמד אנשים להתעלות מעל לדעות הקדומות והשטחיות, שעל פיהן הם מסווגים אנשים ומתייחסים אליהם, כדי לגלות מי באמת האנשים שעומדים מולם.

המשתתפים צולמו באולם בית הספר. "כל מי שחש פעם שפגעו בכבודו בגלל המוצא שלו, שיעבור בבקשה את הקו המסומן על הרצפה", הורתה המנחה. כמה תלמידים שחורים עברו את הקו. התלמידים הלבנים הביטו זה בזה בפליאה – ואז בבושה.

"כל מי שחש אי פעם שמורה פגע בו, בבקשה שיעבור את הקו." עוד כמה תלמידים חצו את הקו – והמורים נראו מופתעים ומוטרדים.

ילדים הוזמנו לתאר כיצד הרגישו כשפגעו בהם. לאט ובכאב, למדו המשתתפים על מילים ומעשים חסרי מחשבה, שהשפיעו על אנשים השוהים במחיצתם מדי יום. בסוף, ניגשו תלמידים ומורים למיקרופון כדי להתנצל על שגרמו צער לאחרים. נער אחד, שהיה מכנה בנות בשמות לא נעימים, אמר שעכשיו הוא יודע שכל בת יפה בדרכה שלה. ילדים שחורים ולבנים התחבקו. רבים בכו. לאחר הקרנת הסרט, ראיינה אופרה וינפרי כמה מהמשתתפים שסיפרו על תחושותיהם לאחר זמן. ברור שזאת הייתה תוצאה של התוכנית: לא רק שפצעים התרפאו, אלא גם קשרים אמיצים התפתחו. תלמידים רכשו רגישות גבוהה יותר, ראו זה את זה בהערכה וכבוד מחודשים. הם למדו לראות זה את זה בצורה עמוקה יותר, כבני אדם.

כשאתם פוגשים אדם חדש, אל תשפטו ותסווגו אותו, קבלו אותו כמות שהוא.

התוכנית גרמה לי לחשוב על משהו ששמעתי כמה ימים קודם. אישה שהתארחתי אצלה, סיפרה לי על רב שדיבר בבית כנסת סמוך, ודבריו הותירו על הקהילה רושם עז. "כשאתם פוגשים אדם חדש", הוא אמר לקהל, "במקום לשפוט ולסווג אותו, קבלו אותו כמות שהוא. אל תסווגו אותו," ביקש הרב, "תרגישו אותו."

זה מה שהילדים והמורים שהשתתפו ב"אתגר" למדו – להתעלם ממחסומים קונספטואליים ולהרגיש זה את זה בכנות.

רובנו לוקים בהתייחסות שטחית כלשהי לאנשים. אולי מתוך צורך רגשי לפשט עולם מורכב, אנחנו אומדים את הזולת בפזיזות וברדידות. התוצאה לא תהיה דווקא כינויי גנאי או השפלה שלהם, אלא פשוט הנחה שכבר "קלטנו אותם".

במקום להרגיש, אנחנו מסווגים.

אני חושבת שזה נכון במיוחד בהיכרויות למטרת נישואין – וזה ללא ספק נהיה יותר גרוע ככל שנשחקים. בפגישה עם מישהו חדש, אנחנו עלולים להחליט במהירות שכבר 'קלטנו מספיק טוב את הטיפוס', כדי להחליט שהוא (או היא) לא בשבילנו. אנחנו 'מסכמים אותם' בתוכנו ופוטרים אותם לפני שהספקנו בכלל להביט אל תוכם.

הניסוי הקטן שלי

בשנה שעברה הזמינו אותי להרצות בכינוס חברתי גדול של רווקים ורווקות. זה היה אירוע נפלא, עם המון אוכל טעים והזדמנויות חברתיות. באופן טבעי, במשך התוכניות ובין לבין, התבוננו כולם לכל הכיוונים בזהירות, מקווים למצוא מישהו מעניין.

גם אני התבוננתי סביבי. מצד אחד, יש לי סיבה טובה להאמין שכל המשתתפים הם אנשים נחמדים. מצד שני, בעוד שחלקם היו יפים או נאים, רבים היו בעלי מראה סתמי; בעוד שחלקם יצרו סביבם אווירה מושכת, רבים אחרים היו מאופקים וסגורים יותר. האם אני, כמו רווקים רבים, נמשכת רק אל הראשונים? ואם הייתי מבינה שאין לי סיכוי לפגוש אף אחד מאותם "רצויים במיוחד", האם אני פשוט אתעלם מכל השאר ואסכם את האירוע כבזבוז מדכא של זמן?

או שאפשר להסתכל גם על יתר המשתתפים בדרך אחרת?

פתאום נראה שהחדר מלא ברווקים מדהימים.

החלטתי לערוך ניסוי קטן. אם מישהו ירצה לשוחח איתי אחרי ההרצאה, אנסה להתעלות מעבר להתרשמות השטחית שיש לכולנו על אנשים. אני אנסה לראות אותו או אותה בדרך ריאלית יותר, כפי שהוא או היא באמת. במילים של אותו הרב, אנסה להרגיש, לא אכניס לקטגוריות מוכנות מראש.

העברתי הילוך מחשבתי, והמתנתי בסבלנות.

בסופו של דבר, באמת ניגשו אלי כמה אנשים אחרי ההרצאה. כולם שאלו שאלות חכמות ורגישוֹת. יחד עם זה, לאף אחד מהם לא היה מראה או כריזמה של סלבריטאי הוליוודי. לאחד מהם הייתה אפילו מחלה ניוונית רצינית.

ובכל זאת – הניסוי הותיר אותי המומה ומופתעת. כל אחד מהאנשים האלה, בלי יוצא מן הכלל, התגלה כאדם מקסים. פתאום נראה שהחדר מלא בהמוני רווקים מדהימים.

וזה גרם לי לתהות: כמה מהגברים והנשים כאן, היו מוכנים לתת אחד לשני הזדמנות מספקת לגלות את זה? בא לי לצעוק, "תעצרו כולם! אתם יודעים שמכרה הזהב נמצא כאן??? אל תפספסו זה את זו וזו את זה!"

המון נכתב ודובר על משבר ההיכרויות – שכל כך הרבה רווקים ורווקות נפלאים לא מצליחים למצוא את "האדם הנכון". אין ספק שיש לזה המון סיבות, רבות מהן קשורות לבעיות חברתיות ולא לליקויים אישיים. בהחלט אין כוונתי להפנות אצבע מאשימה לאלה שאולי סובלים מההאשמה שהם יותר מדי "בררניים".

יחד עם זאת, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: האם יתכן שחלק מהקשיים שלנו באים משום שאנחנו פשוט לא רואים את האנשים שמולנו לעומק? משום שאנחנו מסווגים אותם במקום להרגיש אותם?

בפעם הבאה שאתם בפגישה או באירוע של רווקים, ערכו את הניסוי. השליכו את דעותיכם הקדומות. פתחו את הראש ואת הלב, ותנו לאחרים להיכנס. התמונה החדשה עשויה להיות הרבה יותר מושכת ממה שחשבתם.

אולי אפילו מקסימה.