לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מסע מחוף לחוף, בחיפוש אחר הנפש התאומה שלי

מסע מחוף לחוף, בחיפוש אחר הנפש התאומה שלי

מלוס-אנג'לס ועד לניו-יורק במסע אחר הנפש התאומה שלי, כאשר כל הזמן מנקרת בראשי השאלה – איפה אלוקים בכל הסיפור הזה?

מאת

יש זמנים בחיי, בהם ברור לי מאוד שאני רק הנוסעת במכונית שבה נוהג אלוקים, ובאותן נסיעות אני מרגישה ביטחון ונחמה. לעומת זאת, יש את אותם זמנים בחיי, בהם אני מרגישה שאלוקים השאיר אותי לנהוג ולתמרן לבדי בדרכים המסוכנות של המציאות. אני צריכה אז לזכור שעליי להמתין, להאמין ולהציץ כל הזמן במראה הצדדית של הרכב – ובסופו של דבר הוא יחזור ויתגלה.

כשהתחלתי לראשונה לשמור מצוות בגיל 32, הייתי מלאת אמון באלוקים ומלאת תקווה לעתיד. ידעתי שיחד עם השינוי שערכתי בקריירה שלי (מתעשיית הסרטים למורה לילדים), אפגוש בקרוב את הנפש התאומה שלי והחיים יהיו נפלאים. אבל ככל שחלף הזמן והקריירה שלי התנהלה מצוין עם עבודות נהדרות בתחום ההוראה, עדיין הייתי לבד. וכך, בדומה לרווקים רבים, שפכתי את לבי לפני ה', ניסיתי להאמין וחיכיתי… וחיכיתי. אלוקים ללא ספק יגמול לי על מסירותי ועבודתי הקשה, נכון?

חמש שנים ארוכות ובודדות לאחר מכן, בגיל 37, זה קרה לבסוף – פגשתי את גבר חלומותיי.

חמש שנים ארוכות ובודדות לאחר מכן, בגיל 37, זה קרה לבסוף – פגשתי את גבר חלומותיי. הוא אמנם גר במדינה אחרת, אך כשהוא ביקש ממני להינשא לו, הייתי נרגשת! למרות מזג האוויר הקר, התחייבתי לעבור לגור עמו באותה מדינה. קיבלתי גם את ההחלטה הקשה לעזוב את עבודתי ואת התלמידים האהובים שלי באמצע השנה, לוותר על הדירה הנהדרת שלי, לומר שלום לחבריי ולהתחיל לארוז. ההזמנות לחתונה כבר נשלחו ואני ביליתי את הערבים שלי מדמיינת ומתכננת את עתידי החדש והמלהיב. אבל לא דמיינתי או תכננתי את מה שעמד לקרות…

ערב אחד, כשבוע לפני המעבר שלי ופחות מחודש לפני החתונה, התקשר ארוסי וללא הכנה מוקדמת ביטל את החתונה. הוא אמר את המילים הפוגעות ביותר ששמעתי אי פעם: "אני לא אוהב אותך". זאת, לאחר שבערב הקודם הוא שלח לי את מכתב האהבה האלקטרוני המשתפך והנלהב ביותר.

הרגשתי שעולמי חרב עליי ולעולם לא אשוב להיות מאושרת. רציתי להבין מדוע אלוקים הכניס אדם זה לחיי, אדם שגרם לי כזו אומללות בזמן כה קצר.

לאחר תקופה של אבל עמוק, ניסיתי להעריך את מצבי ולראות אם יש לאלוקים אלו-שהן תוכניות מוזרות עבורי. וזו הייתה תוצאת בדיקתי: לא הייתה לי עבודה, לא הייתה לי דירה והיו לי הרבה בגדי חורף חדשים שלא נזקקתי להם בלוס-אנג'לס בה חייתי באותו הזמן. החלטתי שזו כנראה דרכו של אלוקים לומר לי לעבור לחוף המזרחי, כדי לפגוש את הנפש התאומה האמיתית שלי. אבל עדיין לא הייתי משוכנעת, אז חטפתי שיחה קצרה עם אלוקים. עשינו עסקה. אני אמרתי, "בסדר, ה', אתן לזה שלושה חודשים. אם אתה רוצה שאעבור לניו יורק, זה מה שאני צריכה: דירה בחינם באפר-וסט-סייד (שם גרים רווקים יהודים רבים), עבודה קלה ונטולת לחצים שתשאיר לי ערבים פנויים להיכרויות ומספיק כסף למחייתי, והכי חשוב, הרבה פגישות, שיוכיחו לי שעליי להישאר יותר משלושה חודשים".

ביום המחרת, עלתה בי מחשבה. לחברתי הטובה ג'ין ובעלה, שגרו באפר-וסט-סייד, נולד תינוק באוגוסט שעבר. כשותפה במשרד עו"ד, קרוב לוודאי שעליה לחזור בקרוב לעבודה. אולי אוכל לעזור.

כשהתקשרתי אליה, בקושי הספקתי לשאול "מה שלומך?" לפני שענתה לי בייאוש, "איום ונורא. אני חייבת לחזור לעבודה תוך שבועיים, ועדיין לא מצאנו מטפלת. המטפלת היחידה שיש לה המלצות טובות לא יכולה להתחיל לפני יוני. מה אעשה במשך שלושה חודשים?"

סוף סוף הצלחתי להגיב. "ג'ין, כמה בדעתך לשלם למטפלת?" כשאמרה לי, לא יכולתי להאמין! "אני אשמור עליו", אמרתי והסברתי את התוכנית שלי.

היא החלה לבכות ואמרה, "אין אף אחת בעולם שאני מעדיפה שתטפל בבן שלי יותר ממך!"

כך שמצאתי דירה ללא שכר דירה ואת העבודה הנפלאה והמנחמת ביותר – לטפל בתינוק חמוד מדי יום. הערבים שלי היו פנויים להיכרויות ואני אומרת לכם, יצאתי באותם חודשים יותר מכפי שיצאתי במשך שש שנים בלוס אנג'לס. החלטתי להישאר.

אוקיי, ה', בגלל זה רצית שאהיה כאן? אמנם אני אוהבת הזדמנויות חדשות, אבל אני בודדה מתמיד, אני מתקרבת במהירות לגיל 40 ואני פוחדת.

עברתי לפאסאיק, ניו ג'רזי, והמשכתי לפגוש אנשים ולנסות למצוא את הנפש התאומה שלי. בינתיים המריאה הקריירה שלי כשהתחלתי ללמד שיעורי תורה למבוגרים בניו יורק ולתת הרצאות בכל רחבי החוף המזרחי, משהו שעליו יכולתי רק לחלום כשהייתי בלוס אנג'לס - ולא הייתי יכולה בשום אופן לעשות אם הייתי נישאת קודם לכן ועוברת לגור בעיר קטנה. אז חשבתי לעצמי, אוקיי, ה', בגלל זה רצית שאהיה כאן? אמנם אני אוהבת הזדמנויות חדשות, אבל אני בודדה מתמיד, אני מתקרבת במהירות לגיל 40 ואני פוחדת.

ואז זה באמת קרה: פגשתי את הבשערט האמיתי שלי. אחרי שכמעט ויתרתי לחלוטין על העסק הזה של היכרויות דרך האינטרנט, אחרי שנים של ניסיונות, קיבלתי אי-מייל מדהים מגבר שנשמע מעניין. טוב, אז בתמונה הוא נראה קצת "חנון", אבל אולי זו סתם תמונה גרועה. בדרך לפגישה הראשונה, התפללתי שהוא נראה טוב יותר מהתמונה ותפילותיי נענו. אבל חשוב מכך, הוא התגלה כגבר אוהב ואכפתי מאוד, ונראה היה שהוא רואה לתוך הנשמה שלי.

איפה הוא היה עד עכשיו - רציתי לדעת - למה לקח לו זמן כה רב למצוא אותי? כפי שהתברר, לפני זמן לא רב הוא התגרש, לאחר שנים רבות בנישואין חסרי אהבה. כך, שלמרות שגרנו באותה עיר במשך זמן מה, דרכינו מעולם לא נפגשו. גם אם הן היו נפגשות, לא היינו מוכנים זה לזו. מובן שאם הייתי נשארת בלוס אנג'לס, הוא מעולם לא היה שולח לי אי-מייל.

נישאנו, ואני מודה לאלוקים מדי יום על מתנה נפלאה זו שקיבלתי. בעלי ואני ניסינו תכופות להבין מדוע נדרש לאלוקים זמן כה רב לחבר בינינו. אנו סוקרים את חיינו כדי לראות אם היינו יכולים להיפגש ולהתאהב מוקדם יותר, ואנו תמיד מבינים שלא הייתה דרך אחרת ולא היה זמן אחר מלבד דרך זו וזמן זה, כשכל החלקים התחברו ביחד בצורה כה מושלמת. אלה הן הפעמים בהן אני מביטה במראה הצדדית ורואה את האלוקים בבהירות רבה ביותר, בכל היבט במסע שלי.

6/1/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 23 תגובות ב-20 דיונים

(20) אילנית, 19/2/2013 21:35

ישועות? לא תמיד!

בין כל סיפורי הישועות שבנות נפקדות בסוף, יש גם סיפור או שניים על כאלה שלא זכו! איני יודעת נסתרות הא-ל, אבל זו עובדה כואבת שלא כולן מוצאות את זיווגן ונשארות בודדות במסע החיים. למרות התפילות וההשתדלויות - נשארנו רווקות. לא-ל פתרונים והכל נסתר מאיתנו. פורים שמח לכולן!

יעל, 8/12/2013 17:25

ל20.נשארנו רווקות? חכי, תקווי , תאמיני, הישועה עוד יכולה להפתיע, הכל פתוח , והשם פתאום מפתיע....הרבה בהצלחה לך....

(19) פיקי, 9/1/2013 03:45

יופי של סיפור

סיפור מקסים,כתוב באופן שוטף , סוחף ומאד חיובי. אכן ,כל דבר קורה בעיתו ויש מי שמנהל את הדברים מלמעלה,ולנו לא תמיד ברור מה הסיבה והמטרה. תודה על השיתוף.בהחלט נותן חומר למחשבה.

(18) אורטל, 13/12/2006 17:08

הלוואי......

הלוואי שגם אני אזכה להכיר את בן זוגי ממש בקרוב ולומר בידיעה (ולא באמונה) שאכן כול עכבה לטובה ורק עכשיו הגיעה השעה להתחתן ולא קודם לכןוכו' , כי נכון לעכשיו אין לי כמעט אמונה בזה וזה מתוך בחירה כי האמונה מביאה תקווה שמולידה אכזבה ברגע שהיא הופכת לנכזבת...
)-:
שיהיה רק טוב ושנשמע בשורות טובות,
תודה לכותבת.

(17) דינה, 5/12/2006 09:48

ממש מרגש!!!

המאמר הזה פשוט מקסים!!זה הוכחה לכך שאסור להפסיק להאמין!אלוקים תמיד איתנו ושומר עלינו-גם אם זה לא תמיד נראה לנו.
לא להפסיק להאמין!
תודה רבה למי שפרסם את זה!
זה ממש עודד אותי!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub