לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"האיש שיצא יותר מדי": יום החתונה

תיאור מפורט של היום המאושר בחיי.

מאת

(לחצו כאן כדי לקרוא את האיש שיצא יותר מדי - חלק 1)
(לחצו כאן כדי לקרוא את האיש שיצא יותר מדי - חלק 2)

בלילה שלפני החתונה התקשיתי לישון. כמו ילד שמצפה ליום הראשון של בית הספר, הייתי מלא התרגשות לנוכח ההרפתקה העומדת בפניי. התקשיתי לישון בגלל ההתרגשות, כאמור. או אולי… בגלל העובדה שקמתי לשירותים 18 פעמים?

לא, תדירות הביקורים שלי בשירותים לא הייתה קשורה למסיבת הרווקים הפרועה שנערכה ערב קודם לכן (במסיבת הרווקים שיחקנו "פרה עיוורת" ואכלנו כריכי פסטרמה). זה קשור לכך שאני, בדומה לרץ מרתון המתכונן ליום המרוץ, השקיתי את עצמי ללא הרף בנוזלים, בהכנה ליום הגדול שלי – יום הכיפור האישי שלי. חכמינו אומרים שכשאדם מתחתן, כל חטאיו נסלחים, כך שהמנהג ביום זה דומה למנהג ביום כיפור: צום, טבילה במימיו הטהורים של המקווה ותפילה. לכן, בדיוק כמו ביום שלפני יום כיפור, קצת כמו גמל, בניתי מאגרים עבור היום המתקרב, כדי למנוע תקריות לא נעימות נוסח התעלפות או הקאה.

"התעוררתי" מהלילה חסר-השינה והלכתי לבית הכנסת לתפילת שחרית. ה"שומרים" ליוו אותי – חברים שמלווים את החתן לכל מקום ביום החתונה. הרגשתי ממש אח"ם.

לאחר תפילה ארוכה הלכתי למקווה כדי להמשיך בתהליך ההתנקות מהחטאים. חשבתי על חלק מהדברים שעשיתי בעבר, שעליהם רציתי לכפר. השתהיתי במקווה זמן ארוך מתמיד גם בגלל שהמים החמימים הרגיעו אותי, קצת כמו אמבטיה חמה.

חזרתי הביתה להתקלח ולהחליף בגדים. תהליך זה דרש ממני 45 דקות בסך הכל. הייתה לי הרגשה שיידרשו לטליה בערך 45 דקות רק כדי להחליט אם היא רוצה ששערה יהיה אסוף או פזור, שביל בצד או שביל באמצע, תלתלים או לא תלתלים... אני לא מצליח אפילו להיזכר אם הסתרקתי.

אחר הצהריים, הגעתי לאולם החתונה מוקדם לצורך צילומים. ההתרגשות החלה למלא אותי. האם הקישוטים נועדו לי? הלהקה עומדת לנגן בחתונה שלי? האם אותם מתאבנים יוגשו לאורחים שלי?

"תפסיק להסתכל על האוכל!" הייתי צריך לומר לעצמי. "זהו יום הכיפור האישי שלך, זוכר?"

חבריי ובני משפחתי החלו להגיע. הם הגיעו כל הדרך מוונקובר לישראל, דרך ניו-יורק ולוס-אנג'לס, והעובדה שהם יצאו למסע כה ארוך רק כדי לחגוג אתי את האירוע הזה, הייתה עדות לקשר המיוחד שלי עם כל אחד מהם. או שאולי… הייתה זו העובדה שהם שמעו מיהי חברת הקייטרינג שלנו, והרגישו צורך עז לטעום מהסלמון המעושן ששמעו יצא למרחקים?

האורחים הגיעו והגברים נכנסו לחדר שבו עמד שולחן החתן, והייתה שירה וברכות "לחיים", בשעה שהנשים בירכו את טליה, הכלה, שישבה בהדר על כס המלכות שנועד לה. באשר לי, ישבתי על כיסא מתקפל בצבע חום. לא היה בו הרבה הדר מלכותי.

לאחר כ-45 דקות, כשאני מלווה באבי ובחמי לעתיד, הקיפו אותי חבריי במעגל, רוקדים ושרים ומובילים אותי לעבר טליה, לקראת כיסוי פני הכלה בהינומה. בדרך כלל, כלות וחתנים אינם אמורים לראות זה את זו וחלקם אפילו לא מדברים בשבוע שלפני החתונה. יש האומרים שהדבר נועד לחזק את הקשר ביניהם על ידי הפרדתם, בשעה שאחרים טוענים כי הדבר פשוט נועד למנוע ויכוחים של הרגע האחרון על מה יעשו האורחים הצמחונים בשעה שעמדת הבשר על האש פועלת במלוא הקיטור. טליה ואני לא נפגשנו במשך תשעה ימים לפני החתונה. מסתבר שאנחנו מאוד דתיים.

הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אותה מזה תשעה ימים ולמרות שהיא הייתה יפיפייה כתמיד, היה בה משהו שונה – היא נראתה קורנת.

נכנסתי לחדר וראיתי את הכלה בוכה מהתרגשות בעודה מחזיקה את יד אמי בצד אחד ואת יד אמה בצד השני. הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אותה מזה תשעה ימים ולמרות שהיא נראתה יפיפייה כתמיד, היה בה משהו שונה – היא נראתה קורנת. כמעט שלא זיהיתי אותה ותהיתי אם לא נכנסנו בטעות ל"לוי-שרמן" - החתונה השנייה שהתקיימה באולם המקביל לשלנו. אבל ככל שהתקרבתי, הוקל לי לגלות שזו אכן טליה.

בילינו מספר רגעים ביחד, מתפוצצים מהתרגשות מכך שתוך פחות משעה נהיה בעל ואישה. קרבתי אליה וכיסיתי את פניה בהינומה, זכר לתיעוד המקראי של כיסוי פניה של רבקה בהינומה לפני נישואיה ליצחק. רגע לאחר מכן, הרים אותי חבר טוב שלי על כתפיו והחזיר אותי לחדר החתן, מלווה בשאר חבריי ששרו ורקדו. אני מאמין שבאותו שלב צעקתי, "אני מרגיש כמו כוכב רוק!", אבל לא נראה לי שהרב שעמד לחתן אותנו התרשם.

זמן הטקס התקרב – ואנו פסענו לעבר החופה, המסמלת את הבית שנבנה ביחד. החופה הייתה פתוחה מכל הצדדים, זכר לאוהלו של אברהם אבינו, שהיה פתוח להכנסת אורחים בכל עת.

לבשתי את ה"קיטל" שלי – חלוק לבן שמסמל טוהר. המסורת היהודית מספרת שביום החתונה לתפילות החתן והכלה יש משמעות מיוחדת. כך שבשעה שטליה נכנסה לחופה והקיפה אותי שבע פעמים, התפללתי לא רק לכך שהשם יעניק לנו חיים בריאים ומאושרים יחדיו, אלא שיעשה זאת גם למען אחרים. התפללתי למען חברים ובני משפחה, למען אנשים חולים בישראל וברחבי העולם. התפללתי גם למען ילדינו העתידיים.

בכיתי בעודי מתפלל. עכשיו, חשוב שתבינו - אני לא בכיין. אני חושב שהפעם האחרונה שבכיתי הייתה כשראיתי את ידו של לוק סקייווקר נכרתת ב"האימפריה מכה שנית". אבל בכיתי תחת החופה שלי. לא מתוך עצב, אלא מתוך שמחה והודיה – הודיה לקב"ה שעזר לי למצוא את הנפש התאומה שלי.

בסיום הטקס, שברתי את הכוס כדי להנציח את זכר חורבן בית המקדש בירושלים וכל מה שהוא מייצג – אחדות העם היהודי, חזרתנו לארץ המובטחת ושלום על פני האדמה.

לאחר שהנעתי את כל בהונותיי כדי לוודא שהזכוכית לא חדרה לסוליית נעליי, הבטנו טליה ואני זה בזו וחייכנו. חשבתי לעצמי – הכל היה שווה. כל אותן שנים של טיסות ברחבי העולם בפגישות עיוורות. ששת החודשים שבהם הכרנו זה את זו. תקופת ארוסינו בת ארבעת החודשים, בה יש להודות שהיו לנו כמה רגעים קשים. כל אותן שנים שבהן תהיתי מיהי הנפש התאומה שלי וקיוויתי שהיא נמצאת שם. הכל היה שווה את זה, כיוון שעכשיו אנחנו ביחד סוף סוף.

חברינו שוב הרקידו את טליה ואותי לחדר הייחוד, שם בילינו בנפרד מכולם את רגעינו הראשונים יחד כזוג נשוי.

לאחר שאכלנו (זוכרים? לא אכלנו כל היום) והצטלמנו עוד קצת, הוכרזנו כבעל ואישה לראשונה על ידי סולן הלהקה ורצנו לרחבת הריקודים. במהלך השבוע של החתונה מושווים החתן והכלה למלך ומלכה, והאורחים מחויבים לבדר ולשמח אותם בכל דרך אפשרית.

ההתרגשות באולם הייתה מדבקת. ב"הורה" היהודית המסורתית רקדתי עם אבי ועם חמי הטרי וביליתי כמה רגעים עם חבריי ובני משפחתי שהגיעו מקרוב או מרחוק כדי לחגוג עמי. בעודי רוקד, הרעפתי על הסובבים אותי שמחה, חיבה והרבה זיעה – הכל באותו זמן.

המשכנו עם הארוחה והנאומים ועוד ריקודים ועוד אוכל - וכל אותו הזמן, הסתכלתי על טליה והבנתי עד כמה אני בר-מזל.

מספר חודשים לאחר מכן, למרות שההתרגשות של יום החתונה דעכה, ההתרגשות מהעתיד המשותף המצפה לנו בעינה עומדת. לא מדובר בהתרגשות מסוג "אני לא יכול לישון בלילה" שאותה חוויתי בלילה שלפני החתונה; מדובר בהתרגשות של מטרה ומחויבות.

אני יודע שחיינו המשותפים לא יהיו סיפור הוליוודי בסגנון "והם חיו באושר עד עצם היום הזה", כיוון שייתכן שישנם כמה ימים קשים לפנינו. אבל אני מתנחם בעובדה שגם האישה שלה בחרתי להינשא יודעת זאת. התחייבנו זה לזו לעבוד על יחסינו, לצמוח ביחד ולהקים משפחה אוהבת.

עד עצם היום הזה, זה הדבר שעוזר לי לישון טוב בלילה.

4/2/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) טלי, 27/4/2014 13:43

מי אמר שאתה לא מצחיק, חתן?

(9) מיכל, 22/2/2012 11:24

שמחה בשמחתך - גרמת לי לבכות

בקרוב אצל כולנו, סוף לדמעות הצער והציפייה, ותחילת דמעות האושר והתודה

(8) חני, 4/1/2011 11:47

יפהפה

ממש סיפור חיים מקסים שנוטע תקווה יותר חזקה למצוא את בחיר ליבך אפילו בשנייה

(7) לי'ה, 12/6/2006 21:23

ארוך...אבל הצלחת להוריד לי דמעות

ריגשת אותי וחיזקת אותי כאחד ! מדהים מדהים!

(6) משה, 3/4/2006 15:00

לאילת

הייתי שמח לראות אותך קצת יותר אופטימית במבט על החיים אמנם לא כל החיים אבל אם תראי גם את הרע כטוב יהיו לך חיים מאושרים אני מבטיח

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub