לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"האיש שיצא יותר מידי": ההצעה

לאחר שחיפשתי את הנפש התאומה שלי במשך זמן כה רב, היה רק דבר אחד שיכולתי לעשות כשמצאתי אותה: להציע לה נישואין. וזה לא היה כל כך פשוט.

מאת

(לחצו כאן כדי לקרוא את "האיש שיצא יותר מדי" - פרק 1).

הצגתי את השאלה הבאה לכמה רווקים שהם חבריי מזה שנים: מה לעשות אם אתה מוצא מישהי שיש לך מטרות וערכים משותפים איתה, מישהי שאתה נמשך אליה, נהנה בחברתה ומרגיש כלפיה רגשות חזקים, אפילו אהבה?

אחד הבחורים, שנראה כמו נציג החבורה, נדהם מהשאלה. "מה זאת אומרת, 'מה עליך לעשות?' להמשיך לצאת איתה!'"

חבר אחר שהיה קצת יותר באוריינטציה "ביתית" אמר, "למה לא לעבור לגור איתה?" - הצעה שנתקלה בהתנגדות מיידית מצד שאר החברים.

אחד הבחורים שכנראה חשש ממחויבות אמר, "להיפרד ממנה מיד!" ודבריו נענו במחיאות כפיים סוערות.

תגובתי הייתה שונה. מתוקף היותי יהודי שומר מצוות, היה לפחות הבדל בסיסי אחד בגישה שלי: אני יצאתי לפגישות למטרת נישואין.

 

לאחר שחיפשתי את הנפש התאומה שלי במשך זמן כה רב, ידעתי שיש רק דבר אחד שעליי לעשות משמצאתי אותה: להציע לה נישואין.

 

במשך שנים הייתי אדם עם משימה. נסעתי בכל רחבי העולם ובחזרה בהרפתקאות היכרות, מלוס-אנג'לס ועד ניו-יורק, מירושלים ועד באזל. מסיבה זו, לאחר שחיפשתי את ה"בשערט" שלי - הנפש התאומה שלי - במשך זמן כה רב, ידעתי שיש רק דבר אחד שעליי לעשות משמצאתי אותה: להציע לה נישואין.

חשבתי שהשלב הזה יהיה קל. כמה נאיבי מצדי. מסתבר שאי אפשר סתם כך לומר לחברתך, "הי, אני ממש מחבב אותך. בא לך להתחתן? יופי. עכשיו בואי נלך לאכול פיצה - אני מת מרעב".

במקום לקבוע פגישה רומנטית עם החברה ולקרוא לזה "הצעת נישואין ופיצה", אתה צריך לקנות לה טבעת. ואי אפשר להסתפק באחת מאותן טבעות קיטשיות ופשוטות. אנחנו מדברים כאן על טבעת יהלום! אז התחלתי לשאול את חבריי אם הם מכירים מישהו שמכיר מישהו שיש לו קרוב משפחה בעסקי היהלומים, שיכול כמובן לתת הנחה עבור תשלום בכסף מזומן. 

לאחר שחיפשתי בכל המקומות האפשריים, מצאתי בחור שהייתה לו את הסחורה שרציתי. קבענו לבצע את העסקה בסימטה אפלה. נתתי לו מעטפה מלאה מזומנים והוא נתן לי אבן (אשמח מאוד אם מישהו בעל תואר-שני במנהל עסקים יסביר לי למה עיסקה כזו היא הגיונית). אחרי שהייתה לי טבעת, כל מה שעליי לעשות היה לתת אותה לטליה, נכון?

זהו, שלא. מספיק מחבריי נישאו שידעתי שהשאלה הראשונה שמישהו שואל אחרי שאומרים שהתארסנו, (אחרי ה"וואו מזל טוב!! אני כ"כ מתרגש!!") היא "אז איך הוא הציע לך נישואין?" והתשובה לא יכולה להיות משהו בסגנון, "ובכן, יצאנו לאכול פיצה והטבעת פשוט קפצה החוצה בזמן שלקחתי ביס מהפיצה," - צריכים שיהיה לכם סיפור.

אז שאלתי את טליה אם היא רוצה לבוא אתי לאיזה בית קפה, כיוון שחבר שלי ולהקתו יופיעו שם. היא הסכימה. ווידאתי שיהיו לנו מושבים בשורה הראשונה. הלהקה הייתה אמורה להגיע ב-21:00 ולמרות שכל חברי הלהקה הגיעו, ידידי "אנדי" לא נראה לעין. ביקשתי מטליה להישאר במקום "והלכתי לחפש את "אנדי.

נכנסתי למשרדים של בית הקפה, לקחתי את הגיטרה שלי שהונחה שם מוקדם יותר באותו יום ועליתי לבמה. רכנתי לעבר המיקרופון ואמרתי, "אהלן חבר'ה, מה העניינים? אני ריצ'רד ואני רוצה לשיר לכם שיר על חברה שלי, טליה".

עכשיו, אם אני הייתי בחורה וחבר שלי היה עושה לי כזה דבר, אני חושב שהייתי מבין מיד מה קורה. אבל לא טליה! היא פשוט חייכה ונעה בלי משים בקצב המוסיקה, עד שהגיע סוף השיר, כששרתי:

 

נהניתי מכל רגע שבילינו ביחד
והבנתי שאת האחת

 

בזמן האחרון אני רק רוצה לדעת:
האם תסכימי לקבל את הטבעת?

טליה, אני אוהב אותך כל כך
טליה, האם תקחי אותי להיות בעלך

 

כרעתי על ברכיי ונתתי לה את הטבעת. היא אמרה 'כן' גם לי וגם לטבעת (נראה לי שבשלב הזה היא כבר קלטה במה מדובר) ואז חזרתי לבמה לסיים את השיר.

אין התרגשות שתשווה לזו הממלאת אותך כשאתה מתקשר לאמך, לאביך, לסביך או לחבר כדי לומר, "אני מאורס". לטליה הייתה הערת-הכנה בסגנון, "אני מקווה שאתם יושבים כי יש לי חדשות- אנחנו מאורסים!"

אני באופן אישי העדפתי את שיטת ה"התקף לב", משהו בסגנון: "מה שלומך, אבא? דרך אגב, אני מאורס!"

הרגעים והשעות שטליה ואני חלקנו בהכרזה על אירוסינו ובחגיגה עם חברים ובני משפחה במשך החודש הראשון, לערך, היו קרוב לוודאי מהזמנים הבלתי נשכחים בחיי (עד לאותה תקופה). אבל שלושת החודשים הנותרים לפני החתונה בהחלט לא היו ראויים להיזכר (נכון, קראתם נכון - ארבעה חודשים בין האירוסין לנישואין. אנחנו הדתיים לא אוהבים לבזבז זמן).

 

***

 

תכנון חתונה יכול להיות דבר מלחיץ. מעולם לא חשבתי שהשאלה אם אני מעדיף פרחים אדומים או לבנים בחתונה שלי תהפוך לשאלה קיומית:

 

טליה: איך אתה יכול להעדיף פרחים אדומים על לבנים? אדום מייצג מאבק ואילו לבן מייצג טוהר.

אני: אני לא יודע. אני מניח שאני פשוט יותר אוהב את האדומים.

טליה: אז אתה מעדיף שנישואינו יהיו נישואי מאבק, במקום נישואי טוהר?

אני: חשבתי שאנחנו מדברים על צבע הפרחים?

 

החתונה היא מיקרוקוסמוס של מערכת היחסים שלכם, החינוך שקיבלתם, משפחתכם והקשר שלכם עם אלוקים. כך שתכנון כל פרטי החתונה יכול להפוך מטריד למדי ועלול אפילו לגרום למריבות בין החתן והכלה לעתיד. אהיה אמיץ ואודה במשהו: היו פעמים במהלך תקופת האירוסין שהיו לי הרהורי חרטה. אמרתי לעצמי, "האם להיות נשוי פירושו להתווכח על דברים כמו פרחים אדומים כל היום? האם זהו סימן לבאות? אם כן, אולי זה פשוט לא בשבילי". אבל לאחר מחשבה נוספת וכמה נשימות הרגעה, זכרתי שלמדתי כי הנישואין כרוכים בפשרה, מאמץ ומסירות וכי דברים אלה ממש הם שמעניקים לנישואין את משמעותם. אחרי הכל, רציתי שחיי יהיו בעלי משמעות, לא סתם חיי נוחות.

אירוסין הם זינוק משמעותי עבור בחור רווק; השיחה שהייתה לי (בתחילת המאמר) עם חבריי הרווקים תעיד על כך. היופי ברווקות הוא שאינך צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. אם אתה רוצה לבלות את כל סוף-השבוע לבוש בתחתונים, קורא ספר מתח וזולל גלידת קסטה כל היום, איש לא יכול לעצור אותך. אבל כשאתה מתחתן, סופי-השבוע הופכים לזמן שבו הולכים למקומות כגון איקאה והום-סנטר, לא לאכול גלידה עם החבר'ה. זו יכולה להיות מחשבה מפחידה למדי, ויש גברים שמשתתקים מרוב פחד באשר לדברים שעליהם ייאלצו לוותר - עד שהם שוכחים לשקול את הדברים שיקבלו בתמורה.

באשר לי, אני קיבלתי את החצי השני של נשמתי, האישה שתעשה אותי אדם טוב יותר ותהפוך אותי לאדם שלם. האישה שעמה יש לי ערכים ותחומי עניין משותפים. האישה שעמה אני עומד להקים משפחה. מבחינתי, זו סיבה מספיק טובה לוותר על גלידת קסטה ותחתונים בסוף-השבוע.

***

לחצו כאן כדי לקרוא את הפרק השלישי - "יום החתונה"

 

28/1/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) עדי, 10/2/2006 09:45

תשובה לרונית

הכותב הוא קנדי- בקנדה הסופש הוא בשבת-ראשון, ולא שישי-שבת כמו בארץ. וביום ראשון שזה יום חופש,כל היהודים הדתיים יוצאים מבלים ונוסעים לטיולים.

(3) טליה, 1/2/2006 01:37

מי אמר שבת ,הוא כתב סוף שבוע . שלידעתי מתחיל מיום חמישי בערב, הווי דן את האדם לכף זכות!

(2) *נופר*, 30/1/2006 07:54

נחמד... לקרוא!

קראתי מהפרק הראשון (בשבוע שעבר) ואני מתכוונת להמשיך... למה לא? זה נחמד ביותר!
אני יהיה פה כל שבוע,
תגיבו =)
נופר.

(1) רונית, 30/1/2006 04:14

למה כשמתחנים הולכים בשבת לקניות?

ועוד בחור שומר תורה ומצוות כתב זאת? באמת נשגב מבינתי.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub