לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יש עתיד – אין עתיד

יש עתיד – אין עתיד

כיצד נוכל לדעת באילו תנאים עלינו להתעקש ולשמור על הקשר, ומתי כדאי לנו פשוט לוותר?

מאת הרב יצחק קירזנר

אחד מהצרכים הבסיסיים ביותר שלנו כבני אדם, הוא לחלוק את חיינו עם אדם אחר, ולהיות מעורבים במערכת יחסים עמוקה ומשמעותית. אנחנו מרגישים שלא נצליח להגשים את עצמנו עד הסוף, כל עוד נחייה את חיינו לבד. אנו חשים דחף פנימי לחפש אחר האדם שאתו ננהל מערכת יחסים משמעותית ועמו נחלוק את חיינו.

תקווה או אשליה?

לעיתים, אנו כל כך להוטים למצוא את האדם הזה עד שאנו מוכנים להתפשר מעל ומעבר לנדרש מאתנו. דבר זה בא לידי ביטוי, כשאנו פוגשים אדם העונה רק באופן חלקי על הציפיות שלנו ובכל זאת אנו נכנסים למערכת יחסים אתו. לכאורה נראה כי אנו מוותרים על ציפיותינו, אך האמת היא שאנו מכניסים את עצמנו לקשר חסר סיכוי.

במקרים מסוימים אנחנו מסיימים את הקשר וממשיכים הלאה בחיפוש אחר מערכת יחסים מוצלחת יותר. למרות זאת, לעיתים אנו בכל זאת מתעקשים להישאר מעורבים במערכת, בתקווה שהחסרון יתמלא עם הזמן. התקווה היא אכן מידה אצילית, היא למעשה המקור לכל צמיחה ושינוי המתרחשים בחיינו, אך חשוב עם זאת, שתהיה ברת מימוש.

מערכת יחסים המבוססת על תקווה, היא מערכת בעייתית. מדוע? ראשית, הגדרנו לעצמנו שיש לנו צורך משמעותי מסוים. בו בזמן, אנו מודעים לכך שהצורך הזה אינו בא על סיפוקו. זהו מצב בעייתי שניתן לסבול אותו, רק מתוך תקווה שילך וישתפר עם הזמן. אם התקווה הזו ברת מימוש, ההחלטה לשאת את הסבל, מתקבלת על הדעת. אך אם התקווה איננה הגיונית, אנו למעשה דוחפים את עצמנו במו ידינו למצב של סבל חסר תוחלת.

פשרה מסוכנת

לעיתים קרובות אנחנו "עוצמים את העיניים" מול המציאות הזו, משום שאיננו מסוגלים להתמודד עם כישלון נוסף המחזיר אותנו לבדידותנו. אנו מעדיפים שלא לראות את האמת ומתעלמים מהעובדה שיהיה עלינו להתייצב מול אותו הכאב המוכר, ביום בו נחליט לסיים את הקשר.

לעיתים קרובות אנחנו "עוצמים את העיניים" מול המציאות הזו, משום שאיננו מסוגלים להתמודד עם כישלון נוסף המחזיר אותנו לבדידותנו.

לפעמים אפילו איננו מתאמצים לעצום את העיניים ובאופן מודע מאמצים לעצמנו תקוות-שווא, פשוט מתוך נואשות גמורה לקבל מענה לצרכים שלנו. כשאנו בוחרים בתהליך כזה של וויתור וביטול עצמי, אנו גורמים נזק עצום לדימוי העצמי שלנו ולתוצאה הרסנית.

כיוון שהסיכון לדימוי העצמי שלנו הוא כה גדול, אין לנו ברירה אלא להתמודד עם המציאות ולא להיגרר לאשליות, כשהסוד לאושר האמיתי טמון בהשקעת האנרגיה שלנו, במערכת יחסים עם סיכוי סביר להצלחה.

חייבת להיות בנו כנות רגשית שתאפשר לנו לדעת מתי אנו "משתמשים" בתקווה כאמצעי הסוואה, ומתי השימוש בה הגיוני. רק אם אנו מאמינים שהיופי במערכת אכן יופיע עם הזמן, ויש לנו תחושת מחויבות עמוקה כלפי האדם השני, רק אז ראוי שניקח על עצמנו את הסיכון.

היכרות עם עצמנו

על מנת להימנע מכישלון, עלינו לבדוק אם אנו בכלל מסוגלים להמתין בסבלנות לשינוי המיוחל. יתכן ומדובר בעצם בצורך כל כך משמעותי עבורנו, כך שאין כל טעם לנסות.

עלינו גם להכיר את סף הכאב שלנו ולבדוק כמה זמן אנחנו מסוגלים להחזיק מעמד. חשוב שנהיה כנים עם עצמנו, בכדי שנוכל להגדיר אם יש בכלל מקום לתקווה במערכת היחסים הזו.

בנוסף נצטרך לבדוק, איזה "מחיר" גובה ההמתנה שלנו? האם יכולתנו לתפקד ולצמוח נפגמת? אם המצב הוא כזה, יתכן שהמחיר להמתנה גבוה מדי.

יחד עם זאת, אם בחרנו להישאר מעורבים במערכת היחסים, עלינו לאפשר לאדם השני את הזמן הדרוש לו על מנת להשתנות.

יחד עם זאת, אם בחרנו להישאר מעורבים במערכת היחסים, עלינו לאפשר לאדם השני את הזמן הדרוש לו על מנת להשתנות. הטבע האנושי גורם לנו לצפות מהזולת להשתנות הרבה יותר מהר משאנו דורשים מעצמנו. אך שינוי הוא תהליך ממושך; הוא עשוי לקחת לנו חמש שנים, עשר שנים ולפעמים אף יותר מכך. בשביל שנצליח להחזיק מעמד במשך זמן כל כך ארוך ולשמור על שפיותנו, חשוב שיהיה לנו סיפוק סביר ממערכת היחסים, טרם התבצע בה השינוי.

בנוסף, יש להיות ערים לכך, שסוג מסוים של אנשים סובל מחסך גדול מאד בתחום מסוים. חסך זה הופך להיות מאד משמעותי עבורם והם נעשים ממוקדים רק בו. וכאשר חסך זה אינו מתמלא מייד, הם נתקפים פאניקה, בטוחים שהסיפוק לעולם לא יגיע, וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר מוקדם מהראוי. אם נאפשר להם להיווכח כי המצב עשוי להשתפר, הם בהחלט עשויים להירגע ולהמשיך בקשר.

מצב שונה מתרחש אצל אנשים מסוג 'הקדוש המעונה', שמבטלים את עצמם, עד כדי מצב של הקרבה עצמית. עלינו לדעת כי אם נסכים לספוג התעללות, הזנחה רגשית או חוסר כבוד בסיסי, אנחנו למעשה הורסים את עצמנו ולא משנה באיזו שלווה אנחנו מקבלים על עצמנו את הדין. אלה הן מערכות יחסים חסרות תקווה לחלוטין, משום שגם אם האדם השני ישתנה במשך הזמן, הרי לא יישאר מאתנו שום דבר עד שיגיע השינוי המיוחל.

היכרות עם בן הזוג

קבוצת המשתנים הבאה תלויה בבן הזוג. על כן עלינו לברר, האם האדם השני מעוניין בכלל להשתנות? אם לא, למעשה אין לנו למה לקוות. מבט חטוף אל עברו של השותף הפוטנציאלי, יכול לתת לנו מושג מסוים באשר לכושר ההשתנות שלו, ולזמן שיידרש לו לשם כך. ההיסטוריה של מערכת היחסים המשותפת, יכולה אף היא ללמד באשר למחויבותו של בן הזוג להשתנות.

לא כדאי להתעלם מהנאמר בפתגם העתיק והידוע: לעולם אל תתחתנו עם אדם בשביל להיות הפסיכולוג שלו.

השאלה הבאה היא, לאיזה סוג של שינוי אנחנו מייחלים? האם מדובר בפרט שאכן ניתן לשנותו או שמדובר במרכיב המושרש עמוק באישיות? אם אנחנו נכנסים למערכת יחסים מתוך תקווה לרפא בעיה רגשית עמוקה באישיותו של האדם, בעיה שנזקקת למעשה לסיוע מקצועי, אנו משקיעים אנרגיות בדבר שיהפוך בסופו של דבר לאסון. לא כדאי להתעלם מהנאמר בפתגם העתיק והידוע: לעולם אל תתחתנו עם אדם בשביל להיות הפסיכולוג שלו.

מצד שני, רוב בני האדם מסוגלים להשתנות אם רק ניתן להם מספיק חיזוקים חיוביים לשם כך. אם הם יחושו שאנחנו אוהבים ומעריכים אותם, אם לא נהיה עסוקים רק במה שהיינו רוצים לשנות, וכמובן לא פחות חשוב – אם הם רק ירצו בשינוי, אנו למעשה מספקים להם בכך אווירה הולמת לצמיחה ושגשוג.

צריך שניים לטנגו!

כעת לא נותר אלא לבדוק, האם יש לשנינו מטרה עליונה משותפת? אם יש, אז אפשר להיות גמישים יותר בכל הנושאים האחרים. אם לא קיימת מטרה עליונה, כל הצרכים האחרים למעשה מתחרים זה בזה. "אני לא מעוניין להתפשר על הרצונות שלי, ואת/ה אינך רוצה להתפשר על שלך". כך, כל התקדמות בעצם נמנעת. מטרה משותפת, מאפשרת לנו להתקרב זה לזה ומאחדת אותנו סביבה.

נקודה נוספת בעלת חשיבות היא, האם אנחנו מסוגלים באמת ובתמים לכבד זה את זו בעוד אנו ממתינים לשינוי המיוחל? הכבוד ההדדי הוא המרכיב החשוב והחיוני ביותר הדרוש לניהול מערכת יחסים בריאה.

האבחנה בין מערכת יחסים חסרת-עתיד לבין מערכת יחסים מלאת פוטנציאל, הנה אתגר עצום. על כן כדאי אולי להיעזר ביועץ חיצוני. רצוי למצוא אדם שאכפת לו מאתנו, ושיש לו חכמה וניסיון חיים להביט על המצב שלנו באופן אובייקטיבי. אמנם, בסופו של דבר הבחירה מוטלת עלינו, אך יועץ חיצוני עשוי להזהיר אותנו מפני אשליה עצמית.

למרבה המזל, כאשר אנו מוצאים לבסוף את הקשר המיוחל, הגמול הוא כל כך גדול, שהוא מפצה על כל המאמצים והמאבקים שסבלנו בדרכינו אל המטרה.

יועץ חיצוני עשוי גם לעזור לנו לבדוק את האלטרנטיבות שלנו לעתיד. לפעמים אנחנו מרגישים כל כך אומללים לגבי מערכת היחסים, שאנו רואים רק את חסרונותיה ולא מבחינים כלל ביתרונות. עצות אובייקטיביות טובות הניתנות בזמן, עשויות להציל אותנו מטעויות גורליות.

אחת המשימות העצומות ביותר בחיינו, היא למצוא ולפתח מערכת יחסים משמעותית. למרבה המזל, כאשר אנו מוצאים לבסוף את הקשר המיוחל, הגמול הוא כל כך גדול, שהוא מפצה על כל המאמצים והמאבקים שסבלנו בדרכינו אל המטרה.

*מאמר זה הופיע לראשונה ב - The Jewish Women's Journal

 

26/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 17 תגובות ב-15 דיונים

(15) אושר, 1/12/2012 13:07

איך להאמין

היה לי קשר מאוד ארוך מסובך וקשה אהבתי אותו מאוד וגם הוא אהב אותי ולקח לו 7 שנים להציע לי נישואים במהלכם שנינו השתנינו אני לא הבנתי למה קשה לו להציע אם הןא טוען שאני אשת חייו הןא הציע לי רק לאחר שהבין שאני רוצה לעזוב היה לו קשה לקבל את זה שאני עוזבת . אני הסכמתי להצעה בגלל שחשבתי שקיבלתי מה שרציתי אז למה לעזוב לא הבנתי שכבר השתנתי שאני כבר לא רואה את עצמי נשואה לו..עזבתי והוא מירר לי את החיים כמעט חזרתי אליו רק כדי שיהיה שקט בין המשפחות אך החלטתי שאני לא מקריבה את עצמי כמו בכל השנים הללו. אז איך טפשר לדעת איזה קשר שווה ואיזו לא?

(14) אנונימי, 26/10/2011 09:31

,usv

מאמר מחכים במיוחד

(13) ofri, 21/9/2011 23:46

אפשרי?

האם אפשר שגבר יאמר לאישה שהוא אוהב אותה מאוד, יותר מכל ובהמשך ייצור קשר עם אלמנת חבר בטענה שהחבר לפני שמת ביקש כי ידאג לה? והוא חס ועל כן מחלק את זמנו בין האלמנה לאהובתו? יש היגיון לזה שהוא מתעקש שהוא אוהב מתנהג כאוהב ופתאום משנה את פניו כדי לאפשר זמן עם האלמנה? וכך הלוך ושוב? לטענתו אין לו ברירה ונפל עליו תיק. הוא מתנהג כקורבן שלא יכול לממש את אהבתו למרות שאין שום מגבלה עם בת הזוג היא פנויה וגם כן אוהבת. האם לדעתכם זו שאלת תם ובהכרח גבר משקר מטעמי נוחות? אגב, זהו גבר המשדר הגינות וערכיות שכאילו ממנה נובעת מסירותו לקדושת בקשת החבר. האמנם?

(12) אני, 2/9/2011 13:19

החלטה

לעיתים קרובות אנחנו "עוצמים את העיניים" מול המציאות הזו, משום שאיננו מסוגלים להתמודד עם כישלון נוסף המחזיר אותנו לבדידותנו. אנו מעדיפים שלא לראות את האמת ומתעלמים מהעובדה שיהיה עלינו להתייצב מול אותו הכאב המוכר, ביום בו נחליט לסיים את הקשר. זה בדיוק המקום שאני נמצאת בוא כרגע והכתבה בהחלט מחזקת. תודה

(11) דורית, 26/8/2011 11:32

ואם את כל הדברים

האלה עשיתי.. והייתי סבלנית.. ופחות או יותר כל מה שכתוב. והוא עדיין עזב סתם ככה בלי סיבה? אין משהו שהוא נכון ובטוח. ועד כמה שהכתבה נכונה, היא לא נכונה לכל האנשים או לכל הזוגות.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub