לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כשהתחתנתי, לא אהבתי את אשתי

כשהתחתנתי, לא אהבתי את אשתי

חיים בסרט של אהבה ממבט ראשון.

מאת

אני פתי מגוחך, רגשן וסנטימנטלי להחריד. נראה לי שבגלל זה אמרתי לאשתי שאני אוהב אותה כבר בפגישה השניה.

מאוד התאמצתי לשמור את זה בבטן עד לאותו שלב, באמת. רציתי להגיד לה את זה כבר בפגישה הראשונה, אבל ידעתי שזה ודאי יראה מוזר.

אני עדיין זוכר את התגובה שלה. היא חייכה לי מין כזה חצי חיוך, קצת מבויש וקצת מתפעל. ואז היא הנהנה וגלגלה עיניים כלפי מעלה.

תגובתה לא שברה את לבי. אני חושב שבמקום כלשהו הבנתי שהיא הרבה יותר חכמה ממני.

אולם עם הזמן, הבנתי גם שהיא ידעה משהו שאני עדיין לא ידעתי.

כמו רוב היהודים החסידיים (שנינו חב"דניקים), תקופת ההיכרות שלנו הייתה קצרה במיוחד. אחרי חודשיים של היכרויות, התארסנו. שלושה חודשים אחרי כך, כבר היינו נשואים.

הייתי מאוהב. אולם אז התחתנו, והכל השתנה

וכל הזמן הזה ריחפתי. האש ההיא בערה בי. אותה אש שלהטה כבר בפגישה השניה: הרגשתי שאני מאוהב.

אולם אז התחתנו, והכל השתנה.

הנישואין עשו זאת הרבה יותר מהר ממה שהתכוננתי: הם התחילו לנתק את הרגש הזה.

ניסיתי בכל כוחי לשמור על האש ההיא שלא תדעך, לשמור על הרגש שיבער, אבל זה נהיה יותר ויותר קשה.

אני מתכוון, איך אפשר להרגיש אהבה בוערת כשיושבים ליד השולחן ומנסים לתכנן איך לנצל את שמונים השקלים האחרונים שנשארו בבנק?

איך אפשר להרגיש את זה כשנכנסים לויכוחים?

איך אפשר להרגיש את זה כשאתה חושב שמאוד הגיוני לשים את הגרבים על הרצפה אחרי שגמרת להשתמש בהם, ולה יש רעיון מטורף כזה שהם צריכים להגיע לסל הכביסה?

לא הייתה שום דרך בה יכולתי לשמור שהאש מימי היציאות שלנו, תמשיך למעשה לבעור בחיינו.

ובהתחלה, זה הוציא אותי מדעתי. הרגש הזה הוא אהבה! ההתרגשות היא זאת שסיפרה לי כמה היא חשובה לי! אבל פתאום, החיים נשחקו. אפילו כשהייתי איתה. במיוחד כשהייתי איתה.

ואפילו יותר גרוע, נראה שככל שהתאמצתי יותר להיות סנטימנטלי ולגלות אהבה, התוצאה הייתה הפוכה.

זה לא שהיא לא נתנה לי אהבה, פשוט נראה כאילו זה בא בזמנים אחרים.

כמו למשל, כשהצעתי להדיח במקומה את הכלים, או להכין ארוחת ערב אחרי שהיה לה יום קשה, או כשכבר הייתה לנו בת ואני לקחתי על עצמי להשגיח עליה.

נראה לי שלא שמתי לזה לב במשך כמה זמן. זה פשוט קרה.

אבל בסוף זה כנראה השפיע עלי. משום שעם התקדמותם של חיי הנישואין שלנו, מצאתי את עצמי מציע לה יותר ויותר עזרה בבית.

ואחרי כל פעם, היא הייתה מסתכלת עליי במבט הזה, מבט כזה של אהבה מוחלטת. מבט כל כך רך ויפה.

לקח לי הרבה יותר מידי זמן להבין מה קורה.

אבל בסופו של דבר הכל התבהר - על ידי נתינה, על ידי עשיית דברים למען אשתי, הרגש שחיפשתי נואשות התעורר בטבעיות. זה לא היה משהו שיכולתי לאלץ לבוא, אלא דבר שבא מאליו כתוצאה מהנתינה שלי.

במלים אחרות דווקא בתוך הפרקטי מצאתי את האהבה שחיפשתי.

ומה שהיה עוד יותר מעניין, זה שמהרגע שגיליתי את זה באופן מודע, והתחלתי לנסות למצוא יותר הזדמנויות לתת, כך שנינו, כמעט באופן אינטואיטיבי, התחלנו להיות כמו זוג יונים.

ועכשיו אני קצת יותר מבוגר וקצת יותר מנוסה במערכות יחסים, סוף סוף הבנתי משהו. משהו שלא רציתי להודות בו כבר המון זמן, אבל אי אפשר להכחיש אותו.

לא אהבתי את אשתי בפגישה השניה.

לא אהבתי אותה כשהתארסנו.

לא אהבתי אותה אפילו כשהתחתנו.

לאהוב זה לא רגש ואפילו לא שם עצם, אלא פועל שנכון יותר להגדיר כנתינה

משום ש'לאהוב' זה לא רגש. הבערה שחשתי, הייתה רק אש רגשית, שנבעה מההתרגשות לצאת עם אישה שאני מרגיש שאוכל להתחתן איתה. אבל זאת לא הייתה אהבה.

לא. 'לאהוב' זה לא רגש ואפילו לא שם עצם. זה פועל, שנכון יותר להגדיר כנתינה. כהצבת צרכיו של מישהו אחר מעל לצרכים שלך.

מדוע לא זכיתי בגילויי אהבה הדדיים אחרי שהתחתנו? משום שאני לא הייתי שם בשבילה. אלא בשבילי. זה היה רגש אגואיסטי שלי. ואפילו כששחררתי אותו מהחזה, זאת עדיין לא הייתה אהבה.

התנהגות נדושה אינה אהבה. כשאומרים למישהו שאוהבים אותו זה לא אומר שאוהבים באמת.

ולכן אשתי נתנה לי מין חצי חיוך כזה. היא ידעה, גם אם אני לא, מהי באמת אהבה.

ועכשיו, כשאני מתאמץ לשנות את תפיסת האהבה שלי, אני מבין שזו לא אשמתי. בילדותי הייתי מוקף במורים שלימדו אותי תפיסות שגויות על אהבה. מסרטי 'דיסני' ועד לתוכניות האהובות עלי, כמעט מכל שיר פופולארי שיוצא לאור, האהבה נמכרת כל הזמן כרגש שחשים לפני החתונה. רגש שאיכשהו נשמר בדרך נס בנישואין לנצח.

אני לא מסוגל לחשוב על שקר יותר גדול, ועצוב לי לראות עד כמה המסרים המעוותים האלה התרוצצו במוחי במשך כל כך הרבה זמן. ועד כמה הם מתרוצצים גם בראשיהם של אנשים אחרים.

אני חושב שזה חלק ניכר מהסיבה לשיעורי הגירושין הגבוהים בעולם. דמיינו לעצמכם מדינה שלמה של אנשים שכל הזמן רודפים אחרי הרגשות שהיו להם בתקופת ההיכרות. מדינה של אנשים שמנסים לחיות בסרט של דיסני.

זה מתכון בטוח לנישואין נוראיים; למצב בו כמעט כל זוג שני מתגרש; לבגידות (הניסיון הקלאסי להבעיר שוב את האש); לאנשים שכן נשארים ביחד רק כדי לחיות בנישואין מתפקדים ונטולי אהבה.

עצוב לראות עד כמה כל התופעות האלה נפוצות. כמה אנשים סובלים רק בגלל ששיקרו להם.

לאנשים האלה מגיע יותר. לכולנו מגיע יותר.

הגיע הזמן שנשנה את הדיבורים שלנו בנוגע לאהבה. הגיע הזמן שנגדיר אותה מחדש.

משום שעד שלא נעשה את זה, תופעות כמו בגידות, נישואין חסרי אהבה וגירושין ימשיכו להיות נפוצות.

נמשיך לחיות סרטים של דיסני בדמיון, וטרגדיות במציאות.

מאמר זה נלקח מתוך הבלוג של אלעד http://popchassid.com.

14/2/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 16 תגובות ב-15 דיונים

(15) פרגון, 27/1/2016 12:38

מקור ושורש הרע - סרטי הוליווד

עולם הדמיון והשקר שבלבל תרבות שלימה והפך את כולם לעדר כבשים פועות של רייטינג.

(14) שרה, 8/9/2015 11:26

לאנונימי מתגובה 13

שים לב שאש התורה נותנים לך מידע על מחבר המאמר, והוא חוזר בתשובה. כך שהיום הוא חסיד, אבל הוא לא היה "ילד חסידי". והוא גם לא כתב שהוא היה! הוא כתב שהוא היום. אז כדאי לדון לכף זכות. מאמר מיוחד!! ואמיתי מאד.

(13) אנונימי, 31/8/2015 10:01

רק שאלה

איך בתור "ילד חסידי" נחשפת לסרטי דיסני?

(12) ני-הא, 26/6/2015 09:46

למי שחסר לו תרגום לסינית של המאמר

לכל קוראינו הנאמנים דוברי הסינית, הנה בקשתכם התמלאה: לא צריך לשבור יותר את השינים -- הכל כתוב בסינית בהירה ופשוטה! קריאה נעימה http://scrappycindy.com/2015/06/chinese-translation-did-not-love-wife-marry/

(11) א.ש., 10/5/2015 16:59

מחמאה

מזדהה עם כל מילה, חבל על הזמן

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub