לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם ניתן להציל את האירוסין האלה?

האם ניתן להציל את האירוסין האלה?

אחרי שהתארסתי הפכתי מצעירה הבטוחה בעצמה לפקעת עצבים מדוכדכת.

מאת

"הלוואי שהייתי יכולה להיות בטוחה שהוא אוהב אותי..."

אני זוכרת שכתבתי את השורה הזאת – תפילה נואשת שלא הופנתה לאף אחד במיוחד – חודשיים אחרי האירוסין שלי. ציפיתי לארוסיי מאז שאדם העלה את הנושא. נפגשנו במקום הלימודים ויצאנו במשך מספר חודשים עד שהנושא עלה. המילה "אירוסין" נשמעה כמו סיפור אגדות, וחיכיתי בכיליון עיניים שהקשר שלי עם הגבר שאהבתי יתקדם לשלב הבא ולהתקשרות המחייבת.

כאשר בישרנו את החדשות באופן רשמי: אדם ואני מתכננים להתחתן, שתי המשפחות שלנו לא ממש התלהבו – זכיתי במנה מכובדת של "את עדיין צעירה. לאן את ממהרת?! את לא נורמאלית!" אבל בסופו של דבר, כולם נרגעו וההכנות לחתונה החלו.

במשך חודשיים החיים היו מאושרים, ואז הגיעה הנפילה

תקופת האירוסים הייתה מרוץ אמיתי. התארסתי עם הגבר שאהבתי, וכל חברותיי קינאו בי. הבעיה הגדולה ביותר שהעסיקה אותי באותה תקופה הייתה, מה יהיה צבע שמלת הכלולות שלי... שלא נדבר על ההשתברות המשגעת של קרני השמש בשרשרת היהלום העדינה שקיבלתי. במשך חודשיים החיים היו מאושרים, ואז הגיעה הנפילה.

לא ברור לי עד היום מה בדיוק גרם לכך, אולי בתת ההכרה שלי עדיין לא הייתי בשלה לקבל על עצמי את האחריות הרצינית של קשר הנישואין, או שאולי היה זה חוסר הניסיון שלי במערכות יחסים, ואולי שילוב של שני אלה בצירוף דאגות רבות נוספות. בכל מקרה, הפכתי לאדם אחר. השתניתי בהדרגה מצעירה תוססת, חברותית ובטוחה בעצמה, לפקעת עצבים רגשנית ומדוכדכת.

חשוך ומפחיד

בהתחלה ייחסתי את מצב הרוח שלי לתשישות. מכיוון שגם למדתי וגם לימדתי, הזמן שלי לעצמי היה בא פעמים רבות על חשבון שעות השינה. שיערתי שהפתיל הקצר שלי, אינו אלא תופעת לוואי לתשישות המוגזמת, והשתדלתי ככל יכולתי להתעלם מהרצון הבלתי פוסק שלי (פשוטו כמשמעו) לבכות. אולם הזמן עבר, ולי נראה כאילו הארוס שלי לא מצליח לעשות שום דבר כמו שצריך. החברות שלי האשימו אותי באופן חד-משמעי, וההורים שלי היו נעולים על להתייחס אלי כמו לתינוקת בכל צורה אפשרית. בתפישה המנטאלית החדשה שהתפתחה אצלי, העולם כולו היה נגדי, וכולם היו או ביקורתיים או לגמרי בלתי כשירים לשום דבר.

למרות שלא שמתי לב, אימצתי לעצמי אישיות אפלה ומפחידה, שגרמה לי לבקר באופן מוגזם את מערכות היחסים שלי, ולהתייחס לחבריי ולבני משפחתי בחוסר אמון – במיוחד אל אדם – ולהרחיק ממני את האנשים שתמיד היו הקרובים אליי ביותר.

במשך מספר חודשים המשפחה, החברה והחתן שלי חשבו שהשטן השתלט לגמרי על גופי. הייתי מעוררת מריבות מיותרות וחסרות סיבה עם הוריי. לא יכולתי להתנחם על הטעות הכי קטנה מצד אדם או על צל סימן לכך שהוא מעוניין להיות איזשהו זמן עם מישהו אחר שהוא לא אני. הייתי במצב תמידי של רוגז, וכל הזמן דאגתי על כל דבר: מהמכונית שלי שאחי שרק קיבל רישיון לקח, ועד לאיום הגרעיני מצד איראן. התחלתי גם להרגיש מדי פעם חולשה גופנית, והמשכתי לאבד משקל ביחד עם שפיותי.

מאמר בנושא קרוב: האם "רגליים קרות" הן סימן לבעיה אמיתית?

מי שבסופו של דבר משך אותי חזרה למציאות היה אדם, עם פיצוץ שלא ציפיתי לו. הפכתי להיות חסרת ביטחון ביחס לקשר שלנו, ואחרי כל ויכוח הייתי זקוקה לתזכורת, שהוא עדיין מתכוון להינשא לי ושהוא עדיין אוהב אותי. חוסר היכולת שלי לתת לו מרווח נשימה בלי לחשוש שאני עומדת לאבד אותו, היתרגם לצורך שלו לשהות איתי כל רגע מזמנו הפנוי, עד שהוא איבד כל קשר עם החברים שלו. ואז, אדם אמר לי שהוא חש לכוד במערכת היחסים שלנו, שהוא מרגיש שהוא כבר לא מקבל ממני כלום, ושלא משנה כמה הוא מנסה להסביר לעצמו בהיגיון, הוא בכל זאת שואל את עצמו למה הוא עדיין בקשר איתי.

הוא לא ראה שום דרך שהוא יוכל להתחתן איתי ולבלות את כל חייו עם האישה שהפכתי להיות

שנינו מתפרקים, הוא אמר, ואם המצב יימשך ככה, הוא לא רואה שום דרך שהוא יוכל להתחתן איתי ולבלות את כל חייו עם האישה שהפכתי להיות.

הוא בכה. אני התאבלתי על מה שנראה כפירותיה של נבואה שמגשימה את עצמה. חוסר הביטחון שלי שהוא עלול לעזוב אותי, גרם לי לחנוק אותו עד לנקודה שלמעשה הרחיקה אותו. הפחד הגדול ביותר שלי עמד להתממש.

סירבתי להתנצל על מה שנראה כמו ביטוי של האישיות שלי, ואדם לא יכול היה למצוא כל דרך שתעקוף את חוסר הנוחות של מערכת יחסים חונקת עם בת זוג רגשנית באופן מוגזם. עם תערובת של צער ועלבון בקולנו, התכוננו להיפרד לנצח.

קבלת עזרה

משום מה החלטנו לספר על הבעיה שלנו לאדם אובייקטיבי, שזיהה מייד שאני סובלת ממה שמכונה "דיכאון מצבי", ואישיות מעט חרדתית. לא דבר שאני יכולה להשתלט עליו בעצמי, אולם גם לא משהו שיישאר לנצח. מעל לכל, חלק מהסוגיות הקשות ביותר שלנו היו לא יותר מהדרמה הרגילה של בחור/בחורה, שכל זוג מתמודד איתן. חדשות אלה הקלו על שנינו, ופתחנו בתהליך הארוך והאינטנסיבי של שיקום מערכת היחסים שלנו.

כל זה היה לפני חודשיים. עכשיו אני מסתכלת וקוראת שוב את המשפט שכתבתי אז על הדף שלפניי: "הלוואי שיכולתי להיות בטוחה שהוא אוהב אותי...", כל כך סבלתי כשכתבתי את זה, הייתי כל כך חסרת תקווה ומפוחדת, שלעולם לא אהיה מאושרת במערכת היחסים שלי עם אדם.

אני מחייכת לעצמי. כמה פגישות עם מטפל ושני ספרים לעזרה עצמית, ואני במקום שונה לחלוטין ממה שהייתי כשכתבתי את התפילה המדוכדכת הזאת.

מאמר בנושא קרוב: 10 כללים לתקשורת יעילה

אני בתהליך של שיקום הקשר שלי עם בני המשפחה, שוב יש לי חיי חברה, והקשר ביני לבין אדם במצב טוב יותר מאי פעם. אנחנו נפגשים עם יועץ הכנה לנישואין מדי שבוע, והגדרנו את חשיבותה של התקשורת במערכת היחסים שלנו. אנחנו עובדים על הבנה שאף אחד מאיתנו אינו קורא מחשבות ושלפעמים חייבים לבטא מה שאנחנו חושבים או איך אנחנו מרגישים, במקום להניח שבן זוגנו היקר יבחין במצב הרוח שלנו.

אני מבינה שחלק ניכר מהחרדה שלי התעורר מהעובדה שציפיתי לתגובות רומנטיות מסוימות, או לג'סטות 'רגשניות' מאדם, שלא קיבלתי. במקום להגיד לאדם מה הצרכים שלי, שכנעתי את עצמי שחסרונן של המחוות הרומנטיות, מעיד על חוסר קשר מצידו. גם אדם עובד על התקשורת שלו איתי, במיוחד כשמדובר ברומנטיקה. עכשיו הוא מבין שאני זקוקה ל'רגשנות' כדי לחוש בטוחה במערכת היחסים שלנו.

במבט לאחור על הניסיון האישי שלי, אני באמת מאמינה שאדם הוא ה"בעשערט" שלי

הבנתי גם כמה חשוב להעניק לבן הזוג – ולבני אדם בכלל – על פי הצרכים שלו או שלה, ולא על פי ההבנה שלנו מה טוב או לא טוב לאותו אדם.

ביהדות קיים מושג מיסטי שנקרא "בעשערט" – או המיועד משמים. תפקידו של בן הזוג האחד הוא לאתגר את השני בתחומים בהם הוא צריך להשתפר. אִיתְגוּר זה אמור לסייע לשני לממש את תכליתו בעולם. במבט לאחור על הניסיון האישי שלי, אני באמת מאמינה שאדם הוא ה"בעשערט" שלי. למדתי כל כך הרבה על עצמי בחודשים האחרונים, והבשלתי הן כאדם והן כבת זוג. לעולם לא הייתי מסוגלת לעשות זאת אלמלא הקשר עם אדם, והדרכים הנפלאות בהן הוא איתגר אותי לבחון את חסרונותיי, כששנינו עובדים לשפר את מערכת היחסים שלנו.

אני מרימה את עיניי מהדף והנייד שלי מתחיל לרטוט. זוהי הודעת טקסט מאדם, שכתוב בה שהוא אוהב אותי ושהוא חושב עליי. אני מרגישה צמרמורת חולפת בגווי, ולמרות שאני מנסה, אני לא יכולה להסתיר את החיוך המטופש שעל פניי. אני מחזירה את הדף למגרה, ומזכירה לעצמי להתקשר לאדם בהפסקה, רק לומר לו שאני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר בעולם.

18/9/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-7 דיונים

(7) אנונימי, 19/11/2015 11:42

יפה מאוד.

(6) רבקה, 7/7/2015 21:22

אני גם בחושך הזה עכשיו ;(

אני באותו מצב ממש... מאורסת ומדוכאת לחלוטין ומשגעת את ארוסי... יש מצב שנדבר איכשהו? תודה :)

שמשם, 26/1/2016 14:20

כנ"ל ממש...

אם תוכלי לומר על אלו ספרים המליצו לך...

(5) יעל, 23/12/2011 13:45

גם אני...

גם לי זה קרה בתקופת האירוסין, ממש אותו תיאור. אולם, בניגוד לסיםור שלך, נפרדנו בסופו של דבר, ברוך ה'. הבנץי עד כמה הקשר שלנו הרסני ולא בריא. בסופו של דבר גן הוא הבין את זה. וכיום שניינו חושבים שפעלנו נכונה בכל שנפרדנו. שניינו בטיפול (בנפרד, אין ביניינו קשר) ואני מבינה יותר ויותר כמה הייתי יכולה להיות אומללה אם הייתי נישאת לו. מה שאני רוצה לומר זה שלא תמיד זה רק הראש המבולבל שלנו או הגלולות או ההורמונים או רגשנות היתר. לפעמים זה באמת הלב והמחשבה הצלולה שלנו שגורמים לנו להשתגע מכך שאנו עושים החלטה שגויה. ולפעמים צריך לפרק את החבילה ולהקשיב למצב הנפשי- גופני שלנו. כל מקרה לגופו ויש להפעיל שיקול דעת רציונלי יחד עם הקשבה לקול הפנימי שלנו שיודע ממש טוב מה טוב בשבילנו. בהצלחה לכולנו!

(4) מישהי, 2/10/2011 20:15

שלום וברכה

לי קרה סיפור דומה מאוד, ובסופו של דבר גיליתי שזה היה לא פחות ולא יותר..... כתוצאה מגלולות שלקחתי. כן כן. זה קורה להרבה בנות וכדאי שתדעו שהגלולות שלוקחים לפני החתונה מכילות הורמונים חזקים שבשילוב עם המתח שלפני החתונה משבשים את דעתכן בנות! ראו הוזהרתן.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub