לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עוד פרידה

עוד פרידה

אני מוצאת את עצמי שוב אחרי פרידה מאכזבת במיוחד, מנסה להבין מה אלוקים רוצה ממני.

מאת

אני חיה בקהילה שמעודדת סגנון חיים משפחתי מסור. זה מקום מגורים נפלא, אבל הוא יכול להכאיב מאוד למי שאינו נשוי ומגדל ילדים. לפעמים מתקבל הרושם כאילו אתה לא ממש בן אדם, אם אין לך טבעת על האצבע. אנשים מופתעים לגלות שאני יודעת לבשל, ומתפלאים שאני מארחת ויוצאת לבלות, כאילו שברגע שיוצאים מהחופה לומדים בדרך נס כיצד לבשל, לנקות, ליהנות מחברה ולעשות מגוון דברים אחרים.

זאת אחת הסיבות שבגללה כל כך קשה לי 'לשבור' קשר, ובכל פעם הקושי והאכזבה רק מתגברים. לא האמנתי שאני מסוגלת לשרוד את ההיכרות הכושלת האחרונה שלי כאדם שפוי. סוף כל סוף, אחרי שנפגשתי עם כל כך הרבה אנשים, הגיע מישהו שיכולתי לדמיין את עצמי חיה איתו.

הרגשתי שיכול להיות שבסוף יום העבודה אחזור למקום שאינו מיועד רק לאדם אחד, אלא לבית מלא אהבה, אולי ילדים ותחושת עתיד, ולא סתם אכסניה יוקרתית עם מיטה. אולי יהיה לי מישהו לשתף אותו ביום שעבר עליי, ולהחיות איתו חלומות ותקוות. לבנות בית יהודי. אולי אוכל להציג מישהו לחברים ולמשפחה, ולראות כיצד הם מסתכלים עליי במבט מלא הנאה ושמחה, במקום אותו חיוך רגיל, עם סימני עצב ורחמים בשוליו: אוי היא עדיין לבד.

נראה פתאום כאילו כל החלומות של כל השנים יכולים באמת להתגשם... אבל הנה אני שוב כאן, אחרי אחת הפרידות היותר מאכזבות בחיי, שואלת את עצמי אם אי פעם אזכה לכל הדברים הללו, ומנסה להבין מה רוצה ממני אלוקים.

לפני שאני משתגעת באמת, עולה על הבמה "שבוע הפינוק"

יצרתי לעצמי תוכנית בת 5 שלבים, אותה אני עוברת אחרי כל פרידה. בימים הראשונים אני כמעט חסרת תחושה, ואני לא רוצה לשוחח עם איש או לדבר על "מה קרה?" כל מה שאני רוצה הוא לזחול למיטה, ולחשוב מה השתבש הפעם.

אחר כך אני הופכת להיות רגשית - למה שוב? למה אני? מה אלוקים באמת רוצה ממני? אם הוא רוצה שאני אשאר שפויה, אז למה הוא עושה לי את זה? למה כל כך חשוב להיות עם מישהו? לא הגעתי לעולם הזה כדי להתחתן אלא כדי להתקרב לאלוקים, להועיל בעולם הזה. אז למה אני צריכה לעבור את זה שוב ושוב?!

עם הכעס מגיע ה"אני בחיים לא יוצאת שוב. בשביל מה?! זה כמו לצפות בסרט טלוויזיה גרוע – מההתחלה כבר יודעים מה יהיה הסוף. אז בשביל מה להמשיך להסתכל?"

לפני שאני משתגעת באמת, עולה על הבמה "שבוע הפינוק". אני יכולה לקנות כל דבר או לפנק את עצמי בכל מה שבא לי, במשך שבוע. גלידה בסתם יום שלישי? בוצע. מניקור? בטח. תיק חדש או זוג נעליים יוקרתי? אין בעיה. אני יודעת שאני מאבדת שליטה כשאני רוצה לקנות מכונית חדשה. "שבוע הפינוק" נמשך רק שבוע.

אני מבינה שאם אני רוצה לשמור על שפיות אני חייבת לצאת מזה, החיים חייבים להימשך. אני יודעת שאני צריכה לצמוח מתוך הכאב ולהמשיך להתקדם בכוחות מחודשים. האנשים המדהימים ביותר שאני מכירה חוו כולם קשיים בחייהם. מגיע זמן שבו עלינו להחליט, "האם לתת לזה להרוג אותי או לחשל אותי?" הדבר שהכי מפחיד אותי הוא להפוך להיות רווקה מבוגרת ומרירה, אישה כל כך מרירה ואנוכית עד שהיא לא מעוניינת להעניק עוד. אחרי הפרידה האחרונה, רציתי לקנות לעצמי כלב – שלפחות מישהו יאהב אותי. ואני שונאת כלבים!

הייתה לי נפילה קשה, אבל אם לא אקום, אשאר תקועה לנצח באותו המקום

הייתה לי נפילה קשה, אבל אם לא אקום, אשאר תקועה לנצח באותו המקום. חוץ ממני, אין אף אדם בעולם שיכול להרים אותי. אילצתי את עצמי להתחיל שוב ללמוד, להקשיב לשיעורים במכונית, לפתוח ספר עם סיפורים מעוררים. התבוננתי גם באנשים אחרים שעוברים קשיים נוראיים - חברה שלי עם שלושה ילדים קטנים מקבלת טיפולים, שבכל פעם משכיבים אותה במיטה למספר חודשים; חברה אחרת שמנסה ללדת ילדים כבר שנים ולא מצליחה להיכנס להיריון. אני מכירה משפחות כל כך עניות שאין להן אוכל להניח על השולחן. כל כך הרבה כאב! ואני מתלוננת על כך שאלוקים מוצא בי פוטנציאל רב כל כך לצמיחה, ולכן ממשיך לשלוח לי את ההיכרויות הכושלות האלה, כדי לנסות אותי. אני צריכה להיות שמחה!

אני ממש לא מתנגדת שהניסיון הזה יסתיים, ואני אפילו מודה שכבר כמה פעמים ביקשתי מאלוקים לציין אפס גדול על המבחן שלי, ולהניח לי להמשיך הלאה. אמנם, כל אדם מקבל צער במינון שהוא יכול לסבול, במידה שנתפרה במיוחד עבורו, ולא הייתי רוצה להחליף את הקשיים שלי באחרים, אבל כשאני רואה את צער הזולת, פתאום הכאב שלי נראה הרבה פחות משמעותי.

התורה אומרת שכשיעקב המתין שבע שנים כדי להינשא לרחל, הן נראו בעיניו "כימים אחדים". אפשר להבין, שהזמן עבר עליו במהירות, ואפשר גם להבין שיעקב פשוט התמודד עם ההמתנה הקשה, כל יום בנפרד. ההמתנה שלי לבן זוגי חייבת להיות יום אחד בכל פעם, להתרכז לנצל את הימים האלה לצמיחה ולא לכאב.

אני צריכה להפוך את החיים שיש לי למשמעותיים, ולמרות שאני מרגישה שמשהו ענק חסר בהם, יש כל כך הרבה דברים שאני יכולה לעשות. לא הניחו אותי בעולם הזה רק כדי להתחתן, אלא כדי שיהיה לי קשר עם אלוקים, ועל הקשר הזה אני עובדת. אני מנסה לאפשר לו לאהוב אותי ולהראות לי את הדרך. אני רוצה להתמקד בכל הטוב שהוא עושה למעני בכל רגע ביום.

כשאני מצליחה סוף-סוף לצאת מהבור, המצב ברור יותר. אני אפילו יכולה לראות את עצמי יוצאת לדייט נוסף. ואם גם הבא לא יהיה המיועד לי, אולי הוא לפחות יתאים למישהי אחרת שאני מכירה...

16/3/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 36 תגובות ב-31 דיונים

(31) יפה אביטל, 26/11/2011 17:59

עוד פרידה-מחזקת אותך-אל ייאוש

שמחה שאת יכולה להביע את רגשותייך.אל תתייאשי.האמיני בעצמך וביכולותיך.דעי לך שהכל משמיים.תארי לך שהכל בסדר,מתחתנים מביאים ילדים לעולם ואח"כ הכל מתנפץ בפנים אם זה יותר טוב.לא למהר ,לבדוק טוב אם לא נכתב משמיים כל הפרידות האלה הן לטובה.חזקי והאמיני בעצמך.ה כל בעיתו. בהצלחה רבה.אל ייאוש.

(30) ברכי, 17/10/2011 01:47

יצאתי מהסרט הזה!! (זאת אני שכתבתי: "גם אני מהסרט הזה")

ברוך השם, בתהליך ארוך ועם המון עבודה עצמית וניסים גלויים, ירדתי מהרכבת של השידוכים לטובת זו של הנישואין.. אני מתחתנת עוד שבועיים בעזרת ה' עם איש מקסים, מאושרת מאד בחלקי ומודה לה' על האמון שהוא נתן בי גם כשאני לא נתתי לעצמי.. לזו שהגיבה לי שזה נסיון מאת ה' המוכיח את אהבתו אלי ואני לא צריכה לחשוב שאני כ"כ גרועה- תודה על האמפתיה! חברות, אני הייתי זקוקה לנס יצירתי במיוחד מצד בורא עולם בשביל למצוא את ההשלמה שלי... ואין לו בעיה לסדר את זה, גם ליותר אינדיווידואליסטים שבין ברואיו. מייחלת לשנה טובה ומלאה בשורות טובות, שנרגיש את אהבת ה' מתוך הארת פנים ושמחה, אחרי כל כך הרבה הסתר פנים וכאב.. שיתקיים בכולנו "שמחנו כימות עיניתנו" בגאולה שלמה, לכל אחד ואחת באופן אישי ולעמישראל. אוהבתותכן אחיות לסירה, ברכי

(29) רחל, 21/7/2011 19:35

באותה סירה

הזהיתי כל כך עם הכאב והקושי. היה לי טוב לקרא- כאילו כתבת את תחושותי במילים. ולמי שכתבה תחת הכותרת "גם אני מהסרט הזה" תדעי שהשם בחר בך לנסות אותך זה מפני שהוא אוהב אותך ולא מפני שאת כל כך גרועה- כדבריך. "את אשר יאהב ה' יוכיח".או כמו שכתבה רחל " אלוקים מוצא בי פוטנציאל רב לצמיחה" מאחלת לך, לרחל, לעצמי ולכולן שנבנה ביתנו בקרוב.

(28) אברהם מאור, 17/7/2011 22:32

המאמר נכון, אבל - הבעיה אם מתרגלים לרווקות

כל מה שכתבת במאמר כתוב יפה ונכון. הבעיה שרווקות או פניות (מלשון "פנוי" - למי שהם/הן גרושים/גרושות/אלמנים/אלמנות) עלולה לגרום למצב בו אנו מתרגלים לכך, ונפגשים לדייטים רק "כדי לצאת ידי חובה". ואז קורה מצב "הלולאה האינסופית" שעלול להתפתח למצב "החור השחור", בו הכל נשאב, כל האנרגיות, הרצונות והמאוויים, נשאבים לתוך הריק, ולפתע מוצאים את עצמנו במצב בו למעשה ויתרנו לעצמנו על רצוננו האמיתי. לכן צריך מאוד להיזהר עם ההשלמה, כי ההשלמה היא תחילת ההדרדרות.

(27) CHIVI, 15/6/2011 09:56

סופי יקירתי.....

את כותבת נפלא !!! עצם כתיבתך מהווה 'סם רפואה' לנפשך... הייתי מציע, לכתוב יומן ש כזה, בכתב-ידך, ולא באינטרנט (אולי גם)... ומפעם לפעם תקראי ביומן... מחכה לך הפתעה... כי תגלי את נקודות התורפה ש הביאו לכישלון... בהערצה לכתיבתך ה שובת-לב, צ.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub