רוזי ושרי היקרות,

בדיוק נפרדתי ממישהו, אבל אני מרגישה שאולי הפסדתי את האחד שמיועד לי ואינני בטוחה שהסיבה שבגללה סיימתי את הקשר היא אכן סיבה לגיטימית. הוא אדם נחמד ויש לו את הלב הרחב ביותר שפגשתי מימיי. היינו קשורים זה לזו ברמה אמיתית ובוגרת. בעיקרון יש לנו אותם ערכים ומטרות, פרט לדבר אחד:

הוא גדל בבית צנוע ואני לא. האמת היא שהייתי די מפונקת. הוריי הפגינו את אהבתם על-ידי נתינת דברים ותמיד עשו למעננו מעל ומעבר. במבט לאחור, הייתי אומרת שזה לא היה לטובתנו, אבל אי אפשר לשנות את העבר.

הבחור הזה עומד בתוקף על רצונו לחיות חיים פשוטים ביותר. אין לו שאיפה להרוויח כסף רב ואם ירוויח אי פעם הרבה, הוא לא היה רוצה שמישהו יידע על כך. הוא לא רוצה שאשתו תענוד תכשיטים או תנהג במכונית יפה.

האם זה באמת משהו שאני עלולה לנטור לו טינה בגללו עם השנים, גם אם יש לי כבוד רב כלפיו בכל התחומים האחרים? אולי זה לא דבר משמעותי? הוריי מזועזעים וקוראים לו קמצן, ואני משערת שהם היו חלק מהסיבה שבגללה נפרדתי ממנו. האם צדקתי?

ו.

ו. היקרה,

הספקות והחרטות שלך הם תגובה נורמלית למה שקרה. היית בקשר עם בחור שחיבבת, הערכת וכיבדת, והרגשת שיש ביניכם קשר רגשי. נראה שהיו לכם כל המרכיבים לבניית קשר יציב, פרט לדבר אחד. כמו כן, מכיוון שהרגשות החיוביים שלך לא נעלמו מיד עם הפרידה, טבעי שיש לך עדיין תהיות אם עשית את הדבר הנכון.

את תוהה אם הסיבה שבגללה סיימת את הקשר היא סיבה לגיטימית. אנו מניחות כי אחת הסיבות לאמביוולנטיות שלך היא העובדה שחלק ממך מרגיש אשם על כך שפונקת יתר על המידה על-ידי הורייך בילדותך; את עשויה לחשוב שהחומרנות שלך מפריעה לשיקול דעתך.

לדעתנו, אנשים שיש ביניהם הבדלים משמעותיים ובלתי ניתנים לגישור בסגנון החיים או בציפיות, אינם מתאימים זה לזו.

נראה לנו שאף אחד מכם לא ירגיש בנוח לאמץ את נקודת המבט של השני או להגיע לפשרה כלשהי

גבר ואישה המתקדמים לקראת נישואין זקוקים לבסיס יציב שעליו יוכלו לבנות את יחסיהם. אחת מאבני הפינה של אותו בסיס היא מערכת ערכים דומה, ואבן פינה נוספת היא שאיפות וציפיות תואמות. ההבדלים ביניכם קשורים הן לערכים והן לציפיות – את מעריכה שאפתנות ומידה מסוימת של נוחות חומרית ואת רוצה סגנון חיים שבו הדברים האלה משחקים תפקיד, בשעה שהוא נמנע מכל זאת.

נראה לנו שאף אחד מכם לא ירגיש בנוח לאמץ את נקודת המבט של השני או להגיע לפשרה כלשהי, ואיננו סבורות שאחד מכם צריך להכריח את עצמו לעשות זאת. אם תעשו זאת, יש סיכויים טובים לכך שמה שאת חוששת ממנו יותר מכל אכן יקרה – בסופו של דבר תנטרו זה לזה טינה, תאבדי את הכבוד שאת רוחשת לו ותתחרטי על החלטתך להמשיך את הקשר.

כמו כן, אין טעם בתחושות אשמה במקרה זה. כפי שאנו רואות זאת, חומרנות אינה דבר רע, אלא אם כן היא הופכת להיות קיצונית. העובדה שהורייך אולי פינקו אותך אינה הופכת אותך לאישה מפונקת שמעריכה עושר ורכוש מעל לכל. נשים נהנו לענוד תכשיטים כבר בימי התנ"ך. התורה מתארת כיצד העניק אליעזר, משרתו של אברהם אבינו, תכשיטים לרבקה כשהיא הסכימה להינשא ליצחק. המהות של רבקה הייתה חסד ונתינה והיא בהחלט לא הייתה מפונקת.

אין רע בכך שאת רוצה מכונית נחמדה, בית נוח או ביטחון כלכלי. ואין רע בכך שהוא רוצה חיים פשוטים עם חומרנות מינימלית. אבל נושאים כלכליים יכולים להוות אתגר משמעותי בנישואין וחשוב ששניכם תהיו "באותו ראש". אינך רוצה להימצא במצב שבו אחד מכם שיפוטי כלפי השני או כופה את ערכיו על השני.

השורה התחתונה היא, שלדעתנו קיבלת את ההחלטה הנכונה. שניכם לא התאמתם זו לזה, למרות שהיבטים רבים אחרים במערכת היחסים ביניכם היו טובים. בחוויה זו טמון לקח חשוב: אם בני זוג אינם יכולים למצוא דרך לגשר על הבדלים משמעותיים – בערכים, במטרות או בסגנון החיים – כבר בשלב מוקדם במערכת היחסים ביניהם, זהו אות אזהרה לכך שייתכן כי לעולם לא יצליחו לפתור עניין זה – ולא משנה כמה זמן ינסו.

אנו מקוות שתשובתנו הרגיעה אותך ומקוות שתפגשי בקרוב את האדם המתאים לך.

רוזי ושרי