רוזי ושרי היקרות,

אני יוצאת עם מישהו קרוב לשנה, והוא לא מביע כלפיי שום חיבה, אלא אם כן אני מבקשת ממנו. קשה לי מאוד להרגיש בטוחה ומאושרת ללא משוב זה, כך שגם אני נסגרתי ואינני מבטאת את הצד הפתוח והחם שיש בי.

הגבר הזה סובל מדיכאון מסוים, מקושי להתמודד עם מתח והוא תמיד טרוד. עשיתי בירור מסוים, כדי לבדוק מה עוצר אותו. אני חושבת שהוא סובל מפחד עמוק מאינטימיות, הנובע מכך שהיה עד להתעללות מינית בילדותו. הוריו לא הגנו עליו, וכתוצאה מכך הוא הפך להיות עצמאי ביותר והחליט (כנראה) שלא להזדקק לאיש. יתרה מזאת, אני חושבת שפחדיו גדלו בעקבות מספר התנהגויות מפוקפקות ולא-אמינות של בחורות שעמן יצא בעבר.

בילינו זמן איכות ביחד, שוחחנו וחקרנו את העולם שסביבנו. יש לי הרגשה חזקה שמקומנו ביחד. אני בת 30, מושכת, חכמה, פתוחה, סבלנית ונדיבה, ומוכנה למצוא את האדם שעמו אבלה את חיי. אבל אני ממשיכה לקבל ממנו מסרים סותרים ומבלבלים.

דיברתי אתו כמה פעמים על חששותיי. ניסיתי להתייחס לעניין בדרכים שונות: בקלילות, ברצינות, במכתב וכו'. לאחרונה, הוא הודה שהוא לא מרגיש את ה"פרפרים בבטן" כשאנו נפגשים. הוא נהיה כל כך מאוכזב מחוסר היכולת שלו להיות הגבר שהוא רוצה להיות למעני, שנראה שהוא מוותר על כל תקווה.

אני מנסה כל הזמן לבדוק אם אנחנו אמורים להינשא, אבל הוא לא מצליח להגיע להחלטה, בגלל הנושאים הבלתי פתורים מעברו.

איפה זה משאיר אותי? באיזו מידה עליי להתחייב לקשר הזה? האם ייתכן שאני מתגמשת יתר על המידה?

כעת אני מרגישה שחיי נמצאים בהמתנה. חשבתי שעליי לקבל את המצב, להישאר אתו ולעבור את זה. אבל גם החיים שלי חשובים, לא? אני לא רוצה לעשות זאת, אבל אולי עליי לסגור פרק זה בחיי ולהמשיך הלאה?

האם יש אור בקצה המנהרה?

פ.

פ. היקרה,

העלית מספר נקודות חשובות, אבל יש נושא אחד שמשותף לכולן. הגבר שעמו את יוצאת מתקשה לבטא את רגשותיו, יש לו תקופות של דיכאון, הוא מתקשה להתמודד עם מתח, הוא חווה טראומה בילדות שכנראה לא עיבד אותה והוא לא יודע מה הוא רוצה מהקשר איתך. לסיכום: מדובר באדם שיכול להפיק תועלת רבה מטיפול נפשי, ואיננו מאמינות שהוא יצליח להתחייב כלפייך בלעדיו.

לרוב, אנשים מתקשים להודות שהם זקוקים לעזרה ולפנות לטיפול

לרוב, אנשים מתקשים להודות שהם זקוקים לעזרה ולפנות לטיפול. ייתכן שהוא חושש מאוד שטיפול ידרוש ממנו להתמודד עם חוויות כואבות ביותר שאותן הדחיק כדי להתמודד עם החיים. אנחנו יכולות בהחלט להבין זאת. בכל זאת, שמירה על הסטטוס קוו אינה מועילה לאף אחד מכם.

הטיפול יסייע לו לא רק לגבי חוסר היכולת שלו להתחייב. הטיפול ישפיע גם על הדיכאון, הקושי להתמודד עם מתח, הסירוב לנקוט פעולה בתחומים שונים בחייו והקושי להביע את עצמו. גם איכות היחסים האינטימיים שיהיו לו בנישואין תושפע מהטיפול: סביר להניח שההתעללות המינית שלה היה עד השפיעה עליו גם בתחום זה בחייו.

קיבלת עלייך את תפקיד ה"מטפלת". ייתכן שהדבר מסייע לך להבין הרבה מהסיבות לכך שהקשר אינו מתקדם, אבל זה לא עוזר לשינוי המוטיבציה שלו. ייתכן אפילו שההבנה והסבלנות שאת מגלה "מאפשרים" לו להימנע מהתמודדות עם נושאים מרכזיים, וכדאי שתפסיקי לשמש בתפקיד הזה. יחד עם זאת, איננו חושבות שאת יכולה "להחדיר" בו מוטיבציה לטיפול מקצועי. הוא זה שצריך להכיר בכך שחייו יהיו טובים הרבה יותר אם יתעמת עם "השדים" שבתוכו ויפנה לטיפול.

יש לנו שלוש עצות לתת לך. ראשית, הפסיקי לנתח את המצב. שנית, הביני שלא תוכלי להשפיע על הגבר הזה לקבל את הטיפול שלו הוא זקוק. הוא צריך להחליט לעשות זאת בעצמו. עד שלא יעשה זאת, הקשר ביניכם לא יתקדם. שניכם תמשיכו להימצא באותה אי ודאות שבה אתם נמצאים כיום, עד שבסופו של דבר תהפכי להיות כל כך מתוסכלת וכעוסה, שתחליטי לעזוב. מתי זה יקרה? זה יכול להיות בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה או אפילו בעוד שלוש שנים. איננו יכולות לקבוע מתי, אבל אנחנו סבורות שהדבר יקרה במוקדם או במאוחר.

שלישית, עלייך להחליט אם את רוצה להמשיך לטחון מים (ולבזבז זמן נוסף ואנרגיה רגשית נוספת – משאבים יקרי ערך) עד שתחליטי לבסוף שהגיע הזמן לעזוב – או שתעזבי כעת, תתאבלי על אובדנו של האיש הזה בחייך ותמשיכי הלאה. אם תחליטי להיפרד עכשיו, ייתכן שהחלטתך תגרום לו לקבל את העזרה שלה הוא זקוק... אך ייתכן גם שלא, כך שאינך יכולה להסתמך על כך. אם הוא יחליט להתחיל טיפול ויתמיד בו, תוכלי גם בעוד זמן-מה להחליט אם את רוצה להתחיל שוב לצאת אתו. עד אז, כמובן, ייתכן שחייך יתפתחו בכיוון שונה.

אנו מקוות שדברינו סייעו לך ומאחלות לך הצלחה רבה.

רוזי ושרי