לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שאלה 23: בלוז לנשואה הטרייה

שאלה 23: בלוז לנשואה הטרייה

עכשיו כשהיא נשואה, היא נזכרת בחייה כרווקה וחושבת שהם היו טובים יותר. כיצד היא תצליח להתגבר על המועקה הזאת?

מאת

רוזי ושרי היקרות,

אני בת 35. במשך זמן רב הייתי רווקה והשנה נישאתי לבסוף. הטור שלכם גרם לי להבין, עד כמה פחדתי וכמה אני עדיין פוחדת ממחויבות.

שאלתי היא, האם פחד זה נעלם אי פעם? כשהחלטתי להתחתן, הייתי אחוזת אימה. לא רציתי שחיי ישתנו, כיוון שאהבתי את הנוחות של החיים לבד. החלטתי להתחתן, כיוון שהרגשתי שאלה חיים יותר "נורמליים" מאשר החיים כרווקה וכיוון שלא רציתי להיכנע לפחדנות של עצמי.

בכל אופן, התחלתי להתרגל לחיים כאישה נשואה ובמידת מה התרגלתי גם לאובדן הדברים שנהניתי מהם בעבר, כגון להישאר ערה עד מאוחר כדי לקרוא, לראות סרטים ישנים בטלוויזיה או לדבר עם חברות. עכשיו, ייתכן שאני בהריון. בעלי נרגש מאוד ואני שוב אחוזת אימה. אני מרגישה כאילו לעולם לא אישן יותר בלילה וכאילו אבלה את שארית חיי בתחושה שכל עצביי מרוטים וחשופים. אני מדמיינת לעצמי בית מלא לכלוך, רעש וצעקות – כדוגמת הבתים שאני רואה לעתים קרובות.

אני מרגישה, כאילו פעם היו לי חיים ועכשיו אין לי. במילים אחרות, אני מרגישה כאילו אני במאסר עולם. הייתכן שהפחד מפני מחויבות אינו פחד סתמי? כלומר, הייתכן שאנשים מסוימים פשוט לא נועדו להקים משפחה? האם תוכלו לייעץ לי כיצד להיכנס להלך רוח חיובי יותר?

ג.

ג. היקרה,

האם תהיי מופתעת אם נספר לך, שהרגשות שהבעת במכתבך, אופייניים לרוב האנשים הנישאים לאחר אמצע שנות העשרים שלהם? למעשה, רגשות כאלה מתחזקים יותר, ככל שהאדם חי לבדו זמן רב יותר. חשבי על כך – למרות שאת רוצה לחלוק את חייך עם אדם שאת אוהבת, היה לך סגנון חיים נחמד למדי כרווקה. נהנית מהחופש המתלווה להיותך לבד וכעת, קשה לך להתרגל לחלוק את חייך עם אדם אחר – ואין משנה עד כמה את אוהבת להימצא בחברתו.

כל נשוי טרי, חייב לעבור תהליך של הסתגלות לקצב החיים של בן הזוג, תוך כדי מציאת איזון עם קצב החיים והצרכים האישיים שלו עצמו. הבעיה היא, שאף אחד אינו מזהיר אותך מראש, עד כמה קשה עלול הדבר להיות. לכן, כשחברותייך אומרות לך שזה נהדר שאת נשואה, את מחייכת ומקבלת את איחוליהן הלבביים, בשעה שחלק בתוכך מרגיש אשמה על האמביוולנטיות שלך.

אחת הדרכים העיקריות להתמודדות טובה יותר עם השינויים המתחוללים בחייך, היא להפסיק להרגיש אשמה.

אחת הדרכים העיקריות להתמודדות טובה יותר עם השינויים המתחוללים בחייך, היא להפסיק להרגיש אשמה. רגשותייך טבעיים לחלוטין ואין כל רע בכך שאת מרגישה אותם. קרוב לוודאי שתרגישי הרבה מאוד רגשות מעורבים בחודשים הקרובים, אולם המצב בהחלט ישתפר. בהדרגה תראי, שלהתמקדות ב"אנחנו" יש יתרונות רבים על פני התמקדות ב"אני" (למרות שעדיין חשוב מאוד להשאיר מקום ל"אני"!) ותביני, כי המחיר שעלייך לשלם – ויתור על מעט חופש אישי – בכל זאת שווה את התמורה שאת מקבלת מהחיים בזוג.

להלן מספר דברים שתוכלי לעשות, כדי להקל על ההסתגלות שלך לחיי הנישואין:

 

  1. תני לעצמך קרדיט על כל שינוי שאת עושה. שנת הנישואין הראשונה, דורשת עבודה קשה ולמרות שאחרים לא יתארו לעצמם, עד כמה קשה את עובדת, זה אכן יהיה המצב! טפחי לעצמך על השכם מדי פעם ותרגישי טוב עם ההתקדמות שלך.
  2. זכרי, שכל אדם שיש לו חיים מלאים, עושה ויתורים מסוימים. אינך יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל את יכולה לראות תמיד את חצי הכוס המלאה!

  3. בני לעצמך שגרה יומית שטוב לך אתה. ייתכן שיהיה עלייך להוסיף פעילות גופנית או להתחיל לעסוק בפעילות מהנה אחרת. לחלופין, ייתכן שפירוש הדבר עבורך, הוא להקדיש לעצמך 15 דקות ביום, בהן את יכולה לקרוא ספר שאת אוהבת, לצפות בתוכנית טלוויזיה, לעשות מניקור או כל דבר אחר. בחרי משהו שגורם לך הנאה ובכל פעם שתרגישי מעט שפופה, הפעילות תרומם את מצב רוחך.

  4. דאגי לשמור על הרומנטיקה בחיי הנישואין שלך. נכון, קל לומר, אך הרבה יותר קשה ליישם. רוב הזוגות שוקעים בהדרגה לתוך פרטי הפרטים של חיי היומיום שלהם ומבלי משים, הם מאפשרים לרומנטיקה ולאינטימיות הרגשית ביניהם להידחק הצידה. אם את אכן הרה, ההורות הקרבה עלולה להאיץ תהליך זה. לעתים בני הזוג הופכים להיות כה ממוקדים בתפקידיהם כהורים, עד שהם מזניחים את תפקידיהם כבעל ואישה.

  5. שמרו על החברויות שלכם, על ידי הקדשת זמן לחבריכם. כמובן שחלק מהחברויות ישתנו כתוצאה מנישואיכם, וייתכן שיהיה זה אתגר למצוא את האיזון הנכון בין החברים לבין הנישואים, אולם חשוב מאוד שלשניכם יהיו חברים משלכם. אם חברייך יאמרו בתמימות, "נראה שהנישואים עושים לך טוב" או "את בטח כל כך מאושרת", אל תרגישי מחויבת להעמיד פנים שזה אכן המצב. זה בסדר גמור לומר, "תודה. אני אוהבת להיות נשואה, אבל זה לא קל וזה דורש הסתגלות!"

  6. נסי שלא לערוך שינויים גדולים נוספים בחייך במהלך החודשים הקרובים. לדוגמה, לא מומלץ לעבור כעת דירה או להחליף מקום עבודה. הנישואים וההריון הם די והותר!

 

אנו מאחלות לך חיי נישואים מלאי אושר רב,

רוזי ושרי

 

 

9/10/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 25/2/2008 14:43

כשיגע הילד תרגישי אחרת

(3) יוכבד צויבאק, 28/7/2006 10:59

ג. היקרה, תחשבי על זה.

ג.היקרה
אם היית ממשיכה לבלות עם חברות עד מאוחר בלילה ולצפות בסרטי טלויזיה (רחמנא ליצלן), לא היית היום בהריון. תחשבי על זה.

(2) דיצה, 12/10/2004 09:55

חיי נישואין

ובכן אני קוראת את הכתבה ולא מבינה בכלל על מה היא מדברת. ראשית סליחה! אם התחתנת אז את לא יכולה לצפות לבד בסרט או לקרוא??? אין זמני איכות של לבד או עם חברות???למה?
אני ובן זוגי חיים יחדיו כ-3 שנים, אני מידי פעם הולכת לשתות קפה עם חברה, עם אחותי או אמא שלי וכמובן שיש את הכוס קפה עם בן זוגי , אני אוהבת שלמוע מוזיקה שהוא לא אוהב אז אני יושבת בסלון ומאזינה למוזיקה שלי , לפעמים באוזניות כשהוא על המחשב משחק במישחקי וידיאו או צופה בסרט שאני לא אוהבת וזה מותר. ההיפך כאשר מתחתנים חשוב לשמור על האני, על האהבות והתשוקות שעושים לך טוב. ה"ויתור" החשוב הוא על בחורים אחרים, זה הכל. את לא יכולה להיות בזוגיות ולחפש בחורים אחרים אן ללכת לבלות בפאב עד אור הבוקר, מקומות הבילוי משתנים, אבל כל השאר ...לא ממש. מותר לבקש מבן הזוג זמו איכות ששיך רק לך ולדעתי לא מדובר רק על 15 דקות אלא גם שעתיים פעם ב...זה בהחלט מקובל ובריא! דיצה

(1) מלי, 11/10/2004 13:50

מאסר עולם

כתבה מעניינת ואני מאוד מזדהה איתה אך לא הגבתם בעניין "מאסר העולם"...
כל כך קשה לי לבחור בן זוג ולהחליט בעצמי מי יהיה אבא לבני ...קשה לי לקחת אחריות כל החיים על ילד ...מפחדת לעשות טעיות ...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub