לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אתיקה רפואית – לשם מה?

אתיקה רפואית – לשם מה?

הקהילייה המדעית בכלל, והקהילייה הרפואית בפרט, היוו גורם מניע לחלק מהתוכניות הברבריות ביותר במאה העשרים.

מאת

כאשר אני מרצה בפני קהל על עמדת היהדות בעניין האתיקה הרפואית, תמיד רוחשת קושיה אחת מתחת לפני השטח: לשם מה צריך אתיקה רפואית? ובעיקר, למה צריך אתיקה רפואית יהודית? האם לא מספיק לתת לאנשי הרפואה לפקח על עצמם? האם הרופאים מטבעם אינם אנשים מוסריים?

העולם כיום מלא בגופי פיקוח ממסדיים ובוועדות אתיקה של בתי-חולים. במרבית בתי הספר לרפואה בעולם המערבי, אם לא בכולם, נכללת הוראת האתיקה הרפואית בתוכנית הלימודים - תופעה שלא הייתה קיימת אפילו לפני 15 שנה. מדוע זה כך, ואילו עובדות הביאו להתגברות העניין בהוראת כללי האתיקה לרופאים?

כשבוחנים את מאה השנים האחרונות, אנחנו מגלים מציאות מאוד לא נעימה: הקהילייה המדעית בכלל, והקהילייה הרפואית בפרט, היוו גורם מניע לכמה מהתוכניות הברבריות והבלתי-מוסריות ביותר במאה העשרים. למעשה, לאדם בלתי-מוסרי המחזיק בתעודות המתאימות, ניתנות סמכויות רחבות שלא היו ניתנות לאדם מן השורה.1

היכולת לרמוס את זכויות האדם בלי נקיפות מצפון, נובעת מהאמונה שצרכיה של החברה חשובים מצרכי הפרט.

גם אם נתעלם מאותם אנשים שבוחרים באופן מודע לפעול בצורה בלתי מוסרית, עדיין תישאר השאלה - מה מביא אנשים המסורים לרווחת המין האנושי לבצע עוולות? לעתים קרובות התשובה הרבה יותר פשוטה ממה שאנחנו מעלים בדעתנו. מרבית המעידות המוסריות הגדולות במאה זו, נבעו מפילוסופיה שגויה אחת. היכולת לרמוס את זכויות אחינו בני האדם בלי נקיפות מצפון, נובעת מהאמונה שצרכיה של החברה חשובים מצרכי הפרט.

בעוד שעל פניו נראה הגיוני שצרכי הרבים קודמים לצרכי הפרט, הרעיון הזה טומן בחובו סכנה גדולה. הרשו לי להבהיר את הנקודה באמצעות בחינת כמה מקרים של מעידות אתיות שהתרחשו במהלך המאה העשרים.

תיאור ההרצאה הבאה הופיע בכתב-עת מסוים בשנת 1968. במקור מובא שם המרצה אך לצורך כתבה זו אשמיט אותו, בינתיים:

"[המרצה] הסיק ש'אנחנו לא יכולים להמשיך להתייחס לכל חיי אנוש כאל מקודשים'. אסור לתת קיום לרעיון שלכל אדם יש נשמה ושאת החיים האלה מוכרחים להציל בכל מחיר; יש לשקול מחדש את מעמד החיים והמוות. אילו, למשל, היינו מחשיבים תינוק מבחינה חוקית כוולד רק בגיל יומיים, זה היה מאפשר לבדוק אם הוא 'שותף סביר לחברה האנושית'. אולי היה רצוי גם להגדיר אדם כמת מבחינה חוקית כאשר הוא עובר את הגיל 80 או 85, ואז, יימנע שימוש בציוד רפואי יקר עבורו...

אם פיתוחים ביולוגיים חדשים ידרשו הערכה מחודשת של רעיונות אתיים, כיצד ישתכנעו האנשים לאמץ את המצב החדש? ברור שעל ידי חינוך, ו[הדובר] סובר שאין לתת לילדים חינוך דתי. במקום זה, הם צריכים ללמוד את הגישה המדעית המודרנית לגבי מקום האדם ביקום, בעולם ובחברה, ואת טבע האמת המדעית. לא רק ערכים דתיים מסורתיים חייבים להיבחן מחדש, אלא גם מה שאנחנו מכנים בטעות השקפות חברתיות ליבראליות. ברור לעין שלא כל בני האדם נולדו שווים וברור שבשום אופן אין כל הגזעים מוכשרים באותה מידה."

יחד עם זאת הצהיר כתב-העת שהמרצה "הבהיר שהוא לא ממליץ על הדברים כמו שהם, אלא רק מעוניין לבחון את אותן דרכים שעשויות לאלץ את החברה לשקול מחדש את האתיקה הקונבנציונאלית".

מי יכול להיות האדם הזה? במה הוא דוגל?

ראשית, הוא מאמין שהמוסר יחסי לחלוטין. אנחנו יכולים להגדיר מחדש חיים ומוות. החיים יתחילו בגיל יומיים, אם זה מה שנחליט. החיים יסתיימו בגיל 80 או 85 אם זה מה שנגיד. זה לא רצח להרוג מישהו, בתנאי שהגדרנו אותו או אותה מחדש בתור 'כבר לא בן אדם'.

אין ספק שהצעותיו גם גזעניות. בעצם, הגישה התיאורטית שלו דוחה רבות מהאמונות הרווחות שקיבלה החברה המערבית המודרנית בתור ערכי יסוד. באופן מעניין הוא גם מזהה נכון שהמעכב לביצוע התוכנית שלו הוא החינוך הדתי, כוח שבאופן מסורתי תומך במוסריות. הוא ממקד נכון את מאבקו, משום שהיהדות במיוחד השמיעה תמיד את קול המוסר, אפילו בעולם שירד מהפסים. אחת מהאשמותיו של אדולף היטלר כלפי היהודים הייתה שהם השחיתו את החברה בכך שהמציאו את המצפון.2

רעיונותיו של הדובר אולי מזכירים את אלה של אדולף היטלר או של דייויד דיוק, אבל הדובר אינו אחד מהם. אילו היה הדובר גזען גלוי, חבר בתנועת שוליים, היינו יכולים לפטור אותו בקלות יתרה. אולם, למרות שהציטטה עלולה להישמע כמובאה מתוך מיין קאמפף, היא בעצם מובאה מתוך כתב-העת המדעי היוקרתי "Nature", שני בנובמבר 1968. 3

למרות שהציטטה עלולה להישמע כמובאה מתוך מיין קאמפף, היא בעצם מובאה מתוך כתב-העת המדעי היוקרתי "Nature", שני בנובמבר 1968.

מדוע לא עלתה מחאה מהעולם המדעי? אפילו אם הדובר עצמו לא בהכרח תומך בהשקפות שאותן הוא מבטא, למה לא קמה זעקה שבחברה מוסרית אסור אפילו לשקול רעיונות כאלה?

משום שהדובר, יחד עם תמיכתו הברורה בדעות בלתי-מוסריות וגזעניות, היה גם חתן פרס נובל. מי הוא היה? פראנסיס קריק, המדען האנגלי שזכה בשנת 1962 בפרס נובל לרפואה ופסיכולוגיה, על גילוי המבנה הסלילי הכפול של ה-DNA (חומר המַפְתח בתמסורת התכונות התורשתיות). ההילה והאמון שנבעו מהגילוי המדעי של מבנה חומצת הגרעין, עיוורו אותנו מלהבחין במסר החתרני של דבריו. עד כדי כך מעניק האישור המדעי למדען הילת יושר מוסרי!

מה הניע את קריק לדגול במודל מזוויע כזה של העתיד? לפני שנענה, בואו נבדוק ציטוט נוסף, מתוך מאמרו של ד"ר מיכאל תלר4 "האָמנות והמדע של הריגת ילדים וישויות בלתי רצויות אחרות", שפורסם בביטאון " California Pediatrician" (רפואת ילדים - קליפורניה) – סתיו 1992:

"רופאים ברייך של היטלר נטלו חלק בתוכניות שעוצבו על ידי רופאים אחרים - להרוג את חוליהם הכרוניים, להשמיד תינוקות בעלי פגמים תורשתיים ועיוותים קוגניטיביים ולעקר אלפי קורבנות בניגוד לרצונם. עד לנפילתו המוחלטת של הרייך השלישי, עיקרו רופאים גרמניים לפחות 460,000 גברים ונשים שאובחנו כבלתי מתאימים או מופרעים... חיסלו בין 250,000 ל- 300,000 חולים כרוניים באמצעים של הרעבה, שאיפת גז, חומרי הרדמה והזרקת רעל; הרגו בגז ושרפו בקרמטוריום למעלה מ-10,000 תינוקות וילדים עם ליקויים החל במומי לב מולדים ועד לאפילפסיה". בספרו "רופאיו של היטלר", הראה קטר שבשנת 1939 היו כמעט 50% מכלל הרופאים הגרמניים חברים במפלגה הנאצית. נאמנותם האמיתית לדוקטרינה הנאצית נראית ברורה יותר בהשוואה לחברה הגרמנית בכללותה: בשנת 1937, למעלה מ-7% מכלל הרופאים הגרמניים התגייסו לאס-אס - שיעור הגבוה פי 14 מזה שבאוכלוסייה הכללית.

חשוב להבין שקטע זה עוסק ברופאים גרמניים שהורגים את אחיהם ובני ארצם האריים. תוכנית השבחת הגזע של הקהילייה הרפואית הגרמנית שראשיתה במאה ה-19, עיצבה את השקפת העם הגרמני, והייתה חלוצה לשואה הגדולה הרבה יותר שהגיעה בהמשך. המפלגה הנאצית בסך הכל שאלה את הפילוסופיה מהרופאים, והשתמשה בטקטיקות הטוטליטריות שלהם, כדי להביא למימוש התוצאות הרעיוניות שלהם. כיצד יכלו רופאים לקחת חלק ברצון רב כל כך בהריגת שכניהם, שלא נזכיר את חלקם בשואה?

צרכי הרייך הפכו לעליונים, כשכל הפרטים משיגים את ערכם רק מתוך שקלול תרומתם לחברה.

זה קרה מפני שהם הצליחו לערער את זכויות הפרט לטובת תועלת המדינה. צרכי הרייך הפכו לעליונים, כשכל הפרטים משיגים את ערכם רק מתוך שקלול תרומתם לחברה. התמיכה המתמשכת באלה שלא הביאו תועלת למולדת, או אפילו גרוע מזה, באלה שהיוו עול על החברה - לא יכלה למצוא צידוק "אתי". האם אין כאן מוטיב מוכר מחיי העולם כיום? (ר' מאמרי טרי שיאבו – הדילמה המוסרית).

ניתן לטעון שהעובדות בגרמניה הנאצית הן בבחינת פרט שאינו מעיד על הכלל. האומנם?

בשנת 1924 כתב היטלר את המהדורה הראשונה של גילוי הדעת שלו - מיין קמפף, כשהוא פורש בבירור את השקפת עולמו, השקפה שנמצא בה מקום רק לגזע העליון. בשנת 1927, עשר שנים טרם בחירתו של היטלר לקאנצלר, וכמעט 15 שנים לפני ניסוח "הפיתרון הסופי", ראו אור המילים הבאות בארצות הברית:

"כבר ראינו יותר מפעם אחת ששלום הציבור עלול לדרוש מטובי אזרחיו את חייהם. יהיה זה מוזר אם הוא לא יוכל לדרוש מאלה שכבר מוצצים את כוח המדינה להקרבה הפחותה הזאת... טוב יותר לעולם, אם במקום להמתין עד שמפגרים יוצאו להורג על פשעיהם, או ימותו מרעב בשל רפיון שכלם, תוכל החברה למנוע מאלה שבבירור אינם מתאימים, להמשיך את זרעם. העיקרון שתומך בחיוב במתן חיסונים רחב דיו לכריתת חצוצרות. די בשלושה דורות של מפגרים."

כמו הציטוט מד"ר קריק, גם הציטוט הזה קרוב לשקף את הדוקטרינה הנאצית. בדיוק כפי שהיטלר טען שיהודים ובלתי-רצויים אחרים בבית הגרמני, מוצצים את עוצמתו של הצבא הגרמני הגדול והם שגרמו לאבדותיו במלחמת העולם הראשונה, טען המחבר הזה שצאצאים מפגרים מוצצים את כוחה של ארצות הברית. אבל המחבר אינו נאצי. המחבר אינו דיקטטור טוטליטרי. המחבר הוא אוליבר וונדל הולמס, הבן. שופט, חבר בבית המשפט העליון האמריקני, מתוך דעת הרוב שלו בתיק של בוק-נגד-בל משנת 1927. 5 החלטה זו של בית הדין העליון האמריקני התבססה על הדעה הרווחת של השבחת הגזע בראשית המאה העשרים.

הביולוג ההתפתחותי הידוע, סטפן ג' גולד, חקר את התיק הבלתי ייאמן הזה וחשף סיפור נורא6: נערה נורמלית לחלוטין עוקרה בניגוד לרצונה משום שהפכה לאם מחוץ לנישואין לאחר שנאנסה. כדי להבטיח שבית המשפט יאשר את זכות המדינה לעקר בכפייה את אותם האזרחים שנמצאו בעיניה כבלתי ראויים, היו משתמשים ברופאים ובאחיות שהפיקו דיווחים כוזבים על פיגור של התינוק, אם התינוק, וסבתו.

מר הולמס פתח את החלטת בית הדין העליון שלו במלים: "קרי בוק היא אישה לבנה רפת-שכל שנשלחה ל'סטייט קולוני'... היא בת לאם רפת-שכל באותו מוסד, ואם לילד בלתי חוקי ורפה-שכל".

כך, בסוף חוות הדעת אנחנו מגיעים להצהרתו המפורסמת של אחד מהמשפטנים הגדולים ביותר של ארה"ב: "שלושה דורות של מפגרים, זה מספיק."

השבחת גזע, כמושג, הייתה פופולארית מאוד בארה"ב עד שהנאצים הלכו אתה "קצת יותר מדי רחוק", והוציאו לה "שם רע".

תהיה זו טעות חמורה להניח שאנשי המקצוע הרפואיים שהעידו בדיון חשוב זה היו פשוט "תפוחים רקובים". לארה"ב, ובעיקר לאנשי המקצוע הרפואיים, הייתה היסטוריה ארוכה של מעורבות נרחבת בתוכניות להשבחת הגזע. למעשה, השבחת גזע הייתה נהוגה באופן נרחב בארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה. השבחת גזע, כמושג, הייתה פופולארית מאוד עד שהנאצים הלכו אתה "קצת יותר מדי רחוק", והוציאו לה "שם רע".

כדי להבין את מלוא עומק השחיתות של תנועת השבחת הגזע בארה"ב (תנועה שהתקבלה באהדה גם במדינות מתורבתות אחרות), צריך רק להתבונן במודל להצעת חוק העיקור כפי שנכתב על ידי הארי לפלין, מפקח במשרד האמריקני להשבחת הגזע בשנת 1922, 7 ואשר שימש בסיס ליותר משלושים מדינות שהעבירו חוקים להשבחת הגזע בשנות השלושים.

"...כדי למנוע הולדתם של אנשים בלתי כשירים מבחינה חברתית בגלל תורשה פגומה, על ידי אישור וביצוע עיקור, לשם השבחת הגזע, של הורים פוטנציאליים מסוימים שנושאים תכונות ניוון תורשתיות".

מהן "תכונות ניוון תורשתיות" שעליהן ממליץ משרד השבחת הגזע האמריקני לבצע עיקור כפוי? מר לפלין מציע רשימה שכוללת "עיוורים, כולל בעלי ליקויי ראיה חמורים; חרשים, כולל בעלי ליקויי שמיעה חמורים; ונתמכים, כולל יתומים, אומללים למיניהם, חסרי-בית, קבצנים ויצאניות." אמנם רוב המדינות לא הרחיקו לכת כמו הצעתו של מר לפלין, אבל כפי שמתאר ד"ר גולד במאמרו, בשנת 1935 בוצעו קרוב ל-20,000 עיקורים כפויים בארה"ב, כמעט מחציתם בקליפורניה.

לרוע המזל, בעוד שאמריקה עיקרה רק עשרות אלפי אנשים, הנאצים, בהנהגת מקצוע הרפואה שפיתח את תוכנית הגזע הנאצית ותמך בה, ביצעו את תוכניתו של מר לפלין באדיקות, כשהם מעקרים מאות אלפי אנשים (גרמניים), שרובם "רפי שכל" וקרוב ל-4,000 רק משום שהיו עיוורים או חרשים.

אחת מהדוגמאות הגסות ביותר של המנטליות שהובילה אנשים נורמליים בדרך כלל, ליצור חוקים שמאפשרים עיקור כפוי והשבחת גזע, יכולה להתגלות מתוך מחקר העגבת, שנערך על ידי שירותי הבריאות הציבוריים של ארה"ב, החל בשנות השלושים. כפי שמתאר ג'יימס ג'ונס בספרו "Bad Blood" (דם רע),8 נערכו תצפיות על גברים שחורים, עניים וחסרי השכלה, כדי לבדוק את השפעותיה של מחלת העגבת בשלב השלישי שלה, כאשר היא לא מטופלת, ולשם כך נמנעה מהם האפשרות לקבל כל טיפול שהוא, אפילו לאחר שהתגלה שהפניצילין יעיל לריפוי המחלה. ה"ניסוי" המשיך עד לשנת 1972, כשמאמרים רבים מתפרסמים במשך הזמן ומציגים את הממצאים בביטאונים רפואיים יוקרתיים. הנזק שהניסוי היחיד הזה הביא, בשחיקת האמון באנשי הרפואה בתוך הקהילה השחורה, אינו ניתן לשיעור.9

זה מה שקורה כשתחום הרפואה מפקח על עצמו.

מהו החוט המקשר בין כל המקרים ההיסטוריים שתיארתי? איזו פילוסופיה כורכת יחדיו את הרצאתו של פרנסיס קריק, רופאי גרמניה הנאצית, החלטת בית המשפט העליון של אוליבר וונדל הולמס, תוכניות השבחת הגזע האמריקניות, והניסוי המפורסם לחקר העגבת?

בכל המקרים הללו הפכה החברה לפציינט, והפרט לחסר חשיבות.

הגופים האחראיים היו כולם אנשים המסורים למין האנושי. המכנה המשותף הייתה האמונה שדאגה לחברה עומדת מעל הדאגה לפרט. בכל המקרים הללו הפכה החברה לפציינט, והפרט לחסר חשיבות. השאיפה לעזור למין האנושי על חשבון כל אדם היא זו שהובילה לפשיטת הרגל המוסרית.

זו הסיבה שבגללה חייבים להורות אתיקה לסטודנטים לרפואה, ושבתי-חולים זקוקים לצוותות פיקוח מוסדיים ולוועדות אתיקה. כשמקצוע הרפואה סוטה מהמנדט שניתן לו לשמור על החיים והבריאות ונכנס לתחום המדיניות החברתית, הוא מסתכן בהתאמת עצמו לכוחות מושחתים שעלולים לגרום לו לסטייה בלתי ניתנת לשיעור.

במציאות היום קיימות כמה השקפות אתיות שמתחרות על לב הציבור. לכן חשובה כל כך ההשקפה היהודית לגבי האתיקה הרפואית. יש לנו הרבה מאוד לתרום לדיון החברתי.

במאמר הבא שלי, אסביר את תשתית השקפת היהדות לגבי האתיקה הרפואית, במה היא שונה מהגישה הכללית, וכיצד היא עשויה למנוע סטיות מהסוג שתיארתי לעיל.

המאמר הבא: אתיקה רפואית יהודית – לשם מה?

1.הניסוי של מילגרם היה ניסיון מדעי בפסיכולוגיה חברתית, שנערך על ידי הפסיכולוג סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל, וניסה לאמוד את מידת נכונותם של הנבדקים לציית לבעלי סמכות, שהנחו אותם לבצע פעולות שעמדו בניגוד לתפיסתם של הנבדקים. ד"ר מילגרם הראה שהאדם הממוצע יבצע פעולות סדיסטיות כלפי אנשים חפים מפשע, אם ההנחיה לעשות זאת תבוא מפיו של "בעל חליפה לבנה". ר' מילגרם ס. (1974), ציות למָרוּת (Obedience to Authority).
2. "המצפון הוא המצאה יהודית. זהו מום, כמו ברית מילה... אין דבר כזה באמת, לא בהיבט המוסרי ולא בהיבט המדעי. האדם החדש צריך להיות האנטיתזה של היהודי." הרמן ראוסשנינג, היטלר מדבר.
3. Nature, 2 בנובמבר, 1968.
4. תלר מיכאל, "אמנות הריגת ילדים וישויות בלי רצויות אחרות". רפואת ילדים – קליפורניה, סתיו 1992.
5. בוק נגד בל - 274 U.S. 200 (1927)
6. גולד סטפן ג', The Flamingo's Smile: Reflections on Natural History (חיוך הפלמינגו: השקפות על ההיסטוריה הטבעית.) וו. וו. נורטון וח', פרק 20, בתו של קרי בוקס.
7. ר' חוקי השבחת גזע (Eugenic Sterilization Laws) מאת פול לומברדו, אוניברסיטת וירג'יניה, ב - http://www.eugenicsarchive.org/html/eugenics/essay8text.html
8. ג'ונס ג'יימס, Bad Blood: the Tuskegee Syphilis Experiment (דם רע, הניסוי בעגבת), ניו יורק, הוצאה חופשית 1993.
9. ר' ג'יזל קורבי סמית "Distrust, Race, and Research" (חוסר אמון, גזע ומחקר), גנזכי רפואה פנימית. 2002 (162: 2458-2463). המחברים חקרו את סוגיית חוסר האמון במחקר ובקהילייה הרפואית, שמעכב גיוס מוצלח של אמריקנים ממוצא אפריקני לניסויים קליניים. הם בחנו הבדלים אפשריים בחוסר האמון על פי גזע ורצו לקבוע באיזה שיעור מסבירים משתנים סוציו-דמוגרפיים אחרים כל שוני בחוסר האמון על פי גזע. הם גילו שיש סיכוי רב יותר שנשאלים אמריקניים ממוצא אפריקני לא יבטחו ברופאים שלהם שיסבירו להם במלואו את חלקם בניסוי, ויצהירו שהם מאמינים שהרופאים שלהם חשפו אותם לסיכונים מיותרים, מאשר הנשאלים הלבנים. לאחר שבדקו קבוצות בקרה על פי משתנים סוציו-דמוגרפיים אחרים, הגזע נשאר בעל תוצאה גבוהה באופן בולט לגבי חוסר האמון. הם הסיקו ש"אפילו לאחר שבדקו על פי חתכים של מעמדות חברתיים, האפריקנים האמריקנים נתנו אמון פחות מהאמריקנים הלבנים. להבדלים גזעיים בחוסר האמון יש השפעות חשובות לגבי החוקרים כשהם משתפים אמריקנים ממוצא אפריקני במחקריהם."

23/6/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) דנה, 22/5/2012 14:03

הטוב שברופאים לגיהנום

רופא כל בשר ומפליא לעשות . יצר לב האדם רע מנעוריו . יש כאלה שזה מחמיר עם חליפת הרופא

(2) מירה אפרתי, 18/10/2006 06:45

חכם וכואב- רק קצה הקרחון

רצוי להסיר את הצעיפים הוורודים המסתירים את האינטרסים של הרופאים שמזמן אינם מתייחסים ברצינות לשבועתם או להתחייבותם לרפא. מה שנחשב היום - כמה כסף ואם כרוך בכך כבוד, ממש מקומם, הנושא עליו כתבת הוא רק קצה קצהו של הקרחון, ראוי לעשות סדרת כתבות כי בנפשנו הדבר. תודה, על שהינך מוכן להתמודד פנים אל פנים מול התופעה המאוסה.

(1) עזר, 17/10/2006 12:08

מר דניאל אייזנברג, תודה.פתחת אותי לקוי חשיבה שלא היו קיימים אצלי עד לקריאת מאמר מוקפד זה. אני אמנם לא קשור לתחום בשום צורה אך עניין של הפיכת החברה לסוג של פרט הינו עניין גדול היום בהרבה תחומים ואל לנו לשכוח שכל אדם הוא עולם ויש להתייחס אליו כך. שוב תודה , מאמר ענייני ומקסים.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub