לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ניתוח מסוכן להצלת חיים

ניתוח מסוכן להצלת חיים

האם ההלכה היהודית מתירה לעבור ניתוח, שהסיכון למות בו גבוה?

מאת

אישה בת 75 מאובחנת כסובלת מהיצרות חמורה של אבי העורקים, אבחנה שמשמעותה, סיכויים גבוהים של מוות תוך שנה. נאמר לה, שקיים טיפול כירורגי לבעיה שלה, יחד עם זאת, מצבה הגופני הופך אותה למועמדת לניתוח ברמת סיכון גבוהה, העלולה למות על שולחן הניתוחים. בכל אופן, אם היא תצליח לעבור את ניתוח החלפת המסתמים בשלום, בעיית הלב שלה תיפטר והיא תוכל לחיות עוד שנים ארוכות.

בהתחשב בערך הרב שהיהדות מיחסת לכל רגע של חיים, והאיסור לקצר את חייו של האדם אפילו ברגע, האם ההלכה היהודית מתירה לבצע את הניתוח?

ארבעה מצורעים

לפני שלוש מאות שנה, נשאל הרב יעקב רייסכר (1670-1733)1 "האם חולה במצב קריטי, שתוחלת החיים שלו עומדת על ימים ספורים, ושהרופאים איבדו כל תקווה להחלמתו, יוכל לעבור ניתוח ניסיוני, שעלול לרפא אותו או להרוג אותו מיד?" הרב קבע תקדים הלכתי, בכך שהתיר לחולה לסכן את החיים הקצרים שעמדו לפניו אם לא ינותח, עבור הסיכוי לחיים ארוכים יותר, באמצעות ניסיון ריפוי מסוכן.

הרב רייסכר הביא הוכחה ברורה לכך, מתוך סיפור מרתק בנביא.2

 

צבא אשור, שלא היה מוכר ביחסו העדין לשבויי מלחמה, צר על ירושלים וגרם לרעב קשה. ארבעה מצורעים ששהו מחוץ לחומות העיר ועמדו לגווע ברעב, אמרו זה אל זה: "אם אמרנו נבוא העיר, והרעב בעיר, ומתנו שם. ואם ישבנו פה, ומתנו. ועתה, לכו ונִפְּלה אל מחנה ארם, אם יחיונו – נחייה, ואם ימיתונו – נמות."

התלמוד3 משתמש בסיפור זה, כדי להצדיק סיכון תקופת חיים קצרה, עבור סיכוי כלשהו לחיים ארוכים. התלמוד אומר:

אמר ר' יוחנן...ודאי מת, מתרפאין מהם [משתמשים בריפוי שיש בו סכנה]. מת, יש כאן חיי שעה [מה עם החיים הקצרים שוודאי עוד נותרו לו עד למותו]?" לחיי שעה לא חוששים. ומנין שלא חוששים לחיי שעה. שכתוב "אם אמרנו נבוא לעיר וגו'". [סיפורם של המצורעים המובא לעיל].

 

שאלה של חיים או מוות

עד כמה צריכה להיות תוחלת החיים קצרה, כדי להצדיק הימור על ימי החיים הנותרים ועד כמה אמור הריפוי להיות יעיל? טווח הדעות בדיון זה, נע מ"למעלה מ-50% סיכויי החלמה", עד "אפילו סיכוי החלמה רחוק". בעוד שהרב רייסכר והתלמוד עוסקים במקרים של תוחלת חיים בת ימים ספורים בלבד, גדולי הרבנים של המאה העשרים, הסבירו בבירור, שאפילו תקופות ארוכות יותר, נחשבות עדיין כתקופות חיים קצרות בעיני ההלכה היהודית.

הרב חיים עוזר גרודזינסקי (1863-1940), מנהיג יהדות אירופה במאה העשרים, נשאל לגבי ניתוח מסוכן לחולה, שתוחלת החיים המקסימאלית שלו הייתה שישה חודשים. הוא ענה, שבהתבסס על התלמוד ועל הפסיקה ב"שבועת יעקב", אדם רשאי לעבור ניתוח מסוכן, גם אם קיים רק סיכוי רחוק להחלמה, ושברור שאין הבדל בין תקופת חיים קצרה של מספר ימים או מספר חודשים4.

הרב משה פיינשטיין (1895-1986), הסמכות ההלכתית הגבוהה באמריקה, קבע בבהירות, שכל תוחלת חיים של מתחת לשנה, יכולה להיחשב כתקופת חיים קצרה. בשתי תשובות, במרחק של 11 שנים זו מזו, הוא חוזר על העמדה, שטיפול מסוכן מותר, אפילו אם קיימים סיכויי החלמה רחוקים בלבד.5

מספר סמכויות רבניות דרשו, שהטיפול יהיה מפורסם כיעיל למחלתו של הפציינט. קיים שוני מהותי בין טיפול, שידוע שהוא עוזר, אבל גם מסוכן מאוד, לבין טיפול ניסיוני לחלוטין, שאין כל יסוד להאמין, שהסיכון מבטיח איזושהי תמורה. במקרה הראשון, יודעים שהטיפול מתאים, אבל מסוכן. במקרה השני, אנחנו אפילו לא יודעים אם הטיפול המסוכן יוכל בכלל לעזור.

האם מותר לאדם לסכן חיים, על מנת להקל על כאב בלתי נסבל, במצב שאינו מסכן את החיים?

שאלה מרתקת הקשורה לנושא היא: האם מותר לאדם לסכן חיים, על מנת להקל על כאב בלתי נסבל, במצב שאינו מסכן את החיים. לפני 250 שנה, פסק הרב יעקב עמדין (1697-1776),6 שבמקרה כזה מתירים לחולה לעשות כרצונו, משום שלעיתים הוא מתרפא וניצל. יחד עם זאת, הוא פסק מאוחר יותר, שסבל שאינו כרוך בסכנה, אינו ראוי לסכן את החיים בגללו ולעבור ניתוח מסוכן. אסור לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה אפשרית, גם אם רבים עשו זאת וניצלו, היות ורבים זרזו את מותם בניתוח כזה.

הקונצנזוס בין המומחים בהלכה היהודית הוא, שאין לקחת סיכון רציני, במצב שאינו מסכן חיים.

בהתבסס על כל השיקולים הנ"ל, כל הדעות יאפשרו לחולה שלנו לעבור ניתוח השתלת שסתומים מסוכן, אם סיכויי ההצלחה יהיו מעל 50%. אם הסיכויים יעמדו על פחות מ- 50%, רוב הפוסקים עדיין יאפשרו את הניתוח, בעוד שחלקם אולי לא יתירו אותו. בכל אופן, קיימת הסכמה מלאה בהלכה היהודית, שהחולה לא חייב לעבור טיפול מסוכן, אפילו אם משמעות הדבר היא מוות ודאי.

מקורות

1. שבועת יעקב ג', ע"ה
2. מלכים ב' ז', ג'-ד'
3. עבודה זרה כ"ז ע' ב'
4. שו"ת אחיעזר, יורה דעה ב', י"ז,ו'
5. אגרות משה, יורה דעה ג', ל"ו; חושן משפט ב',ע"ד
6.מור וקציעה, מובא בציץ אליעזר ד',י"ג

 

13/5/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אריאל, 16/6/2012 18:09

כמובן, אין לשכוח: אסור לפסוק הלכה מתוך מה שכתוב כאן!

אלא צריך לגשת לפוסק הלכה ידוע, ולשאול אותו - הוא בעל הסמכות לתת תשובה. (לדוג': הרב שטיינמן)

(4) תמר לפיד, 31/5/2012 15:43

יישר כוח על המידע החשוב מכל!

ואיך נאמר כל המציל נפש בישראל כאילו הציל עולם ומלואו.

(3) elad, 13/5/2012 13:05

תודה רבה ישר כח יפה ומעניין

(2) יעל, 30/11/2005 09:57

ממש מרתק!

נהניתי להחכים!
יישר כח!

(1) אנונימי, 28/11/2005 04:25

מרתק

מאמר מעניין ומרתק

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub