לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה..."

הד"ר לביולוגיה החמיא מאוד לאינטליגנציה של האבולוציה, אך האם אין כאן סתירה פנימית? תגובה לכתבה הפופולארית "איך החיידקים שולטים בנו".

מאת

בכתבה "איך החיידקים שולטים בנו" מאת אורן הוברמן ,שפורסמה במוסף השבת של עיתון כלכליסט ב-2 לפברואר 2012, מתואר מחקרו המרתק של ד"ר ברוס גרמן, פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה דייוויס. פרופסור זה כבר השקיע יותר מעשר שנים(!) בבירור נקודה אחת, מסוימת מאד, בנוגע לחלב אם.

חלב אם מורכב מחומרים רבים – שומנים, חלבונים, סוכרים וכו', אך מסתבר שיש בתרכובת הזו נקודה אחת שהיא חידה: חמישית (ליתר דיוק: 21%) מהסוכר שבחלב האם, עשוי מחומר שאף תינוק אנושי אינו מסוגל לעכל. איך אפשר להסביר דבר שכזה?

את הרקע והלוגיקה שהמריצו את הפרופסור להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה בפתרון חידה זו הסביר ד"ר גרמן בראיונו לכלכליסט: "במשך שנים האמינו שזו טעות אבולוציונית, אבל זה לא ייתכן. חלב אם עוצב על ידי 200 מיליון שנות אבולוציה... וכל רכיב בו אמור להיות מדויק על שבריר האחוז, משום שכל מחסור עלול להזיק לתינוק. 21% מבוזבזים פשוט לא מסתדרים עם זה".

כיון שלא יתכן ולא יעלה על הדעת שיש כאן אי דיוק, היה שווה להשקיע את כל המאמצים למצוא את התועלת של הסוכר המסתורי. בעקבות כל מיני כיוונים שנבדקו ולא העלו כל תוצאה, נולד לבסוף הרעיון שמא הסוכר הבלתי-מתעכל לא מיועד לתינוק, אלא למישהו אחר, שחי בתוך התינוק. הפרופסור וצוותו בודדו את הסוכר המסתורי ומזגו אותו למאות צלוחיות פטרי. הם בדקו סדרה של כ־400 זנים שונים של חיידקים שחיים בדרך כלל במערכת העיכול האנושית, לראות אם ימצאו איזה חיידק שיכול לנצל את הסוכר. אף זן לא שרד. החיידקים לא הצליחו לפרק את הסוכר וגוועו ברעב. החידה עדיין נותרה בלתי פתורה.

אחר שנתיים של ניסויים ללא תוצאה, בשנת 2009, הם הגיעו לבדיקת חיידק ושמו "ביפידובקטריום לונגום", ובקיצור: "ביפידו". ולמה רק אז בדקו אותו, ולא מלכתחילה? מפני שזהו תת־זן של חיידק זניח, שבגופם של בני אדם בוגרים כמעט ואינו קיים. לפיכך, הוא היה בתחתית הרשימה.

אבל אז נכונה להם הפתעה נעימה! הביפידו מילא את צלחת הפטרי

אבל אז נכונה להם הפתעה נעימה! הביפידו מילא את צלחת הפטרי. סוף סוף נמצא החיידק שאוכל את הסוכר הבלתי-מתעכל שבחלב אם!

פתרון זה, הוביל מיד לשאלות נוספות: האם החיידק הזה אכן נמצא בגופם של תינוקות? ואם כן, איזו תועלת יש בו? ו"למה דווקא הוא..."?

למזלו של ד"ר גרמן, נמצאה עבודת מחקר שנכתבה על ידי ד"ר קוניג, ביולוג מולקולרי מאוניברסיטת קורנל, שסייעה לו בתהיותיו. ד"ר קוניג חקר זה מכבר את סוגי החיידקים המצויים בחיתול המלוכלך של תינוק, במשך שלבי גדילתו בשנתיים הראשונות של חייו. הוא תיעד עשרות סוגי חיידקים שבאו והלכו לאורך השנתיים הללו, והחיידק המשמעותי ביותר - היה תת־זן של חיידק נדיר בשם... ביפידו.

"כשמצאתי את העבודה שלו הבנתי שקלענו", סיפר ד"ר גרמן. אלא שהשאלה הסופית עדיין נותרה פתוחה. בשורה התחתונה, איזו תועלת יש בו? מה עושה חיידק זה עבור התינוק?

בבדיקות מקיפות ודקדקניות, לא נמצאה שום תועלת ישירה מהימצאות החיידק, עד שעלו על התשובה. אכן, אין כאן תועלת ישירה. אבל, בכל אופן, יש תועלת עצומה מעצם המצאות החיידק שם. היתרון שיש לו (על פני שאר כל החיידקים) טמון בעובדה שרק הוא יכול לעכל את הסוכר הזה, והדבר גורם לו להתרבות מואצת. הוא מגיע מאפס לטרליון בזמן קצר מאד, ולא משאיר שום מקום לכניסת חיידקים אחרים שיכולים להזיק לתינוק. וכך, יש לרך הנולד הגנה נפלאה מכל מיני מזיקים שונים ומשונים.

"...ובאופן מעניין", מסביר ד"ר גרמן, "זה קורה בדיוק בתקופה שבה לתינוק אין כמעט שום הגנה מפולשים. אין לו מערכת חיסון, נוגדנים או מיצי קיבה, ולמעשה הביפידו הוא שמגן עליו מבפנים, והוא ממשיך לעשות את זה כל עוד יש לו אספקה של חלב אם".

ועכשיו, לשורת הסיום שבגללה למעשה נכתב מאמר זה (שהיא בעצם סיכום של מחקר של יותר מעשר שנים – אז נא לקרוא בהתפעלות המתאימה): "חשוב על האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה", הוא מציע למראיין...

אך המשפט הזה, "האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה", הוא למעשה חסר משמעות. זה כמו לרקוד בו זמנית בשתי חתונות. יש כאן דבר לגמרי לא הגיוני, בלתי אפשרי, סותר מיניה וביה. נסביר.

"אבולוציה" פירושה מקרה, צ'אנס, מזל גמור. כמו זריקת קוביות, כמו משחק קלפים. לוטו.

"אסטרטגיה" פירושה תכנון, התקדמות מתוכננת לקראת מגמה ידועה. ידיעת המטרה אליה חותרים.

אין 'תכנון' ל'מזל', הם הפכים.

אין 'חכמה' ל'מקריות', הם הפכים.

ואם כך, אז גם אין 'אסטרטגיה' ל'אבולוציה'.

חלב אם

הנחת היסוד שגרמה לו לד''ר גרמן להבין, שאכן "כל דבר מדויק עד שבריר האחוז" ושלכל תופעה תימצא לבסוף סיבה, היא – שלא יתכן בטבע דבר שהוא טעות. והוא צדק. אך במיוחד לאור התוצאות של המחקר שלו עצמו, ההיגיון עצמו מחייב להסיק שתהליך ה'אבולוציה', שהוא מקרי ביסודו, אינו עונה על השאלה הגדולה של המורכבות המפליאה של הטבע. וזוהי בדיוק גם הסיבה שגרמה לאותו הד"ר להאניש ולהחיות את האבולוציה בסוף הריאיון עמו, ולייחס לה מהלך אינטליגנטי ומתוכנן כמו אסטרטגיה.

אנסה להסביר את כוונתי ביתר פירוט.

חלב הוא נושא מרתק לכשעצמו. האם חשבתם על כך אי פעם? הפרה אוכלת רק עשב ושותה מים, והיא מייצרת חלב. ממה? אין הרבה אופציות, החלב מורכב מעשב ומים, הם חומרי היסוד. וזהו. עכשיו נשאל: איך הפרה יודעת לפרק את העשב לגורמים, להרכיב אותם מחדש וליצור חלב? באיזה בית ספר לכימיה היא למדה לעשות את זה?

הגמישות של חומרי הגלם, שתמיד מובילים למוצר הסופי המושלם, מדהימה

גם האמהות שלנו 'יודעות' לייצר חלב. ממה? לא משתיית חלב, אלא מסלט ומיץ תפוזים, או מפירות ותפוחי אדמה ותה צמחים. הגמישות של חומרי הגלם, שתמיד מובילים למוצר הסופי המושלם, מדהימה. ואיך האיכות של התוצר שלהן? כל בר דעת יודע שאין מה להשוות בין חלב אם לתחליפי החלב.

ומתי מתחילה האם לייצר חלב? בדיוק ביום שהתינוק נולד. אבל זה לא נגמר בזה. בזמן הלידה, התינוק עדיין חלש. המערכת שלו אינה מוכנה כל כך לעכל חלב רגיל של אמא, זה כבד מדי. הוא גם זקוק לתמיכה חזקה במיוחד במערכת החיסון, שלא היתה פעילה עד כה. אז זהו, שבתקופה הראשונה של חיי התינוק אין האמא מייצרת חלב, אלא נוזל אחר ושמו "קולוסטרום". יש לו תרכובת שונה, הוא קל יותר לעיכול, והוא תומך במערכת החיסון בהרבה נוגדנים ש'בדיוק' חסרים לתינוק. גם הרירים של מערכת העיכול חלשים מאד, ובקולוסטרום יש חומר מיוחד שמשמש הגנה לרירים חלשים אלה... והרשימה של התכונות המיוחדות שבקולוסטרום היא עוד ארוכה, ויש בו בדיוק מה שצריך. ממש מאכל 'מושלם'. לא חסר בו כלום, ואין בו שום דבר מיותר. לאט לאט, ככל שהתינוק מתפתח, והצרכים שלו משתנים, גם הנוזל משתנה בהדרגה מקולוסטרום ונהפך לחלב. והכל מאותם אברים, ומאותה דיאטה של האמא.

ועדיין לא הזכרנו את עניין הכמויות. כשהתינוק נולד, ביום הראשון הקיבה שלו קטנטנה, ואינה יודעת עדיין 'להמתח'. הוא יכול לאכול לכל היותר 5-7 מיליליטר. כשמגיע ליום השלישי בחייו, הוא כבר יכול להכיל 22-30 מ"ל. וכן הלאה, עד שביום השביעי הוא כבר מכיל 45-60 מ"ל. בשלב זה כבר בוודאי ניחשתם שגם הכמויות של ה'קולוסטרום' שמייצרת האמא הן 'ב-ד-י-ו-ק' באותן הכמויות שמתאימות לתינוק. ביום הראשון היא מייצרת רק מעט, ועם ההתקדמות היא מכפילה ומשלשת את הייצור, כל יום והכמות המדויקת שלו!

כל אלה, ראשי פרקים בלבד מהפלא של חלב האם, אליו הגענו מחיידקי ה"ביפידו" המלווים את התינוק במשך כל תקופת היניקה...

יש גבול למזל

יש גבול מסוים, עד היכן ההיגיון יכול לקבל את האפשרות שהכול הוא במזל, וב'פוקס'. דומני, שאת הגבול הזה כבר עברנו מזמן. לא מתיישב על ההיגיון לומר שב'מקרה' בלבד הגיע תהליך מורכב ומסובך, מעבר לכל היכולת של כל מדעני העולם גם יחד. לא יתכן, שבתהליך אקראי לחלוטין נוצר מצב בו אין אף דבר החורג ב'שבריר אחוז' מהשלמות שלו.

יש גבול מסוים, עד היכן ההיגיון יכול לקבל את האפשרות שהכול הוא במזל

תיאוריית ה'אבולוציה' מסתמכת על ברירה טבעית, על הישרדות של החזקים, שרכשו תכונות טובות במקרה. ולפיכך עצם הנחת היסוד שלא תיתכן מציאותו של חומר ניטראלי – לא מועיל, וגם לא מזיק – שגויה. שהרי תהליכים אקראיים, בשילוב ברירה טבעית, יביאו להישרדותם של היצורים המוצלחים ביותר – אבל לא בהכרח המושלמים (וליתר דיוק, לא תיתכן שלמות בתהליכים אקראיים). תינוקות מסוגלים לשרוד גם בלי חלב אם ומרכיביו המופלאים – ויעידו על כך רבבות התינוקות ששורדים למרות שהם ניזונים מחלב פרה מוחמץ, חלב שומשום, חלב שקדים וכמובן מתחליפים משוכללים ומורכבים יותר - שאינם מושלמים.

ההיגיון הבריא מחייב, אפוא, שאכן עומדת אסטרטגיה מבריקה מאחורי ייצור החלב, אך היא לא שייכת לאבולוציה העיוורת אלא ל"אינטליגנציה עליונה" שמכוונת את הדברים, ולפי המורכבות המסחררת נוכל גם להסיק, שהיא נעלית מעל לכל השגה אנושית. נוכל לקרוא לאינטליגנציה זו "בורא" (או "אלוקים"), או כל שם אחר שנבחר. אבל ברור שאינטליגנציה זו קיימת ואי האפשרות להתחמק מהידיעה הזו, היא זו שגרמה לאותו הדוקטור לסתור את עצמו ולשייך אינטליגנציה לתהליך אקראי במשפט הסיום של הריאיון עמו.

זהו הגיון פשוט... אבל תנאי יש, והוא: שיהיה הגיון אובייקטיבי, בלתי משוחד. ברגע שיש רצונות נוספים, ברגע שיש שיקולים צדדיים, קשה להגיע לבהירות, ואפילו ייצור סוכרים עבור חיידקי ה"ביפידו" לא יכול לעזור...

26/2/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-5 דיונים

(5) עיינת, 30/8/2012 02:06

הפטריה היוגית מעניין לדעת

על החיידק ה"ביפידו שמעתי במקריות בהקשר לפטרייה היוגית שניזונה מהסוכר שבחלב וגורמת לחיידק הבפידו להתרבות רבים האנשים ששותים את היוגורט הנ"ל אבל אף מדען לא בדק זאת שאלתי יכול להיות שזה מייצר בגוף את החיידק "בפידו? ועם בכלל בגיל מבוגר יותר צריך אותו בגופנו ? לפטרייה מייחסים סגולות של חלב אם מעניין לדעת מה מרכיב אותה ככזאת מחכה לתשובה תודה מראש

(4) א., 17/5/2012 20:04

כתבה שלמה ועל מה (?!)

ועכשיו, לשורת הסיום שבגללה למעשה נכתב מאמר זה (שהיא בעצם סיכום של מחקר של יותר מעשר שנים – אז נא לקרוא בהתפעלות המתאימה): "חשוב על האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה", הוא מציע למראיין... כתבה שלמה ועל מה? על הסקה מוטעית של משפט שכביכול גורם לסתירה. גם איינשטיין התבטא מספר פעמים בצורה שגרמה לבלבול בקשר לאמונותיו, כאשר אמר "אלוהים לא משחק בקוביות" (ואז קופצים כולם וטוענים שאפילו איינשטיין מאמין באלוהים) אך למעשה: מה שקראת על אמונותי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." ~ מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי" ולכל המאמינים שמנסים לערבב אמונה והגיון, על מנת שתיאוריה תחשב מדעית יש כלל בסיסי, חייבת להיות אפשרות להפריכה. אז נסו לחשוב, האם יש משהו שיכול לגרום לכם להפסיק להאמין באלוהים? לא? אז אל תערבבו מדע(הגיון) ואמונה !

יהודה, 23/10/2012 12:34

מהי תיאוריה "מדעית"?

"על מנת שתיאוריה תחשב מדעית, חייבת להיות אפשרות להפריכה". ציטוט דבריך. אתה צודק 100%. ולכן, תיאוריית האבולוציה לדוגמא, היא לגמרי לא מדעית. כי אין דרך להפריך אותה. לעומת זאת, הידיעה במציאות של בורא, אפשר להפריך. איך? תמצא איזה תחום שבו הגיע ע"י מקרה גמור, דבר מורכב כמו הבריאה. ניתן לך הנחה - בדרגת מורכבות שהיא 'חצי' מהבריאה. הנחה נוספת, לכבודך: דרגת מורכבות אחת חלקי אלף מהבריאה. אם תמצא את זה, סתרת את התיאוריה. אם לא מצאת את זה (אפשר לנסות במעבדה!!), אז בינתיים התיאוריה נכונה לפי כל הפרמטרים המדעיים. דוקא ההגיון ןהמדע הטהור מחייבים להאמין בבורא! נכון מענין?

דן, 7/12/2012 17:05

גם אם הוא נצמד לפסקה הכי קטנה - זה לא משנה כלום.

המאמר הנ''ל לא נכתב לאורן הוברמן. סביר להניח שאורן הוברמן לא ראה את הכתבה כאשר היא יצאה וסביר להניח שהוא גם לא הולך לראות אותה. זאת לא מטרתה. אבל מטרתה להציג אותו כדוגמה לאדם שרואה תהליכים חסרי פגם, וממשיך להניח שהאבולוציה אחראית להכל. הכתבה נותנת הסבר למה אבולוציה מקרית כביכול לא יכולה ליצור דברים חסרי פגם. זאת אפילו לא ביקורת, אלא מקרה כללי מתוך הרבה יותר מקרים.

(3) אלישע, 4/3/2012 10:08

כל הכבוד

נהניתי מאוד,אין מילים בפי,אלא רק לשבח ולברך "ברוך הוא וברוך שמו" קטונו מלהבין את כל חוכמתו של הבורא.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub