לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יהדות סופנית

יהדות סופנית

בלי חינוך יהודי, מה הסיכויים של הבנות שלנו?

מאת

'אתגרי החיים', כך קראתי פעם, 'לא נועדו לשתק אותנו, אלא לעורר אותנו להיות מה שאנחנו'. אבל לפני שנוכל להתעורר, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו ישנים. קריאת ההתעוררות שלנו התחילה בזמזום טורדני, שהוביל אותנו אט אט להכרה מבהילה: היהדות שלנו עלולה להגיע לתחנה הסופית שלה.

הייתה לנו הזדהות חזקה עם יהדותנו, אבל חינוך יהודי מינימלי בלבד. בעלי ואני רצינו ששתי הבנות שלנו ירגישו טוב עם היהדות שלהן, ויחד עם זה ייהנו מהרווחים של העולם המערבי. שלחנו אותן לבתי ספר רגילים אך ניסינו לשמור על המסורת. בבית טבלנו בראש השנה תפוח בדבש. היו לנו לביבות בחנוכה, תחפושות בפורים וסדר בפסח. סעדנו סעודות חג, ומדי פעם גם סעודות שבת, עם בני משפחה וחברים.

אנחנו פוסעים כסהרוריים במורד הדרך להתבוללות, והילדות שלנו צועדות בעקבותינו

בדרך כלל עסקו השיחות סביב השולחן בערכים ובזהות שלנו כיהודים. בהתחשב בעולם הפלורליסטי שבו חיינו, תהינו - כיצד נוכל להוריש לילדינו את מה שלדעתנו היה רלוונטי ומשמעותי? האם אנחנו נותנים להם מסרים מבלבלים? בעלי ואני התחלנו להבין שאנחנו פשוט לא עומדים באתגר. אנחנו פוסעים כסהרוריים במורד הדרך לטמיעה רוחנית, והילדות שלנו צועדות בעקבותינו. ידענו שאנחנו חייבים לעשות שינוי.

מה שהוביל אותנו לתהום המסוכנת הזאת הוא החינוך היהודי הרדוד שלנו; וסביר מאוד שהוא יגרום לכך שבנותינו לאו דווקא יתעקשו לשמר את יהדותן, ובן-רגע יסיימו בכך אלפיים שנות שושלת יהודית. רצינו להעניק להן את הכלים להבין את מה שאנחנו חשנו באופן אינטואיטיבי אך לא יכולנו להעביר להן: שלהיות יהודי זה דבר מיוחד ויקר שראוי לשמור עליו, והכי חשוב, להבין למה להיות יהודי. כפי שראיתי זאת, הדרך היחידה לעשות זאת הייתה לקחת אחריות על החינוך היהודי שלהן.

בעיר שלנו היו שלושה בתי ספר יסודיים דתיים, ולכולם היו המלצות חמות. למרות שהמשפחה שלנו לא שמרה מצוות, רצינו מורים שיהיו נאמנים למצוות שאותן לימדו, ואווירה שבה מתלווה הנאה לשמירת המצוות.

ההחלטה להעביר את הבנות מבית הספר הרגיל לבית הספר הדתי הייתה רק ההתחלה. משפחתנו נחשפה לעולם חדש לגמרי, חוץ מזה שהוא היה בעצם עולם ישן למדיי ומלא במנהגים מוזרים... כמו כפרות.

תארו לעצמכם את הפתעתי כשבאחד מימי ספטמבר, זמן קצר אחרי שהעברנו את בנותינו לביה"ס הדתי, עלעלתי בדפי המקומון שלנו ומצאתי שם תמונה של הבת שלי מכיתה ב', עומדת ליד המנהל לבן-הזקן שלה, שמסובב בהתלהבות תרנגולת חיה מעל לראשה; ותארו לעצמכם את שיחות הטלפון שהגיעו מידידים וקרובים שראו אף הם את התמונה... "איך את מרשה לבת שלך להשתתף בטקס אכזרי ופרימיטיבי כזה?" "מי האנשים האלה?" "יצאת מדעתך?!" והיו גם אלה שרצו לדעת במה מדובר. "מה, הם עוד עושים את זה? אני זוכר איך היינו הולכים לכפרות עם סבא שלי." "מה... לתרנגולת יש עבירות?"

למרות שעדיין לא יכולתי לענות על מערכת השאלות הראשונה, לפחות החלטתי לברר את השנייה.

ה'כפרות', שעושים לפני יום כיפור, באות מהמילה לכפר, לסלוח. תרנגול נקרא גם 'גבר' מלשון גבורה. מטרת הטקס הזה היא לעורר בתוכנו רגש חרטה על חטאינו ולהמריץ אותנו לעשות תשובה. אנחנו אמורים לעמוד מול האמת על עצמנו, לחוש כניעה כלפי אלוקים, ולרצות להימנע בכל כוחנו מלעשות עבירות בעתיד.

על פי המחשבה היהודית, ה' מחדש את קיומנו בכל רגע ורגע, ולכן כל חיינו תלויים במעורבותו הבלתי-פוסקת. כשאנחנו עוברים על רצונו, אנחנו מרחיקים למעשה את עצמנו ממקור החיים שלנו. באיזו זכות אנחנו יכולים לצפות מה' לתת לנו קיום מחודש? אם ה' היה דן אותנו במידת ה'דין', ולא ממתק את דינו ברחמים, אז גם עלינו, כמו על אותה תרנגולת חסרת אונים, היה נגזר למות. רק בזכות הטוב האלוקי אנחנו ממשיכים לחיות שנה נוספת.

רצוי לעשות כפרות בבוקר, קרוב לעלות השחר, כשהתרנגול קורא - הכפרות אמורות לעורר אותנו. ו...לא, העוף לא עשה שום חטא - אנחנו הם אלה שצריכים לקחת אחריות על חטאינו ולהתחייב לשפר את עצמנו. מנהג הכפרות מאתגר אותנו לעמוד מול המשימה הקשה של זיהוי המעידות שלנו והעמדתן מול האור. הוא מעורר אותנו לגלות את המהות שלנו, וקורא לנו לשוב לאני האמיתי שלנו.

הרוב נשארו אוהבים ותומכים, ואני הבנתי שהתגובות השליליות נבעו מפחד

העברת הבנות שלנו לבית הספר הדתי הייתה יריית הפתיחה למסענו האישי אל היהדות. היא הייתה גם קריאת התעוררות למשפחה ולחברים שלנו. חלקם הרחיקו את עצמם, משוכנעים שאנחנו – למרות ניסיונותינו להישאר קרובים – גרמנו לריחוק. הרוב נשארו אוהבים ותומכים, ואני הבנתי שהתגובות השליליות נבעו מפחד, מחשש שרמת הנוחיות שלהם תיפגע מתוספת הידע; חשש שאנחנו נשתנה ונשפוט אותם.

בתוך בית הספר הדתי - שהיה עצם הסיבה למתח ביחסים האלה - מצאנו הדרכה ועצה שסייעו לנו לשקם ולחזק רבים מהקשרים. המורות והמנהל של הבנות אהבו את המשפחה שלנו, ורצו לעזור לנו לצמוח בהתאם לרמת ההבנה והרצון שלנו. בטוב ליבם, קבלתם, מחויבותם ליהדות המסורתית ואהבתם לכל יהודי, הם גילמו עבורנו את המאפיינים שבסופו של דבר עזרו לשקם מערכות יחסים ולהסיר אמון וחשש.

הדמויות המקסימות בבית הספר החדש שלנו, כמו הלימודים על הכפרות, אתגרו אותנו להכיר באחריות שמוטלת עלינו לגלות אהבה לחברינו ולבני משפחותינו, להבין את המסורת המקודשת שניתנה לנו במתנה, כמו גם להגן על בנותינו ועל דורות היהודים הנאמנים שאנו מקווים שיצאו מהן.

עשר שנים אחר כך, הסצנה של בתי הקטנה והתרנגולת המסתובבת עדיין חיה בנו; היא פתחה דלת למשפחה שלנו להכיר יהדות מלאה אתגרים והזדמנויות. בתוך הגילוי, מצאתי את התשובות למערכת הראשונה של השאלות ולהרבה יותר מזה, ואני חשה אסירת תודה על ההתנסות הנפלאה בשפע רחמי האלוקים, ועל שזכיתי ברצון עז כל כך להשתנות ולצמוח.

7/3/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) רינה, 30/3/2010 17:57

הבוגרים בממ"ד אולי ח"ו

אלימלך, מאיפה הנתונים הללו? ושנית מי אמר שהם הלכו לממ"ד חרדי הרבה יותר אמיתי ומחזיק מעמד

(3) אנונימי, 7/3/2010 20:51

חשבתם על עליה לארץ?

עד כמה שלא תמיד קל אין כמו לגור במדינה יהודית!

(2) אלימלך, 7/3/2010 16:54

אם בתי הספר הדתיים כ"כ מעולים

למה 25% מהבוגרים מורידים כיפה ? ובצבא עוד 30% עוזבים לחלוטין את הדת ? החינוך הממ"ד פשט מזמן את הרגל , והמורות עצמן בורות בעניני מורשת דת וחיים יהודיים אמיתיים.

(1) אנונימי, 7/3/2010 14:39

נושא בעייתי ושנוי במחלוקת

אני עדיין חושבת שיש בעיתיות מסוימת בכך שילד חילוני ילמד בבית ספר דתי המיקרה הזה הוא מיקרה חיובי בו הילדה ומישפחתה הושפעו לטובה אך מה יקרה אם המישפחה הדתית תושפע מהמשפחה החילונית מה יהיה עלינו אז???

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub