לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




2070

2070

לאן נגיע אם לא נתחיל לפעול יחד?

מאת

צחי ומיקי לבשו את חליפות הסילון שלהם. ארבע דקות אחר כך הם נחתו על יד הקניון ונכנסו מיד פנימה.

"סבא שלי אמר שכשהוא היה ילד, משהו כמו לפני 60 שנה, מומחים טענו שכדור הארץ יסבול מאיזה דבר שהם קראו לו 'התחממות גלובלית'."

"טוב, בטח מי שהמציא את הרעיון הזה לא חשב שיהיה מיזוג אויר גם תחת כיפת השמיים", ענה צחי.

הם מצאו פוסטר גדול של אריה לוי שכיכב בליגה הלאומית בשנת 2019

הבנים נכנסו לחנות 'פלאשבק' וסקרו את אגף הנוסטלגיה. הם מצאו כמה תמונות ישנות של ראש הממשלה שמעון פרס ופוסטר גדול של אריה לוי שכיכב בליגה הלאומית בשנת 2019. הם נהנו לקראו על "הימים ההם", כשאנשים עדיין האמינו בדיאטות כדי להוריד משקל, ברופאים כדי לרפא מחלות ובמשהו שקוראים לו אינטרנט, כדי להעביר את הזמן ולראות את החדשות.

"נראה לי שהחיים היו אז הרבה יותר פשוטים ", אמר מיקי. "המאה רק התחילה, מגדלי התאומים הראשונים נהרסו על ידי טרוריסטים, ואנשים בוודאי חיפשו רק את הקיום הפשוט. תאר לעצמך, שום תחבורה בין-כוכבית, שום חליפות סילון, שום ארטיק שניצל-עוף!"

"נשמע משעמם", העיר צחי. "אבל, אתה יודע מה מעניין אותי באמת? איך היו החיים אפילו לפני זה?"

"אתה מתכוון למאה העשרים?!"

"כן. בטח יש איזה חומר כתוב על התקופה הקדומה ההיא."

"בוא נשאל את אדון גולדברג שליד דלפק הסריקה", אמר מיקי. "הוא יודע הכל על החנות הזאת."

הילדים מצאו חן בעיני גולדברג, מאז שנכנסו ל'פלאשבק' בפעם הראשונה, לפני שנתיים. הוא רצה מאוד לספק את סקרנותם, אבל מידע מהסוג שביקשו כבר לא נמצא על המדפים או המסכים.

"אין עניין לציבור", רטן הקשיש. "המאה העשרים כבר לא מעניינת את רוב האנשים. כאילו שלא היה עולם לפני עידן הקרוקס."

"קרוקס?" חזרו אחריו שני הנערים. "מה זה קרוקס?"

"נו, לא משנה. רק תגידו לי, אילו שאלות היו לכם על המאה ה-20, אולי אני אצליח לענות עליהן. אתם יודעים, אבא שלי חי בתקופה ההיא, והוא סיפר לי המון."

"אהם, שום דבר מיוחד, אדון גולדברג", ענה צחי, "פשוט תספר לנו מה שאבא שלך סיפר לך על החיים בימים ההם."

"טוב, בוא נראה... אז, קודם כל, אבא תמיד הזכיר לנו הילדים, שאז, באותם ימים, הילדים כיבדו מאוד את ההורים שלהם. הם אף פעם לא נכנסו לדבריהם, הם אמרו להם לאן הם הולכים, ולפעמים גם עמדו כשההורים נכנסו לחדר. בהרבה מקרים הילדים אפילו ביקשו עצה מההורים על נושאים כמו חברויות, דת ובחירת מקצוע לחיים."

"מגנייייב, אדון גולדברג", אמר מיקי. "תמיד הייתה לי הרגשה שאולי ההורים שלי יודעים משהו בנושאים האלה. פשוט לא העליתי בדעתי לשאול אותם!"

"טוב, אולי כדאי לך לנסות, מיקי."

"מה עוד, אדון ג'? מה עוד אבא שלך סיפר לך?" חקר צחי.

"פעם הוא אמר, שבאותם ימים אנשים התחשבו ברגשות הזולת."

"באמת? איך?"

"טוב, זה לא ממש ברור לי, אבל נראה שהמון אנשים לא בהכרח חשבו ש'אני מעל לכל'. הם היו מציעים למישהו שנסע איתם באוטובוס או ברכבת לשבת במקומם, הם היו מאטים את הנסיעה ומאפשרים למכונית אחרת להשתלב בנתיב שלהם או להולך רגל לחצות את הכביש. הם היו משקים לשכן את הגינה ומשקיעים מהכסף והזמן החופשי שלהם כדי לעזור לאחרים. כל מיני דברים כאלה, אני חושב."

"אני לא קולט, אדון גולדברג", אמר צחי. "למה הם עשו דברים משונים כאלה?"

בהדרגה, האנשים התחילו לדאוג רק לעצמם

"תראו ילדים, אני פשוט מנסה לשחזר מה שאבא שלי אמר. אל תצפו ממני גם להבין למה. אבל אני מעריך שהכל התחיל להשתנות בשנות הששים. זאת הייתה ראשיתו של עידן חדש של ביטוי חופשי וסיפוק אישי. בהדרגה, האנשים התחילו לדאוג רק לעצמם."

"זאת לא התקופה של החיפושיות?" חקר מיקי.

"כן, אבל הם לא היו היחידים. מלחמת וייטנאם הייתה מאוד לא פופולארית אז, וכל אחד בעולם השמיע את דעתו בקול. כששנות השבעים הגיעו, כבר הייתה אווירה כללית של נהנתנות והחשבה עצמית, טשטוש ופריצה של גבולות, ולפני שהבנת מה קורה - סיפוק תאוות, ניאוף ומעשים בלתי מוסריים הפכו להתנהגות נורמאלית ומקובלת."

"וואו... ואני חשבתי שהחברה תמיד הייתה כזאת. חכה עד שהחבר'ה ישמעו על זה. מה עוד אתה זוכר?"

"טוב, אבא שלי אמר שהוא באופן אישי הכיר כמה אנשים שלא היו סגורים במאה אחוז על כל דעה שהייתה להם! הם היו קובעים לעצמם עמדה פוליטית או מוסרית, מחליטים מה לדעתם האמת, אבל יחד עם זה משאירים פתח שאולי הם טועים או לא מדייקים!"

אבל אדון ג', איך זה יכול להיות? הרי כשמישהו מראה לאחרים שהוא עלול לטעות, הוא מגלה חולשה ופגיעות?"

"כן, גם אני חושב ככה. אבל איכשהו אנשים פשוט עשו את זה בכל אופן. מוזר."

"זה משהו! אדון גולדברג. בחיים שלנו לא שמענו דבר כזה", אמרו הבנים. "זוכר עוד משהו?"

"זה בטח היה נדיר, אבל שמעתי על כמה ילדים באותם ימים שלא הרגישו שהם חייבים הנאות ובילויים בכל רגע שהם ערים."

"לא יכול להיות!" התנשף מיקי. "כל מי שפגשתי בחיים שלי זקוק לגירוי מתמיד של בלוטת הממברנה הפטרתית. זה חלק מהקוד הגנטי שהתגלה על ידי ספירס, הילטון ולוהן בשנת 2037! למדנו בזה בשיעורי סימטריה בשנה שעברה!"

"כן, כן, כמובן, מיקי. אני מכיר את הגילוי הזה לא פחות טוב ממך. אני בטוח שזאת לא הייתה הנורמה, אבל נראה שחלק מהילדים היו מסוגלים לדחות את הצורך שלהם בסיפוק מיידי. הם פשוט חיכו, כך נראה לי, עד לזמן מאוחר יותר, שבו יקבלו את השכר או הגירוי שלהם."

"מדהים!" אמר צחי.

"תראו, אני לא לוקח אחריות על מה שאני הולך לספר לכם עכשיו, אבל אם זכרוני לא מטעה אותי, היו כמה אנשים, שבכל מקרה היו אומרים תמיד רק את האמת – אפילו אם זה היה עלול להזיק להם."

"אדון גולדברג, בבקשה", מיקי התפרץ לדבריו. "זה שאנחנו עדיין ילדים לא אומר שנסכים לקנות כל בלוף. אתה באמת רוצה שנאמין לך שאנשים היו אומרים את כל האמת? קראתי באיזה מקום שהתנהגות כזאת נפסקה כבר בסביבות המהפכה התעשייתית!"

"גם לי נראה ככה, מיקי. אבל אבא שלי הכיר כמה מיוצאי הדופן – הפרימיטיביים – שעדיין האמינו שהאמת חשובה. היום זה נשמע מוזר, נכון."

"בהחלט. אני חשוב שאנשים בימים ההם לא הבינו שהחיים הם רק עניין של... לשרוד בכל מחיר", אמר צחי.

"אה... ואנשים באותם ימים חשבו גם שכולסטרול, ניקוטין ומוסיקה חזקה לא טובים לבריאות. מה הם הבינו?" אמר אדון גולדברג.

הם גלגלו עיניים בזלזול על טיפשותם של הדורות שחלפו מזמן.

הנערים אחסנו את התעתיק המילולי של זיכרונותיו של אדון גולדברג על המאה ה-20 בל.מ.נ. שלהם (ליבת מאגרי הנתונים) והתכוננו לצאת מ'פלאשבק'. הם לקחו את חגורות מחולל-האנרגיה ואת חליפות הסילון וצעדו לעבר התחבורן.

הם פסעו לאורך הפרוזדור הארוך לכיוון היציאה הראשית, כשפתאום שמעו צעדי רגליים ממהרים אחריהם. זה היה אדון גולדברג, כשחיוך גדול מרוח על פניו.

"בנים", הוא אמר, "מצאתם כל מה שחיפשתם?"

"כן, בהחלט, אדון גולדברג, זה היה מצוין!"

"טוב... טוב מאוד. אבל..." שיעול... שיעול... "נראה לי ששכחתם להגיד, 'תודה'!"

"הא! גמרת עלינו! הילדים התגלגלו מצחוק. "זה באמת היה ממש מצחיק אדון ג' – גדול!"

והם צחקו כל הדרך הביתה.

2/1/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 23 תגובות ב-23 דיונים

(23) ארז, 30/7/2010 08:19

כתבה מצויינת, אבל

אם מישהו חושב שכל מה שאנחנו היום הגיע סתם בטעות טועה בעצמו. זה לא קשור לתורה ולא קשור לחינוך ועבדה פשוטה היא שכמה שמנסים לדבר על חינוך יוצא בדיוק ההיפך ואנחנו הופכים לחיות יותר. כל זה קורה בכוונה כדי שנהפוך חיות וככה כמו בטבע החיות טורפות אחת את השניה בלי חוקים. באחת הכתבות על החברה כאן באתר ישנה כתבה על התפוצצות אוכלוסין וכאן זה מתקשר למה שאני מנסה להסביר, בכדי לצמצם אוכלוסיה צריך לגרום לה להשמיד את עצמה, איך עושים את זה? פשוט מאד, ליגה בינלאומית של קובעי סדר יום מפתחת מתכון איך מצמצמים אוכלוסיה, ואיך עושים את זה? הורסים את החברה!

(22) אדווה, 18/7/2010 12:16

אני חוששת שבאמת נראה ככה עוד מעט

ההתנהגות הלא מנומסת (בלשון המעטה)האלימות, וכל הדברים הרעים האלה שהדור הצעיר מקבל כחינוך וכמעט כמובן מאליו יגרמו לנו לא בעוד מאה שנה ( הם מדי אופטימיים) אלא כבר בעשרים שנה הקרובות להראות בדיוק כמו ההדגמה שראינו שם לדעתי בשביל לא להגיע לשם צריך מהר למצוא את דרך החינוך האמיתית שהיא דרך ההדרכה של התורה במקרים כאלה ( ממבט פשוט ולא בוחן באוטבוס אני רואה בני נוער שמתחנכים במוסדות חינוך שהם בדרך התורה ומנגד אני רואה בני נוער שהחינוך שלהם הוא לאלימות ובלי להיות פסיכולוגית אני רואה את ההבדלים) צריך לחנך בדרך התורה ומייד!!!

(21) , 9/1/2010 14:40

אין חדש תחת השמש מאז ומעולם זעק הדור הקודם על הדור הצעיר. מאז ומעולם לא נשאו חן בעיני הדור הבוגר, וכבוגרת, בלשון המעטה, גם אני בניהם, דרכי הצעירים. אך כנראה שאנו נזעקים לשווא. והיושב במרומים דואג להשאיר את הסדר על כנו. אז במקום לקונן בואו ננסה להבין. אמא וסבתא גאה

(20) מוטי, 9/1/2010 08:29

פשוט מצער כמה שזה נכון

אני אומנם בן 28 וגדלתי על ערכים שהזולת חשובב וכיבוד אב ואם... אך לצערי כשאני היום בתעשייה אני רואה כמה מנסים לדרוס אחש את השני ללא ערכים . אני חושב שיש עוד המון תקווה כי יש המון אנשים שגשלנם על ערכים זהים לשלי צריך פשוט שהאחר לא ישתלט כל העולם

(19) אנונימי, 9/1/2010 06:33

תשובה ל-13

הבת שלי חזרה בתשובה וב"ה יש לה משפחה קטנה ומקסימה עכשו., שהיו בריאים. היא אמרה לי פעם שאחד הדברים שהובילו אותה לחזרה בתשובה היה, שתמיד שמעה ממני את המילים: בע"ה. כשילדיי היו קטנים, השתדלתי בשבתות לקרוא איתם פרשת השבוע ביחד. ואני לא אדם דתי במיוחד. אל תתייאשי. היי דוגמא אישית - קראי בבית ספרים, ספרים איכותיים. לא לשם דוגמא מוצהרת, שזה דבר מעצבן, אלא מתוך יושרה ואמונה פנימית שלך, שאלה הם הדברים האמיתיים והאיכותיים. זה מחלחל אל הילדים. תוצאות אפשר לראות אחרי שנים רבות.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub