לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בלתי מנוצח

בלתי מנוצח

סוכות ותוכנית ההצלה היהודית.

מאת

במשך למעלה מ-3,000 שנים הסוכה מסמלת חוסר יציבות לעומת הבית שמסמל ביטחון – ואז הגיע המשבר הכלכלי הנורא, ופתאום "הבית" היציב הפך לכל כך "פגיע" שזה ממש מפחיד. ובעוד שכלכלת העולם רועדת כמו סוכה בהוריקן, ומוסדות שחשבנו שהם איתנים ובלתי מנוצחים קורסים פתאום כמו בקתות נייר, דווקא הסוכה מתגלה כדבר היציב והאיתן ביותר.

חג הסוכות עוסק בחוסר יציבות ובאמונה. החלק של חוסר היציבות מובן: אנחנו יוצאים מבתינו היציבים למבנים זמניים, המסוככים ב'גג' שעשוי מן הצומח, שדרכו אפשר לראות את הכוכבים. אנחנו נחשפים לחום, לקור ולמטר ולא משנה כמה גדולה ויפה תהיה הסוכה, מגורים בתוכה מגלים את רגישותנו לשינויים הבלתי צפויים בחיים.

חכמי התלמוד לא הסכימו ביניהם אם הציווי מהתורה לגור בסוכה אמור להזכיר לנו את הסוכות בהם גרו אבותינו במשך 40 שנות נדודיהם, או את "ענני הכבוד" המסתוריים שהקיפו אותם והגנו עליהם במדבר.

חז"ל הבינו שמצד אחד הסוכות מבטאות את אהבת בני ישראל לאלוקיהם, אהבה שהתגלתה כשהלכו אחריו למדבר ללא אמצעי קיום בסיסיים שיאפשרו להם לשרוד בו. ומצד שני, ענני הכבוד ביטאו את אהבת ה' לעמו ישראל. העננים הגנו מפני שמש המדבר הקופחת, מנחשים ועקרבים, ומעיניהם הבולשות של אויבים פוטנציאלים. בכל אופן, בין אם מדובר במהות הרוחנית ובין אם בזו הגשמית, הסוכה מייצגת את קשר האהבה בין אלוקים לעם ישראל.

בדומה, גם אנחנו חיים בתוך שני תחומים: הגשמי והרוחני. שניהם אמיתיים ושניהם דורשים את תשומת ליבנו.

כיצד יתכן ששמחה תנבע מפגיעות?

המציאות הגשמית היא ארעית, זמנית ופגיעה. הגוף מתבלה ומזדקן והוא רגיש למחלות ולפגיעות. מבנים, ואפילו גורדי שחקים רבי עוצמה, יכולים להיהרס בהוריקנים, רעידות אדמה או תקיפות מחבלים. "ביטחון כלכלי" הוא מילה והיפוכה, כמו שראינו בהשקעות 'הבטוחות ביותר', ובחברות 'האיתנות ביותר' שפשטו את הרגל.

מול המצב הכלכלי הגרוע ביותר מאז השפל הגדול של תחילת המאה הקודמת, רבים מאיתנו מרגישים פגיעים לא פחות מאלה שגרים בסוכה. אנשים שאיבדו את משרותיהם, את בתיהם או את ערך השקעותיהם, עלולים לחוש על בשרם פחד קיומי של ממש. על מה הם יכולים להישען? ומה יביא עליהם העתיד?

הדאגה והחשש שמתעוררים מחוסר היציבות הכלכלית, הפוכים בדיוק מהרגשות שמתעוררים מארעיותה של הסוכה. סוכות, יותר מכל חג יהודי אחר, הוא חג של שמחה. בעוד שמצווה לשמוח בכל החגים, רק חג הסוכות מכונה במקורות בשם "זמן שמחתנו".

כיצד, אם כן, יתכן ששמחה תנבע מפגיעות?

תרפיית המציאות

חג הסוכות הוא שיעור באמונה. אמונה אמיתית לא אומרת שבגלל שאלוקים מנהל את העולם, הכל יתנהל כמו שהיינו רוצים. אמונה אמיתית היא האמונה שבגלל שאלוקים מנהל את העולם, כל מה שקורה הוא ביטוי לאהבתו כלפינו, ובסופו של דבר גם לטובתנו.

כשאנחנו יוצאים מבתינו ועוברים לסוכה, אנחנו מותירים מאחורינו את אשליית הביטחון שמספקים לנו בתינו הנוחים

כשאנחנו יוצאים מבתינו ועוברים לסוכה, אנחנו מותירים מאחורינו את אשליית הביטחון שמספקים לנו בתינו הנוחים. אחרי הכל, הבתים שלנו אמנם אינם חשופים לגשם, אבל הם בהחלט חשופים לעיקולים בנקאיים. כל הביטחון הגשמי אינו אלא אשליה, ובהקשר הזה, סוכות הוא שבוע של 'תרפיית מציאות'.

כתחליף לאשליית החומר, מציעה לנו הסוכה את נחמת (ושמחת) המגורים במחיצת אלוקים. ענני כבוד מסתוריים מקיפים את הסוכה ויוצרים פתח לפנימיות רוחנית. כן, גשם עלול לחדור לסוכה, אבל מימדה הרוחני של הסוכה אינו נפגע, כמו יהלום ששום לכלוך או בוץ לא יפגע בו. "מודעות לסוכה" היא מודעות לקרבת האלוקים. אחרי ההיטהרות הרוחנית של ראש השנה ויום כיפור, מגיע חג הסוכות כמו שכר לנשמה, והשכר היחיד שהעולם הרוחני מכיר הוא, תחושת קרבה לאלוקים.

התוצאה היא שמחה מוחלטת.

אבל, האם שמחה רוחנית יכולה לגבור על הדאגה והייאוש שנובעים מאובדן גשמי או כלכלי? דמיינו לעצמכם שאש פורצת בביתכם באמצע הלילה. אתם מתעוררים לתוך השריפה, ופתאום, פורצים לחדרכם כבאים ומוציאים אתכם מהבית למקום מבטחים. אתם עוקבים בהלם כיצד ביתכם עם כל החפצים שבתוכו, עולים בלהבות. אבל איפה שאר המשפחה – ההורים, בן/בת הזוג, הילדים? האם גם אותם לקחה האש, או שהספיקו להציל אותם? בתוך הכאוס והחשיכה לבכם עומד להתפקע מרוב חרדה לגורל יקיריכם.

ופתאום, מישהו רץ הישר לזרועותיכם. אתם מסתכלים ומגלים שהאנשים שאתם הכי אוהבים חיים ושלמים. האם השמחה הרוחנית שתחושו באותו רגע לא תגבור על הדאגה והייאוש של אובדן כל רכושכם?

ביקור אצל הרב נח וינברג זצ"ל

קשר קרוב ואוהב עם אלוקים יכול לשכך כל צער בגין אובדן גשמי או כלכלי. איך אני יודעת? כי זה מה שלמדתי מאחד הביקורים האחרונים שלי אצל הרב נח וינברג זצ"ל.

בגיל 78, התגלה אצל הרב וינברג, ראש ישיבת אש התורה ומייסדה, גידול סרטני. הוא עבר הקרנות וטיפולי כימותרפיה, שאמנם עזרו לו, אם כי במקביל גבו ממנו מחיר יקר.

בשנה שעברה, מיד אחרי צאת החג של ראש השנה, אמרה לי חברתי, "אני הולכת לרב וינברג. הוא בילה את ראש השנה בדירת המשרד שלו באש התורה שבעיר העתיקה. רוצה להצטרף?"

קפצתי על ההזדמנות. רק פעמיים יצא לי להיפגש קודם באופן אישי עם הרב וינברג. חלק מנכדיו שיחקו על מדרגות דירת המשרד שלו, והדלת הייתה פתוחה. חברתי שאלה אם הרב וינברג נמצא, והוזמנו להיכנס.

חיוכו הקורן האיר את כל פניו, ליתר דיוק, את כל החדר!

הרב וינברג עמד שם שעון על מקלו. לא הייתי מזהה אותו ברחוב. גופו החסון הפך לכפוף ושברירי; זקנו העבות והלבן נהיה דליל ומדובלל; חזותו שהיתה בדרך כלל בת בלי-גיל הוחלפה במראהו של קשיש.

אבל חיוכו הקורן האיר את כל פניו, ליתר דיוק, את כל החדר! הוא היה זורח, מלא חיים ושמחה.

חברתי הציגה במהירות את שתינו.

"מה שלומך?" שאלתי, כשליבי נשבר למראה מצבו הגופני הירוד.

"אוה! בדיוק קראתי מאמר שלך", ענה לי הרב נח, מסיט את השיחה מעצמו. "זה חיזק אותי", הוא צחק בשמחה תוססת שלא נבעה משום דבר נראה לעין.

חברתי ואני הבענו את דאגתנו לבריאותו.

"אתן יודעות מה הדבר הכי חשוב בעולם עכשיו?" הוא שאל, נתון כל כולו לשתי אורחותיו הבלתי צפויות, למרות שעמד רועד ושעון על מקלו.

נדנו בראשנו לשלילה.

"לדעת שאלוקים אוהב אותך!" הוא הריע בניצחון. "את יודעת שאלוקים אוהב אותך?" הוא שאל את חברתי. היא הנהנה ואמרה "כן".

"את יודעת שאלוקים אוהב אותך?" הוא שאל גם אותי. הנהנתי ואמרתי, "כן".

זה היה מפגש עם אמונה טהורה - לא שאלוקים, שמנהל את העולם, עשה לרב וינברג דברים שמוצאים חן בעיניו, אלא שאלוקים, שמנהל את העולם, עשה את מה שעשה מתוך אהבה לרב וינברג; שאיכשהו, באופן בלתי מובן, הסרטן והחולי שהיו מנת חלקו, הם מתנות של אהבה. משום שהמציאות המוחלטת והבלתי מנוצחת היא אהבת האלוקים, ואותה חש הרב וינברג זצ"ל במלוא ישותו. תחושה אותה רצה להעביר לחברתי ולי.

קרבת האלוקים האירה את פניו ומילאה בחיוּת את חיוכו הרחב. למרבה הצער גופו היה שברירי ופגוע כל כך, אולם אמונתו ושמחתו נשארה בלתי מנוצחות.

זה היה רגע שתמצת עבורי את מהות חג הסוכות.

29/9/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אריאל, 2/10/2009 12:13

איך נהיים צדיקים...

רינה, אולי את מתכוונת - איך אנחנו יכולים לראות את אהבת ה' כלפינו ולהעביר את זה הלאה! אז איך עושים את זה? יש בזה שני שלבים: 1) קודם כל, צריך שהאדם יתקן את כל העבירות שלו. זה לא מסובך כמו שזה נשמע; בסך הכל - להזהר מעבירות, ואם האדם עבר עבירות - אז 'לתקן' אותן. אם קשה לאדם בשלב הזה - הוא צריך לתלות את הקשיים ו'ייסורים' שלו בחטאים שלו. אבל בכל זאת, האדם יכול לפעמים 'לראות' את יד ה'. 2) כשהאדם נזהר מעבירות - הוא כבר לא יקבל עונשים על עבירות, כי הוא תיקן את עצמו. ואם הוא מקבל יסורים - זה כדי שיוכל לעזור לאחרים להתקדם בעבודת ה'. (אבל אם לא זה - הוא לא היה מקבל ייסורים) אז זה הקטע - להסתכל, אם טוב לי - להודות לה' על הטוב. אם יש קשיים - להסתכל לשם מה! וסך הכל - להבין שהכל לטובתי!

(1) רינה, 29/9/2009 15:07

איזה רב צדיק

איך נהיים צדיקים כל כך?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub