לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




צדק לפניו יהלך

צדק לפניו יהלך

הסיפורים העצובים והקיצוניים בזמן האחרון מכריחים אותנו לבחון שוב את "פוליטיקלי קורקט".

מאת

איפה היית כששמעת על התפוצצות המעבורת של אילן רמון? איפה היית כששמעת שאסף רמון נהרג בתאונה מבצעית? איפה היית כששמעת שרונה רמון נפטרה? וגם: איפה היית כששמעת שרונה רמון ציוותה לשרוף את גופתה?

רונה רמון הייתה אישה מדהימה. גיבורה אמתית עם כוחות אדירים. השראה לאומה שלמה. ברור שאף אחד לא יכול לשפוט אותה.

מי בכלל רוצה. אבל בהחלט מותר להסתייג, ברגישות ובנחישות, מבקשתה האחרונה.

הבאת אדם לקבר ישראל היא אחד הערכים הבסיסיים ביותר של תורת ישראל.

ומתי הנושא הזה עלה לסדר היום? בדיוק בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי. היום שבו עם ישראל זוכר ומתאבל על אלפי יהודים שהפכו למרבה הזוועה לאפר, ולא זכו לקבר ישראל. בעצם, למה ללכת עד השואה? מה עם שמחה ולאה גולדין, שכבר יותר מארבע שנים לא ישנים בלילה והופכים את כל העולם, רק כדי להביא את הדר בנם לקבר ישראל? שיהיה ברור, העניין הוא בכלל לא החיים האישיים של רונה רמון, אלא הקמפיין שתמיד מפמפמים לנו כאן בעקבות מקרה פרטי שכזה.

כך למשל פורסמה השבוע כתבת יח"צ ב'ידיעות אחרונות', תחת הכותרת הגדולה "האדמה צריכה לשמש את החיים, לא את המתים". חוץ ממספרי טלפון להזמנות היה שם הכול.

פירוט העלויות, שמות בתי הלוויות, ראיונות פרסומיים עם מנהלי החברות המסחריות ש"מציעות את השירות גם בישראל", שאומרים שבעקבות רונה רמון "הטלפונים לא מפסיקים לצלצל". אין, זה הטרנד הבא. צנצנת אפר מתים אצלכם בסלון.

ואם ללכת שבוע אחורה, אז נאמר עוד דבר פשוט: אסור לרצוח את עצמך.

רצח הוא רצח הוא רצח. בכמה הבנה והכלה דיברו כאן בשבוע שעבר על כך ש"הוא בחר לסיים את חייו". ושוב, אני לא שופט. מי יכול לשפוט אדם שעבר ייסורי גוף ונפש במשך שנים? ובכלל, הוא באמת היה כזה מקסים, וצנוע, ושר יפה, והייתה לו ציפור קטנה בלב. אבל הוא הרג אותה, וזה אסור. נקודה. האם העמדה הזאת נשמעה מספיק ברור בשבוע שעבר? איזה מסר קיבל פה מי שחלילה מתלבט?

זה היה מדהים. מצד אחד, מדינה שלמה התייחסה בסלחנות ובהמון אמפתיה לזכות של כל אדם לקחת את חייו, ובה בעת מדינה שלמה, אותה מדינה, נלחמה בתקווה ובתפילות על חייו של עובר בן שבעה חודשים שאם היה נותר בחיים מי יודע איך היו נראים חייו וחיי הוריו, אבל אסור לוותר, כי העיקר שיחיה.

ואם כבר מדברים, אז גם התבוללות זה רע. אפילו אם החתן הוא הבמאי הכי חשוב בעולם וכל העיתונים מסקרים בגאווה את ביקוריו. זה אסור. זו עבירה. ומי יודע, אולי כל מקרי הקצה האלה הופכים לאחרונה למיינסטרים כדי לחדד את זה בשבילנו. כדי שנדע שיש מותר ויש אסור, יש טוב ויש רע, וצריך לקחת צד. אם בעבר היה נדמה לנו שאפשר לזרום עם החיים, להיות מין מקף מחבר לא מחויב כזה, כי כולם בסך הכול אנשים טובים, וכולם צודקים, ואין אמת אחת או שתיים - באה המציאות ומחייבת אותנו לבחור. גם אם אנחנו רוצים לשתוק ולעבור הלאה בנימוס, כי זה באמת לא ענייננו, ואפשר להעלים עיןולמה סתם להעליב - לפעמים פשוט מכריחים אותנו. כי המדיה, כאמור, לא מעלימה עין. היא מפארת ומרוממת כל מקרה כזה והופכת אותו לאידיאולוגיה שלמה.

ואם כל מה שכתבתי פה, דברים שעד לפני רגע היו הכי ברורים לכל יהודי, הפך להיות לא פוליטיקלי קורקט, אז מה לעשות, לפעמים צריך להיות לא פוליטיקלי קורקט, אפילו שזה לא כל כך כיף. כשאני מסתכל על הכותרות לאחרונה, נדמה לי שזה לא אנחנו שהשתנינו, אלא המציאות, היא זו שמשתנה כל הזמן. אז כדאי שנבין את זה ונציב את הגבול, בראש ובראשונה לעצמנו, לעולם הערכים שלנו. אחרת נתעורר בוקר אחד לכותרת באתרים הדתיים: "פולמוס במגזר: שריפת גופות – בשינוי – למה בעצם זה כל כך חמור?".

מתוך הטור השבועי ב"בשבע". 

23/12/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-2 דיונים

(2) חני, 25/12/2018 21:44

תודה על תגובתך האמיצה שבאה מהלב

ידידה אתה צודק במה שאתה אומר, גם אם זה לא פוליטקלי קורקט לומר את זה. וטוב שאמרת. לדעתי עזרת לאנשים החשבים להתאבד, לדעת שכך הם רוצחים נפש. ובאשר לכל אלה שחושבים שיש כאן פגיעה בכבודה של רונה, לא מבינים שהמילים נאמרות דווקא משום שאכפת. ולכל אלה שמזלזלים בדת, אומר שבדת היהודית יש הרבה מעשיות כמו שאתם נוכחים לקרוא כאן, בשמירת צביונו של האדם היהודי. שאם לא הדתיים יתכן שכבר מזמן היינו עוד אומה סתמית, ללא ייחודיות , ללא ערכים של אהבת הזולת, וללא זיקה לקב"ה. הבה נזכור שכולנו אחים, ונכבד אחד את דעותיו של השני לא רק באמירה אלא גם בלב. רק שאלה קטנה לכל המפקפקים - מה כל כך הזוי לכם בכך שלאנשים היקרים לכם יש קבר לבוא לקרוא עליו קדיש, לבכות ולהיפרד ?

(1) כבוד האדם, 24/12/2018 16:54

שרפת הגוף

גם אני כאחד האזרחים החופשים מכבד את רצונו של כל אדם. רונה רמון ז"ל אמרה את אשר הרגישה ובכך רצונה, גם אם זה כואב לנו על אובדנה. אין פה מקום לדת, מותר לכם לומר את אשר בלבכם. אבל זה לא עושה אותה פחות קדושה בעניי ובעני הרבה אזרחים במדינה זו, המאמנים בחופש הפרט. גם אני ציוותי לאותו הדבר ככך אני מרגיש, מעשיה רק חיזקו אותי. אתם הדתיים ,מה יקרה בתחיית המתים. אז אני לא אהיה גם רונה[ז"ל] ועוד אחרים. אתם תמתינו לבוא המשיח. "רצונו של אדם כבודו"

אנונימי, 25/12/2018 10:23

כבוד האדם

חבל שאתה לא מכבד את גופך שהכיל אותך כל השנים ובוחר לשרוף אותו.
זה גם לא מכבד את הילדים/קרובים/משפחה שירצו לעלות לקבר באזכרה

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub