לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מסלול מרוצים

מסלול מרוצים

מסתבר שאנו חברה עם אוצרות רוח, עם חיבור למשמעות, עם אהבת המילה הכתובה וגם עם זמן פנוי. אנחנו אומה לומדת, וגם אומה יולדת. האם גם מתחנכת?

מאת

ערב ראש השנה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתון מדהים: %89 מהישראלים מרוצים מהחיים כאן. המספר הזה הבליח לרגע לראש הכותרות, ואז נעלם לטובת דיווחים על עוד שערוריות ומחדלים. אז הלכתי למסמך המלא של הלמ"ס, כדי לנסות ולהבין קצת יותר. שווה להתעכב על מספרי חיינו.

בקרב גברים ונשים הנתון זהה, אנחנו מאושרים באותה מידה. בקרב הצעירים, בני 20־44 ,הנתון אפילו גבוה יותר ( %90.3 אושר). נבדקה גם רמת שביעות הרצון ממקום המגורים (93.7%. מרוצים), וגם רמת שביעות הרצון מהעבודה (גברים 87.9%, נשים 90.0% ) אנחנו שומעים המון על משברי הדיור והתעסוקה, אבל הנתונים הם, בסופו של דבר, חיוביים מאוד. האבטלה בשפל, וכך מספר היורדים מהארץ.

7460 כותרים יצאו כאן השנה. זה אומר שבכל יום יוצאים פה לאור למעלה מ־20 ספרים. אשכרה עם  ספר.

זה מעיד על חברה עם אוצרות רוח, עם חיבור למשמעות, עם אהבת המילה הכתובה וגם עם זמן פנוי. אנחנו גם פנינה תיירותית: השנה הגיעו לישראל 3.9 מיליון תיירים, וזה שיא של כל הזמנים ועלייה של כמעט מיליון תיירים לעומת השנה החולפת. ההוצאות של תיירים מחו"ל בישראל עמדו השנה על 20.9 מיליארד שקלים, כן ירבו. אגב, גם מספר הטיסות שלנו לחו"ל הגיע לשיא: 6.7 מיליון ישראלים יצאו לחו"ל השנה, כמיליון יותר מאשר בשנה שעברה. והנה עוד מספר: בישראל 8.9 מיליון אזרחים, 2.6 מיליון מתוכם התחילו בימים אלה את שנת הלימודים, ובקרוב יצטרפו אליהם עוד כ־260 אלף סטודנטים. כשליש מהאוכלוסייה שלנו משכיל וקונה דעת.

אנחנו אומה לומדת, וגם אומה יולדת. על פי הנתונים החדשים, שיעור הלידות הכולל בישראל הוא 3.11, והוא הגבוה ביותר במדינות ה־OECD .בעוד אומות אחרות נאבקות בשיעור הילודה הצונח ובמגמות הצטמקות מדאיגות של האוכלוסייה, בישראל בוחרים בחיים. זה לא עניין של סטטיסטיקה,  אלא של תפיסת עולם, של אמונה בעתיד. אולי אפילו יותר מ־%89 שבעי הרצון, נתוני הילודה האלה הם ההצהרה הכי אופטימית שיש.

ועכשיו תרשו לי לסדוק את האופטימיות הזו.  אלו מילים שנכתבו כאן פעם. אורי אליצור ז"ל פירסם במוסף הזה טור במשך שנים. הנה טקסט שכתב לפתיחת שנת הלימודים תשנ"ט. הילדים שעלו אז לכיתה א' כבר בני 25 ,אבל הדברים אקטואליים אפילו יותר: "בני השלוש הלכו לגן ביום רביעי לשעתיים, וביום חמישי עד אחת־עשרה. שלא יהיה להם קשה להתרגל להיות חמש שעות ביום. לכיתה א' הוסיפו פינות משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת אחת ללמוד ארבע שעות. ואני לוקח אוויר ומעז לשאול את השאלות הכי אסורות: למה שלא יהיה להם קשה? איזה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס? מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות? חינוך פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא בעולם. לכן, אם המערכת (גם הבית וגם בית הספר) בנויה כך שהעיקר הוא שהילדים יהיו מאושרים ושלא יהיה להם קשה, היא איננה מערכת חינוך. כי אדם בוגר קודם עובד ואחר כך מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר כך אוכלים. קודם חובות, אחר כך זכויות. לא להפך. אדם בוגר יהיה מושחת ואנטי חברתי אם יחשוב שהוא מרכז החברה וכל יתר חלקיה נועדו רק לשרת אותו. אבל את הילד שלנו אנחנו מרגילים בדיוק לזה. הכיף שלו קודם לכל, ובברירה בין קצת קשה לילד ובין קשה מאוד לאמו, רק 'אמא רעה' תבחר באפשרות הראשונה. בלי סמכות ובלי דרישות הילדים לא רק לא מתחנכים, אלא שהם גם לא באמת מאושרים ולא באמת חופשיים. שנה טובה".

מתוך הטור ב"ידיעות אחרונות". 

12/9/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 13/9/2018 15:07

תודה על המאמר ועל הנתונים

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub