לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מאינטליגנציה אחת ל-7 אינטליגנציות

מאינטליגנציה אחת ל-7 אינטליגנציות

פתאום העולם מגלה שבתי הספר שלנו טעו לאורך כל הדרך: הם טיפחו רק סוג מסוים מאד של אינטליגנציה, והזניחו כישורים אחרים שחשובים למין האנושי.

מאת

כשגלגלי העולם מתחילים לחרוק בקול גדול מידי, מומחים בכל התחומים משגשגים. וגלגלי העולם בהחלט חורקים לאחרונה. ואם כשהכל עוד איכשהו צולע אנחנו מעדיפים להניח לדברים להתנהל כמות שהם, כשמגדלי קלפים קורסים מכל עבר, פתאום מתחילים לחפש פתרונות לבעיות שהשתדלנו להתעלם מהן עד כה. למשל: האם בתי הספר שלנו מכינים את הילדים לחברה גלובאלית ולשוק תעסוקה עולמי?

לא בצורה הנכונה, מסתבר. כשעיתון אמריקני שאל בשבוע שעבר את סר קן רובינסון, מומחה לחינוך וטיפוח יצירתיות, אילו תכונות ידרשו בעתיד כדי להוות גורם תחרותי בשוק העולמי, רובינסון השיב: "מערכת החינוך ממשיכה לשים דגש על תכונות שעבר עליהן הכלח, ומתעלמת מהצרכים של שוק העבודה כיום. הטעות הגדולה ביותר היא לחנך אנשים להיות עובדים טובים, במקום להיות אנשים חושבים ויצירתיים. צריך להבין שידע יכול לבוא לידי ביטוי לא רק במילים ומספרים. אנחנו זקוקים למערכת חינוך שמעריכה סוגים שונים של אינטליגנציה."

אנחנו זקוקים למערכת חינוך שמעריכה סוגים שונים של אינטליגנציה

כשהייתם בבתי הספר, אילו סוגים של אינטליגנציה העריכו המורים שלכם? קרוב לודאי שרק את אלו שבוטאו במילים ובמספרים. אלו מביננו שהצטיינו בתחומים הללו, הצליחו בבית הספר ונשאו משם חוויה חיובית. אבל מה עם השאר? מה עם אלו מאיתנו שהרגישו כבולים וכושלים, ולמדו להאמין שהם פשוט לא אינטליגנטים?

קן רובינסון אוהב לספר את הסיפור על ג'יליאן לין, הכוריאוגרפית המפורסמת (אחראית, בין השאר, לכוריאוגרפיה של הלהיט הגדול בתולדות ברודווי, פנטום האופרה) שנשלחה לאבחון בילדותה, כי היא פשוט לא יכלה לשבת בשקט בכיתה. המאבחן שלה לקח אותה לשיחה בחדרו, ואגב כך הדליק את הרדיו. ברגע שבקעה מוזיקה מהמקלט, הילדה התחילה לרקוד. "זה בסדר", אמר המאבחן לאימה. "ג'יליאן איננה חולה, היא פשוט רקדנית."

לג'יליאן לין היה מזל. לא לכולנו יש. עם אחוז גדל והולך של ילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז, רוב הרקדנים הטבעיים פשוט מקבלים ריטאלין, כדי להתאים אותם למערכת החינוך שלנו. "ומערכת החינוך הזו פותחה כדי להתאים לעידן המהפכה התעשייתית", מציין רובינסון. מה לעשות שהעולם השתנה מאד מאז?

אינטליגנציות, לא אינטליגנציה

פרופסור הרוורד גרדנר פיתח כבר לפני יותר משני עשורים את תיאורית האינטליגנציות המרובות שלו, שכבשה את ליבם של מחנכים רבים מסוגו של רובינסון. גרדנר טען שמבחני אינטליגנציה מהסוג המקובל הם כלי לא אמין ולא מדויק, משום שהם מודדים יכולות מילוליות ומתמטיות בלבד. גרדנר טען שקיימות לפחות שבע אינטליגנציות: מילולית, מתמטית, מרחבית/חזותית, תנועתית-פיזית, מוזיקלית, בין-אישית ותוך-אישית. בעבודתו החלוצית הוא קבע, בעצם, שמידת ההצלחה בבית הספר מנותקת לחלוטין ממידת האינטליגנציה האמיתית של האדם. בתי ספר מודדים רק סוגי אינטליגנציה מסוימים, ומתעלמים לגמרי מכישורים ייחודיים כמו אלו של ג'יליאן לין.

רבים מאיתנו הופכים למבוגרים מתוך אמונה שאינטליגנציה גבוהה היא משהו שקורה לאנשים אחרים. לא שאנחנו טיפשים, אבל בוודאי שאין לנו יכולות גבוהות – וזו טעות מאין כמותה. מחקרים של גרדנר וממשיכיו גילו שלכל אדם יש לפחות תחום אינטליגנציה אחד שבו הוא מתפקד ברמה גבוהה מהממוצע. אנחנו גם מזהים לעיתים תכופות את התחום הזה, אנחנו פשוט לא מכירים בו בתור אינטליגנציה, ולא מייחסים חשיבות לפיתוחו.

השרברב שלכם, זה שכל מי שמזמין אותו לתקן צנרת מוצא עצמו מתוודה באוזניו על עניינים אישיים, הוא אדם סופר-אינטליגנטי. האינטליגנציה הבין-אישית שלו היא משהו שהרבה פסיכולוגים עטורי-תארים יכולים רק לחלום עליו. הספרנית השקטה, שיודעת בכל רגע נתון מה היא עומדת לעשות, מנהלת יומן, ומתמודדת עם החיים באסרטיביות שקטה ומוטיבציה פנימית, היא אישה עם אינטליגנציה תוך-אישית יוצאת מגדר הרגיל. עובד נגריה פשוט מפגין אינטליגנציה פיזית-תנועתית שהיעדרה היה מקשה מאד על חיינו.

ההגדרה הנכונה של אינטליגנציה, אמר גרדנר, היא יכולת לפתור בעיות או ליצור תוצרים במסגרת קהילתית או תרבותית המייחסת להם ערך.

העולם מתקרב לנקודה שבה לימודים אקדמאיים יאבדו כל משמעות

הציונים בבית הספר פשוט לא מנבאים את היכולת שלכם לתפקד בצורה כזו בחיים האמיתיים. את זה אנחנו יודעים כבר מזמן. לכל היותר, הציונים שלכם מנבאים את הסיכוי שלכם להצליח בלימודים גבוהים – שממשיכים באותה מגמה של בית הספר היסודי. אינטליגנציה מילולית ומתמטית – אִין. כל השאר – אאוט.

זו טעות, כי העולם מתקרב לנקודה שבה לימודים אקדמאיים יאבדו כל משמעות. כפי שרובינסון טוען, מספר המחזיקים בתארים גדול כל כך, שהשכלה אקדמית פשוט חדלה להיות אינדיקציה להצטיינות. בדיוק כפי שפעם 'מסיים בית ספר תיכון' נחשב משהו שאפשר להתגאות בו, עד שחוק חינוך חובה קבע שתיכון זה פשוט משהו שאתה צריך לעשות, לא בוחר.

לצאת מהמשבצת

קרן פרטנרשיפ למיומנויות למאה ה-21, קרן שכוללת חברות כמו אפל, CBS, פורד ועוד, פרסמה לאחרונה מחקר מקיף שטען בהדגשה שלימודי אומנויות נחוצים במיוחד להצלחה במאה ה-21, משום שהם מעודדים תכונות כמו חדשנות, התנסות, מודעות גלובאלית, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות ושיתוף פעולה. במילים אחרות, גם אם אתה לא תהיה פיקאסו הבא, בית הספר היה אמור לתת לך להתנסות בציור, פשוט כדי שתפתח תכונות שקשורות בקשר בלתי נפרד לאמנות, בדיוק כמו שדייקנות ותשומת לב לפרטים קשורות למתמטיקה. "אנחנו אומרים לילדים שלנו: אל תתעסקו באמנות, אמנים אתם כבר לא תהיו", אומר רובינסון. "מוזר שאנחנו לא אומרים להם: אל תלמדו מתמטיקה, מתמטיקאים אתם כבר לא תהיו."

הנזק בגישה הזו הוא כפול. מצד אחד, בתי הספר מנכרים ומדכאים את אלו שהאינטליגנציות הגבוהות שלהם אינן מן הצמד לשונית-מתמטית. מן הצד השני, הם מונעים מכל התלמידים התנסות שחשובה להם לפיתוח היצירתיות. כמו שאין ספק שיש מקום ללמד כל אחד חשבון אלמנטארי, כך צריך להיות ברור שחשיפה לכל סוגי האינטליגנציות חיונית גם עבור תלמידים מצטיינים במסגרת המסורתית. במקום לטפח ייחודיות בתלמידים, אנחנו מעדיפים להכניס את כולם לאותה משבצת. אם הם לא מתאימים, אנחנו משדרים, זו הבעיה שלהם. ואם הם כן מתאימים, למה לעשות שיפוצים במשבצת? מה רע בשבלונה האחידה לכולם?

כמובן, אלו עם היכולות הגבוהות ביותר בכל תחום יזכו בדרך כלל להכרה. אם אתה מייקל ג'ורדן, אף אחד לא יבדוק מה היה הציון שלך בספרות. אבל כשמדובר באינטליגנציה המתמטית והלשונית, המערכת מתגמלת לא רק את אלברט אינשטיין וויליאם שייקספיר אלא את כולם. יש שם מקום להרבה מאד אחרים שרמות ההצטיינות שלהם רחוקות מלהיות מטאוריות. רק עכשיו אנחנו מתחילים להודות שראוי לנקוט בשיטה כוללנית יותר גם כשמדובר בשאר סוגי האינטליגנציה.

בתי הספר בעולם לא ישתנו ביום אחד, אבל לפחות עבודת השינוי מתחילה. אולי עכשיו, כשהדאגה לעתיד מגיעה לשיאים חדשים בעולם כולו, יואצו ניסיונות הרפורמה במערכות החינוך. רפורמה כזאת תונע בראש ובראשונה משינוי תפיסה גלובאלי. לכל אדם יש אינטליגנציה חשובה לחברה, אינטליגנציה שיש ללמד אותו לנצל.

לא משנה מה סיפרו לכם בבית הספר. כל אחד מאיתנו הוא אינטליגנטי, וכל אחד מאיתנו זכאי להכיר באינטליגנציה שלו ולפתח אותה. "אנחנו לא יודעים מי אנחנו עד שאנחנו לא יודעים מה אנחנו יכולים לעשות", אומר קן רובינסון. "וזו צריכה להיות העבודה האמיתית של מערכת החינוך."

 

22/11/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 22 תגובות ב-22 דיונים

(22) י, 20/2/2017 03:49

הטעות הגדולה היא

עצם התפיסה שאינטלגציה היא משהו קבוע שלא משתנה , הרי המוח הוא כמו כל שריר ואם תאמן אותו כראוי תקבל תוצאות בהתאם ואם תזניח אותו אז הוא יתנוון גם אם מנת המשכל שלך גבוהה הפוטנציאל שלך לא ימומש , הטעות השניה היא עצם ההתיחסות המוגזמת לרמת ה IQ (שעל פיה גם מחליטים מי יתקבל לאוניברסיטה) ישנם אנשים בעלי IQ גבוה יותר משל אינשטיין ובכל זאת לא הגיעו וגם לא יגיעו ולו לחלקיק קטן מהשגיו מכיוון שרמת ה IQ מגדירה את *הפוטנציאל* השכלי בלבד (וגם את זה אפשר לשנות) ואילו דרך החשיבה הוא מה שמגדיר את האופן בו אתה מנצל את הפוטנציאל השכלי (IQ) ניתן להשוות זאת למחשב כשה IQ מסמל את החומרה ודרך החשיבה לתוכנה , הרי ברור שגם המחשב החדיש ביותר לא יפעל כראוי ולא ינצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בו בלי תוכנה איכותית ואותו הדבר להיפך גם החומרה של המחשב לא הכי מהירה שיש היא עדיין תצליח להשיג כל תוצאה שתרצה אם התוכנה איכותית זה רק עניין של זמן ובניגוד לחומרת המחשב האדם יכול לחדד ולהגביר את יכולותיו השכליות ע"י אימון ותרגול החשיבה (גם אם לא ניחן בכשרונות גבוהים) אבל בניגוד לתוכנת המחשב אם חסרה לאדם החשיבה היצירתית והוא לא מנסה להשיג אותה [ג"כ ע"י תרגול] אז לא יועיל לו כל ה IQ שבעולם שכן חשיבתו מוגבלת וכך גם הישגיו

(21) xyusby, 4/2/2015 00:20

בשם השם אעשה והצליח השנה לסיים את לימודיי

(20) אנונימי, 12/1/2013 20:29

ישיבת חברותא

(19) אתי גולצ'ה, 16/9/2011 06:13

תגובתי למאמר 7 אינטליגנציות

אני קראתי את המאמר עם דמעות בעיניי,זה כ"כ מרגש ונכון,הלוואי שיחדור יותר לתודעת מערכת החינוך הפורמלי ואחוז התלמידים המתקשים לא יסבול כ"כ.תודה, יישר כח גדול!!!!

(18) אנונימי, 19/12/2010 18:41

היכולת למדוד

אני מסכים עם מה שנאמר בכתבה. מערכת החינוך כיום עושה עול להמון ילדים. אני בעצמי מרגיש שבית הספר יכל לתרום לי הרבה יותר. בסופו של דבר בית הספר היה מקום מפגש חברתי ולא יותר מזה. הבעיה הגדולה היא שקשה למדוד אינטלגנציה ובמיוחד את הסוגים שאינם מתמטיים או מילוליים. בכל מקרה אני אשמח לשמוע על מסגרות חדשות שנפתחות ועל כתבות נוספות בנושא.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub