ביתו של האדם הוא מבצרו, אומרים האנגלים. ודומה שהעולם כולו בחר בעת המודרנית לאמץ את האמרה הזו. הבתים שלנו, אוסף הקירות שאליהם אנו חוזרים, נועלים את הדלת ומותירים בחוץ את העולם והמולתו, הם הרבה יותר ממקום לישון בו. הבתים שלנו הם צורך פסיכולוגי לא פחות מצורך פיזיולוגי. לישון אפשר גם בשק שינה, ואוהל מספק לנו שטח פרטי סגור לצרכינו, אבל הבית הוא הרבה יותר מזה.

הבתים שלנו הם צורך פסיכולוגי לא פחות מצורך פיזיולוגי

מי שמטיל בכך ספק, צריך רק לבחון את האספקט הברור ביותר של המצוקה הכלכלית העולמית, שמוקדה בארצות הברית - בועת הנדל"ן. יותר ממיליון אמריקנים איבדו את בתיהם לפני מספר שנים, והמוני אמריקנים אחרים גרו בבתים שעמדו בפני עיקול. הסיטואציה החמירה עד כדי כך שבקמפיין הבחירות הובעה דאגה רצינית לגבי אזרחים רבים שלא יוכלו להצביע אחרי שבתיהם יעוקלו והם יושלכו לרחוב, שהרי ההצבעה בארצות הברית מבוססת על אזור המגורים של האדם.

המשבר הכלכלי האמריקני היה עמוק בהרבה מאשר התמוטטות מערכת משכנתאות בלתי סבירה, בעוד הנסדא"ק צונח ווול-סטריט בפאניקה, מה שמעניין את האזרח ברחוב הוא מה קורה לבית שלו. מכל הזוויות האנושיות של המצב הכלכלי, משבר המשכנתאות הפך לפניה של הקטסטרופה. בנק מתמוטט הוא דבר גרוע; אבל אובדן הבית הוא אחת החוויות הטראומתיות ביותר שיכולות לקרות לאדם. כל קריאת עדויות של פליטים או ניצולי שריפה מציגה בפנינו את האמת הזו.

בתקופות של חג, הבית הוא המרכז יותר מתמיד. העידן שלנו מרחיק אותנו מהבתים לתקופות זמן ארוכות, אבל שום מודרניזציה לא יכולה לבטל את חשיבותו של הבית. בשעות שאנחנו כן נמצאים בו, הדלתות, כך נדמה, נעולות יותר מבכל זמן אחר. אבל בחג הסוכות אין לנו את הפריבילגיה להסתגר בבית עם משפחה וחברים ולהרגיש מלכי הטירה הפרטית שלנו. בחג הסוכות, אנחנו מצווים לבנות מבנה רעוע למדי ולהשתכן בו שבעת ימים.

התבואה בפנים, האנשים בחוץ

התזמון אינו מקרי. חג הסוכות נקרא גם חג האסיף, משום שבאופן מסורתי, זו תקופת השנה שבה האיכרים מסיימים לאסוף את היבול מהשדות. בחברה חקלאית זהו אירוע גדול: עמל השנה הושלם בהצלחה ועכשיו אפשר להתרווח אחורנית ולטפוח על השכם. אבל במקום שתשב על כורסא בבית רגל על רגל ותשמח להיות מוגן, כפי שהתבואה מוגנת בין כותלי האסם, אתה נקרא לצאת החוצה, אל תחילת הסתיו, ולהתגורר בין דפנות דקות. והלכות הסוכה מוודאות שלא תייצר רפליקה לבית שלך – גם אם אתה יכול להרשות זאת לעצמך. למשל: "סוכה שגובהה למעלה מעשרים אמה (כעשרה מטרים) פסולה". סוכה חייבת להיות מבנה ארעי וקירות גבוהים יוצרים אשליה של בטיחות ומבנה קבע. ובל נשכח את הסכך, עיקר הסוכה. אפילו חובבי הטבע הגדולים שבינינו לא היו חולמים להתאים לביתם גג חדיר כל כך, אבל גג הסוכה חייב להיות סכך. סכך שדרכו נראה את הכוכבים ונרגיש שאנו נמצאים תחת כיפת השמיים.

בימים שלפני חג הסוכות, במקומות מסוימים כבר ממוצאי יום כיפור, קול הלמות הפטישים הוא המוזיקה המלווה את ההכנות לחג. בכל מקום ישוב יהודי אפשר לראות משפחות מצרפות דפנות, פורשות סכך, מעטרות את קירות העץ או הבד בקישוטים. זמן האסיף, תחילת הסתיו – ואת החג הארוך הזה שולחת אותנו התורה לחגוג בחוץ. מה רע בבתים שלנו?

הסוכה כמראה למציאות

האמת היא, כמובן, ש'ביתי הוא מבצרי' הוא אחת האשליות הגדולות והממכרות ביותר של הטבע האנושי. הבית אינו מגן אמיתי לאדם. כן, יש סכנות שנותרות מאחורי הדלת, והאפשרות להסתגר בפנים מעניקה מידה של שקט ושלוות נפש. אבל לבית יש את סכנותיו שלו. הבית אינו יכול להגן עלינו מרוב כאבי החיים, וזה במקרה הטוב - שלא הוא מקור הבעיות שלנו.

ובכל זאת, בין אם יש ברשותנו וילת ענק או דירונת של חדר וחצי, אנחנו נקשרים למרחב הפרטי הזה, וגאים בו. מכאן מטבע הלשון 'להרגיש בבית'. להרגיש בנוח ובשליטה, להרגיש שאפשר לנהוג כרצונך, להרגיש בטריטוריה שלך. להרגיש ביטחון וקביעות והגנה.

הסוכה היא מראה ישרה, נטולת פנטזיות, שמראה לנו את מצבנו האמיתי

הסוכה מנפצת את האשליות הללו. אנחנו נשלחים למבנה ארעי ודק- דפנות, נמוך וחדיר לגשם ולאור הכוכבים. בעל כורחנו אנחנו מרגישים יותר כחלק מהטבע, מאשר כבעלי בית שהוא בועה נפרדת ונעולה. אבל הסוכה אינה מציאות נפרדת ומיוחדת לימי חג הסוכות. נכון, לבית שלנו אין סכך וקרוב לודאי שחתולים לא מתגנבים אליו בקלות כזו, אבל האמת היא שהגנה אמיתית הוא לא מסוגל להעניק לנו יותר מהסוכה.

הסוכה היא מראה ישרה, נטולת פנטזיות, שמראה לנו את מצבנו האמיתי, לא את מה שהיינו רוצים לראות. מבנה ארעי? כן, בני אדם. כל חייכם אתם במבנה ארעי, תמיד דל כוחן של הדפנות להגן עליכם, תמיד פרושה מעל כיפת השמים.

זה אינו שיעור בריאליזם קודר. חג הסוכות – יחיד מכל החגים – נקרא 'זמן שמחתנו'. ודאי שהסוכה לא נועדה להביא אותנו לידי משבר אקזיסטנציאלי חמור, או לפיתוח פרנויה.

לעיתים, בהבנת החולשה מוצאים חוזק. וזו מהותו של חג הסוכות. אנחנו בונים את המבנה הארעי ומבינים את השיעור: שהחיים אכן ארעיים, שהבית הפיזי לא מספק הגנה, שאנחנו לא תמיד בשליטה, גם לא מאחורי פלדלת. ואז אנחנו מבינים שהכח האמיתי, היציבות והקביעות לא מגיעים מדברים חיצוניים, מעושר וחומריות.

אפשר לכעוס על שאנחנו מורחקים מהבית בתחילת הסתיו, בתקופת השנה שהתכרבלות בין כתליו מתאימה לנו יותר מכל, אבל חג השמחה לא נועד להוציא אותנו מכלינו, אלא לספק שמחה אמיתית. הישיבה בסוכה, כשאור הכוכבים חודר מעל, מספרת לנו שאנחנו צריכים לשים את מבטחנו בדברים האמתיים לשאוב חוזק ועצמה מערכים אמתיים, להאמין במה שאמנם לא תמיד נראה לעין, אך חזק הרבה יותר מכל דבר חומרי בר חלוף. בזוהר נקראת הסוכה "צילא דמהימנותא"- צל האמונה. אדם שחי באמונה וביטחון במשהו פנימי ועמוק, השמחה שלו תגדל ותתגבר. לחיות בהרגשה שיש לי משהו טוב, ושאף אחד לא יכול לקחת או לצמצם לי את זה זו שמחה אדירה.

בואו נתחבר לחג הסוכות. נתחבר לערכי הנצח של המורשת שלנו, נזמין אורחים (אושפיזין), נייצר אחדות בינינו (ארבעת המינים), ונשמח בחג הסוכות.

קרדיט תמונת סוכה מויקיפדיה לינק>