רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

זה לא חייב להיות ככה!

ט״ז באדר ב׳ ה׳תשע״ד ט״ז באדר ב׳ ה׳תשע״ד 18/03/2014 | מאת הרב יעקב סלומון

"אקסטזי, קוקאין, פטריות הזיה, LSD – מה שתגיד, אני כבר ניסיתי" – אם רועי נפטר מהשעבוד, גם אנחנו יכולים.

"אקסטזי, קוקאין, ספיישל K, פטריות הזיה, LSD – מה שתגיד, אני כבר ניסיתי. הייתי מכור. ידעתי את זה וגם כל מי שהיה סביבי ידע; אבל בעולם המטורף של המכורים, מודעות ממש לא מספיקה. וגם את זה ידעתי."

הקשבתי לרועי שסיפר את הסיפור שלו. הוא היה נמוך קומה ועדין, עם שאריות חמודות של ס' לשונית, שבלי כל ספק הוא מתאמץ להעלים. הוא היה חכם – חכם מאוד – וגם 'על הקרקע'. אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיש לו קשר לסמים.

הוא דיבר בצורה עניינית, בלי קרשנדו של מצב רוח מתחלף או סתם בשביל האפקט. אבל הרקע שבו גדל רועי פשוט לא הסתדר עם מראהו הנוכחי. מספיק אם אומר שהוא גדל בלי אהבה, בלי גבולות, ועם שאלות שהוא לא היה יכול לשאול, וממילא לא היה לו את מי לשאול. כמו שזה קורה כל כך הרבה פעמים, הוא עזב את התיכון, נכנס לחברה הלא נכונה ומשם היה המדרון תלול וחלקלק. במבט לאחור, ההתדרדרות שלו לסמים לא הפתיעה אף אחד.

למרות שמומחים בנושא ההתמכרות מסכימים ש"ריפוי" הוא חלום רחוק, רועי "נקי" כבר למעלה משתים עשרה שנים.

סיפורו של רועי אמנם לא הסתיים, אבל כבר יש לו סוף טוב. למרות שמומחים בנושא התמכרות מסכימים ש"ריפוי" הוא חלום רחוק במבוך הכאב והמבוכה המפחיד הזה, לא להאמין - רועי "נקי" כבר למעלה משתים עשרה שנים. היום הוא מבלה נתח ניכר מזמנו (קוראים לזה 'החזר חוב') בייעוץ לילדים שמוצאים נחמה באותן מאורות הכימיקלים העלובות, שרועי כינה "בית", כשלא היה לו אחר.

ישבנו יחד למעלה משעתיים, באותו יום רביעי אחר הצהריים, ולמרות שהוא בא כדי לקבל ממני ייעוץ בנושא שלא קשור לסיפור הזה, דווקא אני זכיתי להבנה חדשה ולתובנה חשובה.

אני זוכר את ההתפעלות שלי כשהקשבתי לסיפור ההרואי של ההבראה שלו, אבל תהיתי, למה נראה כאילו הוא 'מחליק' את פרטי ההחלמה הניסית שלו. בתיאור ההתדרדרות המהירה שלו לשאול תחתיות, רועי גילה יכולת להיות מספר סיפורים מוצלח: הוא דיווח על כל מפנה טראגי ושינוי במופע התלת-ממדי הזה, על כל היופי העצוב שבו. אבל כשהוא התקרב לסוף הדיווח החי והמדהים על מהפך מוחלט בצורת החיים, שמתי לב שהוא בכלל לא הסביר איך כל זה קרה.

מה קרה שנתן לו כוח לוותר על הסמים? מי היה זה שהשפיע עליו כל כך, שהצליח לעצור את הסחרור המטורף שלו, לתמיד? ולמה הוא מרגיש כל כך לא נוח לספר לי את זה?

רועי נשם עמוק. "אתה צודק. הדו"ח הקצר שלי היה די מגמתי. סיפרתי את הסיפור שלי הרבה, הרבה פעמים, ואחרי כמה זמן גיליתי שאף אחד לא באמת מבין. הסברתי את המפנה הפתאומי שלי, אבל נראה לי שאנשים פשוט לא תופסים את זה – אז שיניתי לפורמט המקוצר הזה."

קיבלתי את דבריו כאתגר וביקשתי ממנו לנסות שוב. והוא ניסה.

חמש מילים

"טוב, אז ככה: הייתי מגיע בלילות לפגישות קבוצת תמיכה של מכורים. זה היה בתקופה הכי חשוכה שלי. כל מה שידעתי היה 'ספיד' ו'קראק'. זה כבש את כל החיים שלי. לא, זה היה החיים שלי. מנה אחרי מנה. באמת לא היה שום דבר אחר. זה היה מוזר. הגיע התור שלי לדבר, אבל העברתי אותו. רציתי לדבר, אבל פחדתי שאבכה. 'פעם אחרת' מלמלתי.

"ואז, הבחור שאחריי התחיל את הסיפור המחליא שלו. אני אפילו לא זוכר את הסיפור, אבל הוא היה גרוע – באמת גרוע... גרוע כמו שלי. ואז, אחרי כמה דקות הוא הצהיר, שעכשיו הוא נקי לחלוטין מכל הסמים, ושהוא ככה כבר חמש שנים! בהתחשב בכמה שהוא היה עמוק בפנים, זאת הייתה הצהרה מהממת בהחלט. באותו שלב, האוזניים שלי באמת הזדקפו.

התבוננתי במראה וראיתי מוות. ואז אמרתי את חמש המלים הכי חשובות, שאף פעם לא אמרתי קודם: אתה לא חייב לקחת סמים.

'ואני אגיד לכם איך עשיתי את זה', הוא אמר. 'זה נשמע מוזר, אבל יום אחד שטפתי את הידיים שלי בחדר האמבטיה. התזתי מים על הפנים והתבוננתי במראה. ראיתי מוות. בהיתי בעצמי במשך הרבה זמן ואז אמרתי את חמש המילים הכי חשובות, שאף פעם לא אמרתי קודם: אתה לא חייב לקחת סמים.'

"ואז הוא הפסיק לדבר. זה היה הכל. אני זוכר שהרגשתי חלול. אתה לא חייב לקחת סמים. הפגישה הסתיימה זמן קצר אחר כך. הלכתי כל הדרך הביתה וחזרתי שוב ושוב על המילים - הפשוטות, אבל איכשהו מכושפות: אתה לא חייב לקחת סמים.

"תאמין לי או לא, זאת הייתה אופציה שמעולם לא חשבתי עליה. הייתי כל כך בתוך המחלה הנוראית הזאת שלא יכולתי אפילו לדמיין שום דבר אחר. נראה לי שלא להשתמש בסמים זה משהו כמו לא לנשום. משהו שפשוט אי אפשר לעשות. אבל כשהבחור הזה, שהיה גם הוא עמוק בפנים כמוני, אמר את המילים האלה – הוא משך אותי אחריו כמו קטר.

"נכנסתי הביתה, כינסתי את המשפחה האמיצה שלי, והודעתי בקול רם: 'אני לא חייב לקחת סמים!' הם גיחכו בחוסר אמון מוחלט, אבל אני לא הסנפתי, הזרקתי, בלעתי או עישנתי שום סם מאז אותו יום. אתה בטח לא ממש מבין מה אמרתי לך ברגע זה, אבל זה הסיפור שלי."

התבוננתי ברועי בדממה. הוא צודק. באמת לא הבנתי. איך יכולתי? זה לא מובן מאליו שהוא לא היה חייב לקחת? זה לא ברור שאסור להשתמש בסמים? האם הוא לא הבין שהשימוש בסמים היה בחירה שלו? ואיך ההצהרה הפשוטה והמובנת הזאת, יכולה להשתנות באופן נִסי למנטרה מיסטית ומקדמת?

ובכן, דבר אחד ברור. למרות כל העדר ההבנה שלי והשאלות הקשות, זה כן עבד. זה עבד על אותו אדם בפגישה וגם על רועי. איך?

אולי הבנה מלאה של ה'ריפוי' המופלא הזה חתומה בפני בני המזל שלא נזקקו לו. אם זה העניין, אני מוכן להתגבר בשמחה על הסקרנות. אבל אולי חשיבה דומה בתחומים אחרים יכולה להביא לנו רווח מן הכלי האסטרטגי האפקטיבי הזה.

כוח הבחירה תמיד איתנו

הרב מתתיהו סלומון, הציע פעם תובנה פשוטה, ועם זאת מדהימה, בשיחה על חטא שמיעת לשון הרע. לרבים מאיתנו יוצא מדי פעם להיתקל בחתיכת רכילות עסיסית. אנחנו לא מחפשים את זה, אבל ההזדמנות מציגה את עצמה בצורה תמימה לחלוטין – בחתונה, בעבודה, באמצע משחק בכדור או אפילו באמצע שיעור תורה.

סיפורים מכוערים או סנסציוניים על אנשים שאנחנו מכירים, הם כל כך 'מחוץ לתחום', שרבים מאיתנו מעדיפים להימנע מהשיחה – על ידי שינוי הנושא או התרחקות מהקבוצה המשוחחת. אין בעיה. אבל השיחה יכולה להיות נעימה לחלוטין – על נושא מטופש, לא רלוונטי או חסר חשיבות לגמרי – ופתאום הערה שלילית או אסוציאציה מושחלת לשיחה. ברגע שנאמר הדבר, תמיד יהיה מישהו שישאל שאלה ובתוך דקה יסופר הסיפור. לפעמים בקצרה, בהתחמקות, לפעמים בהחלקת פרטים מסוימים שלא נעים לפרט, אבל עכשיו כבר כולנו יודעים. כולנו שמענו, שלא לומר הקשבנו – והנזק נעשה.

שורש הפורענות הזאת, אומר הרב סלומון, הוא סקרנות פשוטה ומוכרת. והתרופה שלה היא משפט פשוט בן חמש מילים: "אני לא חייב/ת לדעת הכל!"

אנחנו שוכחים שיכולת הבחירה נמצאת איתנו תמיד.

לאנשים רבים, אמירה פשטנית כזאת יכולה להיות ממש רעידת אדמה. לא לדעת כל מה שקורה סביבם, בפרטי פרטים, זה באמת דבר בלתי נתפס. יש אנשים שבשבילם זה ממש כמו לא לנשום. הם חיים כדי לספק את הצורך שאינו יודע שובע, לדעת הכל - על כולם. כמה עצוב.

אני חושב שמה שעומד בשורה התחתונה, זו היכולת האנושית לבחור. מתנתו הנפלאה ביותר של ה' לבני האדם היא הבחירה. שלא כמו בממלכת החיות שמגיבות אך ורק לאינסטינקטים, האדם מכיל את היכולת לחשוב על האפשרויות ולהגיע להחלטות הגיוניות וטובות. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד עושה – רחוק מזה. אבל הוא יכול.

מה שקורה הוא שהרבה פעמים אנחנו שוכחים שיכולת הבחירה נמצאת איתנו תמיד. אנחנו כל כך שקועים בדפוסי ההתנהגות הרגילים שלנו ובתגובות האינסטינקטיביות, שאנחנו לא מצליחים לזכור שאנחנו באמת לא חייבים לעשות את זה ככה. ההכרה במציאות הזאת יכולה להיות משחררת, ממריצה וכל כך מחזקת. ואין גבול לפוטנציאל לשינוי עמוק ותמידי שמגיע איתה.

לא ממש משנה מהם ההרגל, התכונה או ההתמכרות המסוימים שלנו. יש אנשים שאצלם אלה סמים, אצל אחרים זאת רכילות. זה יכול להיות אוכל, אינטרנט, סרקאזם או סתם בזבוז זמן. לכולנו יש הרגלים שליליים במידה כלשהי, בצורה כלשהי, בעלי אופי כלשהו.

מה שרועי אומר לנו, זה לפקוח את העיניים ולהתבונן במראה.

זה לא חייב להיות ככה.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן