לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קריאת התעוררות מהמכונית שלי

קריאת התעוררות מהמכונית שלי

היא שימשה לי כמשרד, תא טלפון, חדר אוכל וסלון יופי. בשבוע שעבר קיבלתי קריאת התעוררות שגרמה לכל זה להשתנות.

מאת טליה רוזנטל

במשך השנים שימשה אותי המכונית שלי למטרות רבות. היא שימשה כמשרד, תא טלפון, חדר אוכל, וגם סלון יופי. הייתי אפילו ידועה (לשמצה) כמי שצובעת את ציפורניה בלק בזמן ההמתנה ברמזור אדום. בשבוע שעבר קיבלתי קריאת התעוררות ששינתה כל זאת – לתמיד, אני מקווה.

עבר עליי שבוע עמוס ואינטנסיבי ביותר, כשהחלטתי לעצור ולקנות לעצמי ברד. בעודי מתקרבת לקופה כדי לשלם, שמעתי מהומה בחוץ ואנשים צועקים: "של מי המכונית הזו?!"

רצתי החוצה וידיד שלי שעמד בחנייה (במקרה?) הצביע אל מעבר לכביש. שם עמדה המכונית שלי, מעברו השני של צומת הומה, כשצדה האחד בולט החוצה בזווית משונה והשני מעוך לתוך קיר.

מרוב שמיהרתי לחזור למשרד, במצבי הטרוד והעסוק, שכחתי להרים את בלם היד. כיוון שהמכונית שלי בעלת גיר רגיל היא גלשה בתוך החנייה, דילגה מעל המחסום החד כיווני, חצתה בשעטה את הצומת ההומה והתנגשה בקיר של מרכז מסחרי קטן.

עמדתי שם רועדת כולי, מתבוננת במכונית שלי ולא מאמינה שהיא חצתה לבדה את הצומת ההומה בשעות העומס. הידיד שלי לקח את המפתחות והלך להזיז את המכונית, כיוון שאני הייתי בהלם ולא מסוגלת לזוז.

בהתחלה כולם סביבי נראו כעוסים מאוד, אבל ברגע שלקחתי אחריות על מה שקרה, הגישה שלהם השתנתה.

בהתחלה כולם סביבי נראו כעוסים מאוד, אבל ברגע שלקחתי אחריות על מה שקרה, הגישה שלהם השתנתה. כולם התחילו לספר כיצד המכונית התקרבה מאוד להולכי רגל או למכונית שלהם וכמה מזל יש לי. אישה אחת סיפרה שכשהיא ראתה שאין אף אחד ליד ההגה, היא החלה לצפור, כדי שאנשים ישימו לב. גבר מבוגר שעמד מול המרכז המסחרי זינק הצידה שנייה לפני שהמכונית התנגשה בקיר. מישהי אחרת סיפרה שהמכונית שלי חלפה ליד המכונית שלה במרחק של פחות משלושה סנטימטרים.

זה פשוט נס שהמכונית שלי לא גרמה לתאונה, לא פגעה במכוניות אחרת או, תודה לא-ל, בהולכי רגל! אם המכונית לא היה נוטה הצידה וחוצה את הצומת מפינה אחת לשנייה, אילו רק היה ממשיכה ישר, היא היתה עלולה להתנגש בגדר של גינה, בה שיחקו ילדים קטנים. ואם הקיר של המרכז המסחרי לא היה שם, היא היתה עלולה להתנגש באחת החנויות. האפשרויות הנוראיות היו אינסופיות ומזעזעות לחלוטין.

חזרתי לחנות כדי לשלם על הברד שכבר הספקתי לשפוך לפח. המנהל הביט בי ואמר, "גברת, אני לא יודע אם את הולכת לבית כנסת, אבל כדאי לך לומר תודה על מה שקרה!"

שלושה ימים לפני תקרית זו, הרב בבית הכנסת שלי דיבר במשך 20 דקות על חוסר המודעות שלנו לנושאי בטיחות כשמדובר בנהיגה והליכה. הוא דיבר על העובדה שאנחנו עושים יותר מדי דברים תוך כדי נהיגה ולא שמים לב למכוניות האחרות שעלולות לסטות לפתע מנתיבן. הסיבה העיקרית למוות ולפציעה בקרב אנשים בגילאים 15-24 היא תאונות דרכים, וזהו המצב בכל העולם.

ידעתי שאני אחת מהאשמים, מתמרנת בין אינספור פעולות בזמן הנהיגה ומנצלת את הזמן בשיא היעילות... המכונית שלי היא אמנם אמצעי תחבורה נוח, אבל היא גם מהווה אחריות אדירה. אף אחד אינו נהג מספיק טוב כדי להמשיך לנהוג בערנות בזמן שהוא עסוק בדברים אחרים. ועדיין, תמיד הייתי כה בטוחה בעצמי. אני מודה לא-ל שקריאת ההתעוררות שלי גבתה מחיר כזה קטן. הפרמיה הגבוהה יותר שאשלם מעתה לחברת הביטוח שלי היא כאין וכאפס לעומת מה שעלול היה לקרות.

12/5/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) שולמית, 14/5/2007 06:38

יכלו לכתוב את המאמר הזה עליי

רק שכחו את המניקור...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub