לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אתה צריך עזרה?

אתה צריך עזרה?

כשאנו פוגשים מישהו שעובר תקופה קשה, מיד צצה השאלה: "אתם צריכים עזרה?" – מה אנחנו מצפים שיגידו? "כן"? הרי אנחנו בטח לא היינו עונים כך.

מאת

חברתי, תמי ישבה על הספסל, כשראתה אותי רצה לעומתי.

"תשמעי, את חייבת לכתוב על זה שכולם שואלים אם אנחנו צריכים עזרה.!"

"על מה?"

על זה, כן, היא צודקת. מיד חשבתי על מה שקרה לי לפני כמה חודשים, כשהייתי אחרי לידה, חלשה, זקוקה לעזרה בתחומים רבים. והנה המון מכרים ומכרות שפגשו אותי שאלו כמעט בצורה אוטומטית:

"את צריכה עזרה?"

ומצאתי את עצמי עונה אוטומטית: "לא תודה. הכל בסדר ברוך השם, מסתדרים איכשהו." כלפי חוץ חייכתי אך בתוכי כמעט ובא לי לצעוק: ברור שאני צריכה עזרה!

מצד שני, אני גם מדי פעם מן הצד השני של המתרס, פוגשת חברה יולדת, חברה שהבן שלה שבר את הרגל או מישהי שנתונה במצוקה משפחתית כלשהי. אני רואה אותה, חיוורת ועייפה. רצון לעזור לה משתלט עליי, ואני רצה לקראתה ושואלת:

"את צריכה עזרה?"

או אפילו: "איך אני יכולה לעזור"?

ומה אני מצפה שהיא תגיד?

כן, אני נופלת מעומס הכביסה, אולי תעשי לי כמה מכונות... / אין לי כוח לבשל, תכיני לנו ארוחת צהריים... / מאוד, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוזרת... / בשמחה, את מוכנה לשמור על ספיר ושלומי שלי לשעתיים בצהריים כדי שאוכל לנוח?

אני זוכרת עד היום את הילה, שכנה שקטה שהשיחות היחידות שלנו הסתכמו במילים: "שלום, מה נשמע?" ודווקא היא לא דיברה ולא השיאה עצות. כשהבן שלי שבר מרפק ועבר מספר ניתוחים, ואני התרוצצתי בין הבית לבית החולים, היא ובעלה נכנסו פעם בשקט, מילאו שקיות גדולות בכביסה והחזירו לנו את כל הבגדים מקופלים, בלי לדבר!

לכי לחברה יולדת ואל תציעי לה לבשל ארוחת ערב, כשאת יכולה תכיני ותשלחי. אם את מסוגלת, וזה לא על חשבון כוחותיך, קחי ילדים של שכנה נזקקת אליך, כדי לאפשר לה לנוח לכמה שעות.

שכנה שלי שבעלה נפטר, סיפרה לי שכולם שואלים אותה אם היא צריכה עזרה, וקצת לא ברור לה אם הם באמת רוצים לשמוע או שמנסים לצאת ידי חובה ומקווים להשקיט בכך את מצפונם. העזרה הכי גדולה היא העשייה – זוהי תמיכה אמיתית ולא חיקוי שבא בצורת שאלה כמעט רטורית.

כשאתם רואים שכן או חבר מתמוטט, ואתם מסוגלים לעזור, אל תשאלו אותם אם הם צריכים עזרה. הם לא יגידו! זו מעין נורמה חברתית ובושה טבעית שעוצרת אותם מלומר: אל תשאלו אם אני צריך עזרה – הגישו לי אותה!

ותחשבו על זה: כולנו צריכים עזרה, אם לא היום אז מחר!

 

18/11/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) רבקה, 19/1/2017 11:31

איך?

רוצה לעזור ולא יודעת כיצד ובמה. אפשר לקבל הצעות פרקטיות

(5) מתושלח, 14/6/2008 13:26

קלעת........

(4) אורית, 29/11/2006 12:39

קליעה למטרה

פשוט נכון, אין מלה אחרת.
הזדהיתי לגמרי

(3) יעל, 27/11/2006 00:53

אוי כמה נכון!

גם אני שואלת את השאלה. ומוכנה לעזור אבל לא עושה הרבה כשהתשובה: זה בסדר תודה.
לאחרונה גם אני עברתי תקופה קשה. בעלי היה מאושפז וכולם אכן שאלו [וזה חימם לי מאוד את הלב] ורק גיסתי פשוט באה וטיפלה ועזרה בכל דרך [למרות שלא ביקשתי], זו היתה הקלה גדולה. ממש הורידה לי מעמסה , מצב רוחי השתפר והכל נראה אחרת.
אני מבטיחה להשתדל יותר.

(2) אנונימי, 21/11/2006 09:32

נכון מאד, קשה לבקש עזרה

גם אני חוטאת בשאלה זו. למרות שכשאני מציעה עזרה אכן אני מתכוונת.
הפחד שלי היא להכנס לטרטוריה לא שלי שלא יחשבו שאני טרחנית ונכנסת איפה שאני לא צריכה זה אפילו בנוגע לאישתו של הבן שלי.
איך לעשות את זה בלי הטרחנות. באופן נקי ומהלב.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub