כשצילה וסרמן החליטה לעזוב את ביתה בתל אביב ולעבור לדירה קטנה בשוהם סמוך לנכדים, היא לא ויתרה על דבר אחד, למרות שהוא תופס חדר שלם: עשרות שמלות כלה בשלל דגמים ומידות אותן היא משאילה ללא תמורה כספית לכלות.

"גמילות חסדים" או "גמ"ח" כפי שהוא מכונה בקיצור, הינו ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו לסייע בתחום ספציפי לקהל הרחב. באיזורים חרדיים קיימים מאות "גמח"ים" המנוהלים על ידי אנשים פרטיים בכל תחום. ניתן למצוא אפילו "גמ"ח מטרנה", מוצצים או "ארבעס", גרגרי חומוס מבושלים שבאופן מסורתי מקובל לחלק בליל שבת לאחר לידת בן. "לראות כלה יוצאת עם כל התלבושת קומפלט, זה כל כך מרגש. אני אפילו לא מתביישת למחות דמעה, זה רגע של נחת", מספרת צילה וסרמן.

- איך הכול התחיל?

"לפני למעלה מעשר שנים נפטר אבא שלי", מספרת וסרמן. "חודש לאחר מכן התחתנה הבת הקטנה שלנו, וההתרוצצות וההכנות התערבבו עם הגעגועים לאבא. כשחיפשנו שמלה הסתבר לנו שהמחירים פשוט בשמיים, ואני הבטחתי לעצמי להקים גמ"ח שמלות כלה לזכרו. לאחר שזכיתי לחתן גם את הבת השניה, מימשתי את הנדר".

- איך זה עובד?

"מתקשרת כלה, וקובעת פגישה. כל אחת מגיעה עם אמא או חברה טובה, ודבר ראשון מחפשים שמלות. אני פורשת לפניה את כל הסחורה, והולכים לחדר עם מראה גדולה למדוד. בדרך כלל הן מודדות כמה שמלות, לא אכפת לי גם שיקחו הביתה למדוד עם חברות או אחיות. אחרי שהיא מזהה שמלה אחת או יותר שנראות לה, אני מוסיפה לה הינומה לשיער, מציעה תכשיטים או נעליים תואמות. יש לי גם שמלות לילדות שמשמשות כשושבניות ואפילו שמלות ערב וכובעים לאמהות. הן לוקחות את כל מה שבחרו, ומותר להן לעשות כל שינוי שהן רוצות. לקצר, להרחיב, לפתוח או לסגור, אני רק מבקשת שיחזירו הכל נקי לפעם הבאה".

- מאיפה יש לך כל כך הרבה שמלות?

"השמלה הראשונה שהשאלתי היתה מהחתונה של הבת שלי. שמלה מקסימה שמאז כיכבה כבר בחמש חתונות שונות. על כל אחת זה נראה אחרת, השמלה מתאימה את עצמה לאישיות של הכלה. מאז, בכל חתונה שאני נמצאת, דבר ראשון אני מבררת אם השמלה נתפרה לחתונה הזו או שהיא מושכרת. לכלות שתפרו בעצמן אני פונה אחרי תקופה מסויימת ומציעה להן לתרום את השמלה. בהתחלה קשה להן להפרד, אבל אחרי שהשמלה שוכבת בארון ומעלה אבק, רבות מחליטות שיהיה שימוש הרבה יותר טוב לשמלה אצלי. בתחילת הדרך פגשתי, בכנס 'מתחתנים' בתל אביב, בעלת בוטיק לשמלות כלה ברחוב דיזנגוף, וכששמעה על המקום שלי נתנה לי המון שמלות. גם היום יש בוטיק מרחובות שנותן לי שמלות. אני משתדלת כל הזמן לגוון ולהשאר עם סחורה מעודכנת ואופנתית. אביזרים? אותו הדבר. למשל, בטיול באירופה בעלי שם לב פתאום לחנות לשמלות כלה - לא התאפקתי וקניתי שתי הינומות יפות".

דמעות של אושר

- יש הרבה גמ"חים לשמלות כלה בארץ?

יש הרבה גמ"חים בארץ אבל רבים מהם גובים 1,000 – 2,000 שקל עבור השאלת שמלה. ביחס למחירי ההשכרה של שמלות כלה שיכולים להגיע ל-7,000 שקל או יותר לערב זה בהחלט נקרא גמ"ח. העלויות של חתונות היום יכולות לגרום לאנשים לפשוט את הרגל או לפחות להכנס לקשיים. לדעתי זה לא צריך להיות ככה. אני לא לוקחת שקל, ואת ההוצאות שיש לי אני מכסה מעבודות תפירה שאני עושה לאנשים באזור, או מהמשכורת שלי כמורה. מדי פעם אני גם מתפתה לקנות משהו לגמ"ח, קצת תכשיטים או נעליים יפות שיכולות להתאים לשמלות הלבנות. היתה אמא של כלה שאמרה לבת שלה לפני שיצאו ממני 'חסכת עכשיו פינת אוכל'. זה שימח אותי לדעת שיכולתי להועיל כאן".

- איך אנשים מגיבים?

"יש זוגות שמחליטים לתרום סכום כלשהו לאות תודה. את הכסף אני נותנת לצדקה. היה זוג עולים מחבר העמים שבא אלי, ולאחר שהצטיידו מכף רגל ועד ראש שאלו כמה זה עולה. כשאמרתי להם שזה בחינם הם לא האמינו, ואמרו שזו הפעם הראשונה שהם נתקלים בדבר כזה בישראל. הם בכו, ואני בכיתי, וזה היה רגע שלא אשכח.

"מקרה מרגש אחר קרה ביום אחד בו הגיעה אלי מישהי לא צעירה, ואמרה שהיא נשואה באושר מזה 25 שנה. היא ביקשה לשמח את בעלה האהוב, שהיה מרותק בשל נכות לכסא גלגלים. היא החליטה לשחזר את החתונה שהיתה להם והיתה זקוקה לשמלה. מצאנו לה שמלה יפהפייה, עזרתי למצוא גם טבעות וחתונת הכסף יצאה לדרך. לי לא איכפת מה השיגעון של כל אחד, אותי רק מעניין איפה ובמה אני יכולה לעזור".

- את הולכת לחתונות?

"בדרך כלל אני מוזמנת אבל לא הולכת. הייתה גיורת שליוויתי לאורך השנה שבה עברה את תהליך הגיור, ולבקשתה השקיתי אותה מהיין מתחת לחופה. היתה אחרת שביום החתונה עצמו הגיעה אלי בבהילות לחפש שמלה. הלבשתי אותה מכף רגל ועד ראש, נעליים, שמלה ותכשיטים, הוצאתי לה אפילו דברים מהארון הפרטי שלי. היא התקלחה ואז הקפצתי אותה לאולם. אני הייתי בחלוק בית וכשהגענו לאולם הצלמים התנפלו על הרכב לצלם אותה, ואני רק התפללתי שלא יתפסו אותי עם החלוק"...

- זה גוזל ממך הרבה זמן?

"כשמגיעה כלה זה לוקח כמה שעות לפעמים. אבל זה הכיף שלי. כל ההכנות מסביב יכולות להעסיק אותי, אבל זה מצטרף ליומיים שאני מלמדת, יום התנדבות במחלקת יולדות בתל השומר, התנדבות בארגון למיון בגדים מיד שנייה, ושאר דברים שממלאים לי את הזמן ואת הלב. זה גוזל זמן אבל זה תחביב וזה כייף".

"וכשמישהי יוצאת מכאן עם חיוך – זה שווה מבחינתי את הכל".

לכל המתעניינים, ניתן ליצור קשר עם הגב' צילה וסרמן באי-מייל הבא: zila120@zahav.net.il

*המאמר פורסם לראשונה במגזין "שוהם פלוס"