לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המודם שלי מדבר

המודם שלי מדבר

לפעמים, דווקא המהירות יכולה לעכב אותנו.

מאת

שלום. אני המודם (כן. זה שמחבר את המחשב לקו הטלפון...) של יעקב סלומון.

בתור מודם, אני באמת לא רגיל לכתוב מאמרים. בעצם, אני אפילו לא חושב על עצמי; אני משאיר זאת לבני האדם. אבל מה אני יכול לעשות? יעקב התחנן. אני נכנעתי.

חלק מכם נהנו (או שלא) מהמאמרים הרבים של יעקב סלומון על החיים שלו במשך השנים האחרונות. אני אפילו שיחקתי תפקיד חשוב בהעברתם אל המסך שלכם. זה כל מה שאנחנו, המודמים, עושים באופן כללי. אנחנו לא מסבירים, אנחנו לא חושבים, אנחנו פשוט נערי משלוח אלקטרוניים משוכללים. ואנחנו בהחלט לא כותבים.

אז כשסלומון ביקש ממני למלא את מקומו הפעם, לא בדיוק התלהבתי, אם ננסח את זה בעדינות.

"תשמע", הוא התחיל, "יש לי בעיה. אולי תוכל לעזור."

"בטח", עניתי. "יש לך אימייל חשוב לשלוח? קישור שלא משתף פעולה? קובץ גדול מדי ולא דחוס שלא מסכים לצאת מהבית? אני הבן-אדם... - סליחה, אני המודם שאתה מחפש."

"ובכן... זה לא בדיוק זה. אני צריך משהו כמו סוֹפֵר צללים עבור המאמר הבא שלי, ו...זאת אומרת...חשבתי שאולי, אם אתה לא יותר מדי עסוק..."

"אני?" צייצתי. "טעית בכתובת, חבר. אני סתם מודם עלוב. אני רק מעביר את החומר; אני לא יוצר אותו."

"אני יודע, אני יודע", הוא התחנן. "אבל אני בבְּרוֹך, ואתה נמצא בעמדה המושלמת כדי לעזור לי."

"טוב, אני מקשיב."

את האמת, לא ממש הקשבתי. וגם לא הייתי מעוניין ביוזמה החדשה הזאת שבה הוא עירב אותי. זוכרים, אין לי באמת שום מטרות או שאיפות בחיים. אני פשוט עושה את העבודה שלי. אני לא צריך קידום, העלאה בדרגה, או אחריות נוספת. חוץ מזה, מה בדיוק הבְּרוֹך שלו?

"כמה זמן אתה כבר מכיר אותי?" הוא שאל.

"מספיק זמן", השבתי. לא היה לי שום מושג לאן הוא חותר.

"האם אי פעם ביקשתי ממך משהו חוץ מלהיות דוור נאמן?"

"באמת סלומון, תיגש לעניין", דרשתי.

"אני אדבר ישר ולעניין", הוא ויתר סוף סוף. "בינך וביני הייתה מעין הסכמה חוזית בשלוש השנים האחרונות. אתה הבאת לי את הדואר באופן עקבי ונאמן, שלחת את הדואר שלי וקישרת אותי לאינטרנט כשהיה צורך. עשית עבודה מצוינת. אבל הזמנים משתנים. אני לא בדיוק יודע איך לבשר לך את זה, אבל אני... אהמ... מחליף אותך."

"מחליף?"

"תראה. סדר היום שלי יכול להיות קדחתני, כמו שאתה יודע. פשוט קצת התעייפתי מלחכות עד שאתה סוחב את התיק שלך לשטח שלי, אוסף את הדואר, מצפצף את המנגינה המצחיקה הזאת במשך 5 דקות, ואז שולח את החומר בזהירות – דבר אחד או שניים בכל פעם. זה היה בזבוז זמן. זה היה טרטור!

"שלא לדבר על איך שאח שלי, הילדים שלי וכל מי שהופיע אצלי ברשימת הכתובות, לעגו לי על זה שאני עדיין משתמש בך, ולא במודם פס-רחב או בכבלים!

"אין לי שום דבר אישי נגדך, אבל אתה פשוט לא יכול לעמוד בדרכה של הקידמה. נגזר על מודמי-חיוג כמוך לסיים את חייהם בערמת האשפה או בסל המיחזור, יחד עם הטלפוני-החוגה, המצנמים, הדיסקטים ועשרות מוצרים ארכאיים ואיטיים אחרים. טכנולוגיה חדשה חוסכת לנו כמויות מדהימות של זמן, כדי שנוכל להספיק הרבה יותר ממה שעשינו עד עכשיו. אני משוכנע שאתה מבין."

הייתי מוכרח להודות שזה נשמע הגיוני. אבל המסתורין נשאר בעינו. למה הוא פתאום צריך אותי כדי לכתוב במקומו את המאמר? למה הוא לא יכול לעשות את זה בעצמו?

"אתה בטח שואל את עצמך למה אני צריך פתאום שתכתוב במקומי?" מרגע זה הקשבתי באמת.

"טוב, אז כמו שראית בעצמך, לפני כמה שבועות קניתי מודם ADSL. והיצור החמוד הזה עובד במהירות של 1.5 מגה בשנייה! לא, אין לי שום מושג מה זה אומר, אבל המהירות באמת לא תיאמן. רק תחשוב כמה זמן אני הולך לחסוך!

"אבל משהו מוזר קורה. במקום להרוויח המון זמן, איכשהו... באופן בלתי צפוי... יש לי עכשיו פחות זמן מאשר אי פעם! כן, אני מופתע בדיוק כמוך, אבל נראה לי שיש לי קצה חוט איך זה קורה.

"אתה מבין, קודם, כשאתה ושכמותך, מערכות תקשורת איטיות, הייתם אמצעי ההתחברות היחיד שלי לעולם, לא יכולתי לשלוח או לקבל הודעות דואר רבות, או לגלוש בכלל. אני לא רוצה לפגוע, אבל זה היה עינוי גדול מדי. אז השתמשתי בזמן הזה בשביל המון דברים אחרים – כמו לכתוב מאמרים ל-aish.co.il למשל.

אבל עכשיו נכנסתי לעולם ה-ADSL והוא מדהים! הוא זז כל כך מהר שאני כל הזמן משתמש בו! אני מתחבר, אני קורא המון מיילים, אני גולש כל היום… אז עכשיו כבר אין לי ממש זמן בשביל כל השאר. אני עומד בדקה ה-90, ולא נשאר לי זמן לכתוב! אבל לך, מכיוון שאתה מובטל, יש שעות על גבי שעות פנויות, ואין לך בכלל מה לעשות. בטח תוכל לעזור לי בשעה קשה שכזו, הא?"

הייתי המום. לְפָנַי סלומון, כורע ברך, ומתחנן לחלץ אותו ממצוקה... וזה מייד אחרי שפיטר אותי! הוא עשה טעות. בחיפוש שלו אחר קידמה הוא מצא את עצמו בנסיגה לאחור. אבל לפחות הוא מודע לזה. ואני מצאתי את עצמי פתאום מרחם על הבחור המסכן.

מי יכול להאשים אותו? כל כך קל ליפול בפח הזה. קיצורי דרך! כולם מחפשים קיצורי דרך! במקום לסמוך על השיטה הבטוחה והמוכרת – לעשות את זה נכון – אנחנו חושבים שנוכל להתחכם על עצמנו. החלטתי להקל על הבנאדם.

"בסדר, בסדר", אמרתי, "תפסיק להשתפך על המקלדת. אני אכתוב את הקטע בשבילך – אבל רק הפעם. כנראה יש לי הכרת טובה על הטיפול המסור שנתת לי במשך השנים.

"אבל סלומון, תבין. לכל אחד יש רשימת ה'עשה' וה'לא תעשה' שלו, כל אחד מאיתנו צריך לעבור את המלחמות שלו ואת הקשיים המיוחדים לו. אחד מאלה שלך יכול להיות הקרב על קיצורי הדרך – הנטייה לעשות דברים מהר יותר, אבל פחות יסודי; השאיפה לגמור כבר עם הדברים, ולא משנה מה תהיינה התוצאות; הצורך לחסוך זמן, אבל אז אתה לא יודע מה לעשות עם מה שחסכת.

"אל תכרכר סביב כל אפשרות לחסוך זמן לפני שאתה יודע בבירור מה אתה רוצה לעשות עם הזמן הזה."

ולכם הקוראים שם: מקווה שאהבתם את המאמר שלי. לא כל כך נורא בשביל הפעם הראשונה, נכון? במיוחד בהתחשב בעובדה שאני בסך הכל מודם-חיוג...

21/10/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אילה, 24/5/2012 10:25

מאמר פוקח עיניים,

נותן בהחלט חומר למחשבה על דברים של יום יום שלעיתים קרובות לא נותנים עליהם מספיק את הדעת ומתפספסים לעיתים מרוב מחשבות ״עמוקות״. נכתב בהומור וביצירתיות. תודה רבה :)

(2) טליה ענבר, 29/9/2007 12:45

על המאמר

שלום,קראתי את המאמר ורציתי לדעת למה דווקא המודם מדבר?
היה אפשר לבחור איזה ספר תורה או למשל כורסא אהובה אבל מודם?
זה נישמע כאילו המחשב הוא מעיין החבר הכי טוב של הכותב...
לדעתי זאת גישה לא נכונה.
בתודה
טליה ענבר

(1) , 23/10/2006 15:00

נפלא

בדיוק הבת שלי קוראת עכשיו ספר של מיכאל אנדה (שם הספר: מומו) ושם מתוארים "האנשים האפורים" ש"גונבים" את הזמן. יש שם בדיוק תיאור כזה איך שאנחנו כאילו חוסכים זמן ובעצם אנחנו מבזבזים אותו על דברים עוד פחות חשובים.
צריך לסמן את העיקר!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub