לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מלך הקורנפלקס-על חרדות ומהות החופש

מלך הקורנפלקס-על חרדות ומהות החופש

ייתכן שמהות החופש לא נעוצה ביכולת לענות לכל שיחת טלפון, אלא דווקא יותר ביכולת לכבות את הטלפון ולקחת את הזמן כדי לרקוד יחפים בחול הרך.

מאת

היה זה יום קסום בחוף הים. הסערה זה עתה חלפה והשמיים האפורים כעופרת נסוגו ופינו את מקומם לתכלת בהיר. השמש החלה לחמם את החול והגלים היו מכוסים קצף. מתוך גחמה של רגע, החלטתי לקחת כמה שעות חופש ולנסוע לחוף הים עם בני בן ה- 4, ג'ואי. הוא הבן האמצעי ואישיותו הרכה והמהורהרת נבלעת תכופות ברקע, לצד אחיו הגדול והמוחצן או לצד אחותו הקטנה והמקסימה, כך ששמחתי שאוכל לבלות עמו כמה שעות ביחידות. אחיו היה רץ אל המים וזורק אליהם אבנים, בעוד שאחותו הייתה דנה עמי בפרוטרוט בשמלה שהיא רוצה, אבל ג'ואי היה מרוצה פשוט לשבת לצדי בשקט, להתבונן בציפורים ולאכול את הקורנפלקס שלו.

בכל פעם ששחף חצוף במיוחד חטף פירור שנפל, ג'ואי, בדרכו האופיינית, הטה את ראשו והתבונן במתרחש, חצי חיוך מופתע על פניו. בהיסוס, הוא זרק קורנפלקס אחד וצחקק בשעה שציפור נוספת עטה על השלל. עוד כמה קורנפלקסים, עוד כמה ציפורים. כעת, כשהוא כבר קצת יותר בטוח בעצמו, ג'ואי נעמד. הוא חדל להיות הילד השקט והמופנם. מוקף בשחפים, הוא היה המלך בקבוצה של עדת מעריצים. כשזרק את הקורנפלקס לעברם, הוא צחק כשהציפורים הסתערו עליהם.

כשסיים את השקית, הוא השפיל את מבטו ואמר בעצב, "שלום לכולם". ואז, אולי בהשראת המים הנוצצים, ריח הים או הגיחוך שבמצב, הוא הניף את ידיו באוויר והחל לרקוד באיטיות. צלליתו הצטיירה בבירור למול המים הכחולים העמוקים וענני הכבשים. בני המאופק רקד מהר יותר ויותר, ראשו מוטה לאחר בצחוק. מהופנטת מהחיוך הקורן שאפף את פניו הרציניים בדרך כלל, גם אני התרוממתי והתחלתי להתנועע. ואז שנינו, מלך הקורנפלקס ואני, רקדנו וצחקנו על החוף השומם, לקול הגלים המתנפצים, בין השחפים ושאריות הקורנפלקס. אינני זוכרת מתי הרגשתי כה חופשייה.

אינני זוכרת מתי הרגשתי כה חופשייה.

אני זוכרת שבליל הסדר האחרון חשבתי הרבה על משמעות החופש, גרסת שנות ה-2000.

בעשר השנים בהן אני עוסקת ברפואה, הבחנתי במגמה מוזרה. מספר גדול של חולים מגיע עם תלונות ספציפיות שאינני יכולה לייחס לשום מחלה רפואית כלשהי. לדוגמה, כאבים בחזה, כאבי בטן, הפרעות שינה, כאבי גב – כולם סימפטומים גופניים אמיתיים שבדיקות מקיפות אינן מאתרות את מקורם. בתחילה, הנחתי שהאשם הוא חוסר הניסיון שלי, אולם כשבדיקה אחר בדיקה התבררה כשלילית, התחלתי לתהות אם לא מדובר במשהו אחר שמתרחש. בשעה שהתחלתי להקשיב לחולים שלי, כשאני פחות מתמקדת בסוג הכאב ויותר מתמקדת באיכות החיים שלהם, החלה להסתמן עובדה מטרידה ביותר: המתח והחרדה נפוצים מאוד, והם מתבטאים כמעט בכל הסימפטומים הגופניים האפשריים.

לא קלטתי את היקף הבעיה, עד שלא פתחתי מרפאה עצמאית משלי.

לפני מספר חודשים הגיעה למשרדי אישה בגיל העמידה, כשהיא מוטרדת מכך ששערה החל לנשור בקצב מסחרר. כמנהלת בכירה במשרד ממשלתי, היא לבשה חליפה שמרנית ונראתה מוכשרת ורצינית, לא אדם שנוטה להיסטריה. ואכן, כשבדקתי את ראשה ראיתי שיש בו מספר קרחות. לא היו לה סימפטומים של אנמיה, בעיות בבלוטת התריס או מחלת עור – כל הסיבות הנפוצות לנשירות שיער, ובדיקה יסודית, כולל ביופסיה של הגולגולת, לא העלתה דבר.

כששאלתי אותה על המתח בחייה, היא נראתה כעוסה, כאילו רמזתי שהיא ממציאה דברים ושהכל בראשה, אך היא הודתה שהבוס החדש שלה מנסה להתנכל לה. היא לא נראתה כלל משוכנעת בצדקתי, כשציינתי שייתכן שנשירת השיער נובעת מחרדה ודנתי עמה בדרכים להורדת המתח. היא עזבה את משרדי כעוסה, כשפניה מועדות, קרוב לוודאי, לרופא אחר, מנוסה יותר. רק לאחר מספר שבועות, בשעה שהתרגעה בחופשה מפנקת ונשירת השיער פסקה, רק אז השתכנעה באמיתות דבריי והתקשרה לספר לי זאת.

היא בקושי הספיקה לסגור את הדלת, כשהעמדת הפנים נמחקה באחת.

לאחרונה, הגיעה אישה צעירה למשרדי בפעם הראשונה. היא הייתה בלונדינית, רזה ולבושה לפי צו האופנה, דוגמה ומופת לסטריאוטיפ של נשות דרום קליפורניה. היה לה קסם אישי של שחקנית והיא שוחחה עם הקשישים בחדר ההמתנה ופטפטה עמם בעליצות. כשהגיע תורה, היא נעמדה בדרמטיות, שלחה אליהם חיוך קורן ונכנסה למשרדי. בקושי הספיקה לסגור את הדלת, כשהעמדת הפנים נמחקה באחת.

עיניה התמלאו בדמעות והיא מלמלה, "אני מצטערת", בשעה שצנחה לתוך הכורסה. "אני לא עומדת בזה, אני מתפרקת. אני כישלון", משכה באפה.

לאחר כמה נשימות עמוקות, היא סיפרה סיפור שנשמע מוכר. היא הגיעה ללוס-אנג'לס מעיירה קטנה, כדי להצליח בהוליווד, אולם שנתיים של מבחני בד לא הניבו דבר מלבד דחייה.

"ועכשיו יש לי בעיות בלב – לפעמים הוא דופק כל כך מהר שאני לא יכולה לנשום. אני מתחילה לרעוד ומאבדת תחושה בידיים". היא הרימה את מבטה, פניה חיוורות כעת. "בבקשה, עזרי לי. אני כל כך פוחדת. אני חושבת שאני עומדת למות".

כיוון שמדי פעם גם אנשים צעירים סובלים מבעיות לב – הפרעות בקצב הלב שגורמות לתופעות דומות ועלולות להוביל למוות פתאומי, חיברתי אותה למוניטור במשך 24 שעות רצופות. לא הופתעתי לגלות שדפיקות הלב שלה לא התאימו למחלת לב סמויה כלשהי, אלא לתקופות של מתח רגשי. היא סבלה מהתקפי חרדה קלאסיים.

לפני שבועיים, בנקאי בתחילת שנות ה-40 לחייו בא לראותני. הוא היה מטופח מאוד, לבוש בחליפה מחויטת והקרין כוח ויוקרה. הוא היה מודאג, אמר, כיוון שהוא סובל מכאבים בחזה, המוקרנים במורד זרועו השמאלית וקשורים גם לקוצר נשימה ולהזעה. בזמן שהוא סיפר לי זאת, הטלפון הנייד שלו צלצל פעמיים, האיתורית שלו החלה לפעול והפאלם פיילוט שלו השמיע לו תזכורת. הייתה לו סיבה לדאגה: אפילו אני הייתי כל כך משוכנעת שיש לו מחלת לב, שהתקשרתי לחבר קרדיולוג וסידרתי שיגיע ישירות לבית החולים, לעריכת בדיקות. הייתי המומה כשכל הבדיקות היו שליליות – זו לא הייתה בעיית לב.

הוא הגיע למעקב מספר ימים לאחר מכן ואמרתי לו שייתכן שכל זה נובע ממתח. "כן", אמר, "ניסיתי לעשות הכל בבת אחת... כל כך הרבה לקוחות, המשכנתא, הילדים..." באותו שלב, הטלפון הנייד שלו צלצל ובלסתות מהודקות, הוא ענה. המבט השחוק בעיניו סיפר לי את מה שהוא היה עסוק מכדי לומר לי.

לאחר ששמעתי סיפורים דומים רבים, מה שמדהים אותי יותר מכל הוא שחרדה יכולה להסתתר מאחורי מגוון סימפטומים – עד כדי כך מדובר בתופעה נפוצה וערמומית. מדי יום, מגיעים חולים עם סיפורים עייפים דומים.

כרופאה פנימית, המטרה העיקרית שלי היא לשלול סיבות גופניות לסימפטומים שלהם, מעבר לזה, כל מה שאני יכולה לעשות זה פשוט להקשיב. תכופות אני מפנה לטיפול נפשי ומדי פעם, כשהסימפטומים דורשים זאת, אני רושמת תרופה נגד חרדה.

יש לנו כל כך הרבה אפשרויות, אבל האם זהו חופש?

מה שלמדתי מההקשבה לסיפוריהם הוא עד כמה מורכב הוא טבעו של החופש. בעיר שטופת שמש, שופעת אפשרויות בחירה אינסופיות, מדי יום אני רואה אנשים שנראים מצליחים ופרודוקטיביים, אך הם כה שבויים במתח, שגופם מתחיל להתמרד. הם יכולים ללבוש מה שהם רוצים, להשתתף בבחירות לנשיאות ולהזמין לעצמם כוס קפה, אבל הם כל כך אומללים שהם בקושי מתפקדים.

יש כל כך הרבה אפשרויות, אבל האם זהו חופש?

ואם חופש אינו קשור לאפשרויות, למה הוא קשור?

אלה כמה מהשאלות בהן הרהרתי לאחרונה.

אני נזכרת באותו יום חורפי מקסים שביליתי על חוף הים עם מלך הקורנפלקס הקטן שלי. אולי חופש פחות קשור ליכולת לענות לכל שיחת טלפון ויותר קשור ליכולת לכבות את הטלפון ולקחת את הזמן, מפעם לפעם, כדי לרקוד יחפים בחול הרך. אני מתחילה לחשוב שאולי שאלת החופש אינה מורכבת כל כך, אחרי הכל. אולי החופש הוא פשוט, כמו שקית של חטיפי קורנפלקס ושמש חמימה.

 

3/11/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) joy, 7/11/2013 10:59

Thank you!

!!!a really smart essay

(5) בעז, 19/1/2006 01:52

היכולת לבחור בחופש יותר חשובה!

יש לנו כבני אדם את יכולת הבחירה המושכלת אך אנו מתוך אותו לחץ יום יומי שוכחים שאנו יכולים וזכותנו לבחור אחרת! לבחור ללכת לים, לבחור להקדיש זמן לעצמנו לאישה לילדים. אנו כבולים בערכי חברה שלעבוד יותר חשוב מהכל וכשאנו פועלים מתוך גישה זאת אנו מאבדים את יכולת הבחירה והיכולת להיות האדריכלים של חיינו. מנסיון חיי למדתי שאני צריך לבחור!!! מזמין אתכם לנסות.

(4) יעל, 17/1/2006 13:12

נהניתי מכל מילה!

תודה על הפרספקטיבה המרעננת שאת נותנת בכל פעם מחדש, ומכריחה אותנו לזכור..ולא לשכוח מה שחשוב באמת..

(3) חני, 16/1/2006 13:16

תודה רבה

(2) חביבה, 16/1/2006 13:08

תודה רבה. צריכה לקרוא את זה שוב ושוב על-מנת להפנים כדי לשפר את חיי... תודה!!!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub