התאריך: 17 בדצמבר. המקום: קיטי הוק, צפון קרוליינה. השעה: 10:35בבוקר.

מכשיר גדול בצורת קופסה עם מדחפי עץ מתנדנד על מסלול המראה עשוי עץ באורך 60 מטרים. המנוע רועם, המכשיר הרעוע מיטלטל לפתע. כשהמנוע מטרטר בנסיעה על המסלול, עוצרים הצופים את נשימתם. כך נראית ההיסטוריה.

המטוס השביר מגביר את מהירותו. הוא מתרומם לגובה של שני סנטימטרים... ארבעה סנטימטרים... שישה סנטימטרים... פלופ! לאחר סחרור מגושם הוא צולל, וצונח על בטנו לתוך שלולית בוץ.

השנה היא 2003.

חלפו 100 שנה בדיוק (ברמה של דקות!) מאז טסו האחים רייט את הטיסה ההיסטורית שלהם ב"עידן התעופה", טיסה שפתחה עידן חדש. בימים אלה, 35,000 איש עדים למחזה, לא רק השבעה (כולל האחים רייט) שהיו נוכחים ב-1903. החורבה שנחה בשלולית אינה ה"מעופף" של האחים רייט (כפי שהם קראו לו), אלא העתק משוכלל שעלותו 1.2 מיליון דולר. אף על פי כן, הלקח הוא נצחי: גם 100 שנות מדע וניסיון אינן מבטיחות הצלחה בחיפושו הבלתי נלאה של רודף הטכנולוגיה אחר המטרה החמקמקה - שליטה מוחלטת. גורם מסתורי, שאינו תלוי ברצון האדם, שלא ניתן לחזותו מראש או לחשבו - יש שיקראו לו "עיתוי" או "מזל" - הוא חבר קרוב של הקידמה וצועד עמה יד ביד.

ה-17 בדצמבר 1903 היה בכ"ח בכסלו, היום הרביעי של חנוכה. זה איננו צירוף מקרים. מסתתר כאן לקח חשוב שיש ללמדו.

מעיינות ידע

הישגם של האחים רייט לא נוצר בתוך ואקום. החלום על טיסה העסיק את דמיונם של בני האדם במשך אלפי שנים. המיתולוגיה היוונית המציאה את פגסוס, סוס מכונף שעליו רכב בנו של המלך אל הקרב. על אלכסנדר מוקדון נאמר שיש לו חיות מיתולוגיות בעלות כנפיים - "גריפון", שהתעופפו.

חכמי המיסטיקה היהודית חזו את תקופת המהפכה התעשייתית

יתרה מזאת, האחים רייט רכבו על גל הקידמה הידוע בשם המהפכה התעשייתית. מאז המהפכה החקלאית, אלפי שנים קודם לכן, לא עברה התרבות האנושית שינוי כה רדיקלי. מה מסמל טוב יותר את ההתקדמות של המהפכה התעשייתית מאשר הישגם של האחים רייט: טיסה ממונעת, נשלטת על-ידי אדם?

אם גם נדרשו אלפי שנים להשיג מטרה זו, הדבר לא היווה הפתעה עבור חכמי המיסטיקה היהודית, שלפני זמן רב חזו את תקופת המהפכה התעשייתית.

בכתבי הזוהר על ספר בראשית - "ויהי באחת ושש מאות שנה..." [בראשית ז:יג]: נכתב (בתרגום חופשי מארמית):

"[פירוש הדבר] כי בשנה ה-600 של ה[אלף] השישי, ייפתחו שערי החוכמה שלמעלה ומעיינות הידע מלמטה והעולם יתכונן להיכנס אל ה[אלף] השביעי, כפי שאדם מכין את עצמו לשבת לקראת השקיעה".

וראה זה פלא, השנה היהודית "600 של האלף השישי", ה' אלפים ת"ר, תואמת לשנת 1840, שהיא גם שנת ההתחלה של המהפכה התעשייתית. ובכן, לפני זמן רב ניבא ספר הזוהר כי במאה ה-19 יוצף העולם וישתנה כתוצאה מ"מעיינות הידע מלמטה". התפוצצות זו של ידע נמשכת גם היום ומתחזקת יותר ויותר עם חלוף הזמן.

כמובן, קריאת התגר על האמונה באלוקים מעולם לא הייתה חזקה כמו באותה תקופה. הקידמה הטכנולוגית מעניקה לאנשים שליטה כזו בסביבתם, שהם עלולים לחשוב שאינם זקוקים עוד לאלוקים. ביטחון מופרז זה הגיע לשיאו, אולי, בדבריו של הקוסמונאוט הסובייטי ג'רמן ס. טיטוב, שחזר מהקפת כדור הארץ ב-1961 והכריז בניצחון שלא ראה את האלוקים (אם היה יוצא מחליפת החלל שלו, אין ספק שהיה פוגש בו!).

כשפרצו "מעיינות הידע" לעולם במאה ה-19, הם הציגו אתגר גדול בפני האנושות. האם השליטה הגדולה על הטבע תביא להחלפת הא-ל שבשמיים באלי הטכנולוגיה? או שמא יתקדמו אותם אלים תוך ענווה וכבוד לבורא השמיים והארץ?

מגדל בבל המעופף

ניתן לאתר את שורשי בחירה זו במגדל בבל:

"הבה נבנה לנו עיר ומגדל" (בראשית י"א ד').

המדרש מלמד שהכוונה בדבריהם הייתה, "אנו מסרבים לקבל את האלוקים או דברו. ניצור לנו שם בכוחות עצמנו". רבי יונתן אייבשיץ, חכם מהמאה ה-19, העיר הערה יוצאת דופן על פסקה זו. הוא אמר שמגדל בבל היה למעשה חללית שנועדה לטוס לחלל!

פעמים רבות, במיוחד במאה ה-20, היו תזכורות קולניות שלא ניתן לטעות בהן, לכך שהביטחון העצמי של מחוללי הקידמה הרחיק לכת. הטיטאניק, האנייה הגדולה והמשוכללת ביותר בתקופתה, נחשבה לספינה שלא יכולה לטבוע. "אפילו אלוקים בכבודו ובעצמו לא יכול להטביע אותה", אמרו אנשים.

"הם חמקו מאחיזתה הזעופה של האדמה כדי לגעת בפניו של האלוקים".

אין ספק כי במחצית השנייה של המאה ה-20 לא עירער אף אירוע את בטחונו של האדם בטכנולוגיה כמו אסון החללית צ'לנג'ר. עיניהם של מיליוני אנשים היו מרותקות למסך, שם נראתה האזרחית הראשונה, קריסטה מקאליף, כשהיא עומדת ללמד שיעורי מדע מהחלל. 1986 כונתה "שנת מדעי החלל" - השנה בה יצפו בכוכב השביט האלי, בה נכנס טלסקופ האבל למסלול ובה התבצעו לא פחות מ-15 משימות של מעבורות חלל. הייתה זו שנה של התקדמות טכנולוגית למופת ולתהילה.

ואז התפוצצה הצ'לנג'ר. הטיסות המתוכננות של שאר המעבורות בוטלו וכל תוכנית החלל הועמדה בספק. 1986 הפכה להיות שנת הענווה. האסטרונאוטים, כפי שהסביר הנשיא רייגן לאומה המתאבלת, "חמקו מאחיזתה הזעופה של האדמה כדי לגעת בפניו של האלוקים".

חנוכה

יכולת הטיסה של האדם, שנישאה (תרתי משמע) על כנפי המהפכה התעשייתית, נחשבת לפיסגת ההישגים הטכנולוגיים. אם אכן כך הוא, כמה הולם שפריצת דרך זו התרחשה בחנוכה. מכיוון שהמסר של חג החנוכה הוא שאלוקים - ולא בני האדם - הוא השולט בכל האירועים ובטבע. ניתן לראות זאת בשני ה"ניסים" של חנוכה: הניצחון הצבאי על היוונים והשמן שבער במשך שמונה ימים.

בחנוכה אנו חוגגים את ניצחון קבוצת הלוחמים היהודים הקטנה על כוחם העליון של היוונים באותה תקופה. ניצחון החלשים על החזקים מזכיר לנו כי הניצחון של צבא אחד על האחר אינו מסתכם בסופו של דבר בעוצמה וטכנולוגיה צבאית (ליוונים היה נשק-על באותם ימים: פילים). ניצחון ותבוסה הם העטיפה החיצונית של אירועים שנקבעים על ידי מציאות פנימית עמוקה יותר - רצון השם.

באופן דומה, היכולת של השמן לבעור אינה חוק טבע כשלעצמו, אלא ביטוי של רצון השם. הדבר מובהר בסיפור התלמודי על רבי חנינא בן דוסא.

בליל שבת אחד ראה רבי חנינא שבתו עצובה.
"מדוע את עצובה?" שאל אותה.

 

"התחלף לי הכלי של החומץ בכלי של השמן," היא הסבירה לו, "ובטעות שמתי חומץ בכלים המיועדים לנרות השבת."

"אל תדאגי", הגיב רבי חנינא, "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק".
והחומץ בער במשך כל יום השבת.

מדוע שמן בוער, וחומץ לא? האם אכן "טבעו" של השמן לבעור ו"טבעו" של החומץ לא לבעור? מנקודת המבט של רבי חנינא, השמן בוער לא בגלל "חוקי הטבע", אלא כיוון שאלוקים מחליט כך בכל פעם שאדם מדליק את השמן.

זהו גם המסר של המכבים שכבשו מחדש את בית המקדש והדליקו את מנורת השמן. לפי חוקי הטבע, נותר שמן שיבער למשך יום אחד בלבד. אבל הטבע אינו אלא רצון השם, החוזר על עצמו בדרכים צפויות. אם רצון השם הוא שהבלתי צפוי יתרחש - ה"נס" - אז השמן שנועד לבעור יום אחד יספיק לשמונה ימים.

מיסטיקה לאור היום

במובן עמוק יותר, זהו הדבר שאנו אמורים לראות כשאנו מרותקים לאורות החנוכייה המהפנטים. אנו רואים עולם שבו הפיזי הוא בעצם רק העטיפה החיצונית של מהות פנימית רוחנית - "רצון השם".

אפילו הישגים טכנולוגיים - התמצית הגאונות והשליטה האנושית - מדגימים זאת. אחרי הכל, מי מכניס את המחשבות למוחו של האדם, כדי שימציא מכונה חדשה? לאחים רייט לא הייתה אפילו השכלה תיכונית ועדיין, הם - ולא המדענים ובעלי הדוקטורט הרודפים במשך דורות אחר חלום הטיסה - גילו כיצד לעוף!

רייט גילה את עיקרון המפתח של אירודינמיקה בעודו מתעסק בהיסח הדעת בקופסת קרטון.

יתרה מזאת, לעתים קרובות כל כך אנו רואים כי המצאה היא התוצר של "מזל" ו"מקריות". וילבור רייט גילה את עיקרון המפתח של אירודינמיקה, הנקרא Wing Warping (פיתול כנף, בתרגום חופשי), בעודו מתעסק בהיסח הדעת בקופסת קרטון ריקה ומלבנית בחנותו, תוך כדי שירות אחד מלקוחותיו.

לא פעם קרה, שכשסוף סוף הצלחנו להשיג שליטה טכנולוגית מלאה, או לפחות כך חשבנו - מתרחש אסון כלשהו.

הטכנולוגיה המודרנית היא חרב פיפיות: הנגיעה בשמיים היא רעיון נאצל ונשגב; אבל אם היא הופכת לדרך לקרוא תגר על ממלכתו של אלוקים, בסופו של דבר אין לה סיכוי להצליח.

לא ניתן להפריך את קיומו של אלוקים באמצעות המדע. מדע הוא שם נרדף למתנת המחשבה והרוח שהעניק השם לברואיו, כדי לעזור להם ליצור בכוחות עצמם חיים טובים יותר.

הטבע הוא בובה המחוברת לחוטים בהם שולט הקב"ה. זוהי מסכה המסתירה את פני השם. בחנוכה, אנו מנסים להסיר את המסכה ולראות כי הנס נוכח, צפוי מראש, ממשמש ובא ולבסוף - מתרחש. ואם נוכל לראות מעבר לאותו אור ארצי המסנוור לעתים כה תכופות, נוכל ליהנות מאור יפה הרבה יותר - האור האלוקי, שמנצנץ בלהבה הנצחית הבוערת בחנוכייה.