לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חברים לא צומחים על העצים

חברים לא צומחים על העצים

למה חלק מהאנשים התברכו בחברים נפלאים ואכפתיים, בעוד שנראה, שעל האחרים נגזר להישאר בודדים?

מאת

חברים.

יש לי תחושת בטן ש"חברים" זה הרבה יותר מעניין של אופנה. אני מתכוון לזה ש"גוגל" מצא לי קרוב ל- 2,000,000 לינקים תחת הערך "חברים". זה צריך להגיד משהו.

וזה אומר.

החיפוש שלנו, השאיפה שלנו והצורך שלנו להקיף את עצמנו באנשים, שעמם נוכל לחלוק את חיינו, מתחילים כשאנחנו עוד לא יודעים לדבר, ונראה שלעולם אינם מסתיימים.

לפעמים, נראה כאילו עצם קיומנו נשלט על ידי החברים שיש לנו – או שאין לנו. אנחנו כמהים לחברים; אנחנו דורשים חברים. אנחנו משתוקקים לחברים; אנחנו עורגים לחברים. חברים יכולים לתת לנו סיבה לחיות... לבכות... להתעלות... לשאוף... להשוויץ... לשחק... להיות מטופשים... ולהיות מדוכדכים.

איזו עוצמה!

ועדיין, קשה מאוד לקבוע מהיכן נובעת העוצמה האדירה הזאת. חשבו על שלושת החברים הקרובים ביותר שלכם, ונסו להגדיר את התפקיד שהם ממלאים בחייכם. לא כל כך קל, נכון? עכשיו, נסו לדמיין שאתם חווים אירוע כלשהו בחייכם, אפילו בעל משמעות מינורית, בלי שיהיה לצידכם אף חבר טוב. מה יכול להיות עצוב יותר?

אבל, הצלחה בעיסוק הכול כך חשוב הזה, רחוקה מלהיות אוטומטית. כולנו מכירים בני אדם המוקפים בכמויות של חברים טובים ונאמנים, בעוד שלאחרים אין מעגל חברים שכזה. במקום זה, הם משרכים רגליהם הלאה, מעמידים פנים כאילו הם אוהבים את האוטונומיה העצמית שלהם ואת בדידותם ("אתה לא יכול לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמך"), בעוד שבאמת הם סובלים בדממה – לבד, מדוכאים, וחוששים בסתר מן המחר.

השאלה היא "למה"? למה יש אנשים שמבורכים באופן ברור בחברים אכפתיים, נפלאים וחכמים, בעוד שאצל רבים אחרים, איכשהו נראה כאילו נגזר עליהם לחיות בבדידות?

השאלה הזאת מטרידה. לא רק בגלל שהיא משפיעה כה עמוק, על כל כך הרבה בני אדם, אלא בגלל שהיא מעוררת את התהייה הנצחית – מה נגזר מלמעלה על ידי האלוקים, ומהי מידת השפעתנו האישית, על ההצלחות והכישלונות שלנו?

רצון אלוקי מול ברירה חופשית

מוחות גדולים התמודדו עם השאלה המרכזית הזו במשך השנים. ספרות פילוסופית וספרי שו"ת (שאלות ותשובות) מלאים בניסיונות להתיר את המסתורין, של 'עד כמה בדיוק הקב"ה מתערב וקובע את גורלנו ואת החלטותינו בחיים'. למרות שאני רחוק מלהיות בר-סמכא בנושא הזה, ישנו דבר אחד שאני יכול לומר בבירור: אף אחד מעולם לא הבין ולעולם לא יבין אותו במלואו!

מה שנראה באופן די בולט, זה שכל מה שקורה לנו, מתרחש כתוצאה משילוב של הרצון האלוקי ומעשינו האישיים.

לדוגמא: אף אחד לא הפך מעולם למיליונר מאיסוף בקבוקים ריקים במדרחוב. כדי להפוך לעשיר מאוד, יש צורך בתוכנית פעולה, כישלון או שלושה והמון מאמצים. וגם... לא פחות מזה – בעזרה משמים (או דוד עשיר מאד ומת מאד). ועדיין, רבים עוברים את אותו המסלול בדיוק, ונשארים חסרי פרוטה.

בדומה, זה לא פייר לצפות לחיים בריאים, בעוד שאנו כל הזמן חוגגים על המבורגרים, צ'יפסים, מוס שוקולד עשיר וסירופ מייפל מעל פנקייק חם, לא קמים מהכיסא חוץ מאשר בשביל להגיע אל המיקרוגל, מעשנים שלוש חפיסות ביום, וחיים בלחץ פיננסי ורגשי מתמיד. כמובן, כולנו מכירים בני אדם בריאים כמו שור, כמה מהם בני שמונים ומעלה, שנראה שזה בדיוק מה שהם עושים (ואנחנו לא יכולים לסבול אותם בגלל זה!)

 

למרות זאת אנו צריכים למלא את תפקידנו – אנחנו מתפללים ומבקשים את הטוב ביותר. הגיוני מאוד.

במלים אחרות, אין ביטוח. בדרך כלל אנחנו פשוט בודקים את האחוזים. בעניינים כלכליים, בריאות ואינספור תחומים קריטיים אחרים בחיים, אנחנו רואים ש"המלה האחרונה" שמורה לאלוקים, אך למרות זאת אנו צריכים למלא את תפקידנו – אנחנו מתפללים ומבקשים את הטוב ביותר. הגיוני מאוד.

אבל לא על הכול צריך להביט בדרך זו. ישנן נקודות מסוימות בקיום שלנו, שנשענות יותר על צד אחד מאשר על משנהו.

לדוגמא, בעוד שקוסמטיקה, ביגוד, סגנון וטיפוח יכולים לעזור בהחלט, אין ספק שמראהו של האדם תלוי יותר באלוקים מאשר במעשיו האישיים. אולי זה מתסכל, אבל "זה מה יש". אולי אנחנו חושבים שיש לנו מספרי מזל או איזו "שיטה" פלאית סודית, אבל אם נזכה בלוטו או לא, נמצא הרבה יותר בתחום האלוקי מאשר בזה שלנו. מצטער. כנ"ל לגבי השאלה, אם אדם מסוים סובל מאלרגיות או לא, הקשורה במידה מועטה מאוד לכמות וסוג הויטמינים שהוא בולע. לדברים האלה – ולאחרים – יש הרבה יותר קשר להחלטה האלוקית מאשר להשתדלויות שאנו עושים.

ולהיפך, אפשר להתווכח, האם בני האדם נולדים עם הנטייה הטבעית לתכונות אופי מסוימות (אדיבות, רגישות, סבלנות וכו'), אבל, לעיתים קרובות הרבה יותר, אנחנו אחראיים להתנהגות שלנו.

אם כן, לפעמים הקב"ה מנהל את ההצגה, לפעמים אנחנו, ולפעמים אנחנו שותפים.

לרכוש חברים

ועכשיו, אנחנו מגיעים לחברות. לאיזו קטגוריה נראה שהנושא הזה הכי מתאים? אנשים רבים, ואולי אפילו רוב האנשים, מייחסים את התחום הזה לבורא עצמו. כפי שאמרנו קודם לכן, כמה מאיתנו התברכו בחברים נפלאים רבים; על האחרים נגזרה בדידות.

לכך, אני לא מסכים – חד וחלק!

עקיבא, ידיד שלי, שמע לפני כמה שנים, שרב ידוע עובר לשכונה שלו. הוא אמנם נהנה מכמה פגישות אקראיות איתו, אבל תמיד חלם לפתח עמו קשר של ידידות ממש. הוא לא חיכה עד שהרב יעבור דירה ואז "נראה מה יקרה". הוא לא סמך על המקרה (האלוקים) שיפגיש את דרכיהם. הוא פשוט ישב וכתב אליו מכתב לפני שהוא עבר דירה – הוא ברך אותו על כך שהוא מגיע לשכונה, והציע לקבוע איתו לימוד משותף, של שעה שבועית לאחר המעבר.

המציאות היא, שמסיבה כלשהי הרב סירב להצעתו הראשונית של עקיבא, אבל המכתב התקבל בברכה והיווה פתח לידידות אמיצה ביניהם.

חברות אינה מותרות וגם לא עול, היא גם לא סימפטום תלותי של ילדות עשוקה. היא מרכיב בסיסי בקיום האנושי הבריא. כן – כמה זקוקים יותר לחברים וכמה פחות, אבל אפילו חכמי המשנה – שחיו לפני למעלה מ-1800 שנים – המליצו לנו: "עשה לך רב, וקנה לך חבר" (פרקי אבות א', ו').

 

לקנות חבר משמעו, לא לחכות בבית עד שהסלולארי ירטוט, ואז לבכות על המזל הרע שלנו.

לקנות חבר משמעו, לא לחכות בבית עד שהסלולארי ירטוט, ואז לבכות על המזל הרע שלנו כשאנחנו מרגישים בודדים. הפעולה הנדרשת דורשת מוטיבציה רצינית, אסטרטגיות ספציפיות ואומץ לקחת סיכון. זה לא קל לחשוף את נקודות התורפה שלנו ולהסתכן בדחייה. לפעמים נצטרך להשתמש במנות גדולות של חוצפה כדי לפגוש מישהו שאנחנו בקושי מכירים ולפתוח בשיחה, לשאול שאלה, או להזמין אותו/אותה לאירוע. והנסיבות האמיתיות – כמו גיל, זמן, שכונה, חברה, מעמד כלכלי, בושה, ריח רע מהפה וכולי – נראות לעיתים קרובות, כמו מכשולים גבוהים מכדי שנוכל לחצות, אבל שווה לנסות.

נקיטת דרך פעולה אקטיבית בחיפוש המכריע הזה, משמעה לשבת עם נייר ועט ולחשוב – מי, על פי מערכת המכ"ם האישית שלנו, יכול להוות תוספת רבת ערך לספר הטלפונים האישי. ככל שזה נשמע גס ולא רומנטי, יהיה עלינו לנסח וליישם טקטיקות פעולה, כדי להגדיל את הסיכויים שלנו ליצירת ידידות אמיתית ורבת שנים.

"אבל, האם הקב"ה לא שם פשוט את האנשים ביחד, אם הם שייכים זה לזה?"

כן... לפעמים. אבל לעיתים קרובות יותר, אנחנו צריכים לעשות את רוב העבודה. ואותו מוסר עבודה דרוש בהחלט גם אחר כך – כשאנחנו רוצים להפוך את הידידות למעמיקה, מספקת ויציבה.

האלוקים יכול לעזור. אבל אנחנו חייבים לעשות את העבודה.

ככה זה פועל.

22/12/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 24 תגובות ב-20 דיונים

(20) קוראת, 29/12/2013 05:33

בשחרית הבוקר החלטתי שאני צריכה להגיב כאן לכל המגיבים

בס"ד שאמרו שהם בודדים. לפעמים דווקא גויים אומרים את הדבר הכי יהודי. לרובי וויליאמס יש שיר: I'm loving angles instead" ועוד שיר על צרכים לא בונים, גם ,abuse שאנשים מחפשים בקשרים שלהם. ומבחינתי השיר הזה הוא ביטוי למה שיהודי צריך להבין. ש'ואהבת את השם יתברך א-לויך בכל לבבך ובכל נפשך' מדבר על זה. על הצורך לצוק תוכן למונח אהבה דווקא באהבה הזאת, כי היא זאת שלא בנויה על אישורים לאגו ועל תאוות, או על חברים לדפוסים הרסניים או אטומים, או סתם תוקעים, אלא על המסלול לבנייה האמיתית שלנו. לאושר האמיתי. לצמוח להיות מה שאנחנו יכולים וצריכים להיות. אני קוראת כאן תגובות של אנשים שמתלוננים על בדידות. אנא שימו לב לכך שייתכן מאוד שאתם לא 'מקבלים' ממנו יתברך חברים כי זה לא מה שאתם צריכים. כי זה יספק לכם הסחת דעת מהאהבה הזאת שעליכם לעבוד עליה, ולהתפנות לה רגשית ולפנות דעת וזמן, ולהפסיק את ההתמכרות לאישורי חברה זולים יותר (ולפעמים גם לדברים שליליים כמו לשון הרע וכו'). אני חייבת לומר שאני לא משקרת כשאני אומרת: העבודה הזאת לחתור לאהוב את השם יתברך בכל לבבכם ובכל נפשכם: (1) תגרום לכם להרגיש אהובים באמת כמו שמעולם לא חשתם (2) תגרום לאנשים סביבכם לרדוף אחרי החברה שלכם ולא להיות מסוגלים לוותר עליה, ולכם יהיה ענין רק בניצוץ האמת באינטראקציה ולכן הם כל הזמן ירדפו אחריכם. כי הנשמות מרגישות מי אוהב אותן, ומי שלומד לאהוב את השם יתברך כך למעשה עושה את המעשה האוהב ביותר כלפי כל עם ישראל וכלפי העולם בכלל. זה מה שפיניתי זמן הבוקר כי חשתי שצריך כל מי שקראתי כאן שמוצא את עצמו מבודד - לדעת. הקב"ה מפנה אותנו לעתים למה שאנחנו צריכים לעשות, זה הכי טוב בשבילינו. לעתים משמים מנקים לנו הסחות דעת וגומלים אותנו מהתמכרויות. ברגע שתתמסרו לעבודה שעליכם לעשות עתה תראו שכל ה'חוסר' הזה הוא דמיון. אל תאכלו את הסרטים הטיפשיים על מה שהיא רעות או חברות. התורה לא מגדירה את עצמה לפי התרבות ההוליווידית שיותר מדי מאחינו נופלים להבלים שבה. התעוררו במרץ לנצל את ההזדמנות. יאללה יום טוב ושבוע מוצלח שיהיו.

מגיבה, 6/1/2014 16:34

כל מילה...תודה גדולה:))

דברים כל כך אמיתיים. אני רואה את זה בחיים שלי כמה שזה מדוייק. הדבר היחיד שצריך לחתור אליו זה אהבת השם יתברך.משם תצמח אהבת עצמי, ולא ממקום של אגו ותאוה, וזה ממילא יבטל את הבדידות. שנזכה לאהבת עולם והשם אמיתית ולגאולה שלימה. אמן כן יהי רצון:)

(19) אורנה, 23/12/2013 16:26

אמונה

מה שכתבת "האלוקים יכול לעזור אבל אנחנו צריכים לעשות את העבודה" האמונה בהשגחה פרטית אומרת: האלוקים עושה הכל(לא "עוזר") אבל הוא ציוה שנעשה 100% השתדלות,ולזכור תמיד שההשתדלות שלנו לא מזיזה כלום אלא רק האלוקים מסדר את העניינים. הכי תועלתי לרכישת חברים- א. להתפלל ולדבר על זה ולבקש מהאלוקים,ולהאמין בו. ב. לעשות את הפעולות הרשומות במאמר.

(18) נורית, 22/12/2013 18:41

וכאשר שום דבר לא עוזר לקנות חברים , אז מה עושים ?

קראתי בעיון ובעצב את הכתבה . היא ממש נוגעת בנו , בי ובבעלי . בי היא נוגעת יותר כי לבעלי לא מפריע שאין לנו חבר אחד לרפואה . אולם אני יושבת בבית בין 4 קירות כבר שנים בודדה בתוך ישוב קהילתי דתי , מנסה בכל הדרכים שאני מכירה להתיידד , להזמין להתחבר ומה לא ? ולא מצליחה , זה לא שאני לא נחמדה ואני יודעת שכן , אין לי הסבר , זה נראה ממש כאילו נכפתה הבדידות עלי. אבל בדידות מוחלטת , אני לא יודעת אם אפשר להסביר את זה בכלל , או שאנשים מסוגלים להבין את המשמעות של בדידות כזאת . אתן דוגמא , בשבת נכנסה שכנה שלי לבקש פותחן לפני סעודה שלישית , ואני מרוב בדידות ורצון להימצא בחברת אנשים עשיתי דבר שבחיים לא עשיתי והזמנתי את עצמי אליה לסעודה . היא עמדה נבוכה בדלת וידעתי שלא תסרב לי ואמנם הזמינה אותי , אבל הרגשתי ממש רע שם מעצם העובדה שאני יושבת שם בנסיבות הללו ולא שהוזמנתי בשמחה . אני גם יודעת שלא אוזמן שוב למרות שזאת היתה רמיזה גסה וכשאני הזמנתי לפני זמן רב מספר פעמים תמיד היו תירוצים למה לא לבוא . אני מאמינה שזה משמים אבל אני מקווה שהאנשים הנכונים יקראו את זה ויבינו אותי .

תמרי, 24/12/2013 15:48

מרגישה כמוך....

כאילו נכפה עליי הדבר ,קשה לי למצוא אנשים שבראש שלי , אני מאוד נחמדה ולבבית כשאני באירוע אז אני מוצאת עם מי לדבר ונחמד וזהו !!!
זה לא חברות של אמת - אין חברה קרובה קרובה שאפשר לחלוק עימה כמעט הכל למרות שגם אני מאוד בררנית באנשים ולא מתחברת לכל אחד וקשה לי עם פיטפוטי סרק אבל מה ביקשתי אלוקי ???
חברה אחת טובה

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub