לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




דרפור: לא עוד?

דרפור: לא עוד?

כיהודים, מוטלת עלינו חובה מוסרית רבה יותר להגיב, למחות ולפעול.

מאת

מאז פברואר 2003, מיליציה המוכרת בשם ג'נג'אוויד (גברים רכובים), עוסקת במסע השמדה של גירוש וחיסול קהילות שבטיות של חקלאים אפריקאיים בדרפור - סודן. למעלה ממיליון וחצי בני אדם גורשו בכוח מבתיהם, כשכפריהם מועלים באש, מקורות המים מזוהמים או נהרסים, משק החי נגנב או נהרג, ובני אדם נאנסים או נרצחים. לעתים קרובות, התקפות אוויריות של הממשלה מקדימות את התקפות המיליציה או מגיעות בעקבותיהן. בחודש ספטמבר, הגדירה ממשלת ארצות הברית את המשבר בסודן כרצח עם, אבל החברה הבינלאומית בקושי מגיבה.

הפושעים, כמו גם קרבנותיהם, מוסלמים. לעתים קרובות, לא נוכל להבדיל בין הקבוצות על פי צבע עורן. אבל, בני ג'נג'אוויד הנוודים מזוהים עם המנהיגות הערבית, בעוד שהאיכרים משתייכים למוצא אפריקאי. המאבק, שנשען על מלחמות קרקע ממושכות ומחסור הולך וגובר של מים, התלהט באופן משמעותי בשנת 2003, כשהממשלה חימשה את מיליצית ג'נג'אוויד, על מנת לעזור בדיכוי פעולות מרד בדרפור.

למרות פניותיהם החוזרות ונשנות של הארגונים ההומאניטאריים והאומות המאוחדות - שמתריעים על המשבר ההומניטארי החמור ביותר בעולם בזמן זה – נמשכת תוכנית שיטתית של גירוש, אונס ואלימות רצחנית, כשמיליצית ג'נג'אוויד משתדלת 'לטהר' את השטח מאויביהם, ולקבוע בעלות על שטחי החקלאות המצומצמים במדבר. רובם הגדול של ה"אויבים" הם אזרחים, לא מורדים: נשים, זקנים וילדים.

האלימות הברוטאלית והגירוש הביאו לאובדן חייהם של לפחות מאה אלף בני אדם.

האלימות הברוטאלית והגירוש הביאו לאובדן חייהם של לפחות מאה אלף בני אדם. נשים ונערות נאנסות באופן שיטתי ומוקעות. עד כה, למעלה משני מיליון איש נפגעו ישירות מהמאבק, ונזקקים לסיוע הומניטארי - ומספרם הולך וגדל. רק כמחצית מהעקורים בדרפור זוכים לקבל את הסיוע לו הם זקוקים.

כיהודים, מוטלת עלינו חובה מוסרית רבה במיוחד להגיב, לזעוק ולפעול נגד טיהור אתני - לא משנה מהו המוצא, הגזע או הדת של הקרבנות. את הלקח הזה למדנו יותר מדי טוב מהשואה באירופה, כאשר ששה מליון יהודים סבלו מתוצאות השתיקה של הקהילייה העולמית. אז, הפנה העולם את מבטו לצד השני, כך הוא עשה גם 10 שנים לאחר מכן, ברואנדה. כאשר במשך 100 ימים נטבחו 800,000 בני אדם, מהמיעוט של שבט הטוטסי, על ידי הממשלה.

***

אסור לשמור את הביטוי "לא עוד" ליהודים בלבד, אלא למעשה, היהודים צריכים לשמור על רעיון זה - להיות רגישים במיוחד ונכונים להגיב כלפי כל ניסיון, של כל עם שהוא, להשמיד עם אחר - בגלל שמאיזושהי סיבה הוא נתפש בעיניו כשונה. מוזיאון הזיכרון לשואה של ארה"ב לקח אחריות בקיץ זה, כאשר התריע לראשונה על סכנה של רצח עם - לגבי סודן.

נסעתי לדרפור באוגוסט, כדי להיות עדה להתרחשויות, להעריך מהם הצרכים ההומניטאריים, ולוודא שהתרומות שמסופקות על ידי הקהילה היהודית האמריקאית מנוצלות כעת, וינוצלו בעתיד, באופן יעיל. פגשתי ברבים מהכפריים המגורשים, והקשבתי לסיפוריהם המזוויעים והדומים להחריד. לאחר שהממשלה הפציצה את כפריהם, פרצו פנימה גברים רכובים על גמלים או סוסים, לעתים קרובות כשהם משמיעים השמצות על רקע אתני, ויורים בפראות. הם שדדו את חיות החווה שהיוו את מקור מחייתן של קהילות הכפריים. הם גנבו, הם אנסו והם רצחו. הם סתמו את המעיינות בגוויות ושרפו את הכפרים עד ליסוד.

פגשתי בילד בן 10, שנצמד לרגלו של אסיסטנט רפואי - ילד שראה כיצד הוריו ושני אחיו נורים למוות.

פגשתי בפטימה; חמשת ילדיה חולים כולם, ומשלשלים עד כדי סכנת חיים. פגשתי בילד בן 10, שנצמד לרגלו של אסיסטנט רפואי - ילד שראה כיצד הוריו ושני אחיו נורים למוות. פגשתי באם לתאומים שילדה אותם ביום שבו נכנסה המיליציה לכפרה ואיימה להרוג את כולם. היא ראתה את אחיה, דודתה ודודה נהרגים, אבל הצליחה להימלט עם משפחתה, כשתינוקותיה שזה עתה נולדו עטופים במחצלת קש.

הם, ועוד מליון אחרים, נמלטו באימה עם מטלטלים מועטים – על חמורים, אם היו להם, וברגל, אם לא – כשהם נושאים ילדים, תומכים בזקנים, ותרים אחר ביטחון. חלקם היטלטלו בדרכים במשך חודשים. הם הגיעו בהדרגה למחנות שהוקמו כדי לקלוט אותם – בשלב זה מפוזרים ברחבי דרפור כ-158 מחנות לערך (מדובר בחבל ארץ בסדר גודל דומה לזה של צרפת) - עשרות אלפי משפחות נדחסות בערי אוהלים, כשהן נלחמות ברעב, במחלות, בעקירה, בשעמום ובדיכאון.

המיליציות עשו מה שביכולתן כדי לגרש את התושבים החוצה, ולפחות בחלק מהאזורים, אותם אקדוחנים בדיוק ממשיכים להסתובב מחוץ למחנות. כמה מהם צוידו על ידי הממשלה כ"משטרה", כדי לשמור על "ביטחון" המחנות. נשים עדיין נעלמות או נאנסות כאשר הן יוצאות על מנת ללקט עצים לבעירה, לצרכי בישול או כדי למכרם על מנת לקנות מזון.

אנשים שחיי חקלאות פשוטים אפשרו להם לקיים את עצמם, כשהם מתמודדים בבצורת, נמצאים כעת במצב שהחיים - החיים היחידים שהם מכירים - נהרסו. למבוגרים, שהיו עצמאיים, אין עוד אמצעי קיום. ההורים משוכנעים שלעולם לא יוכלו לשוב אל בתיהם בבטחה, אבל ילדיהם מחכים לרגע שבו יחזרו לחיים שהם מכירים ואוהבים; שפת הגוף שלהם משדרת דיכאון. לימודי בית ספר קיימים רק במשך כמה שעות ביום, וכפי שאמר אחד מהמורים, "איך אנחנו יכולים לעזור לילדים להתמודד עם הטראומה, כאשר אנחנו נמצאים בטראומה בעצמנו?" יש התראות על מחסור גדל באספקת מזון, סכנות בריאותיות תמידיות, וחוסר בפעילויות לילדים ולמבוגרים במחנות.

לרוע המזל, המצב הולך ומחמיר. האוכלוסייה שמגיעה למחנה, ממשיכה לגדול, וכבר עתה אין די מזון לכולם. הצוות הרפואי מודע לכך שיש יותר מידי מקרים של התייבשות, תת תזונה ושלשול קטלני; שחיים בצפיפות רבה כזאת מצמיחים בעיות תברואה, ובריאות (הן גופנית והן נפשית) משל עצמם; וששיעורי התמותה – שעומדים כבר עתה על 10,000 נפטרים בחודש – עלולים לקפוץ באופן פתאומי.

להיות במחנות, לפגוש את קרבנות הגירוש הזה, לשמוע את סיפוריהם, משמעותו להזדעזע ממה שבני אדם יכולים לעשות זה לזה; לבכות על הביטויים הבוטים ביותר של פגיעה בזכויותיו הבסיסיות של האדם, על הידיעה שכמה מהילדים באוהלי הרפואה – אולי אלה של פטימה – ימותו מאיבוד נוזלים ותת תזונה; ולעומת זאת להתפלא מגמישותם של האנשים, לתהות כיצד יכולים אנשים שחוו אימה, שאין להם אמצעים לקיום, שכל חלומותיהם לגבי העתיד נמחו ביד גסה, להמשיך הלאה בכל זאת, לנסות לעזור זה לזה, להיאבק להגן על יקיריהם ולהודות לזרים על עזרתם.

***

נכון לעכשיו, המצב מתדרדר. ממשלת סודן ממשיכה להתעלם או להפר קוים אדומים ותביעות חסרות גב שמגיעות אליה ממועצת הביטחון של האומות המאוחדות - לפרוק את מליצית ג'נג'אוויד מנשקה, ולאפשר כניסה חופשית של סיוע. ז'אן פרונק, השליח המיוחד של האו"ם בסודן, מסר למועצת הביטחון שהממשלה בחרטום עשתה מאמצים מועטים, אם בכלל, כדי לעצור את האלימות באזור, והמזכיר, קופי ענאן, דיווח שהביטחון שם מתדרדר והאלימות גואה.

לעומת זאת, מה שמוכיח שלחץ בינלאומי יכול ליצור שינוי, הממשלה הסודנית הסכימה בחוסר רצון להרשות לכוח מאוחד של שלושת אלפים חיילים אפריקאים, להשגיח על הפסקת האש העדינה של אפריל, וללוות שיירות סיוע - אבל לא נתנה להם רשות להגן על האזרחים. הצבא והמשטרה הסודניים ממשיכים לתקוף את המחנות ולעקור בכוח אנשים ממקומם.

דיווחים אחרונים מוסרים שכוחות הממשלה שורפים מקלטים, שוברים צינורות מים, מכים ויורים באנשים, ומסרבים לאפשר כניסה לכוחות הסיוע. בשמיני בנובמבר, חתמה הממשלה הסודנית על הסכם שלום היסטורי עם שתי קבוצות מורדים דרפוריות, בתיווכו של האיחוד האפריקאי בניגריה, כשהם מקבלים את התביעה להפוך את האזור לתחום אסור לטיסה, ומבטיחים לפרוק את מיליציות ג'נג'אוויד ולאפשר כניסה של כוחות סיוע. למחרת דווח על אלימות נוספת במחנות.

עד שתושלם הבדיקה, לפחות 30,000 אנשים נוספים יאבדו את חייהם.

האומות המאוחדות מנהלות חקירה על מנת להחליט 'האם המשבר הוא רצח עם'. דבר שמציין את הפעם הראשונה בהיסטוריה של מועצת הביטחון, שסעיף 8 של האמנה למניעת רצח עם עולה לדיון. זו בפני עצמה התרחשות מבורכת מאוד, אבל לא מספיקה. עד שתושלם הבדיקה, לפחות 30,000 אנשים נוספים יאבדו את חייהם.

אל מול מציאותו של עתיד קודר יותר ויותר, אנחנו מוכרחים להגביר את הלחץ על הקהילייה הבינלאומית, שתעשה מה שחייבים לעשות בכדי לשים קץ לאלימות ולסבל. צריך להשקיע כל מאמץ בשביל להחזיר את הביטחון לדרפור, וכל מאמץ כדי לאכוף את הסכמי השלום. אף אחד אינו יכול לעמוד בשקט מן הצד.

תחילה, חייבים לאלץ את סודן לאפשר כניסה חופשית של סיוע הומניטארי למחנות – הן עובדים והן אספקה. חייבים לנקוט בסנקציות, אלא אם ועד, שהיא תפסיק את תמיכתה במליצית ג'אנג'וויד ובמסע ההשמדה שלה. חייבים להרחיב את סמכויותיהם של הכוחות האפריקאיים המאוחדים בסודן על פי הפרק השביעי באמנה הבין לאומית לזכויות אזרחיות. אם לא יכובד התנאי של איסור כניסת כלי טייס לתחום האווירי שמעל לדרפור, תהיה חייבת להיות האצלת סמכות לכוחות נאטו לשם אכיפתו.

סיוע הומניטארי נוסף דרוש בדחיפות – ולא רק אוכל ומים נקיים, אלא גם מורים וצוותות הוואי, עובדים סוציאליים ושירותי בריאות קהילתיים. ה"אמריקן ג'ואיש וורלד סרוויס" (American Jewish World Service) שלח קריאת חירום לנסות לעזור לענות על צרכים אלה. עד כה נאספו 500,000$ לטיהור מקורות המים, להקמת אמצעים סניטאריים, ולהבטחת טיפול בריאותי ושירותים הומניטאריים בסיסיים - כולל מרכזי הזנה רפואיים שידאגו לאלפי ילדים הסובלים מתת תזונה. כאשר הייתי שם, סקרתי תוכניות אלה בפועל, ועזבתי כשאני מרוצה בעליל מכך שאנחנו מצילים חיים.

כתוצאה מהערכתי, מספקת AJWS גם חומרים ותוכניות ללימוד ולעיסוק בשעות הפנאי, ומכיוון שאונס משמש כנשק אסטרטגי נגד נשים ומשפחותיהן, אנחנו דואגים לשירותי בריאות האישה, ומתמקדים בתוצאות של אלימות מינית נגד נשים. תמיכה כספית להמשכם של מאמצים רצופים אלה קריטית.

ההיענות היהודית גוברת. הקואליציה היהודית לסיוע בעת אסון (The Jewish Coalition for Disaster Relief), ארגון גג הכולל 45 ארגונים יהודיים לאומיים, יצר קואליציה יהודית למען סודן שהצליחה לגייס כ-170,000$. מספר ארגונים יהודיים הצטרפו אלינו כחברים לקואליציה להצלת דרפור.

עד שהתנאים יתייצבו ויאפשרו את חזרתם החופשית, הבטוחה והמכובדת של המגורשים בגלל הקונפליקט, ועד שהמפרים את זכויות האנוש ישאו באחריות על מעשיהם - אסור שהתמדתנו תחלש. כתוב בחומש ויקרא "לא תעמוד על דם רעך". אי הצלחתה של פעולה נכונה כעת, תעלה בסבל אנושי רב, מיותר וחסר טעם.

אם נשתמש במילותיו של אלי ויזל, בהתייחס לארגון להצלת דרפור בפגישתו הראשונה - "איך יכול מישהו שזוכר להישאר שקט... איך אנחנו יכולים להאשים את הגויים בסבל היהודי אם נישאר שאננים אל מול צרותיהם של האחרים?"

לסיכום, ליהודים יש חובה לפעול מול רצח עם בכל עת, בכל מקום ולא משנה במי מדובר.

18/12/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 22 תגובות ב-22 דיונים

(22) ענבר בוזנח, 30/11/2010 19:19

מה אפשר לעשות כדי לעזור

אני נערה בתיכון, ואני רוצה למנוע את האדישות , לעשות משהו למענם ולגרום גם לחבריי מהתיכון לעזור. מה נערים כמונו יכולו לעשות כדי לעזור לסודנים?

(21) נדב זלכה, 25/2/2008 07:29

מה אזרח ישראלי מהשורה יכול לעשות?

אני בן 24 ויש לי כמה שבועות או חודשים פנויים לפני תחילת שנת הלימודים.האם אפשר לנסוע לשמה לעזור?יש מישהו שמארגן משלחת שאפשר להצטרף אליה?

(20) שי-לי ברק בת 13, 5/11/2007 12:17

זה נורא!

אני עושה על דרפור עבודה בכיתה, בשביל לומר, להראות לילדי הכיתה והביה"ס מה חובתנו. אנחנו, שעברנו את השואה, לא יכולים לתת לזה להמשיך.ובגלל שיש המון ארצות ערביות באו"ם, החליטו שישראל תיהיה בראש מעייניהם ועיסוקיהם ודרפור לא נתנו לה חשיבה, היא בכל לא רשומה בפרוטוקול.אני אומרת מאבק, הפגנה נגד העניין. הממשלה אינה מתעסקת בדברים חשובים, אלא למי יש יותר כסף ותמיכה. לא יכול ליהיות שאנחנו נשתוק, בעוד שבינתיים אנשים מתים במרחק כמה שעות מאיתנו.

(19) איתי אבקסיס, 4/10/2007 03:30

למי יש אינטרס שהשואה הזאות תמשך?

6 שנים של שינאה ספגנו באירופה, 6.000.000 מיליון בני אדם נרצחו באופן שיטתי - יהודים- מבלי לכלול הג'יפסים, ההומואים וכל מי שהיווה התנגדות פוליטית או בצורה אחרת לשלטון הנאצי.
אני רואה באירועי דרפור מעשה שנוגע ישירות לעם היהודי. מזכיר ניצולי שאוה שברחו לארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם ה-II. בהתחלה אף אחד לא התייחס אליהם עד שהתחילו לספר על הגהנום של אושוויץ, טרבלינקה וכו...
עכשיו אני שואל: למה ממשלתנו מסתכלת לכיוון אחר כשיום-יום נהרגים אלפי בני אדם במרחק של כמה קילומטרים ספורים מישראל? למה אינה מגיבה?
אני זוכר בטקסים של ימי השואה לשעבר נשיאי ישראל אמרו "לעולם לא עוד".
מה שלטוננו מרוויח מי לא להתערב במלחמה ,כשבאופן אטי, שייכת גם לנו?
עכשיו יש "עוד" ואנחנו, כגון העולם, לא מזיזים אצבע כדי לעצור את הרצח עם הזה.

איתי אבקסיס- ירושלים. ותזכרו: "המציל נפש אחת מציל עולם ומלואו".

(18) בן אהרון איריס, 28/8/2007 12:41

מזעזע ומביש ....

עצוב ביותר לקרוא ולראות, חייבים לדעות לעשות משהו לעזרה. מוכנה לעזור אם מישהו יודע על קבוצת אחיות לסיוע, איך ומה לעשות אני אפרסם לכל חברותיי האחיות למקצוע???????

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub