לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ו(לא) נעבור לפרסומות

ו(לא) נעבור לפרסומות

אני מבינה שצריך פרסומות, אבל שמתם לב לאן הגענו?

מאת

שמונה בערב, על המסך יונית וגדי, אתם על הספה בסלון בסה"כ מנסים לברר בסופו של יום מה שלום הראיס. לא שאתם דואגים, או מתגעגעים חלילה אבל בכל זאת, יש דברים חשובים כרגע ברומו של עולם.

גדי מספר שבבית החולים הצרפתי נמנעים מלנתק את מכשירי ההנשמה של ערפאת. יונית תוהה מי יירש את המיליונים שיותיר אחריו, הפרשנים מנתחים את המצב במוקעטה, על המסך סוהא מודאגת ובשיא המתח גדי מעביר לפ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת.

את מקומה של סוהא על המסך תופשת דוגמנית המנסה למכור לכם את אופנת box. על המסך רואים הרבה יותר עור מאשר אופנה, ואני תוהה, האם אופנה לא הייתה פעם משהו שלובשים?

נקטר האפרסקים החדש (בהשגחת הבד"צ!!!) שכיכב אצלכם בשבת, משווק לכם עכשיו בידי נערת הוואי העוטה לבוש אופייני, עד שדמותה המרצדת מתחלפת בידי חבורת בני נוער שמורתם "מביאה להם את הג'ננה" ולכן הם מנסים למכור לנו מעדן חלב.

אז מה היה לנו?

דוגמגישה מעורטלת, נערת הוואי שלובשת עוד פחות מהדוגמישה, חבורת בני נוער קולנית וחוצפנית ו... בשלב זה פרשתי.

איפה התחלנו ולאן הגענו

הרבה פרסומות עברו על המסך הקטן מהימים בהם חיים יבין היה כוכב על יחד עם טוביה צפיר, רבקה מיכאלי ופיסטוק ששימש כמיכל ינאי לעניים. עם כניסתם של הערוצים המסחריים לחיינו קיבלנו "בונוס" בדמות הפרסומות. הן קופצות לחיינו באמצע דיווחי חדשות, תוכניות אקטואליה או תוכניות ילדים, אפילו דיווח על פיגוע לא מונע מהם לבצבץ בזמן ובשעה הידועה. כך יוצא שהקריין מודיע על פיגוע בשוק הכרמל ובאופן אירוני 2 דקות אחר כך משודרת פרסומת של מועצת הירקות .

את התשובה אתם יכולים לראות על המסך שלכם: הרבה זלזול בגוף האישה, הרבה אלימות ולא מעט ניבולי פה.

טובי המוחות – קופיריטרים, תקציבאים, יחצנים מתכנסים יום יום ודנים בשאלה איך למכור לנו יותר – מזון, משקאות, מוצרי ניקיון, מכוניות ביטוחים ועוד. את התשובה אתם יכולים לראות על המסך שלכם מידי עשרים דקות. – הרבה זלזול בגוף האישה, הרבה אלימות ולא מעט ניבולי פה.

שלא תבינו לא נכון, אני מבינה שכדי לממן לנו את גדי ויונית, את סדרות הדרמה האיכותיות וגם את השעשועונים האיכותיים פחות, צריך כסף, הרבה כסף, ואותו אפשר לגייס כמעט רק באמצעות פרסומות.

אגב, לכל עובדי באומן-בר-ריבנאי-אדלר-חומסקי-וורשבסקי-שלמור-אבנון- עמיחי ועוד שמפטירים עכשיו "יאללה, איזה דוסית, לכי תקראי יתד נאמן", אז לא, הביקורת הזאת לא קשורה להיותי דתייה. היא קשורה בעיקר להיותי אדם, והורה לילדים ששפה קלוקלת מעלים לו את הסעיף (הנה עוד ביטוי שלמדתי מכם).

תאמרו, אף אחד לא הכריח אותך לשבת ולצפות. אז נכון, אבל אם יוצא לי לראות חדשות/ תוכנית ראיונות או תחקירים /דרמה איכותית, אין זה אומר שבעסקת חבילה אני רוצה לקבל את ה"ונעבור לפרסומות", הבלתי נמנע. ודאי וודאי לא כפי שהוא נראה כיום.

צוהר קטן לשינוי גדול

חבר מועצת הרשות השנייה, עו"ד ניסן שריפי, פנה לאחרונה לרבנים הראשיים לישראל הרב יונה מצגר והרב שלמה עמר, וכן לרבנים נוספים, בהם הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב, בבקשה שלא יעניקו תעודות כשרות מכל סוג שהוא "לכל גוף אשר ישתמש בפרסומי זימה ותועבה לשם שיווק מרכולתו". זאת, לדברי שריפי, משום ש"לא ייתכן כי במדינה יהודית תינתן חותמת כשרות למי שמבקש להתעשר בעזרת פריצות והתרת כל רסן מוסרי". מכתבו של שריפי נשלח בין היתר בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי פרסומאים שעבודותיהם נפסלו.

אולי כמו תמיד מה שלא הובן דרך המוח יובן סוף סוף דרך הכיס.

שריפי טוען, כי העתירות כבר הביאו ל"סחף" מצד הפרסומאים והמפרסמים, "הגורם להקלה רבה בכללים אשר שמרו על אי הפיכת הפרסומות לחומר תועבה זול ומכוער המביא לזילות גוף האדם, לפגיעה בנפשם הרכה של ילדים, ופגיעה ברגשות הצופים הבוגרים שאינם חפצים להיחשף לחומרי תועבה כקהל שבוי שבא לצפות אך ורק בתוכניות חדשותיות או בתחקירים טלוויזיונים ".

הצעתו של שריפי, גם אם תתקבל, תפתור אומנם אך ורק את בעיית הפרסומות למזון, אבל ניתן לראות בה צוהר קטן לשינוי גדול.

לגבי שאר המוצרים, הכל תלוי בנו, הצרכן הקטן, ואולי כמו תמיד מה שלא הובן דרך המוח יובן סוף סוף דרך הכיס.

13/11/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 16 תגובות ב-16 דיונים

(16) ברוריה, 13/9/2010 14:22

ריבקי יקרה - את חולמת..

זה כן קשור להיתך דתיה - כי להתחבר לאלוקים, זה אומר להתנתק מההבל. והטלויזיה, אז והיום היא הבל. כלי בידי בעלי ממון מרושעים ותאבי בצע - לשלוט בכיסנו ובנפשנו. בכל זאת, את חזרתי לאבינו שמשמים חייבת אני, בין השאר, לערוץ 2 וחבר המלהגים שלו - שהשאירו אותי בתחושת קבס בסוף הערב. אין "תכניות איכותיות" - יש שידור תחושת "יוקרה" מזויפת, שמכניסה עוד הבלים, עוד כפירה ועוד כלום לנשמתינו. ואני מדברת על המבוגרים - תכניות הילדים, השם ישמור, הינם הרעלה המונית, והתוצאות מרוחות על גבי העתונים הצהובים שלנו.. (גם הם לא ראויים ליותר מניקוי שמשות המכונית..) היום אני כבר 3 שנים ללא ריצוד הרפש שמשמיד את הנפש - ואין מאושרת ממני. אני בת שלוש.

(15) אנונימי, 16/7/2008 02:14

בעיה

בס"ד
אני חושבת שצריך טלוויזיהי בבית,כי אי אפשר התנתק,וצריך אומנם גם כוחת להתמודד עם זה,אבל רציך לקראות את חדשו ולא לשמוע....,וגם בערוץ 1 יש תוכניות יפות... .
אבל,
אסור כבלים!
אסור שטויות!
וכשיש את זה-מכבים.
מלמדים את הילדים שאנחנו חזקי מספיק בשביל לותר על זה .
שבגלל זה קורה כל מה קורה בארץ-שזה מראה את תורת החיים שלנו.

(14) ערן, 9/12/2004 16:26

אני חילוני ומסכים

הפרסומות ותוכניות שונות שמופקות הן ברמה מאוד נמוכה. אני אישית כמעט לא צופה בגלל זה בערוץ 2 ובערוצים נוספים. כמו כן, אם כן יוצא לי לראות פרסומת שלפי דעתי נעשתה בטעם רע, אז אני כן נותן לפרסומת להשפיע עלי - אני פשוט לא קונה ביודעין את המוצר.
אבל לצערי לא יהיה פתרון שישפיע על הפרסומות/תוכניות. קודם כל אנו מושפעים מהתרבות בכל העולם, וגם שם הרמה נמוכה. שנית, מה שאני עושה כצרכן - אני יודע שמרבית חבריי החילוניים ואפילו דתיים לא יעשו. לכן, אני לא ממש בונה על פתרון. אני יכול לחשוב רק על דרכי ההתמודדות הללו:
1) למי שרוצה לחיות חיי רוח וטהרה גדולים, מומלץ כמובן לא להכניס טלויזיה הביתה. אבל ברור שזה לא פשוט, וזה צריך להיות מגובה בסגנון חיים שלם. אחרת, הילדים פשוט ילכו לשכנים, יראו שם, והתוצאה תהיה אפילו גרועה יותר. מכיוון שנושאים "חומריים" כמו אלימות, מין וכו' יתפסו על ידי הילדים בתור מסקרנים, "אסורים" ומסנוורים במקום כ"טבעיים" שצריך לדעת שהם גם בזויים.
2) אינני רואה פתרון קסמים גם לאנשים שאינם מאמינים כי ניתן "להתנתק מהעולם", או שזה מסוכן לנו כעם להתנתק. מצד אחד צריך להגביל את הצפיה, למשל לסגור לחלוטין ערוצים לא חינוכיים, ומצד שני לחנך ולתת משמעות לילדים, על מנת שלא יחושו ריקנות שמתמלאת במסרים הנמוכים שקיימים בחברה. זה בהחלט האתגר של ההורה הממוצע היום.

(13) שני, 21/11/2004 14:13

חוזרים לשורשים

הכתבה ממש יפה ועניינית
אני שונאת פירסומות ותמיד מעבירה אותם. הבעיה שפירסומות יש גם ברחוב- רחמנא ליצלן.
שורש הבעיה לא נטוע בפירסומות ,אלא בערכים שלנו בכלל...והחולה הרעה הזאת רק תופסת מימדים- והנערות כולן שואפות להיות אנורקסיות ובולימיות (שזה סימפטומים לבעיות נפשיות חמורות עד מוות) והנערים מפנטזים להתחתן עם מישהי בעלת מידות של דוגמנית - במקום מידות טובות...ומה עם בניית בית - עוד לפני שבונים - הוא נהרס וסף הגירושין עולה...
יש בפירסומות מסרים תת- הכרתיים הרסניים-לא רק לילדים אפילו לנו המבוגרים-זו היא במה (לא לאנשי חינוך ומוסר) ממש במה ליצרים הכי הכי תחתונים ובהמיים-בשביל להשיג יותר כסף...וחומר... אם יעשו סקר רוב הציבור לו אוהב את הפירסומות(המוסריים שבנו- עם יד על הלב: הייתם רוצים שילדכן ינקו מהזבל הזה- זבל שמים בחוץ ולא מכניסים הביתה) היינו רוצים שילדנו ינקו חלב טהור ולא אוכל לא טיבעי - לא בריא, היניקה צריכה להיות של מזון רוחני וגשמי חיובי כאחד (גם בזה חטא העולם המודרני ותחלואים גשמיים מגיעים ממזון תעשייתי מלא חומרים מסוכנים...)
ולכן גם החינוך בבתי הספר הפך להיות קשה- קשה להיות מחנכת, הרעיון: לא להיות יותר מצליח אלא יותר צדיק , טוב ומוסרי...
הפיתרון לבעיה שמציקה לרבים מאיתנו הוא בכך שנחזור ל...(לא לפירסומות חלילה) לשורשים.
וכך נבנה חברה בריאה רוחנית וגשמית - ונציל בכך את בריאות הגוף והנשמה

(12) יעל, 18/11/2004 14:11

לא חייבים להמשיך ולסבול..

אפשר לסגור סופית את השלט. ולאמר שלום למכשיר הזה. זה אפשרי! ומי שהורה לילדים קטנים-זה הכרחי! ולא מטעמים דתיים בלבד-
גם חילוניים צריכים לעשות חושבים. אני השלכתי את המכשיר מהבית לפני כמה שנים ומאז יש עליה בקריאת הספרים, ביציאה החוצה
ובמשחקי קופסא. לא חייבים לחשוף את הילדים שלנו לוולגריות רק בגלל שזו עיסקת חבילה. יש יותר ויותר תכניות ברמה נמוכה מאשר אחרות.
בהצלחה!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub